Year: 2017

Fatherly Advice

My father once told me, “Son, if you want people to listen to what you have to say, claim it’s something your father told you.”
Source: here.

Sanhedrin 97a – 97b – “What Came, Came”

The 2,000 Year-Old Klipah of Moshiach

June 22, 2017

By Devorah Fastag

Chazal tell us that this world exists for 6,000 years. The first 2,000 years are called “tohu” – emptiness, because the Torah had not yet been given.

The next 2,000 years are called the period of Torah. This begins with the period of the Avos (Avraham was born in 1948 from creation) and includes Matan Torah which took place in 2448, and the period of the mishkan and both Batei Mikdash.

The next 2,000 years are called the period of Moshiach. Since Moshiach did not come in that period, how can this be so?

Chazal were telling us about a plan Hashem had for his world. Had we been worthy, Moshiach would have come at the end of the second Temple period, or shortly afterwards, and would have lasted for 2,000 years. The beginning would have been the era of Moshiach ben Yosef, which could have lasted a long time, until the coming of the full redemption, with Moshiach ben David, who would have begun a miraculous era, with techias hameisim, and the return of the world to the level of Gan Eden before the sin of Etz HaDa’as. That is why Chazal say, “There is no difference between the days of Moshiach and this world except for being subject to foreign powers”. They were referring to the earlier stage, the period of Moshiach ben Yosef, before the miraculous stage of Moshiach ben David.

However, we did not merit this. There is a rule that when a potential comes into this world and is not used it does not simply disappear or lie dormant. Something even worse happens; the potential is taken over by the forces of evil. And so the potential power of Moshiach that existed in this period was taken over by tum’a.  Instead of the world getting the period of Moshiach ben Yosef, this became instead the period of a false Moshiach – Yeshua haNotsri.

For the Jews, this was a terrible disaster. The imposter taught many false things, saying that one no longer needed to keep most of the practical mitzvos, and claiming that Hashem had rejected the Jews and chosen him to lead the goyim who were now the “new Israel”. He claimed this because the goyim accepted him and the Jews didn’t. And although he was terrible for the Jews, the Rambam says, he did actually help the goyim rise to a higher level, because through him the goyim stopped worshipping their many pagan idols and learned many of the concepts of Judaism. But again, for the Jews he was a disaster, as we know from history.

Continue reading…

From Questions in Hashkafa, here.

With Such Answers Who Needs Questions?!

Where is the logic behind saying two blessings on Tefillin, and then “Baruch Shem”?

When every Rema is zealously defended, we end up with the Aruch Hashulchan — like that on Orach Chaim 25:10 – 13.

I can’t copy it all. Here is an excerpt:

אינו מובן כלל, דממה נפשך: אם הדבר מרופה בידינו, דלכן יאמר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”, למה לנו לברך שתים? נברך אחת כדין כל ספק ברכות. ואם הדין ברור בידינו, אם כן למה לנו לומר “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד”? ובאמת הלבוש השמיט זה. (וגם הב”ח פקפק בזה, והמעדני יום טוב כתב שהוא לרווחא דמילתא. וצריך עיון.)

…

ולעניות דעתי נראה דאמירת “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר. ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה, מכל מקום המנהג נראה לי מטעם אחר: דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד?

…

ולכן נראה לי דברכת “על מצות תפילין” היא ברכת הודאה כמו שכתבתי מקודם, בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים. לזה אנו מברכים ברכת הודאה, להודות להשם יתברך על הטוב הזה. ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק “שמע ישראל”, ולכן אנו אומרים “ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד” כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו “שמע ישראל”, כדאיתא בפסחים (נו א).

וראיה לזה מלשון “תפילין” עצמה, שכתב הטור לשון “פלילה”, שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו… עד כאן לשונו. וזהו פירושו: דעל מצות תפילין, כלומר על מה שהשם יתברך התחבר אלינו – אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה.

One Form of Silly Chumra

Several Achronim have bent over backwards to justify the “custom” of redoing Kiddushin at a “Chupas Niddah”.

First of all, the Rambam doesn’t speak of Kiddishin but Nissuin. Second, and more important, is the Gemara in Gittin 5b:

בר הדיא בעי לאתויי גיטא אתא לקמיה דרבי אחי דהוה ממונה אגיטי אמר ליה צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמיה דרבי אמי ורבי אסי אמרי ליה לא צריכת וכי תימא אעביד לחומרא נמצא אתה מוציא לעז על גיטין הראשונים

I’ll bet the evil “Minhag Yisra’el Torah” series part five (?) justifies this.