Year: 2017

מגלה פנים בתורה

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך  מרדכי

“Rava says, A person is obligated livsumei on Purim until he doesn’t know the difference between ‘Cursed be Haman’ and ‘Blessed be Mordekhai.’” (b.Megillah 7b)

השגה על המאמר שהובא כאן מאתר פורת’ודוקסי:

פשטות הגמ’ ורוב (ואולי כל) הראשונים הוא שחייבים להשתכר בפורים, וכן נהגו בימי חז”ל כדמוכח מהעובדא דרבה ורב זירא.

וכן בימי הראשונים, עי’ מערבית ‘ליל שיכורים’ שבמחזור וויטרי, ועוד.

Download (PDF, 81KB)

וגם הרמב”ם והרמ”א ומהרי”ל ס”ל כן, שהרי היו לפני תקופת האורתודוקשיה החדשה, והיו משועבדים לדברי חז”ל. אלא שהרמב”ם כתב קיצור דרך לבסומי עד דכו’, ע”פ המבואר בסנהדרין כב’ ב’ יותר מכדי רביעית כ”ש דדרך טורדתו ושינה משכרתו, הרי שהשינה יש בכוחו לשכר אחרי שתית יין, וזה מורגש לפעמים בפורים אחרי תנומה קצרצרה על הספה שמרגישים יותר שיכור ממקודם.

ועיין מהרי”ל, שעליו סמך הרמ”א, שמבו’ שגם בזמנו עשו ככה.

Dead in the Long Run?

High time preference is embodied in the timeless quip by Keynes:

In the long run we are all dead.

This is not a cop-out against saving, but a Bohemian, “apres nous le deluge” and anti-Jewish outlook. The truth is that in the long run, we are eternal, through children and the messiah and good deeds. The story of the carob tree and Choni comes to mind. Judaism is anti-nihilist, but also, as Yeshayahu Leibowitz says, “anti-delusional“.

Yeshaya 40:6 tells us how to gain eternity:

A voice says, “Call!” and it says, “What shall I call?” “All flesh is grass, and all its kindness is like the blossom of the field.

The grass shall dry out, the blossom shall wilt, for a wind from the Lord has blown upon it; behold the people is grass.

The grass shall dry out, the blossom shall wilt, but the word of our God shall last forever.

Even in this world, most outlive the short run. As Ron Paul says, “those who spend beyond their means are destined to spend within their means”.

ה’ניסים’ שמשיח עתיד לחולל…

תא שמע הא דאמרו רבנן בפ”ק דראש השנה דף י”ח שהיו כותבין בשטרות בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון, וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב (פירוש נחשב להם לנס שיכלו לבטל דבר שנתפשט מנהגו בטעות בין המון העם שמנהג כזה הוא קשה כהיום לבטלו, דיותר יבטלו ההמון א’ מעשרת הדברות, ממה שיבטלו מנהג טעות שלהם, או תקנה אחת אף על פי שנתקנה שלא בחבר עיר, כמו שכתבתי בארוכה במאמר המנהגים עיין עליו, ולפיכך נחשב להם לאותם חכמי הדור ההוא כאלו נעשו להם נס שעלתה בידם לבטל כתיבה זו מהשטרות ולפיכך עשאוהו יום טוב)…

מקור: ספר משנת חכמים לרב משה חגיז בהיברובוקס, כאן (עמ’ 98-99)

(שיניתי ר”ת.)

A Refresher on Personal Prayer

Alone with G-d

Hi,

“Hitbodedut is a great level, surpassing everything else. This means to set aside at least an hour every day to be alone in a room or a field and to speak with one’s Creator, explaining oneself, appeasing, and supplicating Him to bring oneself close to true divine service. And this prayer and discussion should be held in the vernacular, i.e. Yiddish… for it is hard for us to speak in Hebrew, which we are not used to… But in Yiddish, which we are accustomed to, it is easier to express oneself… One should express all that is in one’s heart before G-d: regret and teshuva regarding the past and supplications to draw close to G-d… It is important to practice this every day at an appointed time and the rest of the day is to be joyous. And this practice is very great and constitutes an excellent method for drawing close to G-d… for everyone can do this and in doing so one will reach a great level. Happy is he who follows this.”

(Rabbi Nachman of Breslav, Likutei Moharan II 25, translated by Zvi Leshem, Tradition 47:3 (2014))

Have a great day,
Mordechai

From Daily Torah Thought, here.