Year: 2017

Recently several rabbis divided a certain yeshiva into two for constant infighting. Other rabbis (Rabbi Sternbuch, I believe) denounced this action as amounting to burning a Sefer Torah.

Wait a second, isn’t this all old news and politics?

No, it’s Torah. That never gets old. This is not a news site!

But if one yeshiva is good, two are even better, no? “Good fences make good neighbors”.

The Mishna Berurah 150:2 quotes the Radbaz:

ועיין בתשובות רדב”ז ח”ג סי’ תע”ב שהאריך בדינים אלו ובסוף דבריו כתב וכ”ז בזמן שכולם לב אחד הוא שקילוסן עולה יפה אבל אם חלק לבם יותר טוב הוא שיתפללו כל כת בפני עצמה וכו’ ולא תטעה בדברי לומר שאני סובר שהחלוקה טובה ח”ו דהא קרא כתיב חבור עצבים אפרים הנח לו חלק לבם עתה יאשמו וגו’ אלא צריך להשתדל שיהיו לב אחד לאביהם שבשמים ואם א”א אלא שתמיד הם מתקוטטים והם במחלוקת דחה הרע במיעוטו עכ”ל שם בתשובה ועי’ בפ”ת חו”מ סי’ קס”ב מה שהאריך בענינים אלה.

Myself, I can’t see any difference between the two ostensibly-opposed camps, but maybe they do.

Shabbos 118b:

ואמר רבי יוסי יהא חלקי ממושיבי בית המדרש ולא ממעמידי בית המדרש.

This depends on context.

Predictably, none of the parties involved mentioned the above Mishna Berurah. Don’t forget, ‘the Mishna Berurah is for Geirim/Ba’alei Teshuvah’, Halacha is unimportant, and all that. Da’as Torah trumps actual Torah.

According to all reports, both sides are now better focused on Torah study. In Ponevich this solution worked quite well, too.

As they say: When all else fails, read the instruction manual!

ספר שיחות הר”ן סוף סימן קמ”א (בענין “תיקון הכללי” של ברסלב):

ומה שהרב בעל המחבר “סדר תקון שבת” מביאם בשם ספר “עשרה הלולים” זה אינו, כי ידידי הקורא עין נא בספר “תקון מועד”, ותראה שמובאים שם בפרוש בשם רבנו הרב רבי נחמן זכרונו לברכה, וכן בכמה ספרים יש שמובאים שם בשם רבנו זכרונו לברכה. וגם נסה נא וחפש בכל הספרים שמובאים שם שלא בשם רבנו ותראה, שכולם נדפסו אחר פטירת רבנו זכרונו לברכה, שנפטר תחלת שנת תקע”א בחול המועד סוכות. ואפשר שהרב הנ”ל וכיוצא מגדל תשוקתם לזכות בהם את הרבים בתקון גדול כזה, וידעו שיש שנמצאים מתנגדים וחולקים על רבנו זכרונו לברכה, על כן קימו בנפשם מאמר חכמינו זכרונם לברכה (יבמות סה:): ‘שמותר לשנות בדבר השלום’. ובפרט בדבר גדול ותקון כזה. ועתה בין תבין שצדקו הנאמר לעיל שהם תקון חדש לגמרי ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם. ותאמרם בשם רבנו זכרונו לברכה בכדי ששפתותיו יהיו דובבות וכו’ (סנהדרין צ:) אשר כל הצדיקים מתגעגעים לזה. ומזה אשר אלצוני לגלות כל הנ”ל. וזכותו יעמד לנו, ומכל פגמינו וצרותינו יתקננו ויושיענו, אמן כן יהי רצון

You may have noticed. We have recently had some scheduling problems, your emails are getting ignored, an upcoming post was not yet published, another was removed for editing, etc.

Since this site is not about me, I won’t detail what is causing these events but reassure you Hyehudi is alive and well.

We don’t (often?) mention Yahrtzeits, but I heard something new about Rabbi Binyamin Beinush Finkel, dean of Mir. He was zealous about avoiding Heter Mechira, whether for himself or for the Yeshiva.

I don’t have further details.

כהמשך לדברינו על אודות ספר ערוך השלחן בהלכות ביקור חולים…

ז”ל ספר פרישה טור יו”ד סימן של”ה מחודש ד’, ועושה שיכבדו ירבצו לפניו, כמעשה דרבי עקיבא כדאיתא בפרק אין בין המודר, שחלה אחד מתלמידיו ולא נכנסו חכמים לבקרו, ונכנס ר”ע, ובשביל שכיבד וריבץ לפניו היה א”ל רבי החייתני, יצא ר”ע ודרש כל שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים.

וכתב הרמב”ן שמעינן מהכא דביקור חולים כדי שיכבדו וירבצו לפניו ויעשה לו צרכיו הצריכים לחליו וימצא נחת רוח עם חבריו, ועוד כדי שיכוין דעתו ויבקש רחמים עליו וכל שאינו מבקש רחמים לא קיים המצוה…

וטעם הכיבוד והריבוץ לכאורה היה נראה דדוקא בימיהן שהיו יושבין על הארץ והאבק היה עולה ומזיק לחולה. ומיהו אפשר לומר גם בזמנינו דעתו של אדם צלול ונוחה טפי כשהבית נקי וגם רוח רעה שורה על מקום מיאוס וחולה צריך לשמור מכל דבר טפי מאיניש אחריני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, עד כאן לשונו.

הנה לשונות וסנטימנטים כאלו יש באחרונים עד בלי די, וכבר כמעט נעקרה תורה מישראל, שעל כל דבר קטן וגדול יש איזה לימוד זכות, או פלפול גאוני על שינוי העיתים לגריעותא. יש גבול שכבר אינו מסתבר “לחלק” עד כדי כך. כמה פעמים יש באחרונים “לא קאמר אלא בימיהם”? אפילו כשאין כתוב ממש בלשון הזה, ניכר שזהו בריח התיכון בדברי הלכה רבים, מכמה וכמה דורות.

נמצא שכבר עלינו להרהר אחר כל ההתרים כולם בימינו, כמ”ש מורנו הרב יצחק ברנד שליט”א.

לעניות דעתי היה צ”ל בסדר הפוך, בהיתר אפשרי וחיוב גמור במסקנא, כך:

וטעם הכיבוד והריבוץ לכאורה אפשר היה לומר דדוקא בימיהן שהיו יושבין על הארץ והאבק היה עולה ומזיק לחולה. ומיהו נראה גם בזמנינו דעתו של אדם צלול ונוחה טפי כשהבית נקי וגם רוח רעה שורה על מקום מיאוס וחולה צריך לשמור מכל דבר טפי מאיניש אחריני שהשטן מקטרג בשעת הסכנה.

אבל האמת הכואבת, שלא משנה מה בדיוק כתבו וכיונו מחבר פלוני ואלמוני נשמתם בגנזי מרומים. בעוה”ר יקחו מדבריהם סמך להתיר את כל ונוכחת, עם או בלי תיבת “לכאורה”, עם או בלי “אפשר“, עם או בלי משקל אבן “לכאורה” לעומת “אפשר“, פתח בהיתר וסיים באיסור או להיפך. וכל הרגיל בספרים יודע שכן הוא.

אז מה ההבדל בינינו לריפורמים?! הללו אומרים שהתורה לא מחייבת בעת המודרני, והללו אומרים שמצוה זו וזו וזו לא מחייבים בעת המודרני…

(נ”ב, אין לינקים בכתבי הרמב”ן ז”ל.)