Year: 2017

I doubt we need to post on Chol Hamo’ed.

We resume on 25 Tishrei, (15.10).

You don’t come for the art, but here:

דרשות הר”ן, הדרוש העשירי:

ועתה ישראל מה ה’ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה’ אלהיך בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה’ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך, לשמור את מצות ה’ ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך.

פרשה זו דבוקה וקשורה עם שלמעלה ממנה, כי בתחלה הזהיר את ישראל על שני דברים, האחד שלא יתלו הצלחתם בכחם ועוצם ידם. והשני שלא יתלו כבוש הארצות בזכותם. כי למעלה מזה אמר: פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת ובקרך וצאנך ירביון וגו’, ואמרת בלבבך חכי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה’ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. רצה בזה, כי עם היות שאמת הוא שיש באישים סגולות מיוחדות לדבר מהדברים, כמו שיש אנשים מוכנים לקבל החכמה, ואחרים מוכנים לשית עצות בנפשם לאסוף ולכנוס, ולפי זה יהיה אמת בצד מה, שיוכל העשיר לומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה. עם כל זה, עם היות שהכח ההוא נטוע בך, זכור תזכור שהכח ההוא מי נתנו אליך ומאין בא.

והוא אומרו: וזכרת את ה’ אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל. לא אמר “וזכרת כי ה’ אלהיך נותן החיל”, שאם כן היה מרחיק שהכח הנטוע באדם לא יהיה סבה אמצעית באסיפת ההון, ואין הדבר כן, ולפיכך אמר, כי עם היות שכחך עושה את החיל הזה, תזכור נותן הכח ההוא ית’.

דברי הר”ן הללו אינם מתאימים לעיוות החרדי הקלאסי לפסוק הזה, ומסריו (המשמש נגד צבא בזה”ז, יד ישראל תקיפה, עבודה לפרנסה, ועוד). הרב ברנד ביאר זאת כמה פעמים; אינני זוכר אם הביא ראיה גם מכאן.

זוהר הקדוש ח”ג דף קמ”ז ב’:

תניא, כמה חביבין ישראל קמי קודשא בריך הוא, דעלאי לא מתברכי אלא בגיניהון דישראל, דתנינן, אמר רבי יהודה, אמר רבי חייא, אמר רבי יוסי, נשבע הקדוש ברוך הוא, שלא יכנס בירושלם של מעלה, עד שיכנסו ישראל בירושלם של מטה, שנאמר בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. כלומר, כל זמנא דשכינתא הכא בגלותא, שמא דלעילא לא אשתלים, וכל תקונין לא אתקנו, כביכול אשתאר שמא קדישא חסרא.

Lashon Hara is compared to to the Three Cardinal Sins. Rabbi Grossman makes a comforting point: It’s these or that.

Find his explanation here.