‘FDA’ Stands for Federal Death Administration

Studying Sefer Chafetz Chaim Does Have an Effect!

I was recently wondering about this until I encountered several Jews I do not suspect of studying the laws of Lashon Hara (and not because they remember them from the sugyos!).

Their lives resembled the comical drama described in Chafetz Chaim’s preface in a footnote:

ודע, דאצל הולכי רכיל מצוי מאד לאו זה, על ידי מה שקורין בלשון אשכנז “אויס פירין”. ואסביר לך זה בלשון הקדש כדי לידע כמה לאוין דאוריתא באין על ידי מדה גרועה הזו. והוא, כשיספר לו ראובן לשמעון – לוי דבר עליך לפני כך וכך, (ותכף עובר ראובן בזה על לאו ד”לא תלך רכיל בעמך” ושאר לאוין ועשין וכנ”ל), ושמעון מאמין לדבריו, (והוא עובר על לאו ד”לא תשא שמע שוא” ושאר לאוין ועשין וכנ”ל), ואחר כך כשפוגע שמעון בלוי, הוא מתחיל לחרפו ולבזותו, (והוא עובר בזה על לאו “ולא תונו איש את עמיתו”, דכי משום שהוא מקבל לשון הרע עליו וחושב שהוא דבר עליו לשון הרע, התר לו להונות אותו?) ולוי עומד ומשתאה, על מה ולמה אתה מחרפני? עד ששמעון בכעסו מספר לו, למה גנית אותי לפני ראובן? וכי סבור אתה שאיני יודע, והלא ראובן ספר לי. (ועובר הוא גם כן על לאו ד”לא תלך רכיל” וגו’, כמו שמפרש בכל הפוסקים דקאי על אמת), והוא מתרץ את דבריו לומר, כי שקר ענה בי ראובן לפניך, וחנם חרפתני.

ואחר כך כשפוגע שמעון בראובן, היצר מסיתו לגמר עוד הענין הרע הנ”ל בכי טוב ואומר לו, מפני שקרנותך הסיתני לבלע את לוי חנם, והלא הוא אומר, לא היו דברים מעולם, ועברה גוררת עוד עברה, ואומר לו ראובן לשמעון, לך עמי ותראה שאני אומר אלו הדברים בפניו ממש, ומסתמא הבא לטמא פותחין לו, והולך עמו ופוגע בלוי ואומר לו שמעון לראובן, אמר בפניו. ומלביש את עצמו במדת העזות לאמר, אתה דברת עליו לפני כך וכך, (והוא עובר עוד הפעם על לאו ד”לא תלך רכיל”, וכנ”ל אף על אמת), ותכף מתלבן פני לוי, (ועובר ראובן גם כן על לאו ד”לא תשא עליו חטא” וכנ”ל), ולוי משיב, אמת דברתי, אבל לא באפן זה ובנגון זה אמרתי, כידוע, כי כמה דברים משתנין בתנועה אחת, ושמעון משיב, עתה אף אם תכחיש אלף פעמים לא אאמינך, אחרי שאמר הדברים בפניך (ועובר גם כן עוד על לאו ד”לא תשא שמע שוא” כמו שאברר לקמן, שמן התורה אסור להאמין בשום אפן, וכי מפני שהרשע הזה הלביש את עצמו במדת החצפה והעזות ואמר בפניו, התר לאו ד”לא תשא שמע שוא”, וכמו שיברר לקמן, אם ירצה השם, בכלל ז’ סעיף ב’).

הנך רואה, שכמה מהלאוין הנ”ל באו מצד אהבת המדה הגרועה הנ”ל, שאלו היה ראובן זה הולך בדרכי השם יתברך, היה לו לשתק ולקבל על עצמו חשדו של שמעון, שיחשדהו לשקרן בענין לוי, ולא לילך עם שמעון אצל לוי ולהוסיף עונות על עונו הראשון דרכילות. ד’ ישמרנו ממדה הגרועה הזאת.

Yes, really.

זעקת גדולי ישראל נגד הסכמי קדם נישואין (Prenuptial Agreements)

בעקבות פסק ההלכה שפרסם הרב הראשי הרב דוד לאו שליט”א בספרו החדש “משכיל לדוד” חלק ב’ סי’ כ”ז, בו הוא קורא לעריכת הסכמי קדם נישואין משום שלדעתו התנגדותו של מרן פוסק הדור הגרי”ש אלישיב זצ”ל “תמוהה בעיניו”, יצאו גדולי ישראל מכל החוגים, ובראשם זקני פוסקי הדור וחברי מועצת גדולי התורה וגדולי ראשי הישיבות, במכתב הבהרה וקול קורא לרבני ישראל להמשיך להתנגד לעריכת הסכמי ‘קדם נישואין‘, וכהוראתם של רוב מנין ובנין פוסקי הדור שליט”א.

‘הסכם קדם נישואין‘ הוא הסכם שהוצע כדי לאלץ את הבעל לתת גט, או לחילופין לאלץ את האשה לקבל גט, גם במצבים בהם אין עילה לחיוב מתן או קבלת על פי ההלכה. לפי ההסכם המוצע, כל בני זוג יחתמו טרם נישואיהם על “הסכם נישואין” – בו הבעל מתחייב שאם ביום מן הימים האישה תחליט להתגרש והבעל יסרב, הוא יחוייב לשלם לאשתו תשלום עתק של דמי מזונות גבוהים במיוחד מידי חודש כאמצעי לחץ לזרז את הגט.

אלא שמלבד שלדעת גדולי הרבנים ההצעה הנ”ל מנוגדת לחלוטין לערכי המשפחה היהודית ולמהות קשר הנישואין ביהדות, הדבר נתקל גם בבעיה הלכתית חמורה המכונה “גט מעוּשֶֹה”  – כלומר גט שניתן בניגוד לרצונו של הבעל. גדולי הפוסקים ובראשם מרן פוסק הדור הגאון רבי משה שטרנבוך שליט”א, יצאו חוצץ כנגד ההסכם המדובר גם מהסיבה הערכית וגם משום ‘גט מעושה’, וכתבו על ההסכם “חורבן הדת ממש ומכשילין בחשש איסור אשת איש ומרבים ממזרים בישראל’, כמו כן גם הובאה עדותו של הגר”נ אייזנשטיין על הדברים הברורים ששמע מפי מרן פוסק הדור הגרי”ש אלישיב זצ”ל על התנגדותו להסכם הנ”ל.

גם חברי מועצת גדולי התורה מרנן הגרב”ד פוברסקי והגר”י זילברשטיין שליט”א חתמו על מכתב הלכה למעשה שגירושין שנעשו לאחר הסכם קדם נישואין שנעשה במטרה לכפיית גט, פסולים לחלוטין, ולא יהיה ניתן להתיר לאשה להינשא על פי גט שכזה.

בנוסף חתמו על ה’קול קורא’, חברי בית הדין של מרן הגר”נ קרליץ שליט”א, הג”ר שריאל רוזנברג, הגר”י סילמן, וכן גדולי הדיינים ומורי ההוראה כמו הג”ר שבח רוזנלבט, הג”ר מרדכי גרוס, הגר”נ נוסבוים, הג”ר שמואל אליעזר שטרן, הגרח”ש שאנן, הג”ר אליהו שלזינגר, וראש ארגון הידברות הרב זמיר כהן, וכן גם גדולי בעלי ההוראה מהציבור הספרדי – התימני, הגר”ש בעדני, הגרב”צ מוצפי, הגר”ש מחפוד, ועוד רבנים מכל גווני הקשת של הציבור היהודי בארץ ובעולם.

 יצויין כי הרבנות הראשית לישראל בראשות הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זצ”ל, גם היא התנגדה בעבר להסכמים כאלה וכינתה אותם “הצעות הבל”.
מצורף קול קורא מגדולי ישראל:
וכן גם קישור להורדת ספר משכיל לדוד מהרב דוד לאו  – https://www.otzar.org/wotzar/book.aspx?610074&$201803141827588  (זה קישור מתחילת הספר, אח”כ צריך לדפדף לעמוד 323 והילך).

Not All Mussarites Are the Same!

I share the aversion to “Mussar” (ugh!) apparent throughout the site. There are two exceptions, though.
The first exception is the style of דברי יהושע by הרב יהושע הלר זצ”ל of Telz. If I remember his introduction there, he explains why the regular method doesn’t work. It’s like making everyone, of all different diseases and ailments, and whether or not they are experiencing pain, take a standard “pain-reliever” (I would add: Or placebo). That’s what happens in institutionalized Mussar, which may be another outgrowth of “Establishment”; another issue the site is busy tackling (לשיטתך?).
The second exception is the style of הרב שלמה ברעוודה זצ”ל, who was very into describing גיהנם, like דרשנים of old. Not so far from the Torah’s own style, as in בחוקותי\כי תבוא. If you stick to the source, you can’t stray too far.
While the Chafetz Chaim’s works are full of mussar all over, that is a different genre altogether, talking simple language to simple people, and I wonder if that’s what made him the leader of the simple בעלי בתים. I haven’t heard anyone group him with “בעלי המוסר”, even though he probably does the best job for most people.