Year: 2018

בענין סידור חופה וקידושין לזוג שערכו הסכם-קדם-נישואין

בס”ד, י”ז אדר תשע”ח

אל מעלת כב’ ידידי הגאון הנפלא רבי כפיר ברוך מבורך דדון שליט”א מרבני מבשרת ציון שבמבואות ירושלים

מאחר עלות השלום למעכ”ת

הנני בזה אודות שאלתו החמורה שמתחבט בה, בדבר אשר מעכ”ת הינו אחד הרבנים המורשים מאת השלטונות לסדר חו”ק כדת משה ישראל במבשרת, ומתוקף תפקידו מגיעים אליו רבים מתושבי מבשרת שרובם אינם מציבור החרדים לדבר השם, ונשטפו אחר רוח העוועים הנושבת בארץ בששת השנים האחרונות מאז נפל למשכב רבן של כל בני הגולה מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל, רוח זרה המעודדת באמצעי פרסום ויחסי ציבור שונים ומשונים את הבאים להינשא כדת משה וישראל לבצע לפני כן חתימה על ההסכם המכונה “הסכם קדם נישואין”, אשר הוא בעצם דבר והיפוכו, שהנישואין בעם ישראל המה כריתת הקשר והברית בין אשה לבעלה, ובאו חז”ל (וי”א שג”ז הוא מדאורייתא) והוסיפו את תקנת “מהר הבתולות” אשר מבטיחה גם את שעבודו של הבעל לקשר והברית עם אשתו, וכלשונו הזהב של הר”י מלוניל בפירוש דברי הגמרא בסנהדרין (פב.) המחלקת בין יהודים לנכרים בענין מהות הקשר שבין האיש והאשה, שלנכרים אין נישואין ואישות כ”א “בעולת בעל”, ומבאר הר”י מלוניל שמהות החילוק בין ישראל לנכרים היא שלנכרים “לית להו אישות, כלומר דע”מ כן מתחברין זה עם זה לפי שעה וכשירצו להפרד זה מזה יפרדו כל אחד ואחד שלא מדעת חברו”, ובאו אלה המתחדשים ובארס חכתם הטילו אימה ופחד על הבאים להינשא כדת משה וישראל, ובלשון עקלקלות מסיתים אותם לקעקע את הנישואין מכל תוכנם עוד בטרם החלו, ולחתום על “הסכם קדם נישואין” המעקר את כל מה שבאה התורה הקדושה ליחד את נישואי בני ישראל מ”בעולת בעל” של בני נח.

ועוד יצויין לדברי הרשב”א בחידושיו, שמחד גיסא סובר (בגיטין פד. ד”ה ‘אטו בדידה’) דהמתנה עם אשתו שמקודשת ע”מ שיגרשנה לזמן ידוע שהתנאי חל, ומאידך כתב (ביבמות קז.) שהמתנה עם אשתו שמקודשת לו ע”מ שאם אח”כ לא יערב עליה המקח יתבטלו הקידושין שהתנאי בטל משום “אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות”, ושאפילו לשיטת שמואל שבשאר תנאים (כגון ע”מ שאין עלייך מומין או נדרים) ל”א “אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות” לבטל התנאי, מ”מ הכא (בתנאי שאם לא יערב עליה המקח תוכל לבטל הקידושין) וודאי בעילת זנות היא לכו”ע, עכ”ד הרשב”א ביבמות, ובע”כ כוונתו לחלק דנהי שסובר שמואל שלא אמרינן אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כדי לבטל תנאים שנעשו על חלות הקידושין, אלא סובר שמואל שעל אף שבהיעדר התנאי נמצא שהו”ל בעילת פנויה (שאסורה מדרבנן לרוב השיטות) מ”מ אדם מעדיף להכניס עצמו לספק איסור פנויה (שכאמור הוא מדרבנן לרוב השיטות) מאשר למחול על התנאי, ומשא”כ בתנאי שאם לא יערב עליה המקח אינה מקודשת צ”ל דס”ל לרשב”א שבזה אינו רק ספק בעילת זנות של פנויה, אלא זהו בוודאי בעילת זנות כדין המשהה אשתו בלא כתובה, ושלכן בכזו בעילת זנות, שאינה מספק אלא בוודאות, בזה גם שמואל מודה שהתנאי בטל.

ורק לפי הסבר זה מובן חילוקו של הרשב”א בשיטת שמואל, וכמו”כ רק לפי הסברזה ניתן ליישב את הקושיא של הסתירה לכאו’ מדברי הרשב”א בגיטין הנ”ל אדבריו ביבמות הנ”ל, ולהנ”ל מיושב שדווקא כאשר תלוי הדבר בשרירות ליבה של האשה ואין הבעל יודע אם ומתי תרצה לגרשו כי אז דמיא ל’נושא אשה ודעתו לגרשה’ שנאמר ע”ז (ביבמות לז: ובגיטין צ.) שזהו איסור גמור [וי”א דזהו גם בכלל ‘גרושת הלב’ שאיתא בגמ’ (נדרים כ:) שפוגם את הילדים הנולדים מאישות שכזו], משא”כ היכא שהתנאי הוא לזמן ידוע אשר בו רצונה להיפרד, הלא כבר הביא הפרי חדש (באה”ע סימן קי”ט ס”ק א’) מתשובות הגאונים שחילקו דהיכא שמודיע לה שבכוונתו לגרשה לית לן בה, וכבר האריכו בחילוק זה טובא בספרי האחרונים, ואכמ”ל.

וכך מפרש את הרשב”א בשו”ת פסקי עוזיאל (סימן נ”ד) וז”ל ‘בתקנה זו (של כתיבת גט ומינוי שליחות בשעת הנישואין) שקלקלתה מרובה אנו הורסים קדושת הנשואין הישראלים ועושים אותם לנשואי זנות שכלל גדול בתורת הנשואין שהם צריכים להיות קשר קיימא בין האיש והאשה ולא הסכם הדדי שעלול להתבטל בכל מקרה שהוא, מטעם זה שקדו רז”ל ותקנו: שיהיה כותב לה: כל נכסי אחראין לכתובתה (כתובות פ”ב) כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה, ומטעם זה אמרו: אסור לאדם שישהה את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה (כתובות נ”ז וב”ק פ”ט ושו”ע אה”ע סי’ ס”ו סעיף א’) כי כל נשואין שאפשר לבטלם בכל שעה אפילו בנתינת גט אינם נשואי ברית קיים ואין בהם מקדושת הנשואין הישראליים שנאמר בהם: היא חברתך ואשת בריתך (מלאכי פ’ ב’ פ’ י”ד). וכעין זה כתב הרשב”א ז”ל דקידושין שהן על תנאי של רצון הוי כאלו התנה אם יערב עלי המקח או לאו, דזו ודאי בעילת זנות (שטמ”ק כתובות ע”ג) … שהקידושין בישראל אינם באים להתיר הזימה, אלא לקדש את הזוג בקדושת ברית הנצח של הנשואין לתעודתם הקדושה; השראת השכינה בבית (ישראה) [ישראל], וכאמרם ז”ל: איש ואשה, זכו שכינה ביניהם (סוטה י”ז) ולהולדת בנים כשרים וקדושים בקדושת היהדות, וכל מקום שהקידושין הם ארעיים וזמניים לשם התרת הזדווגות מינית, הם בכלל איש ואשה שלא זכו (איש) [אש] אוכלתן (שם).’

ושואל מעכ”ת אם שרי ליה לסדר חו”ק לבני זוג אשר סיפרו לו כי חתמו על הסכם שכזה, וכן שואל מעכ”ת עוד שאת”ל שאסור, האם מחוייב הינו לברר קודם לסידור הנישואין לבני הזוג אם חתמו (או שבכוונתם לחתום) על הסכם שכזה, ורק לאחר שיברר זאת אצלם ויימצא שלא עשו כן יהיה מותר לו לסדר להם קידושין וחופה כדת משה וישראל, עד כאן דברי שאלתו, ומוסיף ומעיד את אשר שמע מרבו הגר”י יוסף זצוק”ל כי הסכמים אלו המה דרכי הרפורמים ומגיעים מהם.

וכיון שכבר נתבאר שהחיים עם הסכם שכזה המה חיי זנות גמורים כמו במשהה את אשתו בלא כתובה, א”כ באם יודע מעכ”ת כי הזוג ערכו ביניהם הסכם שכזה כי אז וודאי שאיסור גמור הוא לסדר להם חו”ק, ועדיף לחלוטין שיחיו בלא חו”ק כדין פנויה מאשר בנישואי זנות שכאלו, וכמו דאיתא בתשו’ הרמב”ן אל רבינו יונה (בתשובות הרמב”ן המיוחסות לרשב”א סי’ רפ”ד) ש’מה שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, אינו אלא לומר שכיון שנכנסה לחופה נתחייב לברך ואסור ליהנות ממנה בלא ברכה. ובענין הזה היא שנויה במקומה במסכת כלה. וכך אמרו כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זה בעילתו בעילת זנות. וכך אמרו במקדש על תנאי ובעל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. והטעם לכלן מפני שהקידושין והחופה מ”ע. וכל שבא לישא אשה שתהיה אסורה לכל אדם וקנויה לו לירשה וליטמא לה, אמרה תורה יקדש ויכניס לחופה ויברך ברכת חתנים בעשרה. ואם הקדים לבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה מכת מרדות. ואם אחר שהכניסה בביתו הקדים ובא עליה בלא ברכה אסורה לו כנדה. וכן כל שלא כתב לה מאתים סבורה היא כיון שאינו נוהג עמה כבעל עיניו נתן בגירושין. הויא לה גרושת הלב. הא אילו רצה שתהיה לו פילגש שלא תהא קנויה לו ולא אסורה על אחרים ולא קדש כלל הרשות בידו’, עכ”ל הרמב”ן, ואמנם רבים חולקים עליו ואוסרים פילגש מדינא, אך בוודאי שמוטב לנו שיחיו באופן שלכה”פ לדעת הרמב”ן לית ביה איסורא, מאשר יחיו באופן שלכו”ע הוא זנות גמורה.

אלא שאכתי מוטל עלינו לברר מה הדין כאשר זהו ספק אצלו אם ערכו וחתמו על הסכם שכזה. והנה בריטב”א בע”ז (סג.) מבואר שלדעתו אין איסור לפני עיור כאשר אינו מכשיל בידים וגם ישנו ספק אם יגרום מכשול, ובתשובה אחת (הנדפסת בחלק זה של ספרי שו”ת בריתי שלום בסימן י’) הארכתי קצת בזה, אך עכ”פ בנדו”ד נלענ”ד שלא שייכי דברי הריטב”א הללו כלל, דיעויין בחידושי הרי”ם (באה”ע סימן ס”ו ס”ק ב’) שהעלה לדקדק לשון “אסור לאדם להשהות את אשתו בלא כתובה, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה” שאי”ז דווקא אם בא עליה, אלא אפילו בלא יחוד כלל עובר באיסור כל רגע שמשהה אותה כך, ואמנם ברוב הנו”כ שם (באה”ע ר”ס ס”ו) מבואר שהאיסור להשהות את אשתו בלא שטר כתובה הוא דווקא בע”י ביאה או אף ביחוד שמא יבואו לידי ביאה, אך ברור לענ”ד שהנו”כ הנ”ל חילקו בין הדין דאיתא בב”ק (פט.) גבי אשה שמוחלת או מוכרת כתובתה לבעלה דשם הלשון הוא שאסור “להשהות” וזהו באמת איסור גמור אף בלא ביאה ובלא יחוד, לבין הדין דאיתא בכתובות (נד:) ש”כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זו בעילת זנות”, דשם הוא אף בלא שמוחלת או מוכרת כתובתה לבעלה, אלא שרק לא כתב לה שאסור מטעם שלא סמכא דעתא כ”כ למרות שמדינא יש לה כתובה גמורה מתנאי בי”ד, ולפיכך זהו איסור קל יותר ובו אכן נאמרה לשון של “בעילת זנות” דמשמע מכך שבשהייה לבד בלא יחוד לית לן בה, אך באמת היכא שמפקיעים את הכתובה מעיקרה, או כגון בנדו”ד, עוברים לכו”ע באיסור שהייה כבר מזמן הנישואין, ונמצא אפוא שהמסדר קידושין המדריך את הזוג היאך לבצע את הקידושין הוא מכשילם בידים ממש, ובזה לא התיר הריטב”א בספק, אלא זהו ככל ספיקא באיסורין של תורה שאזלינן ביה לחומרא.

ועל אף שהיה לכאו’ מקום לאמר דמכיון שהאיסור כאן הוא מדרבנן א”כ יש לסמוך על הדעות שלפני עיור בדרבנן אינו אסור כ”א מדרבנן, שלפי”ז לכאו’ היה לן להקל בספק, אך הא בורכא, דפשוט שכל החילוק בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן גבי לפני עיור אינו כ”א לגבי העובר במזיד, דאילו לגבי העובר בשוגג וודאי דאינו פחות מלהכשיל עיור בדרך או בלהשיאו עצה שאינה הוגנת לו, ופשוט, וממילא בנדו”ד שהאנשים מהציבור הזה מוטעים המה לחלוטין ע”י רועים מטעים ומדיחים, א”כ גם מצד זה שזהו רק איסור דרבנן ג”כ לא נוכל להקל, דכיון שהם שוגגים ממילא זהו לפני עיור דאורייתא. וגם אעפ”י שלכאו’ זהו כ”לא קאי בתרי עברי דנהרא” מאחר שיכולים למצוא בנקיל מסדר קידושין אחר מן קלי הדעת, ולדעת כמה אחרונים בכה”ג חשיב כלא קאי בתרי עברי דנהרא על אף שלא יכולים אלא ע”י ישראל אחר, אך מלבד שלענ”ד מוכח בהדיא בריטב”א בב”מ (ה:) כדעת המל”מ שמחמיר בזה, יעו”ש ובקושיית המגיה ודו”ק שעפ”י דברינו מיושבת קושייתו ואכמ”ל, גם הלא המנהג הוא להחמיר כדעת הסוברים שגם היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא אסור עכ”פ מדרבנן מלבד היכא שהוא צורך גדול (וכגון לצורך פרנסה שאינה מצויה) וגם אינו מכשיל לאותו זמן ממש אלא יבוא המכשול איזה זמן לאחר שמניחו בפניו, שאז במקום צורך גדול סומכים על סברת כמה אחרונים (בנין ציון, כתב סופר, ומהרש”ם) שמקילים בכך, אך הלא בנדו”ד כבר התבאר שהאיסור הוא מיד מתחילת הנישואין, וממילא גם קולא זו לא שייכא. [ולא ציינתי שלחולקים על המל”מ יש להקל בחילונים מחמת שיטת הש”ך שבישראל המומר לחלל שבת בפרהסיא ליתא לאיסורא בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, דבחילונים גמורים בוודאי שמעכ”ת דואג שהעדים יהיו קרובים מה”ת ואכמ”ל, וממילא בהו בלא”ה אין לן שום נפק”מ אם ערכו הסכם אם לאו.]

אכן, מכיון שאיסור מסייע ביד עוברי עבירה בכה”ג הוא רק מדרבנן ממילא לכאו’ היה לן להקל בזה בספק. אך כבר הבאתי מהריטב”א בב”מ שמוכח מדבריו כדעת המל”מ שהוא איסור דאורייתא, וכ”ד מרן הגרי”ש אלישיב זצ”ל בקובץ תשובות (ח”א סימן כ’).

הנהו רואה אל נכון שחיזרנו על כל חבילי צדדים בזה, ולא מצאנו שום דרך להקל בכך.

ואחתום ביקרא דאורייתא וברוב יקר והערצה

ידידו אוהבו פנחס שפירא חופק”ק בית שמש ת”ו

What the Abominable Canaanites Were Like

If the Torah is So Adamant, Then That Must Mean Something: Why Polytheism Really is So Awful

16/8/2017

Nowadays, it can be difficult to understand why polytheism is so bad.

Many secular Jews are attracted to Buddhism and in general, the Far East religions strongly appeal to many Westerners, many of whom claim they find inner peace, inspiration, and a much-need adjustment of perspective by visiting these places and following their practices.

Many Westerners are enchanted by the lack of materialism and the seeming contentment of the locals with their poverty. Culturally, the people of the Far East are often very nice to socialize with.
The Far East also seems to hold a treasure chest of benefits:

  • martial arts
  • delicious and healthier foods
  • inspiring philosophies
  • meditative disciplines
  • fortune cookies 😉

The problem is that polytheism always leads to cruelty in the end.

These same cultures that Westerners admire so much are also rife with female infanticide, racism, violence, starvation and malnutrition, the persecution of the helpless or minorities, elitism, government and police corruption, misogyny, domestic violence, child marriage, honor killings, and more.

Even more disturbing, these cultures have suffered from the above evils for millennia. Any current improvement in these cultures has only been brought about through the intervention of those from Western culture, particularly those who come from a Christian background (which derives any of its positive values from the Torah, however much they end up misapplying those same values).

India

It was the British who stopped the infamous Hindu immolation of widows in India. It is Western organizations who seek to rescue innocent village girls tricked into coming to the cities and forced to work in places of ill repute until they die of AIDS or botched abortions.

(And most of the activists who rescue these girls are the same “white guys” who are so vilified for their race and gender in their cultures of origin.)

As a group, the Hindus do nothing to help their society.

(And the cruelty and suffering inherent in their caste system deserves a whole post of its own.)

China

In China today, North Korean refugees are imprisoned and sent back to certain torture and death in North Korea unless they are rescued and sheltered by American and Canadian activists operating near the border. (Not all of whom are white, but all of whom grew up in America or Canada.) Not to mention, China’s one-child policy and the accompanying forced abortions for those whose parents didn’t comply.

In To My Daughters with Love, Nobel Prize-winning novelist Pearl S. Buck wrote of one of her mother’s most terrifying experiences living as a Christian missionary in China.

In the Chinese town in which Buck’s parents lived, there was a terrible drought. During that night, Buck’s father left town to take care of some business, leaving his wife and small children alone.

Buck describes the natives of this town as “usually kind.”

However, the idolatrous temple priests (the same priests who everyone thinks have “achieved balance” and “attained wisdom and serenity”) said, “The gods were angry because strangers, white people, were in the city.”

This riled up the local “usually kind” Chinese until a whole mob came to the Buck home with sticks and knives, intending to stab and beat to death this lone woman and her young children.

Fortunately, with a courage that “came from despair,” Buck’s mother shocked the raging mob by throwing open the doors to her home and with fearless composure, she offered the idol-worshipers tea and refreshments.

Then everybody went home.

That same night, it suddenly rained and it kept pouring all throughout the next day.

But look at the cruelty and stupidity that “usually kind” polytheists can suddenly commit when hard times come.

Thailand and Nepal

And the above is why Thailand can be known as the “The Land of Smiles” while being equally known for a brand of tourism that is licentious, diseased, and exploitative of impoverished females.

In the earthquake that crushed Nepal, we saw people who saved their idols before their fellow human beings and who invested money in their idols rather than in the rehabilitation of the homeless and injured people surrounding them.

Continue reading…

From Myrtle Rising, here.

מדריך מעשי לשיחה עם אתאיסט – מכתבו של הרב אליהו סולוביצ’יק שליט”א

הרב ידידי המחבר,

כאשר הייתי נער מתבגר היה לי פעם שיחה עם חבר קרוב ותהינו לעצמנו אולי החילונים, הכופרים צודקים? ואם המאמינים צודקים, או אמונות אחרות צודקות? מה שחיזק אותנו היו כמה דברים. הקלטות של איזה מרצה בערכים, לא ששמענו את ההקלטות בעיון, אבל העובדה שעומד אדם מאמין, ומתמודד בקומה זקופה מול “האינטלגנטים” החילונים. גם, מה שאמרו שיש יהודי חכם בירושלים ור’ יצחק שלמה זילברמן שמו, שמבין בנצרות ואיסלאם, והוא יכול להסביר בטוב טעם ודעת שהם לא רציניים…

במה דברים אמורים

קבוצת מאמינים צריכה מישהו מבחוץ להישען עליו. מה הטענה של הסטייפלר בחיי עולם (מזכרון קלוש) שאנו יכולים לסמוך על הרמב”ם שהיה חכם מקובל גם אצל העמים. אפשר לשמוע חסיד בעלזא, סאטמר… מתחזק בעניין החסידות כאשר הוא מצטט “איש העולם הגדול” שאמר דברים גדולים על הרבי.

החוברת שלך, כמות האנשים שיפתחו אותו ויבינו אותו, אפשר לספור באצבעות הידים (ואני לא בתוכם) אבל, כל הרואה אומר “וואו” הוא תותח! הוא פילוסוף ענק, מכיר את כל הטענות והמענות של הכופרים, ועונה להם מנה אחת אפיים.

זה התועלת הענקית שיש בחיבור כזה.

לגופם של דברים, אני לא יודע בן כמה אתה אבל מגיע גיל מסויים שאין לך כבר את האינרגיה ואתה נשען על מה שחשבת / ראית / קבלת בגיל צעיר.

בברכה והערכה מרובה,

אליהו

(הובא ברשות.)

הערה: אם גם אתם רוצים לקבל את החיבור הנ”ל, הצטרפו לרשימת התפוצה כאן.

פשיטא שאין כח בשום אדם לעבור על ד”ת – כולל בית דין!

ט”ז יו”ד קי”ז סק”א:

… אלא דק”ל ממ”ש התוספות בפרק לולב הגזול (דף ל”ט) ד”ה וליתיב כו’ לענין שביעית וז”ל ואפשר הקונה מחבירו כדי להרויח ולמכור ביוקר דהיינו נמי סחורה ובפרק ד’ דשביעית תנן שאין עושין סחורה בפירות שביעית ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות וטרפות כו’ לא משכחת שיהו כולם שוין לענין סחורה אלא בכה”ג דבהדיא שרי רחמנא למכור כדכתיב או מכור לנכרי עכ”ל ואם איתא דאיסור סחורה בדברים טמאים אינו אלא מדרבנן מאי מוכיחים התוספות מנבילות וטריפות מן הפסוק דמכור לנכרי דהתם ודאי מותר מן התורה אלא דרבנן אסרוה ומתני’ קאמר דמדרבנן הם שוים

ונראה לתרץ דאין כח ביד חכמים לאסור דבר שפירשה התורה בפירוש להיתר דאין כח ביד חכמים להחמיר אלא במקום שאין בו לא איסור ולא היתר מפורש מן התורה משא”כ במקום שיש היתר מפורש מן התורה וזהו בכלל מאמרם שמעתי שב”ד היו מכין ועונשין שלא מן הדין ולא לעבור על ד”ת אלא לעשות סייג לתורה דקשה פשיטא שאין כח בשום אדם לעבור על ד”ת ובח”מ סי’ ב’ כתבנו מזה ולפי הנחה שזכרתי אתי שפיר טפי דכאן נתכוין שאף להחמיר אין להם כח במקום שהם עוברים על ד”ת. ע”כ מוכיחים התוספות שפיר מדמצינו היתר בתורה ודאי חכמים לא אסרוהו כלל למכירה אלא ע”כ דגם מדרבנן מותר והיינו היכא דלא קנה להרויח.

(וכ”כ כלל גדול זה באו”ח תקפ”ח סק”ה.)

Yes! Sell Your Chametz to the Rabbi!

No, not via, or by means of, the rabbi. Sell or gift directly to the rabbi.

Plenty of the people waiting in line think that’s what happens, anyway.

The sale to the goy is invalid, so we seriously ought to sell to the rabbi himself. If he thinks it works, he can then sell his own Chametz and the Chametz he bought from you to the goy and then back.

It’s only fair. Just as with the rest of the legal fictions Jews employ so Jews don’t have to observe Judaism, it’s the rabbis’ fault. Why does anyone suppress the fact the sale is a ridiculous and invalid perversion because the goy has no intention of buying the Chametz at all − not with a downpayment he could not and would not possibly complete? The rabbis created the sale in the first place, and they are its staunchest supporters, now that increasing numbers would prefer to keep the mitzvos of Hashem.

So, sure, go ahead to the sham Mechira. Just make sure it’s clear to everyone present: You’re offloading to the rabbi himself.

There is still the prohibition of Chametz She’avar alav hapesach mederabbanan, if you subsequently take it back (what is Chaim’s chaim worth without whiskey for Lechaim?!). But at least you avoid the awesome Chillul Hashem and the prohibition of owning Chametz on the Pesach.