Why Does Teshuva Require Tzedaka?

Teshuva, Tefilla, and Tzedaka. Tzedaka’s Role in Teshuva

Introduction

Chazal and the Rishonim and the Achronim make it clear that Tzedaka has a role in Teshuva. We are going to analyze the relationship of Tzedaka to Teshuva. But please, do not lose sight of the forest for the trees. Do not let the Yetzer Hara cheat you out of an effective and meaningful Teshuva. Shedding tears and sincerely klapping Al Chet is not enough. You need to remember that Tzedaka is a vitally important part of Teshuva.

I am very grateful to Harav Shimon Kalman Goldstein for bringing up this excellent question. Remarkably, I have found almost nobody talks about it.

Let’s put Unesaneh Tokef to the side for a moment.  The Rambam in the second perek looks at Teshuva from three perspectives

אי זו היא תשובה
ומה היא התשובה
מדרכי התשובה

2:1 –

אי זו היא תשובה גמורה. זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה.

What is “Complete Teshuva”? When the opportunity to sin presents itself and he rejects it.

2:2 and 3 –

ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו’. וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי. ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם

What is (the process) of Teshuva? Leaving the sin, not thinking about how nice it would be to sin, a decision to never sin, and regret for the past. The resolution has to be so firm that God Himself will testify that he will never do this sin again.

כל המתודה בדברים ולא גמר בלבו לעזוב הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך השרץ. וכן הוא אומר ומודה ועוזב ירוחם. וצריך לפרוט את החטא שנאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב:

Teshuva requires Vidui. Vidui must specify what sins you are doing teshuva for, and it must verbalize an absolute resolution to never sin again.

2:4 –

מדרכי התשובה
להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים 
ועושה צדקה כפי כחו 
ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו

ומשנה שמו כלומר אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותן המעשים ומשנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה וגולה ממקומו. שגלות מכפרת עון מפני שגורמת לו להכנע ולהיות עניו ושפל רוח:

The “Ways of Teshuva” are tearful prayer, Tzedaka to the extent he is able, rigorous avoidance of the opportunity to sin, changing his name (as if saying “I am no longer that sinful man, I am a different person,”) and exile (because exile brings forgiveness by making a person feel humble and lowly.)

Here the Rambam has introduced something new.
He told us what proves full Teshuva in 2:1.
He already told us how to do Teshuva in 2:2 and 3.
What is he telling us now in 2:4? What does that mean, מדרכי התשובה? What is the meaning of “the ways/paths/behaviors of Teshuva?” Is it part of Teshuva or not?

In the next perek, 3:4, he says the specific association of Tzedaka with Teshuva is common knowledge and universally observed.

….לפיכך צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב….עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות…..ומפני ענין זה נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצות מראש השנה ועד יום הכפורים יתר מכל השנה…..

The Rambam’s association of Tzedaka with Teshuva and Kapara appears in many places in Tanach and Chazal, which is why it is common knowledge.

We know this from the words of the Navi Yeshaya (58,)

הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו הלכף כאגמן ראשו ושק ואפר יציע הלזה תקרא צום ויום רצון לה’
הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו
הלוא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם
אז יבקע כשחר אורך וארכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה’ יאספך

And from what Daniel told Belshatzar in Daniel 4,

לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עליך [עֲלָךְ] וחטיך [וַחֲטָאָךְ] בְּצִדְקָה פְרֻק וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ׃

Additional mekoros for the Rambam are the Gemara and the Yerushalmi/Medrash Rabba.
RH 16b-

 וא”ר יצחק ד’ דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה צדקה דכתיב (משלי י, ב) וצדקה תציל ממות צעקה דכתיב (תהלים קז, כח) ויצעקו אל ה’ בצר להם וממצוקותיהם יוציאם שינוי השם דכתיב (בראשית יז, טו) שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן שינוי מעשה דכתיב (יונה ג, י) וירא האלהים את מעשיהם וכתיב (יונה ג, י) וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה וי”א אף שינוי מקום דכתיב (בראשית יב, א) ויאמר ה’ אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול ואידך ההוא זכותא דא”י הוא דאהניא ליה

Yerushalmi Taanis 2:1 and MR Breishis 44:12.

ר’ יודן בשם ר”א אמר שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפלה וצדקה ותשובה ושלשתן נאמרו בפסוק אחד הה”ד (ד”ה ב ז) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני הרי צדקה כמד”א (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכם הרעה זו תשובה ואח”כ (ד”ה ב ז) ואסלח לחטאם וארפא את ארצם ר’ הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב שנוי השם מאברהם ולא יקרא עוד שמך אברם מעשה טוב מאנשי נינוה שנאמר (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו’ וי”א אף שנוי מקום שנאמר (בראשית יב) ויאמר ה’ אל אברם לך לך ר’ מונא אמר אף התענית שנאמר (תהלים כ) יענך ה’ ביום צרה וגו’
*****************************************

Tzedaka figures prominently in the idea of Teshuva and Kapara.  But why? We all understand that Teshuva brings Kapara. What does Tzedaka have to do with Teshuva and Kapara?

Is it because כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים so it protects from punishment, or does it somehow erase the aveira, as Teshuva does? Is it direct, or indirect? Is it for Teshuva, or is it for Kapara, or is it for Ritzui?

In proper English: Punishment for a crime, or a sin, might be avoided in two ways – Pardon and Expungement.  A Pardon grants forgiveness. It does not erase the event, it only means that the person, or the society, that had a claim against the malefactor no longer seeks to punish or penalize him. Expungement, on the other hand, erases the criminal act. It is as if the event never occurred.

Here is a perfect example of what being a Baal Chesed can do. In some cases, after a person has been found guilty, the judge has discretion in determining the sentence. Often, a judge will allow letters of character to be submitted to the court, and such letters can carry substantial weight in his decision. He might mitigate the sentence significantly, or at least incline toward the lower end of the sentencing guidelines.

By Aveiros, it would be a great chesed if the punishment alone were removed or mitigated, and that is what comes to mind when we think about the Rachamei Hashem that is evoked by Tzedaka.  The avaryan, through showing mercy to others, is shown mercy as well, and the punishment he earned is mercifully set aside.

When we talk about Teshuva, we think about Expungement, מריקת ועקירת החטא. Tzedaka and Chesed, on the other hand, would seem to have an effect of Pardon, הגנה מן היסורין וכפרה. So in what way is Tzedaka related to Teshuva?

Besides the very important difference in hashkafa, here’s another obvious nafka minah. If it’s because כל המרחם, then it falls under the regular rubric of Tzedaka, and so the usual rule of אל יבזבז would apply. If it is directly related to the din of teshuva, then the idea of צדקה כפי כחו  would mean he should do whatever is possible for him to do in order to get kappara, and אל יבזבז would not apply.
Poskim do discuss this issue, of whether אל יבזבז applies in this case. I have not seen any that make what seems to me to be a clear cut tliyah.

*****************************************

I have organized the answers into FOUR basic approaches. There are important variations within each.

1. Tzedaka is an adjunct to Teshuva.
A. Tzekada is completely unnecessary for Teshuva for most sins because Teshuva alone is effective. Only in special cases, where Teshuva alone is not sufficient to eliminate the consequences of the sin, (i.e., Kareis and Missas Beis Din,) will Tzedaka become necessary as a “booster,” or a supplement.  This is clearly not like the Rambam who applies it to all cases.
B. Special effort for Tzedaka is an “echo” that follows Teshuva – that Teshuva ought to create a special desire for Ritzui and Dveikus (perhaps to bring you closer to the darga of תשובה מאהבה,) and the way to bring that about is through Tzedaka.
(Rabbeinu Yona in Sha’arei Teshuva and Peirush on Mishlei; (brought below, preceding the numbered answers).)

2. Tzedaka is the vital prerequisite to Teshuva. It is not itself Teshuva, but it is an essential threshold to doing Teshuva.
The forgiveness brought by Teshuva is not an entitlement.  It is a gift granted when Hashem acts with Middas HaRachamim. Only a person that is himself a rachaman is granted Middas HaRachamim.  (In a range of variations – Chafetz Chaim in Ahavas Chesed and as quoted by Rav Friedlander in Sifsei Chayim (Section I of End-Note), the Netziv in Ki Savo (1), and the Leket Yosher (4).)

3. Tzedaka is a part of Teshuva – it helps erase the aveira.
A. Because giving Tzedaka nullifies the apikorsus that lies at the root of every aveira. It is an antidote to the underlying disease of aveiros. (Harav Shimon Kalman Goldstein  and R Avrohom ben HaRambam (2).)
B. Because it is like a Korban. (Rashi and Rabbeinu Bachaye (3).)
C. Because you can’t disentangle yourself from self indulgence and impulsiveness without taking actual steps of selflessness and hispashtus from Gashmiyus through chesed.  (Rabbi Moshe Eisenberg  and R Avrohom ben HaRambam (6).)
D. The effect of an Aveira on your soul depends on the purity of your soul. An essential purity will protect you the Tuma effect of the Aveira.  (Section II of End-Note, from Sifsei Chaim.)
E. Teshuva alone does not erase the sin of the past. That requires either Teshuvas HaMishkal, or that you learn Torah and do Gemillus Chasadim. Torah and Gemillus Chasadim, as part of Teshuva, are more effective than self-mortification. (The Gaon in his Peirush on Mishlei, (8).)

4. Tzedaka is, in a sense, a part of Teshuva because Teshuva has two steps:  First you must eliminate your wicked past. AFTER eliminating your wicked past by doing Teshuva, you have to re-create your better future self. Creating a “Bein Adam LaMakom Tzadik” while ignoring Bein Adam l’Chaveiro produces a monster, not a Tzadik, and your Teshuva will accomplish nothing permanent, like a זורע ואינו קוצר.
(R Micha Berger (5), R D Gary Schreiber (7), and the Ritva in Rosh Hashanna (9), and possibly Rabbeinu Yona in his first answer in Mishlei.)

The Envious Attacks on Foreign Investment in Underdeveloped Countries

“The hated American plotters, like the Elders of Zion in the Nazi polemics of old, can do no right.

  • If they invest overseas, they exploit foreigners. If they do not invest abroad, they are guilty of boycotting other countries…
  • If capitalists earn profits, they impoverish the masses. If they do not earn profits, they prove that capitalism must be decadent.
  • If American entrepreneurs try to preserve indigenous customs in the Third World, they promote ‘dysfunctional’ forms of tribalism. If they disrupt indigenous customs, they are guilty of cultural genocide.

“The list can be extended indefinitely.

“The real or assumed machinations of foreign capitalists supply a universal excuse for the political and economic failures of the Third World.”

Dr. Lewis H. Gann quoted here.

האנציקלופדיה של מכון המקדש

מגילת המקדש – 1000 ערכים בנושאי המקדש

הנה דוגמא לאחת הערכים באנציקלופדיה:

אבנט: חגורה שכורך הכהן על מתניו מעל הכתונת*.[1]

האבנט הוא אחד מארבעת בגדי הכהונה הלבנים של כהן הדיוט וכן של כהן גדול. מבין ארבעה בגדים אלה, היה האבנט רקום צמר ופשתים – ‘מעשה רוקם’, ונכרך על המתניים  פעמים אחדות, זאת, לכבוד ולתפארת.

נאמר בתורה בעניין בגדי הכהונה*: ‘ואלה הבגדים אשר יעשו… ואבנט'[2]. כיוצא בזה נאמר בענין בגדי הכהן הגדול*: ‘ואת האבנט – שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם'[3]. עוד נאמר בעניין סדר עבודת* הכהן הגדול* ביום הכיפורים*: ‘ובאבנט בד יחגור'[4].

‘מעשה רוקם’ באבנט: מחלוקת היא בגמרא, האם דין ‘מעשה רוקם’* הנעשה בחוטי תכלת ארגמן ותולעת שני, נאמר באבנטו של כהן גדול בלבד, או שמא גם באשר לאבנטו של כהן הדיוט?[5]. הלכה היא, שדין ‘מעשה רוקם’ נאמר בשניהם[6], נמצא, שכלל הכהנים במקדש חוגרים אבנט שעטנז[7].

שלושה סוגי אבנטים נזכרים להלכה[8]:

א. אבנטו של כהן גדול בכל ימות השנה – עשוי כלאים,* ומורכב מתכלת* ארגמן* ותולעת שני* הצבועים על חוטי צמר, וכן משש* שהוא פשתן לבן.[9]

ב. אבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים – עשוי פשתן בלבד, שנאמר: ‘ובאבנט בד יחגור’4   ו’בד’ בכל מקום ענינו – פשתן[10].

ג. אבנטו של כהן הדיוט*: עשוי כלאים, זאת, בכל ימות השנה וגם ביום הכיפורים[11].

   ‘מעשה רוקם’* שנאמר בענין האבנט נחלקו בו הראשונים: יש אומרים: ארבעת המינים נשזרו יחד: תכלת, ארגמן, תולעת שני ופשתן. תחילה נשזר כל מין בפני עצמו כפול שש, ולאחר מכן נשזרו כולם לחוט אחד כפול עשרים וארבע. כך נארגו כולם לאריג אחד והוא האבנט[12].

   לעומת שיטה זו, דעת הרמב”ם היא, שהאבנט היה בד פשתן לבן, וחוט הפשתן כפול ששה. על אריג זה נרקם ‘מעשה רוקם’ בחוטי הצמר: תכלת, ארגמן ותולעת שני[13].

מידות האבנט: אורך האבנט היה שלשים ושתים אמה[14] ורוחבו שלש אצבעות[15]. לפי המובא במדרש היה כפול וחלול[16].

    בשל אורכו הרב, היה הכהן מסובבו סביב מותניו פעמים רבות, זאת, כנגד המרפק[17] וכנגד הלב[18].

   במקורות חז”ל מובא, שהאבנט בא לכפר על עקמומיות הלב[19], ולכן היה אורכו ל”ב אמות כמנין ‘לב’, ומסיבה זו גם נכרך כנגד הלב.

אבנט כהן גדול

אבנטו של כהן גדול שונה מאבנט כהן הדיוט, זאת, ביום הכיפורים. ביום זה לבש הכהן הגדול בגדי לבן לצורך העבודה בקדש הקדשים, ומערכת בגדים זו כללה אבנט מפשתן לבן.

חגירתו: נחלקו הראשונים בשאלה: האם רשאי הכהן לחגור את האבנט שלא בשעת עבודה, שכן, האבנט עשוי כלאיים? דעת הרמב”ם,[20] שכהן הלובש בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפילו במקדש לוקה, ולא הותר לו לחגור אותו אלא בשעת עבודה.

   מאידך, יש ראשונים הסבורים, שכל עוד הכהן מצוי במקדש – אלה מדיו וזוהי מצותו – ללבשם כמות שהם[21].

אבנט חגור על המתניים

בצילום נראה אבנט חגור על מתני כהן, כשהוא רקום מחוטי תכלת, ארגמן ותולעת שני. האבנט עשוי בד פשתן והרקמה נעשית מצמר צבוע בצבעים הנ”ל, כלומר, אבנט עשוי שעטנז (הרקמה והצבעים שבצילום לדוגמה בלבד). האבנט, שאורכו שלושים ושתים אמה נכרך סביב המתניים עד החזה כנגד הלב.

מעולם האגדה

אבנט ל”ב אמה כמנין ‘לב’, ומכפר על הרהור הלב

אבנט על מה מכפר? יש אומרים: על עוקמנין שבלב. ויש אומרים: על הגנבים. אמר רבי לוי: אבנט שלשים ושתים אמה היה בו, ועוקמו לפניו ולאחריו, כדעת האומר על העוקמנים שבלב. ומאן דאמר על הגנבים – לפי שהיה חלול, כנגד הגנבים שעושים מעשיהם בסתר. (ירושלמי יומא, ז, ג. ויקרא רבה י, ו)

מן המחקר

תיאור האבנט על ידי יוסף בן מתיתיהו

‘חוגרים אותה [את הכתונת] על החזה, וקושרים חגורה סביבה, למעלה מאצילי הידים באיזור בית השחי. רוחבה – עד לארבע אצבעות בערך, וטוויה טויית תשבץ, ודומה לעורו של נחש. בתוך החגורה היו  טוויים פרחים צבעוניים עשויים שני וארגמן ותכלת ובוץ, ואילו השתי היה של בוץ בלבד. ראשית החגירה היתה על החזה, ולאחר שסבבה שוב את הגוף נקשרה החגורה, ונמצאה תלויה בחלקה הגדול עד הקרסוליים, כל זמן שהכהן לא היה עושה כל עבודה, משום שהנוי שבו מתגלה על ידי כך לעיני המסתכלים. ואולם בשעה שצריך היה למהר ולעסוק בקרבנות ולשרת, היה מפשיל את החגורה על כתפו השמאלית, שלא תפריע לו בתנועתה בעבודה’. (קדמוניות ג. ז, א)

[1] רש”י שמות כח, ד.

[2] שמות כח, ד.

[3] שמות לט, כט.

[4] ויקרא טז, ד.

[5] יומא ו, א. יב, א.

[6] רמב”ם כלי מקדש א, יא, יב.

[7] משנה כלאים ט, א: אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים.

[8] יומא יב, ב.

[9] יומא עב, ב.

[10] זבחים יח, ב. רמב”ם הלכות כלי מקדש ח, יג.

[11] כדעת רבי ביומא יב, ב. וראה רמב”ם הלכות כלי מקדש ח, א. שכן, הלכה כרבי מחברו כנגד ר’ אלעזר בר’ שמעון הסובר שהיה של פשתן.

עוד ראה שם גירסה ברמב”ם (פרנקל): ‘ואבנטו של כהן גדול מעשה רוקם הוא, ואינו דומה במעשיו לאבנט כהן הדיוט’, ודומה שאין כאן שינוי מהותי, אלא בא לומר שיש לעשות את רקמת האבנט של הכהן הגדול עשירה יותר מאבנטו של כהן הדיוט וכד’.

[12] רש”י יומא, עא, ב. וכך נראה מדברי התוספות בשבת כא, א. ד”ה ‘שמחת’, וכן נראה מדברי רמב”ן שמות לט, כט. לשיטה זו קשה: אם כל החוטים היו שזורים זה בזה, וארוגים באריג אחד, מהו ‘מעשה רוקם’ בחוט ומחט?

[13] הלכות כלי המקדש ח, א: ‘בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים… מצנפת ואבנט, וארבעתן של פשתן לבנים. וחוטן כפול ששה. והאבנט לבדו רקום בצמר’. לשיטת הרמב”ם מובן מהו ‘מעשה רוקם’, כלומר, רוקמים בצבע על הפשתן הלבן.

[14] ויקרא רבה פרשה י, ו. רמב”ם הלכות כלי מקדש ח, יט. ספר החינוך מצווה צט.

[15] רבנו חננאל שבת נז, ב. רמב”ם שם. וראה יוסף בן מתתיהו להלן (מן המחקר) שרוחבו עד ארבע אצבעות.

[16] ויקרא רבה פרשה י.

[17] זבחים יח, ב. רש”י שם ד”ה ‘כנגד אצילי ידיהם’, וכן זבחים פח, ב. וברש”י. כך נראה בספר החינוך שם, על פי הפסוק ביחזקאל מד,יח: ‘לא יחגרו ביזע’.

[18] לשון הרמב”ם שם. ובשיטה מקובצת ערכין טז, א. אות י”א, כתב, שהיה הכהן כורכו ל”ב פעמים. יש המביאים את התוספות שם טו, ב. ד”ה ‘אבנט’, הכותבים: ‘אבנט… הוא כמו חגור של שש, ארוכה מאד. ואיתא נמי במדרש, שהיה הכהן מקיפו סביביו ב’ פעמים כנגד לב של אדם’, ונראה מדבריהם שהאבנט קצר, כהיקף גופו של אדם שתי פעמים. אולם ברור לכל מעיין, שנשמטה האות ל’, וצריך להיות ‘ל”ב פעמים’. שכן התוספות אומרים: ‘ארוכה מאד’, כן אמרו: ‘כנגד ל”ב של אדם’. ועיין בלשון המדרש להלן (מן המדרש) כי שם מקור דבריהם, ודוק. כן יש להעיר על מה שמובא לעיל, שהיה ‘כורכו’ ל”ב פעמים, שלא מצינו כן במדרש, ואם נאמר כן, היה אורך האבנט שבעים אמה ויותר.

[19] בענין זה נאמרו טעמים אחדים: בירושלמי ובויקרא רבה (י, ו) מובא, שהאבנט מכפר על גנבים ועוקמנין המדברים אחד בפה ואחד בלב (ראה – מן המדרש). בערכין טז, א. מבואר, שמכפר על הרהורי הלב.

[20] כלאים י, לב.

[21] ראב”ד שם. רבנו תם מנחות מא, א. ומקורו בתוספתא כלאים. מדברי יוסף בן מתתיהו נראה, שנהגו כדעת הראב”ד, ראה להלן (מן המחקר).

ניתן לראות את שאר האנציקלופדיה כאן.