Year: 2019

Regime Threatens to Change the Name of 30-Year-Old Har Nof – Residents’ Desires Will Supposedly Be ‘Taken Into Consideration’…

Har Nof Residents Furious With City Hall’s Decision to Change the Name to “Neot Yosef”

It appears many, if not most Har Nof residents are less than pleased with the decision by Jerusalem Mayor Moshe Leon to change the name of the neighborhood to Neot Yosef, in memory of Maran HaGaon HaRav Ovadia Yosef ZT”L and Maran HaGaon HaRav Yosef Sholom Elyashiv ZT”L, as reported by YWN-Israel. Residents insist they were not consulted, and the mayor acted on his own. Many are displeased with his decision.

“There was no discussion with the residents about the name of Har Nof. We were not notified directly – we first read about it in the general media yesterday,” said Har Nof resident Michal Steinberger. “It is unacceptable for anyone to change the name of our neighborhood without consulting with us. We can offer [names] and permit residents to vote on it, all the residents, and what is decided by residents will determine the outcome. There is no committee, mayor or residents’ representative since there are no such entities in Har Nof.”

Residents are calling on Mayor Leon to reverse the decision, MyNet reports, as many residents are pleased with the current name, asking why not Neot Yisrael after the Chafetz Chaim, or one of many other prominent important rabbonim they question.

The announced planned name change only adds to the anger and exacerbation of residents, as they claim they are currently living under siege due to simultaneous construction on Kanfei Nesharim Street for the Jerusalem light rail and construction on Route 16 by the Jerusalem Forest side of the neighborhood. This has effectively shut down primary entrances and exits to and from the community, leaving an untenable traffic situation.

City Hall explains, “The decision was made after lengthy discussions and with public representatives from the neighborhood. Even after the mayor’s intention to change the name of the neighborhood was published, many positive reactions were received from neighborhood residents who view it a great privilege in changing the name of the community after two prominent spiritual giants, who worked in Jerusalem and contributed greatly to it. In any case, after a discussion of the Names Committee, residents will be given a period of time to express their views and this will be taken into consideration.”

Continue reading…

From Yeshiva World News, here.

מיזם 929? לאאא. מעכשיו: מיזם 447

פתרון רדיקלי: הרב שרוצה לתקן את החומשים

הרב בצלאל אריאל משוכנע שחלוקת החומשים כיום נובעת מאג’נדה אנטי יהודית ונוצרית, שיוצרת נזק • האם הוא יצליח לשנות את המסורת העתיקה?

אליהו גליל

פורסם ב:  עודכן ב: 
  • פתרון רדיקלי: הרב שרוצה לתקן את החומשים
לקראת תחילת הקריאה מחדש בספר בראשית, הגבאים בכל בתי הכנסת בארץ ובחו”ל גללו את ספרי התורה והחליפו את כל החומשים בחומשי בראשית, אבל הרב בצלאל אריאל (56), איש חינוך ותיק, סבור שההחלפה צריכה להיות רדיקלית יותר ואת כל החומשים המקובלים יש להחליף באחרים, מתוקנים, והוא אפילו מציע פתרון טכנולוגי לטובת העניין.
“החלוקה המקובלת היום של התנ”ך לפרקים היא חלוקה נוצרית”, הוא מסביר, “החלוקה היהודית המקורית שונה ולפיה המספר הכולל של פרקי התנ”ך הוא 447 ‘פרקים’, שנקראים ‘סדרים’ במסורת היהודית, ויש שמוסיפים עוד 13 סדרים. לא ברור מתי בדיוק החלוקה לסדרים נעשתה, אבל יש עדויות מתקופת המשנה לקדמותה ולדעתי היא נעשתה בידי אנשי הכנסת הגדולה. החלוקה היהודית של התנ”ך נמצאת בכתבי היד המפורסמים של התנ”ך כמו כתב יד לנינגרד וכתר ארם צובא, והיא מסומנת באמצעות האות ‘ס’ שכתובה לצד העמודות של כתב היד”.
לדברי אריאל, מאחורי החלוקה הנוצרית מסתתרת אג’נדה אנטי-יהודית: “כשהנוצרים התייאשו מלנצר את היהודים הם החליטו שהם יתווכחו עם יהודים כדי ששאר העמים יצטרפו אליהם. מי שתיאר את זה יפה היה פרופ’ בן ציון נתניהו, אביו של ראש הממשלה, שכתב ספר בנושא שתיאר בפתיחת ספרו “מקורות האינקוויזיציה” את תהליך אימוץ האנטישמיות בידי המנהיגות הנוצרית. לדבריו, לנוצרים הייתה בעיה עם התנ”ך שנוצר על ידי יהודים ומלא בהערצה לנביאים ולאבות האומה היהודית, בעוד הם שנאו את צאצאיהם ותלמידיהם של אותם אנשים. לכן הם החליטו שאסור לומר שהתנ”ך משותף לנוצרים וליהודים ובמקום זאת הם קבעו שהתנ”ך הוא ספר אנטי-יהודי, לא פחות. וכך, אלפי כמרים ואנשי דת עסקו בפירוש התנ”ך כספר שמלמד שאלוהים מאס ביהודים ועזב אותם – והם חילקו מחדש את התנ”ך בצורה שתבטא את זה. לכן, למשל, הם בחרו להתחיל פרקים רבים בחטאי עם ישראל.
החלוקה היהודית, לעומת זאת, מבטאת “מערכת סדורה של ערכים שלא נמצאת בחלוקה הנוצרית, והפתיחה של כל פרק או סדר נותנת את הגוון לפרק כולו, וכשחכמי ישראל חילקו את התנ”ך, מאות שנים לפני שהנוצרים עשו זאת, הם שמו את הדגש דווקא על הטוב. לכן אין ראשי סדרים שנפתחים ברע, מלבד יוצא מן הכלל אחד של נושא איסור גילוי עריות. כל השאר תמיד נפתח בטוב. המספור גם הוא בעל משמעות. בספר עזרא (הכולל בתוכו גם את דברי נחמיה) ומתאר את שיבת ציון אחרי חורבן הבית הראשון, למשל, יש עשרה סדרים. זה לא במקרה, לדעתי, אלא מרמז לחזרת השכינה שגלתה עשרה גלויות. כל עשרת הסדרים מדגישים את השמחה בהתפתחות של השיבה לציון כדי ללמד אותנו שאם קיבלת דבר משמעותי, עליך להגיד תודה גם אם זה עדיין לא מושלם. המסר הזה משפיע גם על היחס שלנו לשיבת ציון בימינו, שצריך להודות על כל השלבים בגאולה של דורנו”.
“החלוקה הנוצרית של התורה יוצרת נזק וגורמת לכך שאנחנו לא לומדים אותה נכון. למשל, בפרשת חטא העגל. לפי החלוקה הנוצרית מתחילה בפסוק ‘וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר’ (שמות לב, א), אבל לפי החלוקה היהודית היא מתחילה פסוק אחד קודם, בפסוק ‘ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדות, לוחות אבן, כתובים באצבע אלוהים’ (לא, יח). למה הפסוק הזה קודם לפסוק הזה פותח את חטא העגל לפי החלוקה שלנו? – כדי להראות לנו שה’ נתן למשה את הלוחות למרות שעם ישראל חטא! וזו תפיסה אחרת לגמרי של כל העניין ושל עם ישראל, שהנוצרים ניסו לטשטש עם החלוקה שלהם. עוד מקום שזה בולט הוא ספר שופטים שרבים מהפרקים שלו נפתחים לפי החלוקה הנוצרית ב’ויעשו בני ישראל את הרע’. לעומת הסדרים שפותחים בהצלה שה’ הציל את ישראל. כמובן, עם ישראל באמת חטא, אבל השאלה היא על מה שמים את הדגש ועם מה מתחילים – עם החטא או דווקא עם החזרה בתשובה וההצלה של בני ישראל מידי אויביהם, שמלמדים שה’ מעולם לא התייאש מעמו”.
כדי לשנות את המצב הקים אריאל את מיזם “שיבה לביצרון”, שמבקש להחזיר את עם ישראל לחלוקה המקורית של התנ”ך: “שם המיזם מבוסס על פסוק בזכריה ‘שובו לביצרון אסירי התקווה’, כי אנחנו מבקשים להחזיר את עם ישראל ל’ביצרון’, כלומר לכוחו ולכבודו. לשם כך הוצאנו לאור כבר שלוש מהדורות של חומשים עם חלוקה מסורתית של המקרא, בכל מהדורה אלף עותקים, וכרגע אבי, מייסד המיזם, עובד אנו עובדים על המשך החלוקה של ספרי הנביאים. בנוסף, הוצאנו לאור חוברת שנקראת ‘מפתח סדרי התנ”ך’ שהיא אינדקס שמטרתו לאפשר את הלימוד המדויק העוסקת בערכים החינוכיים המוטמעים בחלוקה היהודית של סדרי התנ”ך, ואנחנו עובדים גם על הוצאה לאור של חומש עם רש”י ואונקלוס שמחולק לפי הסדרים היהודיים, כזה שאפשר לקחת אותו לבית הכנסת לתפילה וללמוד בו שניים מקרא ואחד תרגום”.
ואפשר בכלל להחזיר את הגלגל לאחור, מאות שנים אחרי שהסדר הנוצרי התקבע?
“זה אמנם קשה, אבל זה אפשרי. גם להקים מדינה היה קשה ועובדה שזה הצליח בסופו של דבר. אחת הבעיות שהצלחנו למצוא לה פתרון היא בעיית ההפניות בספרים שהן לרוב לפי החלוקה הנוצרית. פה הטכנולוגיה יכולה לעזור. הבן שלי שהוא מהנדס תוכנה, כתב יישומון שמתקן את החלוקה הנוצרית וממיר את זה לחלוקה היהודית. אתה מזין לו את ההפניה הנוצרית והוא מציע לך את ההפניה היהודית. בנוסף, יש תוסף שאפשר להתקין בוורד ומאפשר לך לתקן אוטומטית את ההפניות תוך כדי הכתיבה”.
וצריך לדעתך לגנוז את כל ספרי התנ”ך שמודפסים לפי החלוקה הנוצרית?
“חס ושלום. אני לא מדבר נגד אחרים. כל מילה שלומדים תורה היא בעלת ערך עצום, וכל אחד ילמד איך שטוב לו, אבל אני חושב שצריך ללמוד בתנ”כים שלנו. מי שמסוגל להכיל את השינוי, שיתחיל להיות מודע לזה. צריך להתחיל להכניס את זה וצריך לשים את היעד מול העיניים”.
אז מיזם 929? זה כבר פאסה. מעכשיו אימרו מיזם 447.

מאתר ישראל היום, כאן.

Introducing a Pair of ‘Very Ordinary’ Jews Who Made Aliyah

Eretz Chemdah: An Inside View – How We Made It in Eretz Yisroel

Various Perspectives and Experiences of English speakers Living in Eretz Yisroel

How We Made It in Eretz Yisroel

It was over fifty years ago when my husband, Meir Miller, first came to Eretz Yisroel as a bochur to learn in yeshiva. He had a strong desire to learn Torah in Eretz Yisroel and therefore worked hard as a waiter for a whole summer just to save up for a ticket (by boat, in case you were wondering). The difficulties that such a move involved did not daunt him.

He grew up in Providence, Rhode Island, in one of the few shomer Shabbos families there. As there were no options for proper chinuch in his hometown, from the age of eight and a-half he would commute daily to cheider in Boston, Massachusetts, a commute of over fifty miles that took an hour and a-half each way, all by himself. In the following years, he would take along his younger siblings as well. This arrangement lasted until he advanced to yeshiva high school in New York.

Not knowing anything about the yeshivos in Eretz Yisroel, he inquired about them at the Jewish Agency in New York. They suggested he enroll in one of them, but when he arrived at the yeshiva, he found that they could not accept him because they didn’t have room. He then decided to go to Yerushalayim. He was referred to a Zionist yeshiva there, but he felt the atmosphere just wasn’t right for him.

Soon thereafter he chanced upon a childhood friend from America while walking through the Geula neighborhood in Yerushalayim. This friend had been referred to Yeshivas Kamenitz and was slated for an interview with the rosh yeshiva, HaRav Yitzchok Scheiner. The friend suggested that Meir join him at the yeshiva where the rosh yeshiva was American-born, and several talmidim were from America.

Meir was accepted warmly into the yeshiva by Rav Scheiner, and was quickly absorbed into the atmosphere of Yerushalyim, including being exposed to many of its special personalities. It was clear to him that he was here to stay, with his future awaiting him in Yerushalayim.

About four years later, Rebbetzin Herman, the wife of R’ Nochum Dovid (son of R’ Yaakov Yosef of “All for the Boss” fame) suggested our shidduch. I was an American girl, the daughter of Holocaust survivors from Europe, who had come to visit Eretz Yisroel after my first year as a teacher in New York. I was staying by my aunt and uncle in the Yerushalayim neighborhood of Sanhedriya. Yerushalayim captured my heart, and I dreamt of building my life here.

We shared the dream of building a true Jewish Torah home and being zoche to doros yesharim mevorachim, not in Providence, not in New York, but in Yerushalayim—shel matah and shel ma’alah.

After getting married in the U.S., we came back and settled in Yerushalayim. It wasn’t easy, but no one promised me a life of roses. All we had was the shirts on our backs, no money and no “P.H.D.” (Papa has Dough). I knew that chazal say that Eretz Yisroel is only acquired through yissurim (by the way, Torah and Olam Haba, as well, are acquired through yissurim), so I decided to accept these yissurim with simcha!

Both of us were at a tremendous distance from parents and family, without the support that many young couples have. We really missed our family, but we did put in a lot of effort to make it here and build our own home by ourselves. We did have, though, the love and help of the Kamenitz rosh yeshiva and his wife, and of our dear aunt and uncle. As time went on, we also made many new friends. To quote Dovid HaMelech, Yerushalayim is the city “shechubera lah yachdav“—that makes all Yidden friends.

Throughout the years there were financial ups and downs. In one of the financially difficult periods, my husband, who had meanwhile received semicha, was offered a respectable rabbinic position in Providence with a high salary. It wasn’t easy to decline. We did have what to miss in the land we both grew up in, but Yerushalayim won out.

I think it was our firm resolve, perseverance, determination, and will power that brought about the tremendous Siyata Dishmaya that allowed us to fulfill our dream. Boruch HaShem and bechasdei HaShem, today we own a spiritual empire! Bli ayin hara, we built four generations here in Eretz Yisroel—children, grandchildren and a slew of great-grandchildren—all chareidim l’Dvar HaShem, bnei Torah, and all living in beautiful homes purchased here. They all have a chelka in Eretz Yisroel.

It all happened here in Eretz Yisroel, from scratch! HaShem saw we had the will and He did all the rest! We are very ordinary people, nothing special, so if we did it, you certainly can too.

“Ani Ma’amin” — My Beliefs

These are the beliefs that got me to decide, over fifty years ago—as an eighteen-year-old—that I was coming to live in Eretz Yisroel.

Without going into the essence of the mitzvah of yishuv Eretz Yisroel, and of the practical pros and cons, I firmly believe that Eretz Yisroel is the safest place in the world to live in.

Why? Because the Torah says that this is the Land which HaShem’s “eyes” are always on, throughout the whole year.

Is this not enough of a guarantee for me to be satisfied?  What safer place in the world can there be?

Also, I firmly believe that Moshiach can come any day. I surely do not want to get caught up in the rush hour when throngs of Yidden from all over the world will be trying to come here to Eretz Yisroel when Moshiach arrives.

I want to be settled here before Moshiach comes! I want to have enough time to get dressed in my best to greet him and be able to absorb the highlight of the most magnificent moment of the world’s existence. 

– Meir and Leah Miller, Sanhedriya, Yerushalayim

This article is part of our Eretz Chemdah series featuring Anglo-Chareidim living in, settling, and building up Eretz Yisroel. A joint project of Avira D’Eretz Yisroel, Kedushas Tzion and Naava Kodesh, coordinated by Yoel Berman – info@naavakodesh.org.

Reprinted with permission from Naava Kodesh.

Chamas: Legalized Theft – Parshas Noach

Devar Torah Parshas Noach

“…ותמלא הארץ חמס“ …and the world was filled with wrongdoing.

The sages define חמס (Chamas) as legalized stealing.

Rav Shimshon Rafael Hirsch writes:

“חמס is גזל (robbery) that cannot be recovered through legal proceedings. One who perpetrates חמס is not penalized by any human court: but if committed over and over again, חמס gradually leads to the ruin of one’s fellow man.” Rav Hirsch brings from Iyov (Job) 15:33) “If a vine sheds unripe grapes, it commits חמס against the fruit. The חמס is not committed at all once; rather, the fruit’s drawing of substance from the vine is slowly stopped, until the fruit drops off”.

Rav Hirsch continues, “But חמס – wrongdoing facilitated by cunning – destroys a society.

חמס is rampant in our society today. It is pervasive in a wide variety of our normal daily transactions – financial and non-financial. But when trusted pillars of society commit חמס as a regular and mundane matter of their business and actions, it catalyzes societal breakdown. Two such pillars of society are banks and the police. We trust them out of necessity. These two pillars, sadly, are at the forefront of חמס today.

It is well known that before the economic crash of 2007 – 2008 banks were engaging in predatory lending, getting people to commit to bigger mortgages than they could reasonably afford. My bank engaged in a practice where the due date for their credit card changed each month by a couple of days. For one month the payment was due on the 11th, the next month the 9th, the next month the 12th. This caused people with limited cash flow and reserves, who pay on the due date, to frequently miss the payment date by a day or two. The bank – and many banks – used an algorithm that became stated policy (in the fine print of their credit card agreement) that would generate millions of dollars in fees. One bank was fined for earning $500 million dollars in fees from this legal scheme. The U.S. Congress put a stop to this and other such bank practices.

Banks continue, though, to earn enormous profits through another scheme. Their algorithms tell them that if they offer consumers 0% to 3% credit card loans for terms of 9 to 18 months they will get the financially weaker consumers to utilize these loans liberally to add to their current credit card balances. Of course, there is a 3% to 5% upfront transaction fee. At the end of the low-interest period, the loan reverts to a high-interest loan. This practice literally traps weaker consumers into a situation where they are forever paying a high interest while barely able to lower the principal amount owed.

Now let’s turn to the police, another necessarily trusted pillar of our communities and society. In most municipalities, there is an arrangement whereby a civil servant’s monthly pension is determined by their income from the last several years of service. This leads to a legal scheme where civil servants, including police officers – especially the police leadership – give themselves liberal overtime hours to greatly increase their income during their last several years in order to maximize their pension. There is an unwritten tacit policy to allow civil servants to take nearly as many extra hours as they want.

For the police, we are not talking about extra hours working the street where their lives are in constant peril. These hours are spent at their offices or engaged in meetings or lots of training – putting aside the question of whether a soon-to-retire police commander is the best candidate for training resources. In this manner, civil servants, especially the police, are able to drain hundreds of millions to many billions of dollars from municipal budgets, far beyond the total of pension payments if they were to maintain their usual hours. This fits squarely into the category of legalized stealing, of חמס.

When the banks and the police misbehave, society breaks down, with all its attendant trauma and pain. Then the cycle begins anew, with a newly formed society and a new hope, until it, too, falls to legalized corruption and moral bankruptcy, as history testifies….

May G-D spare us.