So said some prewar Mashgiach.
Sometimes, sure. They say unclear numbers, etc. hint at dishonesty. Presumably, this doesn’t include writing for the drawer.
But what about doctors? And, well, Talmidei Chachamim (like the Mussar/Torah clashes on “Negios”, etc., see Emuna Ubitachon Chazon Ish chapters 3, 4)?
It could be Dysgraphia, poor motor skills, personality, etc.
Published on Sep 2, 2018
הצטרפו לעמוד הרשמי בפייסבוק: https://www.fb.com/TomerCohenPR.
הצטרפו לחשבון בלינקדאין: https://www.linkedin.com/in/tomercohenpr.
הצטרפו לחשבון בטוויטר: https://twitter.com/tomercohenpr.
הצטרפו לחשבון באינסטגרם: http://instagram.com/tomercohenpr.
הירשמו לערוץ הרשמי ביוטיוב:
https://www.youtube.com/user/tomercoh….
בקרו בערוץ הרשמי בפליקס:
http://flix.tapuz.co.il/user/tomermusic.
הצטרפו לערוץ הפודקאסט בסאונדקלאוד: https://soundcloud.com/tomercohenpr.
הצטרפו לערוץ הפודקאסט במיקסקלאוד: https://www.mixcloud.com/tomercohenpr/.
עידו קפטן – השירים החדשים
“שיר ה-Waze”:
http://bit.ly/2UhpPM5
“דבר אליו”: http://bit.ly/2Ip9hQK.
“שלושה שותפים”: http://bit.ly/2UETdkv.
צפו: עידו קפטן “עולם של ילדים” | הקליפ הרשמי: http://bit.ly/2JmVICi.
צפו: עידו קפטן בביצוע מרגש בטלוויזיה ל”עולם של ילדים”: http://bit.ly/2MtgrSa.
צפו: עידו קפטן “מי כמוני ילד” | הקליפ הרשמי: http://bit.ly/2gpcmy1.
צפו: עידו קפטן מתארח בערוץ 1: http://bit.ly/2i6mKP4.
לשמיעת השיר “גן של משחקים” של ניר קפטן: http://bit.ly/2coSZ9A.
לשמיעת השיר “בניי אהוביי” של ניר קפטן: http://bit.ly/2d5CVfB.
צפו: עידו קפטן מתארח בערוץ 2: http://bit.ly/2ltPFeY.
עידו קפטן יצר | Ido Kepten Yetzer.
להורדה באייטיונס/אפל מיוזיק | Download On iTunes/Apple Music:
https://apple.co/2t3nXLc.
להורדה בספוטיפיי | Download On Spotify:
https://spoti.fi/2sQ82R9.
להורדה בנאפסטר | Download On Napster:
http://bit.ly/2JyyRDW.
להורדה בדיזר | Download On Deezer:
http://bit.ly/2LJb3d5.
להורדה בטיידל | Download On Tidal:
http://bit.ly/2Jwr0qw.
להורדה באמזון | Download On Amazon:
https://amzn.to/2MkmskT.
להורדה ב-7 דיגיטל | Download On 7Digital:
http://bit.ly/2xP3ob3.
להורדה באנגהמי | Download On Anghami:
http://bit.ly/2y26jgY.
להורדה באונקיו מיוזיק | Download On Onkyo Music:
http://bit.ly/2JAE25q.
להורדה בקקבוקס | Kkbox Download On:
https://music.yandex.ru/album/5459487.
להורדה ביאנדקס | Download On Yandex:
http://bit.ly/2sKbDiY.
להורדה בפלאפון | Download On Pelephone:
http://bit.ly/2JJQsZ5.
להורדה בפרטנר | Download On Partner:
http://bit.ly/2hKOfPd.
להורדה בהוט מובייל | Download On Hot Mobile:
http://bit.ly/2h59cjY.
להורדה בסלקום | Download On Cellcom:
http://bit.ly/2hBwtL5.
“יצר לב האדם לא אומר טעיתי
אך את-זה אני למד מכל מה שעשיתי
הנה אני עומד ניצב לפניך
ומבקש סליחה לנגד עיניך
מלך מלכי המלכים
תסלח על-כל המעשים
אני חוזר, חוזר אליך
יצר לב האדם מנסה בסתר
אבל איך אעשה ואנוכי עפר ואפר
לך אשא תפילה עד שמי מרומיך
אם לא למעני, עשה למען שמך”.
ביצוע: עידו קפטן.
מילים ולחן: ניר קפטן.
יזמות וקריאייטיב: תומר כהן.
עיבוד והפקה מוסיקלית: ראובן חיון.
הפקה: ניר קפטן.
תופים: ניר סגל.
גיטרות, קולות, מיקס ומאסטרינג: ראובן חיון.
צילום: איציק מימון.
עיצוב גרפי: “More” – מור לחיאני.
ניהול וייצוג אישי: אורטל קפטן | 0505-68-67-68.
יחסי ציבור: “תומר כהן מיתוג תקשורתי ויחסי ציבור” | 0504-65-25-95 | E-mail: tomercohenpr@gmail.com.
ימים לפני ראש השנה: הילד מחדש את הלהיט של אביו
“יצר”.
עידו קפטן עבר מעולם הילדות, לעולם הנערות. עולם בו הוא נדרש לתת את מלוא תשומת הלב לכל פרט בחייו. הכניסה לעול המצוות היא קסומה, אך לעיתים מלווה בחרטות.
בימים אלו משיק קפטן סינגל שלישי מתוך אלבומו בו הוא מחדש להיט מלפני חמש-עשרה שנה, שכתב והלחין אביו ניר ואף ביצע אותו ביחד עם שותפו למוסיקה באותם הימים, נפתלי גולד.
“יצר” הוא שיר המבטא את הרצון להודות על הטעות, בקשת מחילה ממלכו של עולם.
“ימי אלול הם הימים המתאימים ביותר להשיק את הסינגל הזה” אומר קפטן הצעיר, “זאת לאור העובדה שאני ברוך השם נכנס לעולם המצוות, לעבודת השם, וכבר אמרו חכמים שני יצרים לאדם יצר טוב ויצר רע, אני מקווה ומייחל שה’ ייתן לי כוחות תמיד שיצר הטוב יגבר על הרע ושאעשה רק דברים טובים”.
על העיבוד וההפקה המוסיקלית ראובן חיון.
לא בטוח שיצא לכם לחשוב פעם על שיממון חייו של שומר הסף בבנק או בצרכנייה. עשינו זאת עבורכם, והמסקנה הראשונה והאחרונה היא כי מדובר באדם אומלל למדי. במרבית המקרים מאייש את התפקיד עולה-חדש ישן מאוד מארצות חבר העמים, שלמרות אלפי השנים שהוא מתגורר בארץ, אינו מצליח להיפטר לא ממבטאו הרוסי ולא מז’קט העור המהוה שהוא עוטה דרך קבע.
מתוקף תפקידו עליו לעמוד או לשבת במקומו, משמרת של שמונה או עשר שעות, באפס מעש כפשוטו וכתרגומו. הוא ניצב על יד הפתח כרהיט ישן שמישהו שכח שם לפני יובל ותולה עיניים כבויות ואדישות במתרחש. כולם מתעלמים מקיומו ובעצם כלל לא מבחינים בו. חולפים על פניו כאילו אינו אלא חלקת אוויר דלוחה.
ובכל זאת, יש גם לו כמה רגעים מתוקים ביום עבורם שווה לו להמשיך לחיות. רגעים שמפצים אותו על כל השעמום הנוגס שאכל בו בשעות ובשנים האחרונות. ברגעים הללו הוא הופך למלך שהכל משחרים לחסדו. מדובר ברגעי הסגירה.
אין יום שאין שניים שלושה ארבעה יהודים בני הרגע האחרון שמגיעים לסניף בשנייה שאחר סגירת הדלתות. הם מביטים בשומר מבעד לדלתות השקופות בעיניים מלאות עצב וחנופה, ומנסים לסמן לו בתנועות ידיים מוגזמות “רק להפקיד צ’ק”, “הילד שלי בפנים”, “חלב ולחם וזהו” ועוד.
אבל מבחינת השומר מדובר במתנה אמתית. סופסוף מישהו מתייחס אליו ואל תפקידו. הנה, יש לו יכולת, יש בו משמעות. אנשים צריכים אותו, מתחננים אליו. הוא מושך בכתפיו ובהבעת פנים שאי אפשר שלא לזהות בו את הצפת האושר המתחוללת בו הוא מפטיר בחשיבות: “אני מצטער, סגור”.
מגוחך מאוד לראות אדם קורן מאושר שמעיד על עצמו שהוא מצטער. אבל זו המציאות. הרי הוא נמצא ברגעים אלו בפסגת הקריירה שלו.
ברור שהוא לא מצטער, בדיוק כשם שברור שלתקליט הקולי הידוע שאומר “שיחתכם חשובה לנו, מיד נתפנה ונשמח לעמוד לשירותכם”, לא חשובה שיחתנו ולא יתפנו מיד ולא ישמחו לעמוד לשירותינו.
כבר סיכמנו פעמים רבות שעולמנו מלא בשקרים, אבל אין ספק כי הסוג הגרוע ביותר הוא זה שהאדם משקר על עצמו. אומר שהוא מצטער כשהוא בכלל מתפוצץ משמחה.
*
באחת האספות שהתקיימו בביתו של מרא דארעא דישראל מרן הגרי”ז זי”ע, בהשתתפות רבנים חשובים ועסקנים גדולים, שדנו בעניינים העומדים על הפרק, עלה אחד מנכדיו הפעוטים של הבריסקער רב על השולחן וזחל לכל אורכו, כשמשני הצדדים ישובים סלתה ושמנה של ירושלים. הפעוט הגיע עד לראש השולחן, אל זקנו הגדול, שתפס אותו והורידו אל הרצפה. התינוק גרגר בהנאה.
הוא חזר שוב אל עברו השני של השולחן, טיפס עליו ועשה שוב את הדרך כתינוק בין השושנים, והסבא תפס אותו שוב והורידו אל הרצפה. התינוק נהנה מהמשחק החדש והמעניין והחינמי, ומתשומת הלב של הסבא הדגול, והמשיך לעלות, לזחול להגיע אל זרועות הסבא שיורידו אותו אל וחוזר חלילה וחס ושלום.
בשלב מסוים של המשחק החינני הזה, התעורר אחד היושבים שהדבר הפריע לו, ופנה אל מאור הגולה היושב בראש ושאל האם אין כאן עניין של חינוך. הרי צריך לחנך את התינוק ולתת לו להבין שאין ראוי להפריע לגדולים ממנו.
נענה הבריסקער רב זי”ע ואמר, ודבריו מהווים יסוד כביר בעולם החינוך: “כל עוד אין חשש שהתינוק ימשיך לעשות את המעשה הזה לכשיגדל, הרי שאין שום עניין לחנך אותו לזה. יש כאן רק עניין של סיפוק מידותיו הרעות של המחנך”.
וזו אחת המשימות המורכבות שלנו כהורים מחנכים: לעמוד על ההבדל הדק הזה בין חינוך לסתם מידות רעות. כשאנו כועסים למשל על משהו שעשה הילד, עלינו להיות ישרים כפלס עם עצמינו בכדי לזהות מאין נובע הכעס הזה. אסור לנו לשקר בעצמינו, לשכנע את עצמינו את כי אנו עסוקים בחינוך, כשאנו עסוקים בהשחתת המידות. כאותו שאומר “אני מצטער” וצהלתו בליבו.
מחנך הגיע לאחד מגדולי ישראל וביקש לקבל הדרכה בחינוך, אמר לו אותו גדול “זכור תמיד שמצוות ואהבת לרעך כמוך, קיימת גם לגבי ילדים קטנים”…
*
פרשתנו פותחת בפניה אישית ישירה ומרגשת של הבורא אל כל אחד ואחד מאתנו. הוא פונה אלינו בלשון יחיד, ומדבר באוזנינו דיבורי אב לבן. ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה… אם תעשו את הטוב והישר הרי תקבלו בלי סוף ברכה, ואם לאו, הלא תסבלו כה רבות. תבחרו נא בחיים, בטוב, בשמחה. הרי הרצון לפני הוא רק להטיב עמכם, להעניק לכם שפע בזה ובבא…
אם נתבונן במילים, נוכל לשאוב מהן עידוד ונחמה ואושר רב לבלתי נשוא. הבורא הגדול, האדיר במרומים, מחולל ומולך על הכל, הוא עצמו כביכול מתחנן אלינו, הפעוטים הזעירים, שניתן לו להעניק לנו משפע בריכה עליונה. הוא מבקש לתת לנו, הוא שואף להטיב עמנו. הוא רוצה לזכות אותנו, לפיכך הוא נותן לנו הוראות לקיים.
אנו רגילים להכיר בעולמנו גופים ומפעלים רבים שמצהירים בחיוכים מתקתקים ומודעות צבעוניות על רצונם לתת, שמאחוריהם אין אלא אינטרסים צרים שיבואו להכות בנו אחר כך. הם אומרים לנו במתק שפתיים ‘אני מצטער’ אבל שמחים בלבבם. הם משדלים אותך לקחת הלוואה בשיחה מלאת אמפטיה ומשכנעים אותך עד כמה אתה זקוק לה, אבל כשיבוא זמן פירעון, הם יידעו למחות כל זכר למתקתקות ולחיוכים היפים. הם ידרשו את שלהם בכפל כפליים, באיומי עיקול ועקלקלות.
אולי ההרגל הזה שהתפתח בעקבות התרבות הזו, לפקפק במתנות והטבות באשר הם, עשוי לגרום לנו להסתייג מראש, מבלי מודע, גם ממתנות בהבטחת התורה. אבל אנו מוכרחים לחלק חלוקה בת אלף אלפי ורבבות מחיצות בין עלמא דשיקרא לבורא הגדול הכל יכול, שחותמו אמת ודבריו יושר. ולהשריש בעצמינו דעת, שאם הוא מבקש מאתנו לבחור בטוב, כי זה מה שהוא רוצה עבורנו, זה מה שהוא שואף שנזכה לו, הרי שאין לך מידה טובה הימנה.
ואחרי ככלות הכל, דווקא פנייתו האישית מלאת האהבה אלינו, מחייבת אותנו שלא להתעלם ממנה. הרי רק מלתאר איזו חוצפה ועזות מצח היא זו, מעבר לטיפשות המחרידה, להתעלם מן המלך הגדול שמציע לך כל טוב עד אין סוף, נישטף חלחלה עמוקה.
וכמה הדברים מתאימים לימי הרחמים והסליחות שאנו מצויים בפתחם. כשהבורא בחמלה גדולה ויתירה מציע לנו את האפשרות המדהימה לשוב בתשובה שלימה מכל החטאות העוונות והפשעים שעברנו לאורך השנה, הוא קרוב אלינו ורוצה לקבל אותנו בחזרה בזרועות פתוחות. מי שמתעלם מן ההצעה האישית מכמירת הלב הזו, הרי הוא כאותו טיפש שנשאר בבור האסורים לאחר שחתרו בו חתירה וברחו כולם, ממשלו של רבינו יונה.
*
ואם כבר בענייני חינוך עסקנו, הנה עוד לימוד נאה וחשוב שנלמד אף הוא מפרשתנו.
כשמשה רבינו מזהיר את כלל ישראל על הלאו של גדידה ושימת קרחה למת, הוא מקדים את הקריאה הלבבית: “בנים אתם לה’ אלוקיכם”. לומר, רבותיי, הנכם הלא בניו אהוביו ונבחריו של בוראנו הגדול מכל העמים אשר על פני האדמה, הרי הנכם כה נעלים ומרוממים וקדושים. לכם?! לכם הרי לא מתאים להתגודד ולהשים קרחה בין העיניים למת! ס’פאסט דאך נישט! לא בגלל העונש, לא בשל האיום, ולא בעטיו של פחד הדין, אלא כי הרי אתם בנים לה’ האלוקים, אתם מרוממים, אתם נעלים, אתם קדושים, אתם ראויים להיות נאים!
וזו דרך בדוקה, מעולה ומנוסה בחינוך. גם כשמורים ומצווים, וגם כאשר קובעים כללים ודורשים דרישות, הדבר החשוב ביותר שצריך להדגיש, אולי יותר מההגבלות עצמן, שהדרישות אינן אזיקים מגבילים אלא כנפי רוח מגדילים! הרי אתה הוא בן נבחר, אתה הוא ילדו יחידו של אבינו אב הרחמן, הרי לך, בן של מלך, איננה מתאימה התנהגות חסרת עול…
כשנער שמתחנך בסממני גדלות שכאלו ייפגש ביום מן הימים עם חסרי גבולות, עם כאלו שדוגלים בשיטת ‘לעשות מה שבא’, הוא לא יקנא בהם, ולא ייצר על סבלו הגדול לעומת שמחתם השלימה. להיפך. הוא יראה בהם עבדים מסכנים שמתעסקים עם זבל, חלכאים אומללים שמדשדשים ברפש, ואילו הוא הרי נמצא במעמד נאצל כל כך מהם. הוא יתמלא גאווה במעמדו, בעמדתו, בכלליו, בדרכו.
ואז, יגבה ליבו בדרכי השם!
ב”ה / הגיגים / ראה / אב עז
First published in HaEda Newspaper. Reprinted with permission.
Contact the author at y29490@gmail.com
Honest rabbis often tell precocious youth not to be alarmed when finding strange thoughts in the Achronim (here are some examples). Then some of them go out and loudly say so on the internet…
Here’s one example:
A compilation on Bein Hazmanim called “Vayehi Benso’a” goes into the laws of Pas Akum, known for their extensive kulos, and finds a new find.
The author mentions the distinguished responsa Chikrei Lev (Y.D. 24). Without going into the famous Nesivos 234 (No shogeg in Derabbanan: ואפשר דאף דבאיסורי תורה אפילו אוכלן בשוגג צריך כפרה ותשובה להגין על היסורין, מ”מ באיסור דרבנן א”צ שום כפרה וכאילו לא עבר דמי, תדע דהא אמרינן בעירובין דף ס”ז בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא, ואילו היה נענש על השוגג היאך היו מניחין לו לעבור ולקבל עונש…), he says there is no need to inform someone the bread he wishes to eat is Pas Akum. He learns this from a Niddah not needing to inform her husband she has just drunk directly from the cup he wishes to drink, Harchakos-wise.
Ummm…
שמקריבין אע”פ שאין בית.
Rabbi Yitzchak Brand heard so directly from his Gabbai.
I’m not saying Jews need permission (and neither does this self-described U.S. vassal state), I’m just quoting.
(For more on Rabbi Morgenstern, see here.)