אנשי ברסלב ידועים בהשתדלות לקרב רחוקים, אבל יש בדבריהם גם הרבה מאוד “קירוב קרובים” ואף ביקורת “פנימית”.
הרב ר’ גרשון חנוך העניך מראדזין זצ”ל העיר פעם שהסיבה האמתית לשנאת ברסלב היא שרואים בה מה מוטל על הצדיקים לתקן, בשונה משאר השיטות שנותנים תוכחה בעיקר לבינונים ורשעים.
(כך זכורני מספר ברוך טעם ח”ג, בשם מקור נאמן יותר. גירסה אולי שונה מעט, ראה כאן והוא ע”פ לשון ליקוטי מוהר”ן תנינא סי’ ס”ח.)
הערה: אינני חסיד ברסלב, אבל אקבל האמת ממי שאמרו.
לעניות דעתי, ניתן לציין זאת גם בתור הסיבה להתנגדות לדברי מורנו הרב ברנד שליט”א. הוא לא עסוק בלתקן את החילונים עם אף כמגדל דוד. הוא לא עסוק ב”מידעס”… הוא עוסק בהלכה, ומציב אותנו בפני מראה דוקרת. אנחנו שונים מהריפורמים עוד רק בכמות, אבל לא באיכות.
הנה דוגמה מתוך מאמר יסודי מהרב ברנד, העומד על יחזקאל פרק ט”ז “ואחותך הגדולה שמרון” הרגיל בפיו:
ענין הנבואה
הנה כתב הנביא תוכחה לציבור שרגיל לבזות ציבור אחר באופן קבוע, ולבסוף מתגלה שהמבזים עצמם אשמים יותר. והגילוי הזה נעשה ע”י שהציבור שמכונה בשם סדום ובנותיה, ישובו לא”י לראשונה, ואתם יבואו אלו אשר מכונים בשם שומרון, ובגדר נטפלים יבואו ג”כ אלו אשר מכונים בשם יהודה. וזה תהליך שחז”ל מכנים גאולת ‘בעתה’, כשעם ישראל לא זוכים לגאולת ‘אחישנה’.
ועי’ במלבי”ם שם (בפסוק נא) איך שמפרש הפסוקים, ונשמע ממנו, שאנשי סדום הם אלו אשר אין להם מי שיוכיח אותם, ואנשי יהודה הם אלו אשר קרובים לבית המקדש ולתורה ויש להם מוכיחים, ובגלל זה הטענה על אנשי יהודה יותר חזקה, ומשום זה הקב”ה מגלגל שיבת ציון באופן שאנשי סדום יהיו בראש ובתוכם אנשי שומרון [שג”כ עובדים ע”ז] ורק בסוף ובתוכם יהיו אנשי יהודה.
וכיון שהנביא מנבא לדורנו שיש שיבת ציון, רק הוא כתב במילים המתאימים לדורו, ואנו צריכים לתרגם זה לתקופה שלנו, המובן מזה שאנשי יהודה היינו אלו המכונים כעת בשם שומרי תורה ומצוות שיש להם מקדש מעט בתי כנסיות ובתי מדרשות. והם צועקים על הפשעים של החילונים. והנביא טוען שהם חטאו יותר מאלו שנקראים אנשי סדום ושומרון, משום שאנשי סדום ושומרון לא היה להם ממי ללמוד ואנשי יהודה היה להם ממי ללמוד.
שיבת ציון ע”י אנשי סדום
ובביאור הפסוקים כאן מתורץ קושיה גדולה שרבים שואלים, איך יתכן ששיבת ציון שאנו רואים כעת מתקיים ע”י מנהיגים שמתנהגים כאנשי סדום. ובגלל קושיה זו, יש ציבור שלם שמכחיש לגמרי שאנו בתהליך שיבת ציון, אף שיש כבר כעת [שנת תשס”ז] יותר מחמש מיליון יהודים בארץ, יותר ממאה פעמים של שיבת ציון בזמן עזרא, שהיו כ־42000. [א”ה, כעת בשנת תשע”ו יש כבר יותר משש וחצי מליון יהודים בארץ ישראל, כ”י]. ומאידך יש ציבור שאף שמאמין שיש שיבת ציון כעת, אולם אינו מאמין שהמנהיגים הם בגדר אנשי סדום, ומשום זה מחפשים תמיד ללמד עליהם זכות, אף שבכל יום מתגלה רשעותם ביתר שאת ויתר עוז.
אולם התירוץ האמיתי לקושיה זו הוא, שאנו כן בתהליך שיבת ציון, ובכל זאת המנהיגים הם בגדר אנשי סדום, ואין שני הדברים סותרים זה את זה, כמבואר כאן בסדר הגאולה של הנביא יחזקאל.
…
וכיון שאין לנו שום אפשרות להסביר בצורה הגיונית את התקופה המסובכת שלנו, כל זמן שלא מתבוננים ביחזקאל פרק ט”ז, ורק ע”י ההתבוננות בפרק זה ניתן להבין המציאות הזאת. ממילא צריך גם להתבונן שם למה הקב”ה בחר דוקא באנשים שהם כופרים ומורדים בהקב”ה, להביא לידי שיבת ציון וקיבוץ גלויות. ובאמת מבואר שם שהסיבה היא משום שיש חטאים בתוך ציבור הדתי והחרדי, וכמו שנאמר (שם נב) “גַּם אַתְּ שְׂאִי כְלִמָּתֵךְ אֲשֶׁר פִּלַּלְתְּ לַאֲחוֹתֵךְ, בְּחַטֹּאתַיִךְ אֲשֶׁר הִתְעַבְתְּ מֵהֵן, תִּצְדַּקְנָה מִמֵּךְ, וְגַם אַתְּ בּוֹשִׁי וּשְׂאִי כְלִמָּתֵךְ בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ”.
וביאור הענין שיש טענה של הנביא לאנשי יהודה שמצד אחד צועקים כל הזמן על חטאי אנשי סדום ושומרון, אבל באמת הם חוטאים יותר מאנשי סדום. וביאר המלבי”ם שיש טענה על אנשי יהודה, שהם אלו שהתורה עמהם ויכולים ללמוד מזה, משא”כ אנשי שומרון וסדום. והנמשל לדורנו שמתקיים הנבואה הזאת, היינו אנשי יהודה הם אלו ששומרים תורה באופן כללי, ובכל זאת יש טענה עליהם שהחטאים שלהם יותר חמורים מסדום.
חומרת החטאים של שומרי התורה
אולם דבר זה צריך ביאור, איך שייך לומר כעת שחטאים של יהודים שומרי תורה הם יותר חמורים מן החילונים, הרי בודאי הדבר הוא בהיפוך, ואיך שייך כלל לפרש הפסוקים שזה מדבר לדורינו.
אולם צריך לדעת יסוד אחד גדול, שכל מעשה החילונים הם לא בשם התורה, וכן מעשיהם הם זמניים, שברגע שיתגלה שהתורה הוא אמת, ממילא יתבטלו כל מעשיהם. משא”כ שומרי תורה ומצוות, הם מיצגים התורה והם מיצגים דבר ה’, והם מכריזים במעשיהם, שאנו עובדי ה’ ומה שאנחנו נוהגים זהו רצון הקב”ה, ועכשיו אם יש טעות בהנהגה זו, או בשוגג או במזיד, שבתורה כתוב אחרת ממה שנוהגים, אז יש כאן חילול ה’ נורא שכאילו אומרים שהקב”ה כתב בתורה דבר שבאמת כתוב שם הפוך, וכן אנשי תורה ההם ישארו לבסוף וזה הנהגה תמידית, וממילא הפגם שם הוא פגם תמידי ח”ו.
ולכן כעת עתה לא נתן הקב”ה ההנהגה דרך אנשי התורה, כדי שלא יהא החטאים בצורה תמידית, עד שאנשי התורה יתקנו החטאים, וכל ההנהגה שלהם יהא באמת מה שכתוב בתורה, ואז יפול שלטון הפושעים ואנשי התורה יהיו בראש. אבל כעת עתה שיש חטאים גדולים גם באנשי תורה, בינתיים השלטון ביד אלו שכופרים בתורה, כדי שעם כל החטאים והפשעים, מ”מ הם לא בשם התורה, והם לא מזייפים ומשנים התורה, שהרי לא אומרים אף פעם שמה שאנו עושים כתוב בתורה, רק שאומרים שאנחנו לא כפופים כלל לתורה. וממילא זה פגם פחות חמור, וכן רק פגם זמני.
[מעין זה אמרו חז”ל (ב”מ דף לג ע”ב) “‘ְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם’ (ישעיהו נח א), הגד לעמי פשעם אלו תלמידי חכמים ששגגות נעשה להם כזדונות, ולבית יעקב חטאתם, אלו עמי הארץ שזדונות נעשה להם כשגגות”].
וכולי.
הרב ברנד ממשיך שם בכמה דוגמאות של גרמא והערמה שעי”ז עוקרים את כל התורה, ודוקא בשם התורה, כביכול. “ונושנתם והשחתם“. וכן רוב תורת הרב ברנד נסוב סביב זה.
אם ננסה להביא את כל דברי החולקים על הרב ברנד ובית מדרשו יכלה הזמן והם לא יכלו, אך נביא טעימה קטנה מתוך התכתבות שהיתה לי לאחרונה (במייל).
הכותב החרדי הבא מייצג רבים אחרים בעוה”ר:
…
על כל פנים אין מצוה הדומה לתכלת שיש בה כל כך הרבה ויכוחים על יסודות הדברים.
ודאי וודאי שלא לקטנים כמוני ההכרעה ההלכתית בדבר .
בינינו, אבל עם יד על הלב, מדוע לא שמענו שהחרדים האמתיים שחרדים באמת לדבר ה’, הולכים עם תכלת.
האם אפשר לחשוד את ר’ חיים קנייבסקי בהתעלמות בוטה ממצווה דאורייתא. האם הרב אלישיב שלא הלך עם תכלת, והורה שלא ללכת, היה רגוע שלא יתבעו ממנו ביטול מצוה זו. האם גדולי ישראל שחרדו על קיום מצוה אפשר להאשים בטענה נבובה כזו שחדש אסור מן התורה, ומתעלמים ממצוה כל כך חשובה.
…
אודות פאה נכרית. הקב”ה תובע ממי שיש לו הכרה, ממי שמכיר את הבלוף של הפאה. אני אישית הוריתי לאשתי את דעתי שלא תלבש פאה בשבילי… רק זה חסר לי. והיא התרגלה למטפחת. ברוך ה’.
שמא תאמר איפה הרבנים שיעשו מחאות, אי אפשר לומר שזה אסור באיסור מוחלט, ומי שמקציב עשרים אלף דולר למי שימצא היתר פאה הוא חצוף מחוצף, כאילו שהוא יותר חכם מחכמי אשכנז.
דע לך, שיש הרבה נושאים שאנשים דשים בהם, פשוט משום שיש להם זמן מיותר. כמו פולמוס הקרבנות.
העיקר ללמוד תורה כמה שיותר להתפלל כמה שיותר בכוונה, להיות בן אדם.
…
אני מציע לך הצעה חשובה מאוד.
חדל מלחנך את האחרים, רוצה ללכת עם תכלת תלך, רוצה לכסות את הראש בכיסוי יותר טוב, תבורך.
תאמין לי, הכוחות של בני אדם מוגבלים, תחשוב ותתעמק מה הקב”ה רוצה ממך
עוד קצת ללמוד עוד קצת להתפלל בכוונה, עוד קצת לעבוד על המידות ולהיות יותר סבלן יותר בעל חסד
אם הקב”ה רוצה, הוא יערה רוח טהרה ממרום שהתכלת תתקבל.
…
הוא לא ישאל אותך למה לא עלית להר הבית.
…
אני רק מנסה להציל אותך.
בגדול זה ברור וידוע שגדולי התורה המובהקים צומחים בעיקר מן החברה החרדית.
זה טבעי. אם מגיל אפס לא חושפים אותם לשום דבר חוץ מללמוד טבעי שהמוכשרים ינסקו כלפי מעלה.
טבעם של החרדלי”ם [תסלח לי אם אינך נמנה עליהם] הוא לפחות להתגדר באיזה דבר שהם על המפה
אתה תמצא אותם עוסקים המון בכתבי מהר”ל – מקום להתגדר בו. וכן ענייני המקדש והר הבית.
חשבת פעם מדוע מכון המקדש וענייני עלייה להר הבית מגיעים בדרך כלל מחובשי כיפות סרוגות?
למה, הם יותר מדקדקים במצוות? יותר אכפת להם רצון ה’?
אלא שזהו דבר להתגדר בו.
סליחה אם פגעתי בך.
…
אין שום ענין להטיף על זה, זוהי עבודתו האישית של האדם.
גדולי הדור אינם פחות יראי השם מאתנו. הקב”ה שתל אותם בכל דור בדיוק בשבילנו.
…
… איזה גאון בתורה, ממש מתוק מדבש. באמת גאון.
נו מה אתה אומר איך יצאו הנכדים? דבוקים בתורה, מדקדקים בצניעות. נכון.
צר לי. אך המציאות לא כך. כמעט כולם ירדו מהדרך. אי אפשר לחנך היום בלא החומה החרדית הקשוחה.
[כנ”ל בצניעות.]
אני יודע שבחברה החרדית יש בעיות. או הו. יש בעיות. מלכלכים, לא עוצרים באדום, בעלי מחלוקת, פונובי’ז, הנשים נראות כמו שחקניות אני יודע ועצוב לי.
אבל תכל’ס, מי שמקים דורות ישרים הם החרדים ולא המזרחניקים. עובדה.
קפוץ מעבר לגדר והחיה את נפשך ונפשות ביתך. קח כיפה שחורה, חליפה שחורה או כחולה, כובע. ותיכנס לחברה החרדית.
…
ע”כ.
וקל להבין האמת לחפץ באמת.
משלי ט’ ז’-ט’:
יסר לץ לקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו. אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. תן לחכם ויחכם עוד הודע לצדיק ויוסף לקח.
נו? ומה זה אומר?
*הנה ציטוט מתוך ליקוטי מוהר”ן תנינא ס”ח שהוזכר למעלה:
עקר שלמות הצדיק שיוכל להיות למעלה ולמטה, שיהיה יכול להראות למי שהוא למעלה ונדמה בדעתו שהוא במדרגה עליונה, יהיה מראה לו שהוא ההפך. וכן להפך, למי שהוא למטה מאד במדרגה התחתונה, בתוך הארץ ממש, יהיה מראה לו שאדרבא, הוא סמוך להשם יתברך.
וזה השלמות מכרח שיהיה להצדיק, ובלא זה אינו צדיק כלל, כי צריך להראות למי שהוא למטה מאד בדיוטא התחתונה לגמרי, שעדין הוא סמוך לה’ ממש, כביכול, ולעוררו ולגלות לו: ה’ עמך, ואל תירא ואל תפחד ואל תחת, כי הוא יתברך עמך ואצלך וקרוב לך ממש, כי “מלא כל הארץ כבודו”. על כן אפלו אם האדם נופל, חס ושלום, למקום שנופל, רחמנא לצלן, והוא בשפל המדרגה התחתונה ממש גם משם יוכל לדבק את עצמו בה’ ולשוב אליו יתברך, כי ‘מלא כל הארץ כבודו’.
…
וכן להפך, למי שהוא למעלה מאד, צריך הצדיק להראות לו שהוא רחוק לגמרי מהשם יתברך, ‘מה חמית מה ידעת’ וכו’. וזהו שלמות הצדיק, בבחינות “כי כל בשמים ובארץ”, שהוא בחינת הצדיק, כידוע, ‘דאחד בשמיא ובארעא’, דהינו כנ”ל, שיהיה למעלה ולמטה, שיהיה מראה למי שהוא למעלה, בבחינות שמים, שהוא להפך, שהוא רחוק מאד ואינו יודע כלל בידיעתו יתברך, בחינות: ‘מה חמית מה ידעת’ וכו’, כי שם למעלה בשמים, שם דיקא, שואלים ‘איה מקום כבודו’. ולהפך, למי שהוא למטה בארץ ממש, יהיה מראה לו כי ה’ עמו, כי ‘מלא כל הארץ כבודו’. וזהו עקר השלמות, להיות למעלה ולמטה.
…
ע”כ. וראה גם שיחות הר”ן [ברסלב] סי’ קל”א.
