ר’ משה ברנדסדורפר העיד שקר במזיד נגד הקרבנות של ברלנד

בס”ד, כ”ד אייר תש”פ

הודעה חשובה למגדלי ומשווקי ארבעת המינים

היות ואחד מראשי הממונים על הפיקוח של ארבעת המינים שע”י “היכל הוראה – קנה בושם” נתפס לאחרונה בעודו מעיד עדות שקר בבית דין, והדברים התבררו היטב במותב תלתא ובפני שני הצדדים, והוברר לחלוטין שהנ”ל העיד עדותו לשקר במזיד מתוך כוונת עושק וחמס, וגם כעת אחר שהתגלה קלונו ברבים עודנו עומד במריו ומסרב ברמות רוחא לשוב ממעשיו הרעים, לפיכך עפ”י שורת הדין אין כל ערך לתעודת כשרות שמבוססת על פיקוחו, וכל מוצרי ארבעת המינים שבפיקוחו דינם כדין ארבעת המינים הנרכשים בשוק חילוני ללא כל כשרות כלשהי.

ולפי שהתורה חסה על ממונם של ישראל, לפיכך הוצרכתי להקדים הודעה זו כעת.

וע”ז באעה”ח

פנחס שפירא

נ.ב. בתאריך אור לי”ח אייר, בשעה 12 בלילה (לערך), טילפן לביתי מר א”ט אשר הציג את עצמו כתלמידו של הנ”ל וכן של המדיח והנואף והעושק אב”ר שר”י [א”ה, הכונה “אליעזר ברלנד”], והתרה בי לבל אעורר על הענין, כיון שכמה עשרות מאנשיהם רוצים לבוא ולרוצחני נפש בעבור כך.

ולפי שלימדונו חז”ל “אל תאמן בעצמך עד יום מותך”, הנני מוסר מודעה כדלהלן, שבאם חלילה איאלץ בעתיד (מחמת איומים שונים של אינשי דלא מעלי כנ”ל) להוציא הודעה הסותרת אפילו במקצת הודעה זו, הרי שההודעה השניה תהיה בטלה ומבוטלת, משולה כחרס הנשבר, כעפרא דארעא אין בה ממש. 

Download (PDF, 93KB)

Private Policing: Wave of the Future

Private Police Coming to a Neighborhood Near You! Why Private Police May Be an Important Element of Future Law Enforcement

Modern policing is a very challenging endeavor. It requires a large degree of foresight, nimbleness, adaptability, risk taking, and commitment. In addition to the practical challenges involved in reducing crime and making communities safe, law enforcement has been challenged with sharp reductions in budgets, and, thus, resources. For instance, the number of sworn police officers in California fell from 81,286 in 2008 to 77,584 in 2011, a decline of roughly 5 percent, which translates to a 7 percent decline in the number of officers per 10,000 residents.1 To deal with the ongoing fiscal pressure, leaders have made some tough choices, and some departments have been forced to slash services, eliminate specialty units, and focus only on basic core functions and the most violent crimes. In Sacramento, California, police officers no longer respond to burglaries, misdemeanors, and minor traffic accidents. The traffic enforcement unit has been disbanded. Some detectives have been sent back to the streets. The department conducts only follow-up investigations on the most serious crimes, like homicide and sexual assault.2 Sadly, Sacramento is not unique.

In 2014, Camden, New Jersey, disbanded its entire police force as rising crime and a lack of funds led the city to transfer law enforcement duties to the county. Officials in Camden said that generous union contracts and declining aid from the state made it financially impossible to keep enough officers on the street.3 Similarly, in 2011, Millbrae, California, dissolved its police force and contracted with the San Mateo County Sheriff’s Department in an effort to save $1.1 million per year, and two other cities in that county, San Carlos and Half Moon Bay, have also dissolved their forces to contract with the sheriff’s department.4 These are not isolated instances—local California governments continue to struggle with ongoing financial issues, as evidenced by the high-profile bankruptcies of Vallejo, San Bernardino, and Stockton. Fiscal constraints, high pension costs, and changing public opinion have made it much easier for local leaders to cut services, including police forces. In the future, law enforcement leaders must plan ways to provide quality service with fewer resources to their communities.

How Are Departments Coping?

Technology and new crime strategies have allowed agencies to be more efficient and effective with their resources. An example of this is online reporting. In Sacramento, citizens filed more than 18,256 online reports in 2012.5 The online reporting program has saved thousands of labor hours and hundreds of thousands of dollars, while also allowing officers to focus on proactive patrol and smart policing strategies.

However, online reporting is impersonal and relatively unresponsive compared to in-person reporting, and there is little to no data on whether it helps reduce crime rates. During a recent round of community meetings in Sacramento, residents expressed a clear preference for face-to-face interactions between the police and victims of crimes. Many communities complain they have not seen the money saved by such a program reinvested back into the community through increased police presence or interaction.

The online reporting solution has not appeared to make much of a difference in Sacramento, which remains in the top 10 of California cities for violent and property crimes.6 Furthermore, a recent survey of Sacramento residents showed that their number one concern was crime. When asked if their neighborhoods had gotten better, stayed the same, or gotten worse, 33.3 percent thought their neighborhoods had gotten better or much better, 39.4 percent thought they stayed the same, and 26.6 percent thought their neighborhood was “somewhat worse” or “much worse.” The fact that about two-thirds of Sacramento residents felt their neighborhoods had either stayed the same or gotten worse in recent years reflects both a serious concern and an opportunity for change.7

As police leaders must continue to create new strategies on how to best close the gaps between budgets and essential services, technology and evidence-based policing strategies will be part of the answer. However, as demonstrated by Sacramento’s experience with online reporting, those strategies cannot solve every issue. Another area left largely unexplored to date are the ways that the privatization of policing might have a significant and beneficial impact on policing in the future.

Rising Feelings of Vulnerability

A 2013 poll by Gallup revealed that 64 percent of U.S. citizens believe crime is getting worse. This number has fluctuated over the past decade or so, from a low of 53 percent in 2004 to a high of 74 percent in 2009.8 That statistic is concerning, when one considers that the crime rate fell significantly over the same period of time. In many communities throughout the United States, violent crime fell by more than 50 percent.9 So what is at work here? Why do people feel that crime is going up, when the facts show it is going down?

One factor may be the well-publicized and large-scale incidents such as school shootings; the Boston Marathon bombing; and the Aurora, Colorado, shooting have contributed to a perception that people are less safe—even as crime continues to fall. The terrorist attacks on September 11, 2001, intensified those perceptions, as evidenced by the resulting federal legislation permitting airline pilots to carry guns aboard flights as the last line of defense against hijackings.10 The 2012 shootings at Sandy Hook Elementary created a renewed demand for the safety of school children In the United States, and schoolteachers in Israel and Thailand now carry concealed handguns on the job. In fact, in areas where the threat is considered the greatest, teachers have been given guns for free.11 In the United States, people are beginning to think that the changes made in the wake of the 1999 Columbine shooting did not go far enough. For example, in Colorado, Briggsdale School District allows trained teachers to be armed at school, and, in 2014, elected officials in Ohio approved a bill that would allow school boards to designate some school employees to carry concealed firearms.12 The feeling that these defense strategies are needed reflects the growing sense of fear among the public.

Dwindling Police Department Resources

As a result of the reductions in police personnel, many local law enforcement agencies are struggling to provide basic service to their communities. According to New York Times columnist Kate Zernike, as budgets shrink, it is no longer possible for each community to offer a full buffet of government services.13 This statement is bolstered by the fact that, according to the U.S. Bureau of Labor Statistics, law enforcement will grow by a paltry 41,400 jobs or approximately 5 percent of the 780,000 now employed.14 When paired with the increased feelings of vulnerability, the inability of the police to provide quality service to communities has caused some neighborhoods to seek out alternatives.

“You have to walk around in your house with a gun to feel safe,” said Oakland, California, resident Alaska Tarvins, who went on to say, “We don’t have a choice. Either die or hire some security ourselves, because we can’t depend on the police department.”15 That may seem extreme, but Tarvins’s statement does illustrate the attitude and frustration of some community members—and it seems the number of those feeling that way is growing. In 2014, Detroit, Michigan, Police Chief James Craig said, “There’s a number of CPL (concealed pistol license) holders running around the city of Detroit. I think it acts as a deterrent. Good Americans with CPLs translates to crime reduction.”16 Despite this perspective, an armed citizenry as an alternative to the police is not viable; instead, what may be a more realistic option is to engage the private sector to protect our communities.

Continue reading…

From Police Chief Magazine, here.

Not EVERYTHING Is ‘Bizuy Talmid Chacham’!

One of our dear readers is angry at me for approvingly quoting the words of a certain scholar, claiming, (A), I misunderstood the rabbi’s intention and (B), the idea set forth is so loathsome, why, putting these words in the late rabbi’s mouth constitutes the prohibition of shaming a Torah scholar — in spite of the fact I myself agree with the position, as I understand it!

But I cannot accept this.

Even if I was inadvertently misinterpreting things (I beg to differ), the only thing I ever need to worry about is the correctness of my reading. Were this reader’s thesis correct, we would find the same accusation lobbed about in Shas. (I think this is only done in such cases as Brachos 19b, where the sage quoted is being disagreed with, as well: תרגמה רב בר שבא קמיה דרב כהנא בלאו דלא תסור אחיכו עליה לאו דלא תסור דאורייתא היא אמר רב כהנא גברא רבה אמר מילתא לא תחיכו עליה כל מילי דרבנן אסמכינהו על לאו דלא תסור…).

We ought not to fear thought itself! (Subscribe and read the ebook to see what I mean…)

Brachos 19a:

המספר אחר מטתן של תלמידי חכמים מאי היא דתנן הוא היה אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את המשוחררת וחכמים אומרים משקין ואמרו לו מעשה בכרכמית שפחה משוחררת בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ואמר להם דוגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו.

Rashi:

דוגמא השקוה, על שהיו הם דומין לה השקוה, שהיו שמעיה ואבטליון מבני בניו של סנחריב כדאמרינן בגיטין בפרק הנזקין.

Anything less than this horrific, unspeakable ridicule must not qualify as מספר אחר מטתן, otherwise, a stronger chiddush would surely have been cited.

And it appears to me the bar here is even higher:

Nedarim 50b:

אמרה ליה בת קיסר לרבי יהושע בן חנניה תורה מפוארה בכלי מכוער אמר לה למדי מבית אבוך במה מניחין יין אמרה ליה במאני דפחרא אמר לה כולי עלמא בפחרא ואתון במאני דפחרא אתון אחיתון במאני דכספא ודהבא אזלת ורמת חמרא במאני דכספא ודהבא וסרי אמר לה אף אורייתא כן והאיכא שפירין וגמירין אמר לה אי הוו סנו הוו גמירין טפי ההיא דאתיא לקמיה דרב יהודה מנהרדעא לדינא ואיתחייבת מן דינא אמרה ליה שמואל רבך הכי דנן אמר לה ידעת ליה אמרה ליה אין גוצא ורבה כריסיה אוכם ורבה שיניה אמר לה לבזוייה קאתית תיהוי ההיא אתתא בשמתא פקעה ומתה.

Find what I wrote about similar religious OCD\scruplosity\”nerves” problems elsewhere.

As for quoting a scholar’s words in the correct context for the sake of disagreement, see the article here:

Repeating a Rabbi’s Own Words Is Not Lashon Hara!

תולדות הרב משולם ראטה – מאת הרב אליעזר מלמד

גדול הדור הרב משולם ראטה זצ”ל

דמותו ותולדותיו של הגאון הרב משולם ראטה זצ”ל אינם מסופרים מספיק, על אף שהרב צבי יהודה כינה אותו גדול הדור שאחרי הרב קוק זצ”ל

הרב אליעזר מלמד , י”ב בסיון תש”פ 04/06/20 11:24 | עודכן: 07:20

לאחרונה יצאו לאור בהוצאה חדשה ומהודרת שני חלקי שו”ת ‘קול מבשר’ מאת הגאון האמיתי הרב משולם ראטה זצ”ל (תרל”ה-תשכ”ג), בהוצאת מוסד הרב קוק. אחת התוספות החשובות למהדורה החדשה היא סיכום כל תשובה באופן מפורט ומדויק, מאת הרב אלקנה סגל, חתן נינת המחבר. שאלו את מו”ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל מי היה גדול התורה שבדור אחר מרן הרב קוק זצ”ל, והשיב: הרב משולם ראטה. זו הזדמנות לספר מעט מתולדותיו.

ילדותו

כבר מילדותו היה ר’ משולם שקדן גדול, ובזכות כישרונותיו הגאוניים התעלה בתורה. אביו היה מחסידי צ’ורטקוב שמבית רוז’ין. בפעם הראשונה שאביו לקחו אצל האדמו”ר הזקן ר’ דוד משה מצ’ורטקוב, היה ר’ משולם בן תשע. כיוון שהיה נבון, הלך יחד עם מאות חסידים לשמוע את דרשת רב העיר, שהיה תלמיד חכם גדול. לאחר הדרשה המפולפלת שאלו כמה חסידים את הילד אם הבין את הנאמר, שכן ראו שהוא מנענע בראשו בעת הדרשה. הילד השיב שהבין והוא אף יכול לחזור עליה. החסידים העמידו אותו על שולחן, והילד חזר על הדרשה בדיוק, בלא להחסיר מילה. גם על התנועות של הרב חזר בדיוק במקום הנכון, ובאותם המקומות שהרב ליטף את זקנו או החליק על מצחו, חזר הילד גם על התנועות הללו.

לאחר שבחן אותו רבה של זלשצ’יקי, הגאון ר’ ליבלה ברנפלד, אמר: “ילד זה דומה למי ששונה משנתו לא מאה פעמים ואחת, אלא אלף פעמים ואחת”. ואף בספרי מחשבה כדוגמת ‘עקדת יצחק’ למד בעודו ילד, וכשתמהו על כך, ידע לחזור ולבאר את דבריו. בגאוניותו המיוחדת, הספיק בזמן קצר גם לקרוא ולהיות מצוי בחוכמות הטבע, בהיסטוריה ובפילוסופיה.

רבותיו

ר’ משולם למד אצל גדולי הרבנים שבסביבתו שהיו קשורים לחצרות מבית רוז’ין, ובהם הרב יעקב וידנפלד בעל ‘כוכב מיעקב’ (חסיד הוסיטאין), שבנו הרב מטשעבין (תרמ”א-תשכ”ו) היה מכבד את ר’ משולם כתלמיד בפני הרב, ואמר עליו: “ר’ משולם היה נחשב מגדולי הדור עוד בהיותו אברך”. כמו כן למד ר’ משולם אצל הרב אברהם שטינברג בעל ‘מחזה אברהם’ (חסיד סדיגורה). אולם רבו המובהק היה הרב מאיר אריק (אראק) זצ”ל (תרט”ו-תרפ”ו), מחבר ‘מנחת פיתים’ על השולחן ערוך, ושו”ת ‘אמרי יושר’ ועוד ספרים.

משפחתו

עוד לפני הגיעו לגיל מצוות, בחר בו הגביר ר’ שמשון שטיינהולץ ממלניצה לחתן לבתו ציפורה, והיא רקמה לחתנה העילוי את הנרתיק הראשון לתפילין שלו. במשך השנים הארוכות שבין האירוסין לנישואין, אחד מגדולי הגבירים ברוסיה הציע לחותן המיועד סכום גדול כדי שיסכים להעביר אל בתו שלו את השידוך. ר’ שמשון דחה את ההצעה באומרו: “כל גבירי רוסיה ביחד אין להם כדי לשלם שוויו של חתן כזה”. והרבנים שהיו באותו מעמד אישרו את הדברים.

בשנת תרנ”ה, בהיותו כמעט בן עשרים שנה, נישא למרת ציפורה, וגרו בבית הוריה במלניצה, שם כיהן כרב שלא על מנת לקבל פרס במשך כארבע שנים.

כך סיפר לידידו במכתב על אשתו: “אודה לה’ כי חבלים נפלו לי בנעימים… רעיה נעימה איילת אהבים ויעלת חן, בעלת נפש יקרה, בה נקבצו כל מידה נכונה וכל מעלה רמה, ישרה ותמימה, צנועה ועדינה, חכמת לב משכלת, ומושלמת ברוב חוכמה ומדע, רגשות עדינות ונשגבות יתנוססו בהלך נפשה, לב טוב ומזג יקר אף נעים, נפשותינו רותקו במעדנות עוז…”.

שני ילדים נולדו להם, הבכור אפרים והשנייה שרה. אפרים היה בעל כישרונות גאוניים וגדל בתורה. עם שרה היה לומד בכל שבוע את פרשת השבוע, ובליל שבת למד עימה מתוך הספר ‘עין יעקב’, והדריך אותה ללמוד הרבה תנ”ך.

בשנת תרע”ח, בהיות אפרים בן תשע־עשרה, נפטר משחפת. צערם של הוריו על כך היה עצום. ר’ משולם התנחם בלימודו, הרבנית חלתה מצער וסבלה ייסורים עד מותה. מהבת שרה נמשכה המשפחה, ור’ משולם רווה ממנה נחת ושמחה עד זקנה ושיבה.

רבנות חורוסטקוב

למרות היות חורוסטקוב עיירה קטנה, זכתה וכיהנו בה רבנים גדולים. כהמשך למסורת זו, הוצג הרב משולם כמועמד למשרת הרבנות של העיירה. כמנהג אותם ימים, המועמדים לרבנות היו דורשים בשבת לפני הציבור, ולפי הדרשה נקבע מי יתמנה לרב. כשהגיעה השבת של ר’ משולם, בשעה שתיים אחר הצהריים התאספו כולם בבית הכנסת הגדול. הרב עמד ליד ארון הקודש כשבידו תנ”ך, ודרש שש שעות רצופות. בדרשה זו הראה בקיאות וחריפות בש”ס ובפוסקים, וכולם התפעלו מגדולתו. הוא נבחר לרב העיירה בשנת תרנ”ט, בהיותו בן עשרים וארבע, ובמשך כשלושים שנה שימש כרב הקהילה.

ציבור קטן בעיירה, אנשי מריבה, בחרו לעצמם רב אחר. המחלוקת גדלה והציקה מאוד לר’ משולם, עד שחפץ לעזוב מפני המחלוקת. אך אנשי העיירה, שרובם הגדול תמך בו, לא נתנוהו לעזוב, והיה מוכרח לסבול מרורות ברוב השנים שישב שם.

היה פעיל בארגון ‘מציון תצא תורה’ וייסד בית ספר ברוח ‘המזרחי’ בחורוסטקוב, כמו כן ייסד ישיבה ועמד בראשה. עבור ישיבה זו כתב את תוכנית הלימוד המפורסמת שלו. היה רגיל לבחון את התלמידים הצעירים פעמיים בשבוע, ופעם בשבוע העביר שיעור עיון לתלמידים הגדולים. כיוון שידע לדבר גרמנית ופולנית, לעיתים היה מדבר בשם הציבור והרבנים עם נציגי השלטון.

בשנת תרפ”ט התקבל כרב בשאץ שבדרום בוקובינה, ושם כיהן כשש שנים. בשנתו האחרונה בשאץ נפטרה אשתו.

צדיקותו ותמיכתו בציונות

בנוסף לגאונותו העצומה היה גם צדיק, ותפילתו הייתה בדבקות ובהשתפכות הנפש ובקול ערב מאוד, ואמרו שמי שזכה לשמוע ממנו ‘נשמת’ בשבת קודש, היה מהרהר בתשובה. גם אדמו”רים היו משכימים לפתחו לשמוע מפיו דברי חסידות.

הרב הגאון ר’ משולם היה פעיל בתנועת ‘המזרחי’, ואף נבחר מטעמה כנציג לקונגרס הציוני השנים־עשר בשנת תרפ”א. יש לציין שבהיותו קשור לאדמו”רי בית רוז’ין, אהבת הארץ שלו ותמיכתו בעלייה לא היו בגדר חידוש גדול, שכן גם מבין אדמו”רי בית רוז’ין היו שתמכו ב’מזרחי’.

רבנות צ’רנוביץ

גבאי למברג (לבוב) הציעו לו את רבנות עירם החשובה, שרבניה היו גאוני עולם, אולם התנו זאת בכך שיפסיק את פעילותו למען ארץ ישראל. הוא כמובן סירב. לבסוף נבחר בתרצ”ה לרבנות צ’רנוביץ, שבה פעלה קהילה יהודית גדולה וחשובה בת כחמישים אלף איש, ובה הקים בית מדרש לרבנים. כפי הנראה עמדתו הציונית הצילה אותו, שכן אילו היה נבחר לרב בלמברג, היה חווה את השואה כמו שאר יהודי פולין, שרק מעט מזעיר ניצלו.

אחד המועמדים שהתחרה מולו על רבנות צ’רנוביץ היה הרב רובין, שהציע לר’ משולם, שהיה אז אלמן, לישא את אחותו לאה, שאף היא התאלמנה מבעלה הרב. בשנת תרצ”ו הם נישאו, והיא עמדה לצידו, עלתה עימו ארצה והתמסרה לבריאותו עד ימיה האחרונים. נפטרה שלוש שנים לפניו.

חתנו ובתו וצאצאיהם

הבחור שנשלח להביא את ר’ משולם לצ’רנוביץ כדי לשאת את הדרשה לקראת הבחירות לרבנות, היה הרב ישראל הייטנר, שהתייתם מאביו בגיל צעיר, וגדל עם אמו ואחיו אצל סבו מצד אמו. הוא היה אדם מוסרי ובעל מידות טובות, ובאותו זמן גר עם אמו האלמנה ועסק בהוראה. בתוך הנסיעה הכיר ר’ משולם במעלותיו, ושידכו לבתו. בחורף תרצ”ז הוכתר ר’ ישראל כרב העיר ברלנד ברומניה. הוא ואשתו הרבנית נהגו בנימוס ובכבוד גם בשכניהם הגויים העניים, ונהגו בנדיבות עם המשרתת הגויה. במלחמת העולם השנייה, כאשר החלו הפגנות נגד היהודים, השכנים הגויים סייעו בהצלתם. לאחר עלייתו לארץ שימש הרב הייטנר, ששינה את שם משפחתו ל’האיתן’, כרב חיל הים. שני ילדים נולדו להם, ציפורה ויצחק מאיר, שלימים למד בישיבת מרכז הרב אצל מו”ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל.

נכדו זה היה חביב מאוד על סבו הגדול, ובהקדמתו לחלק השני לשו”ת ‘קול מבשר’ הודה לנכדו הבחור המופלג בתורה ויראת שמיים יצחק מאיר נ”י שסייע לו בעבודת סידור התשובות. ברבות הימים נתמנה כרב במושב בית מאיר, ומתוך אהבת הארץ הצטרף לתנועת ההתנחלות, קבע את ביתו בקדומים שבשומרון, וכיהן כרב האזורי של השומרון. במסגרת עבודתו הרבנית היה שובת ביישובים החדשים ומחזקם בהתלהבותו ובדבקותו. אחד היישובים המיוחדים שבהם הרבה לשבות היה הר ברכה. כשהחילותי לשמש ברבנות בהר ברכה שמח מאוד. נפטר בשנת תשנ”א.

בתם של הרב ישראל ושרה היא צפירה ציפורה, שנישאה למהנדס צבי קמיל, שהיה שותף בבניית הכוח האטומי של מדינת ישראל וקיבל על כך את פרס ביטחון ישראל. בכל יום היה טובל ומתפלל ותיקין ומעביר שיעור בדף היומי. צפירה עסקה בחינוך וגידלה את חמשת ילדיהם. אחד מחתניהם הוא איש החינוך והסופר ר’ אבי רט, שהוא גם נין של אחיו של ר’ משולם. השם רט בעברית הוא כהמשך השם ראטה ביידיש.

ימיו האחרונים

גם בעת חולשתו בשנותיו האחרונות, לא חדל מלעסוק בתורה. אף בימיו האחרונים, בהיותו מסובל בייסורים, היה שר שירי דבקות – ‘וקרב פזורינו’ ו’נשמת כל חי’, ומתוך כך השיב את נשמתו ליוצרה בטהרה בכ”ו בכסלו תשכ”ג. הלווייתו יצאה מישיבת מרכז הרב, וגדולי הרבנים הספידוהו.

בעזרת ה’ אקדיש טור נוסף לגדולתו ותורתו.

לתגובות: ravmel@gmail.com

מאתר ערוץ שבע, כאן.