Aliyah Works Best TOWARDS Israel, Not AWAY FROM Chutz La’aretz

I consider myself an Aliyah “cheerleader and motivator” which means that I encourage Aliyah from a positive and optimistic perspective. I have always advocated the need to run towards Israel and not away from America (or wherever else Jews live). It is for this reason why I cannot stand with those people who are posting – all over social media – that Jews need to “leave America NOW, before it’s too late!” Yes, every Jew outside Eretz Yisrael should begin preparations to come home as soon as possible… but not because of riots, looting or Covid-19. Let me explain.

When I played tag or “ringalevio” with my friends (do kids still play that amazing game?), we always had a home-base. While touching that home-base, nobody could get us out… we were perfectly safe! I have been thinking a lot about this recently since many people look at Israel and consider it a nice, big, comfortable “home-base”. Yes, Israel must be safe for every Jew on the planet, but that is not why you move here. Sorry to disappoint you, but if you sell your house, quit your job and take your kids out of school to run to “perfectly-safe-home-base” Israel… you might be very disappointed… very quickly.

Please do not move here because of George Floyd or the lunatics who use that tragedy for personal gain. Its ok, and quite natural, for these recent events to speed up your Aliyah plans but I beg you – literally beg you – that this should not be the main reason you move here. I agree that the last 2 weeks have opened many eyes to what is really happening in the USA and that serious decisions need to be made but there’s a big difference between something being a catalyst for Aliyah vs the reason for Aliyah.

Dearest brothers and sisters; there’s only one reason why you should make the life-changing move to Israel. It is because you want to be part of the Jewish Nation and, since 1948, the only place that can happen is in the Land of Israel. That’s right… although you won’t like these next few words, I write them because nobody else will: There is no Am Yisrael outside of Eretz Yisrael.

When was the creation of Am Yisrael finalized? When we left Egypt? That was Part I. When we received the Torah? That was Part II… but there was one part left. Moshe told us (Devarim, chapter 27) that when we enter the Land of Israel, 6 tribes are to stand on Mount Gerizim, 6 tribes on Mount Ebal and the Kohanim are to stand with the Aron in the middle – in the city of Shechem. On that day, when that happens, and only when that happens, Moshe prophesized (verse 9); “Pay attention and listen, Israel. Today you have become a nation…” That awesome event (described also at the end of Chapter 8 in sefer Yehoshua) was the culmination and transformation of the People of Israel into the Nation of Israel… and it only happened after we entered the Land.

For the next 1,350 years (minus a few years here and there) Am Yisrael lived in the land. There were many challenges, wars, plagues and even mass destruction of Jews inside Israel but as long as we were there, the concept of the Nation existed. Unfortunately, after the destruction of the 2nd Bet Ha’Mikdash, we were exiled from Israel and dispersed all over the world. At that moment, the status of our Nation was put on “hold”. We remained the Jewish people and we stuck together as best as we could. We built communities and produced the Talmud Bavli and thousands of holy seforim. The Jewish people refused to become extinct and despite the odds, we remained alive and strong! Many communities started to pop-up in Israel (especially at the time of the Arizal) but they were still communities…

In 1948 everything changed. For the first time in close to 2,000 years, there was a Jewish government and a Jewish army. We were independent! Although that government was – and still is – far from the way it needs to be, this independence was much more than just another country in the UN. We, the Jewish people, were back in our land, defending our borders and speaking our language… it was the rebirth of Am Yisrael! The “hold button” was no longer pressed and the status of the Nation returned.

Just like we became a Nation in the Land of Israel in the year 2488, we became a Nation – once again – in the Land of Israel in 5708. What started in the Land… continued in the Land… and remains only in the Land. Therefore, to be part of Am Yisrael one needs to live, thrive and settle Eretz Yisrael. Being a Jew anywhere else – at this time in history – means that you are part of the Chosen People, part of the 5,000 year old heritage and 100% my beloved brother or sister… but not part of the Nation. This is the reason – and only reason – to make Aliyah!

Therefore, please make this your dream – whether or not – your favorite store was looted. Make this your goal – whether or not – your community was hit hard by Coronavirus. Make this your plan, your ambition and the thing that drives you, night and day, to reconnect to your Nation – to Am Yisrael!

May that day happen very soon. Amen!

From Am Yisrael Chai, here.

How the State Killed People via Lockdown

Three Ways Lockdowns Are Costing Human Lives

05/29/2020

The conversation about the lockdowns when the COVID-19 crisis started was centered on saving lives at the cost of the economy. This makes sense, since many of those making decisions were epidemiologists and we cannot expect them to fully understand the lockdowns’ impact on the economy and human lives. The problem is that even many economists argued the same thing and completely ignored the harm that the lockdowns would create.

These economists have fallen prey to what Frédéric Bastiat called the “unseen” consequences of a policy. Frédéric Bastiat argued that an “act, a habit, an institution, a law, gives birth not only to an effect but to a series of effects. Of these effects, the first only is immediate; it manifests itself simultaneously with its cause—it is seen. The others unfold in succession—they are not seen: it is well for us, if they are foreseen.” Applied to lockdowns this means that it is easier to see the deaths caused by COVID-19 than to see the deaths caused by lockdowns. In what follows, I provide three arguments on how the economic lockdowns are costing us human lives and will continue to do so long after they end.

Deaths of Despair

A recent study finds that we could have up to seventy-five thousand more deaths of despair over the next ten years. Deaths of despair refer to suicides and deaths from abuse of alcohol and drugs. The study argues that these deaths will primarily be caused by increased unemployment, fear, and isolation. Unemployment is the main factor and the analysis is based on the projected unemployment rate between 2020 and 2029. The authors estimate that in the best case scenario (lowest unemployment) we will have about twenty-eight thousand more people die deaths of despair and in the worst-case scenario (highest unemployment) we could see up to one hundred fifty-four thousand more people die. A recent study showing that unemployment will remain high for a prolonged period of time means that we can expect the number to be higher than seventy-five thousand.

This is not the only study that argues that unemployment is directly related to deaths of despair. Consider, for instance, a NBER study that found an increase of 3.6 percent in the opioid death rate for each 1 percent increase in unemployment. Based on this, we could see another twenty-nine thousand more deaths because of opioids annually. One may argue that these are only predictions, but sadly the indications we have so far show support for these studies. For instance, a doctor in the Bay Area told a local ABC7 reporter “I mean, we’ve seen a year’s worth of suicide attempts in the last four weeks.” This is not an isolated case. The Washington Examiner has reported recently that “More people died of suicide in a single Tennessee county last week than of the coronavirus across the entire state, according to one local official.” Hence, either directly through isolation or indirectly through unemployment, the lockdowns are costing us many human lives.

Deaths Due to Lack of Preventive Care

In a recent interview for Fox News, Dr. Scott Atlas, a senior fellow at the Hoover Institution, argued that “the cure is bigger than the disease at this point.” He argued that in the US every month one hundred and fifty thousand people are diagnosed with cancer, but the numbers are now much lower. Unfortunately, this will lead to higher death rates for this group of people. Add to this the people who are not receiving their chemotherapy as they should and we start to see a clearer picture of how the lockdowns are harming the lives of those with cancer. These are only two examples, but if we consider the many more preventive care visits that are not happening it becomes clear that we will see increased deaths because of a lack of preventive care.

This has become such a big concern for doctors that many of them are speaking out against this and hopefully we will see a policy response soon. As a Forbes article reports, at least six hundred doctors around the country are calling for an end to lockdowns, and their reasoning is in line with that of Dr. Scott. As Dr. Marilyn Singleton argued, “Ending the lockdowns are not about Wall Street or disregard for people’s lives; it about saving lives.”

Deaths Because of Hunger and Malnourishment

When the lockdowns started, many argued that it was worth giving up some economic growth in order to save lives. Unfortunately these people miss the point—that economic growth is what saves millions of lives around the globe every single year. We know that as economic conditions get worse many people around the world will struggle to meet their basic nutritional needs, which will lead to more deaths. In the New York Times,  Abdi Latif Dahir argues 265 million people will experience acute hunger in 2020. That will be nearly double the number of the year before. To put this in perspective, let us consider that poverty had been in decline since 1998. One may ask, Isn’t the economic downturn because of the COVID-19 crisis? As Ryan McMaken has noted, in previous similar pandemics we did not have the economic downturn we are experiencing now, so the answer is no. The downturn is due to the economic lockdowns, not the COVID-19 pandemic.

What is more, this is not a problem that only poor countries will face. Even though poor countries will be hit the hardest, we are seeing the consequences here in the US already. Consider, for instance, that “a survey…found 37% of unemployed Americans ran out of food in the past month and 46% said they worried about running out.” Although deaths directly caused by hunger may not be high in the US, we must keep in mind that malnourishment also harms our health and leads to more deaths in the long run.

Conclusion

The careful and concerned reader may argue that although it may be true that lockdowns cost human lives, COVID-19 does as well, so we had to implement the lockdowns. This is a good point, and it is not the purpose of this article to diminish the danger that COVID-19 poses to certain groups of people or downplay the hundreds of thousands of lives that have been lost. The point is that we must still consider the tradeoffs carefully, since both COVID-19 and lockdowns cost human lives. So, the answer is not as simple as it is sometimes presented by officials who are so eager to shut everything down.

If we do not correctly take into account the opportunity cost, in terms of lives that can be lost from lockdowns, then we will most likely continue to make bad decisions in the future. We need to look for alternatives, and instead of locking down the whole economy we should protect those who are the most vulnerable. But, even when we consider this solution we should keep in mind that centralized solutions hardly ever work for such complex issues and large countries like the US.

Author:

Klajdi Bregu

Dr. Klajdi Bregu is an assistant professor of economics at IU South Bend’s Judd Leighton School of Business and Economics and a fellow at the Center for Market Education. Prior to his appointment to the Leighton School faculty, Dr. Bregu taught at the University of Arkansas. He has published research in the Journal of Economic Dynamics and Control and the Southern Economic Journal.

From Mises.org, here.

חמור מאוד: פניית הרב שפירא לגדולי הדור בענין קלקולי יוחסין וכפיית גיטין

בס”ד, י’ בסיון תש”פ

למע”כ מרנן ורבנן

גדולי הדור שליט”א

אחדשמעכת”ה וש”ת

נתבקשתי ע”י א’ מאנשי האמת נקיי הדעת של דורנו, לשאול פי גדולי הדור כדת מה לנהוג בענין דלקמן:

א)      נתגלגל לידי אמש דו”ח מרכז המחקר של הכנסת מתאריך 4 במרץ 2003 ובו נתונים מדהימים: בישראל ישנם (באותו זמן) 92 מעוכבי חיתון (כולל גם ממזרים וודאיים וגם ספק ממזרים), 169 חללות, ו-345 נואפות האסורות לבועל. זהו מסמך שכל הנתונים שמופיעים בו הם בלתי הגיוניים בעליל. והרי קי”ל דמניינא הוי סימן. וכעי”ז קי”ל גם ד”הדמים מודיעים”. ובנדו”ד כל הסימנים מורים על כך שמדובר פשוט בישראבלוף אחד גדול, ותל”מ.

וזה כמובן גם מצטרף לנתון הידוע שמשום מה, וממש במקרה, בכ-95% מתביעות הגירושין המוגשות לבתי הדין הרבניים נמצא שהתביעה מוצדקת ויש חיוב גירושין מוחלט עפ”י הדין. [ואגב, אין מה לדאוג ל-5% הנותרות. לאחר שניתן פסק דין שאין חיוב גירושין, הנהלת בתי הדין מעבירה את התיק (בד”כ באישור נשיא בית הדין הגדול) להרכב ידוע בחיפה, אשר חיש מהר משנה את הפסק.]

וכמו שלא הגיוני בעליל שיש בישראל רק 375 נואפות, ורק 169 חללות, ורק 92 ממזרים (כולל שתוקים), בשעה שרק לפני 30 שנה היו רשומים למעלה מ-5000 ממזרים ושתוקים, ולאן נעלמו כולם, כמו”כ בלתי הגיוני בעליל שכיום כ-95% מתביעות הגירושין מסתיימות בחיוב גירושין, בשעה שרק לפני כ-30 שנה כתב הציץ אליעזר (בחלק כ”ב) שמעטים מאוד המקרים בהם על פי ההלכה ניתן לפסוק חיוב גירושין.

ב)      בתאריך ד’ בסיון (לפני פחות משבוע) הופיעה בבית דיננו אם לבחורה שתוקית (דהיינו שלא ידוע מיהו אביה) לצורך בירור יוחסין. ומההחלטה הבודדת שיש בתיק הרבנות אודותיה – נראה בבירור שזה ממש לא מעניין אותם, ולא מבצעים שום בירור כלשהו. וכך גם לדברי האם שהופיעה בפנינו – לדבריה היא התחילה בדיון ברבני לדבר על האב (הבועל), אך הדיין (אב”ד מת”א) קטע אותה באמצע שטף דבריה, ואמר לה שזה לא מעניין אותו, כי הם מתעניינים רק לגבי האם ולא לגבי האב!!!

כמו”כ, בהחלטה של הרבנות כתוב לגבי הבת השניה (שאביה מתגורר עם אמה בקביעות כ”ידועים בצבור”) ש”לאום אביה אינו ברור“. ניסינו בדיון אצלנו להיאחז בזה, כיון שאם הבועל השני הוא לפחות ספק יהודי, אזי שמא שייכת עדיין “חזקת האם מהני לבת” (היינו לבת הראשונה שאביה מעולם לא היה מתגורר בקביעות עם האם), אך כששאלנו ע”כ את האם היא מאוד התפלאה על הכיוון, כיון שמאז ומתמיד הם ידעו בבירור שה”ידוע בצבור” שלה הוא רק בן לאב יהודי, אך אמו רוסיה נכרית בוודאות.

אז למה בית הדין הרבני כותב “לא ברור” כשזה באמת ברור ועוד איך?! [ונפקא מינה למשל שאם אביה בוודאי גוי אז אסורה לכהן, ואילו בספק גוי יש המתירים משום ספק ספיקא.]

אך כאמור שיא השיאים לכאורה, הוא שכל העיסוק של בית הדין הרבני נסב אך ורק על ענין הלאום, בלי שום דיון כלשהו על כשרות היחס, וכך מבחינתם בלא שום בדיקה וחקירה, אפילו לא עלובה ומינימלית ביותר, הוכשרה הבת לבוא בקהל בלי שום החלטה אופרטיבית, רק פשוט מכיון שנתבטלו דיני שתוקים מעם ישראל!!! ואם לא היה החתן המיועד פונה בשאלה לרבי אברהם שרמן ודורש בעקבות כך בירור יוחסין, אז לכאורה לא היה מתבצע שום בירור לעולם ועד!!! והלא דין מוסכם הוא שלפחות לכתחילה מחוייבים אליבא דכו”ע לבדוק ולשאול את האם מיהו האב?!

ג)       פניתי לרב חשוב שליט”א בענין זה, וכתב אלי: חמור מאד עכ”פ זה המיילים של הרב … החתום על המסמך אולי כדאי לשלוח לו. הוא אדם עניו ומשתדל להיות אמיתי.

והדברים מרפסן איגרי, כמה גדול כח הסיטרא אחרא בעקבתא דמשיחא לבלבל בין עובדי השם לאשר לא עבדוהו, שהרי אותו דיין מתל אביב התיר בשנת תשע”ז, יחד עם עוד שנים מליצני הדור,  אשת איש לשוק בלא גט מנימוקים מופרכים, וכשניסיתי להיכנס עמו במו”מ הלכתי של ממש, הוא פשוט לא הבין למה להחמיר כאשר ישנם לא פחות מ-17 ספיקות לקולא?!

[1 – שהאשה (!!!!!) טוענת שבבית הוריו של החתן היו מניחים את החמין על הפלטה לאחר השקיעה, וממילא לפי חלק מהדעות יש לחתן דין של גוי ואין קידושיו קידושין. 2 – שאם היא היתה יודעת מראש מה יקרה עמו בעתיד לא היתה מסכימה להתחתן עמו. 3 – שפניה של הכלה היו מכוסות בהינומא והעדים לא ראו את פניה. וכו’ וכו’].

ובשנת תשע”ח חידש הנ”ל חידוש הלכתי נועז, לפיו כל הרכב של בית דין אזורי בארץ ישראל דינו כ”מקום הוועד” ביחס לכל בד”צ אחר ברחבי העולם, ולכן זכותה של האשה היוצאת בשאלה לברוח מבעלה החרדי המתגורר בבלגיה לארץ ישראל עם הבת היחידה, להוציא את הבת לתרבות רעה, ואז לדרוש שבית הדין הרבני בתל אביב יוציא “הרחקות דרבינו תם” כנגד הבעל החרדי המתגורר בבלגיה ובוחר שבד”צ מחזיקי הדת באנטוורפן ידון בתביעת האשה. וכל זאת משום שבד”צ מחזיקי הדת באנטוורפן הוא בית דין פשוט, ואילו הוא עצמו עם שני ליצניו הוא “מקום הוועד”.

ולכן הוציאו על הבעל הרחקות דרבינו תם עם שיימינג והכל, עד שיתן גט לאשתו, וכמובן שפסקו שאין לו זכות לכרוך את עיכוב הגט בכך שהאשה תתחייב לתת לבת חינוך של בית ספר דתי, מאחר שבאת כח האשה עורכת הדין בתיה כהנא דרור טוענת שסמכות הדיון על מקום חינוך הילדה היא רק בבית המשפט למשפחה, וכמובן שכוחו של “מקום הוועד” יפה רק על חלשים, ולא על חזקים…

רק היתה שם בעיה נוספת, שהאשה פנתה קודם לכן לבית משפט אירופאי בתביעת פיצויים על כל יום שלא נותן גט, ורק לאחר שתביעתה נדחתה היא נזכרה להגיש תביעה ב”מקום הוועד”. אך גם סעיף מפורש בשו”ע (חו”מ כו א) לא מבלבל דיין אמיץ ותקדימי כמוהו.

ולמותר לציין שהפסק דין התקדימי עלה תיכף ומיד בקול תרועה רמה לאתר הבית של ארגון הנשים הרפורמטיבי “מבוי סתום”, לתפארת הרבנות בישראל…

ומשום מה, ואין לי שום דרך לדעת איך וכיצד, כל פסק דין “תקדימי ואמיץ” של הדיין הנ”ל עושה את דרכו עוד באותו היום (כנראה שלפעמים עוד בטרם נמסר לצדדים) לאתרי האינטרנט, תחת כותרות פומפזיות שונות. הפעם האחרונה היתה בתאריך כ”ה באייר תש”פ (לפני שבועיים בדיוק) תחת הכותרת הפומפיזית: פסק דין תקדימי ואמיץ: בית הדין הרבני בתל אביב התיר ‘ממזר’ בן 40.

[ובכתבה מתואר שפסק הדין קבע שניתן להתיר את הממזר עפ”י עדותה של אמו (!!!!) הקשישה, שמעידה על עצמה (!!!!) כי אחד מעדי הקידושין בחתונתה לא שמר מצוות, וממילא היא היתה רווקה כשזינתה לאביו של המבקש, והמבקש אינו ממזר. ועוד כמה צירופי הבלים דומים. אכן תקדימי בהחלט…].

הארכתי בקטעים האחרונים אודות אב”ד מסויים, אך אני מדגיש שהנ”ל אינו גרוע יותר מרוב הקולגות הנוכחיות שלו בני דורו, וזהו רק בבחינת “כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא, אלא ללמד על הכלל כולו יצא”.

ובכן אפיל תחינתי קמיה הדר”ג, להודיענו (וכלשון הכתוב “כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה’ על אברהם את אשר דבר עליו”) אנן צעירי הצאן כיצד עלינו לנהוג וכדת מה עלינו לעשות למול העובדות האמורות.

ואחתום קמיה ביקרא דאורייתא

הצב”י פנחס שפירא

חופק”ק בית שמש ת”ו