תורא”ש שבת נ’ ב’ ד”ה בשביל צערו (יותר ברור מהתוספות):
ואפי’ אינו מצטער אלא שמתבייש לילך כך בין בני אדם נראה דמודה האי תנא דשרי דאין לך צער גדול יותר מזה.
יומא י”ח ב’ מתנ’ משביעין כו’, בתורע”א הק’ בשם הפר”ח הא הוי נשבע לבטל את המצוה לפי טעותם, ואמנם החוטא אינו בעל דעה, אלא הטעת יצר, ואע”ג שנחשדו להמשך אחר תאות ההמראה, מ”מ לא נחשדו לעבור על השבועה, ובמה דלא נחשדו עדיין האמת שופטן ושולט עליהן.
נשלח ע”י אחד הקוראים היקרים.
Lew Rockwell interviews Dr. Thomas Szasz
More from Thomas Szasz:
The Thomas S. Szasz, M.D. Cybercenter for Liberty and Responsibility (Szasz.com)
He wrote The Myth of Mental Illness.
בעקבות קריאת הנמשל באחד מסיפורי רבי נחמן מברסלב, שלח אחד הקוראים את המעשה הבא פרי ידיו, בהדגישו שהוא דוקא מבין המעריכים את ברסלב לטובה.
והנה הוא לפניכם:
מעשה בשני אחים תאומים במדינת דנמרק שנולדו למשפחה של גויים המאמינים באמונת השילוש ר”ל עפ”ל והאחד היה נקרא ג’והן (Johann) והשני (היינו האח התאום השני וכנ”ל) היה נקרא סעבאסטיען (Sebastian). ושניהם נולדו וגדלו בחיק משפחה של מאמיני אמונת השילוש וכנ”ל. ויהי הילד ג’והן ילד חכם ופקח והיה שואל על כל דבר מדוע תעשו ככה ולמה אני צריך לעשות כך וכך וכן כיוצא בו על כל דבר היה דורש וחוקר ולא היה נח עד שהיו מסבירים לו כל דבר ולפעמים כשלא רצו לפרש לו או שלא ידעו היה מתעקש מאד על זה והיה גורם לעגמת נפש לכל הסובבים אותו ולמשפחתו.
והילד השני (היינו התאום השני וכנ”ל) ס”ב היה ילד מאד תמים והיה מקבל כל דבר בסבר פנים יפות ולא היה מבקש שום הסבר או שום הוכחה על שום דבר אלא היה עושה הכל בשמחה מיד וכנ”ל.
ויהי היום כשהתיישבו כל בני המשפחה לסעודת הערב והיו נוהגים שכל אחד מהמשפחה היה מוריד את ראשו על השולחן ומתפלל למושיע שלהם ימ”ש עפ”ל והיה גם כן מזכיר כביכול, להבדיל אלף אלפי הבדלות, את בורא העולם . וכשהגיע תורו של ג”ה שאל את אמו בתמימות: אלוה אחד יש או יותר? ותשיבהו: אחד! וישאל: אם כן איך מסבירים את השילוש? ויקפוץ האב ויתערב בשיחה ויאמר: אלה דברים עמוקים ולא לפי גילך, ומה תשאל שאלות שטותתיות כאלו? ולא נתנו לג”ה לשאול את שאילותיו.
ויהי היום ויגדל הילד ויגמל ויצא אל העולם הרחב וילך ללמוד בקולג’ בהודו, ויפגוש שמה איש אחד מוסלמי, והיו יושבים ומשוחחים על עניני האמונה והיה שח הילד ג”ה למוסלמי את ענין הקושי שהיה בלבו על אמונת השילוש וכנ”ל וכן עוד שאלות, ויען המוסלמי ויאמר למה לא תבא גם אצלינו ותשמע ממה שיש לנו לומר בענין האמונה, וילך ג”ה עם המוסלמי וידבר עם כל חכמיו ויועציו, ולא ארכו הימים עד שקיבל בלבו שדת הנוצרית (היינו אמונת השילוש וכנ”ל) היא אמונה שקרית, והאמת כאמונה המוסלמית. והלך גם ללמוד במקום הלימוד שלהם היינו של המוסלמים, עד שנעשה לכומר (מה שנקרא אצלם אימאם) גדול והיה גם מוסר שיעורים לתלמידים רבים על הקוראן וכל מה שייך לאמונתם של בני ישמעאל המוסלמים וכנ”ל.
אך לאחר כמה שנים התחיל ג”ה לחשוב בלבו ספקות וקושיות על אמונת האיסלם והיה שואל את כל החכמים שפגש את שאלותיו, אלא שבדרך כלל היו משתמטים ממנו. ויש שהיו כועסים עליו הרבה. עד שלאחר איזה זמן עלה בלבו של ג”ה שאין ממש באמונת האיסלאם כלל ועיקר. והחליט שוב לשוטט ולחפש אחר האמת.
ולאחר כמה שבועות פגש ג”ה אדם אחד שהיה נקרא יהודי, ודיבר עמו על עניני אמונתו, ולאחר שהתבונן בשכלו כמה ימים ושבועות ראה שהאמת עם היהודים. והלך לבית שלהם והתגייר. ואחרי זה הלך ללמוד במשך כמה שנים בישיבה עד שנעשה לתלמיד חכם ויודע ספר. ונקרא שמו בישראל יוחנן.
אולם אף שהיה שקוע בתורה ובספרי יראה כו’ עדיין הרגיש בנפשו שחסר לו דבר עיקרי. ולאחר כמה שנים פגש בקבוצת חסידים וראה שהם שמחים מאד בתורתם ובעבודתם, ושאל עליהם ואמרו לו שאלה הם חסידי ברסלב. והלך ונתקרב לאותם חסידים (היינו חסידי ברסלב הנ”ל) עד שנעשה הוא עצמו חסיד ברסלב והיה אומר כל יום תיקון כללי והיה נוסע על ר”ה לאומן על הקיבוץ שהיה שם, והיה גם לומד הרבה בספרי החסידות הנ”ל היינו ס’ ליקוטי מוהר”ן וס’ לקוטי הלכות ושאר ספרים הקדושים.
ובמיוחד היה לומד בספר סיפורי מעשיות על מעשה החכם והתם, עד שנעשה מרגלא בפומיה והבין סוף סוף שצריך לזרוק את כל החכמות והחשבונות הרבים וכל השאילות והבלבולים, ולילך תמיד עם אמונה פשוטה כו’. ובכל מקום שהיה מהלך היה דורש וקורא בקול גדול את המעשה הנ”ל (היינו מעשה החכם והתם) והיה מבאר לכל אחד ואחד בנעימות איך שכל השאילות והקושיות שיש לאנשי העולם הם אך הבל ותהו וצריך לילך תמיד רק בתמימות ובפשיטות גמורה.
ופעם אחת קיבל מברק ממדינת דנמרק והיה כתוב בו שאמו (הגויה) חולה אנושות ורוצה מאד לראותו לפני מותה. והיה נבוך בדעתו מה לעשות ושאל לרבו. והרב אמר לו שיש לילך על משך איזה שעות בלבד ומיד לחזור. אולם הזהירו רבו שלא יהיה מושפע מהחשבונות הרבים של משפחתו שכולם גויים גמורים. ויען יוחנן ויאמר לרבו שאין צריך לפחד מזה כלל כי אחיו התאום סעבאסטיאן הנ”ל הינו תם גדול ואין לו שום חשבונות אלא הכל מקבל בתמימות.
וכשהגיע למדינת דנמרק לבית אביו ואמו ופגש בתאום שלו (היינו סעבאסטיען הנ”ל, שהיה מאד מאד פשוט ותמים, ונשאר משום כך באמונת השילוש ר”ל) ויתחבקו ויתנשקו. ושאלו אחיו התאום (הגוי וכנ”ל) אהוי! אחי היקר! מה למדת מכל נסיעותיך בעולם הגדול? ויען יוחנן ויאמר אחי! דבר אחד למדתי והוא שצריך לזרוק את כל החכמות והשאילות והחשבונות הרבים. ואף שבתחילת ימי הייתי חכם גדול לשאול ולהבין ולתהות על כל דבר, עתה ניחמתי כי לא זו הדרך ולא זו העיר, אלא צריך לילך תמיד רק בתמימות ובפשיטות גדול. ויאמר לו אחיו תאומו ס”ב: “הנה, תמיד אמרתי לך שצריך לקבל כל דבר בתמימות ובפשיטות, ראה עתה אחרי כל התחכמותך ראית שהצדק עם דבריי!” וישמח מאד מאד.
עד כאן המעשה.