Did You Know Rashi Quotes ARIZAL? (No, Not Really…)

Look, here’s Rashi Melachim (I 10:13)!

נתן למלכת שבא, נתינה זו אינה אלא לימוד חכמה. כל חפצה – (בא אליה ונולד ממנה נבוכדנצר, והחריב הבית שעמד ארבע מאות ועשר שנים בחלק כל שנים עשר שבטים, מהאר”י ז”ל) מלבד אשר נתן לה מתנות ומגדנות המצויין כאן ואינם מצויין במקומה.

OK, so that’s not Rashi… But I think it’s an awfully bad habit on the publishers’ part. And in our time of cheaper printing costs and more options, I see no good reason to even leave these glosses in the original Rashi. At most, shove them in a table in the back of the book.

Those Who Make Divorce Even Worse

12/5/20 – Show 300 – Divorce process; Why is divorce so contentious

December 4, 2020

Is there a better way to get divorced? Best interest of the child? Mediation vs. Arbitration. 

***Guest Hosted by Rabbi Avrohom Kahn *** Founder, Bais Din Vaad Hadin V’horaah, Rav, Congregation Khal New City

with Betzalel Rothstein – Mediator at Shalom Family Mediation – 10:58
with Rabbi Twersky –  Av bais din of Bais din Kav Hayoshor 
 – 20:16
with Rabbi Yitzchock Gruenebaum – Mediator in Monsey – 35:40

מראי מקומות

From Headlines in Halacha, here.

לקט מובאות בענין אהבת א”י של ר”י טלז, הרב מרדכי גיפטר זצ”ל

סיפר הג”ר זאב ליף שליט”א רבה של מושב מתתיהו “אני התגוררתי במיאמי שם כיהנתי ברבנות קהילת בת 250 משפחות לימים הציעו לי לעלות ארצה ולקבל את הרבנות בישוב מתתיהו שמנה אז 11 משפחות התייעצתי עם רבי מרדכי שאמר העתיד נמצא בארץ ישראל תרוץ לשם. אך הוא התנה זאת אם יהיו תנאי פרנסה” (יתד נאמן תשס”ו וארא מוסף ש”ק דף 12).

עוד שם “כמה פעמים שמעתי ממנו את המשפט אני במערב ולבי במזרח על משקל מה שאמר רבי יהודה הלוי אהבת ארץ ישראל שלו היתה ידועה בפרט אחרי שעלה ארצה עם קבוצת תלמידים לטלזסטון באותה תקופה ראיתי איך הוא אוהב כל דבר בארץ ישראל אפילו את הפרחים שצומחים כאן“.

כתב בגליון מרי”ח ניחוח בגליון איש לרעהו’ (פר’ שלח לך התשעה) “סיפר הגאון רבי מרדכי גיפטער ראש ישיבת טעלז וצ”ל באחת הפעמים שביקרתי בארץ הקודש שהיתי בירושלים בשכונת עזרת תורה’ והנה יום אחד לפנות בוקר התעוררתי בבהלה לקול רעש גדול שחולל טרקטור בעבודתו באתר בניה סמוך ברגע הראשון התרעמתי מאוד על כך עד כדי כך שרציתי להתקשר למשטרה מה זאת אומרת בשעה כזו עובדים עם טרקטור ומעירים אנשים באמצע השינה אין כל התחשבות מינימלית אך אז תפסתי את עצמי הרי בונים את ארץ ישראל ואני אתקשר למשטרה כדי לעצור את זאת”.

בספר על חייו של הג”ר מרדכי גיפטר זצ”ל ישיבת טלז (באנגלש) איתא “ליותר משלשים שנה הנהיג הג”ר מרדכי גיפטר זצ”ל ישיבת טלז בקליבלד ובשנת תשל”ז (1977) הוצע לו הצעה לפתוח ישיבת טלז וישוב בא”י ב”טלז סטון”. קודם זה הזמן היתה גישתו של הג”ר מרדכי גיפטר זצ”ל בנוגע לילך לחיות בא”י “ללמוד? יכולין ללמוד גם כאן!!“, אבל לאחר ביקר בלתי נשכח בשנת תשל”ז חזר מלא התפעלות מקדושתה ויופיה, שהוא הצריך פשוט לחיות שם. עם 14 בחורים ו4 חברי הכולל הלך לארץ לחיות חלום שלו.

לאחר שתי שנים נפטר הג”ר ברוך סורצקין, והג”ר גיפטר נקרא לחזור לאמריקה, אבל זה לא היה לרצונו, אך הג’ מרן הסטייפלר זצ”ל צוה אותו ואת אשתו לחזר להנהיג הישיבה, וקבל דעת תורה וחזר לאמריקה. עם כ”ז היה הגאון שבר לב שהצריך לחזור, ומאז והלאה לא היה ומצב בריאתו כמקדם. כשחזר החליט לדור בבנין הישיבה ולא לחזור להבית שהיה דר בו קודם שהלך לא”י (ב’ שנים קודם לזה) באומרו “א”א לי שוב לדור בבית קבוע בחו”ל, א”א לי”.

ומספר היכלם ראיתי הובא בזה”ל “אחד הרגעים הקשים ביותר בחייו של הרב גיפטר היה כאשר התבשר שעליו לחזור לאמריקה. אומרים שהרב גיפטר התייעץ עם הרב שך ועם הסטייפלער, והם הורו לו לשוב. הוראה זו הייתה קשה מנשוא עבורו. לפני פרידתו מהארץ מסר שיחת פרידה בבית הכנסת המרכזי של טלזסטון:

“לא זכיתי למה שזכה משה רבנו”, הוא אמר כמעט בבכי: “אמנם משה רבנו לא נכנס לארץ ישראל, אבל הוא גם לא הוכרח לעזוב אותה אחרי שכבר נכנס אליה. אותי, לעומת זאת, מגרשת ארץ ישראל מגבולותיה!”

דמעותיו המרטיטות חדורות האהבה לארץ ישראל גרמו לנו השומעים לדמוע. אהבתו לארץ ישראל ולירושלים הייתה עזה כל כך, עד ששמעתי מבני משפחתו שמעולם לא התאושש אחרי חזרתו לאמריקה. מאותו יום והלאה, הם אמרו, הוא נהיה אדם אחר.

משפחת גיפטר לא חזרה לביתה הקודם בשכונת ויקליף שבקליבלנד. כדי להדגיש שהם במצב ארעי של גלות עברו לדירה שהייתה בפנימיית הישיבה. כך הם חיו – ר’ מרדכי למד, לימד והשפיע על הדור הבא של תלמידי טלז, ובה בעת מעולם לא הפסיק לכסוף לאוויר הארץ הקדושה…

 על אף ששהיתי במחיצתו רק שנים ספורות, לעולם לא אשכח את השיעורים ששמעתי ממנו ואת הזמן שזכיתי להיות אתו. לעולם לא אשכח את חיוכו, את חמימותו ואת חכמתו. בעיקר את אהבתו הלוהטת לארץ האבות, ואת שברון הלב שחש כשנאלץ לעזוב את בית המדרש האהוב שבראש ההר ולהמירו במרחביה העצומים של אמריקה ובחורפי קליבלנד הקפואים…

אמר לי פעם צעיר בניו: “התקופה שבה גר אבי בארץ ישראל הייתה מיוחדת כל כך לאבי ולמשפחתי. שנתיים לאחר מכן הייתי בוכה כל לילה עד שנרדמתי– עד כדי כך התגעגעתי לארץ ישראל ולחיים בה. זאת הייתה תקופת השיא של חיינו”.

שוב ראיתי בספר מילי דאגרות (ח”ג מדור א”י, אגרת שמ”ו ש”נ, שנ”ב, שנ”ג) מדברי הגר”מ גיפטר זצ”ל בעצמו בענין זה ונעתיקם. וז”ל “כבר עבר עלינו השבת הראשון לימי חיינו בקדושת עיר קדשינו כלילת יופי יפה נוף משוש כל הארץ. לא אוכל להביא בכתב כעת רגשות לבבי מעת שהתחילה נחיתת המטוס עד לעת עתה… ובש”ק זו היינו בשכונת עזרת תורה והתארחנו אצל יקירינו ר’ … ומי יוכל לשער צלילי קדש ששומעים באויר השבת בשכונה קדושה כזאתבהיותינו כאן יש להרגיש קצת בתאוותו של מרע”ה להיות כאן, וכ”ז אך ורק מלב האמון על תוה”ק”.

“בע”ה ו’ עש”ק במדבר תשל”ט לרגלי המצב בישיבה באמריקא מוכרחנו לעזוב את אה”ק ככלות זמן הקיץ, וזאת אומרת לסגור הישיבה דכאן. נפשי עגומה עלי אבל רבות מחשבות…”.

“… כבר שמעת זאת ממני, אבל שמעת ג”כ שבאה”ק זוכים לשמוע ביתר ברירות את דבר ה’. בפרשת השבוע ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו’, ענין “ראה” היינו שתהא הבנת הדברים כה ברורה עד כדי כך כאילו הוא רואה בעינים. חייבים אנו בזה גם בגולה, אבל קדושת הארץ מסייעת בזה מאד כאשר זכינו לראות בע”ה בשנתיים שהיינו בארץ, טרם גזר עלינו השי”ת לחזור לארץ העמים, למען לא יעקר ח”ו אותו אילן נפלא שנטענו בכאן”.

“בע”ה ערב סוכות תשמ”ז… א”א לי לייעץ בנוגע לישיבה גדולה באוסטרליא… ונוסף על כך בידעי שעזיבתי את ארה”ק היתה אך ורק בגזירת הסטייפלר ז”ל שגזר עלי “איהר טארט ניט חרוב מאכן א ישיבה אין גלות צוליעב א סניף אין א”י”, ואני מאד מצטער צער נפש ש”גרשוני מהסתפח בנחלת ה'” אחר שהיה ברור לי שלעולם לא אצטרך לשוב לגולה, ואיך אוכל לייעץ לשוב לגולה…”.

וראה דבריו בספר “מילי דאגרת” שענין הבטחון הוא סגולה מסגולות שבארץ ישראל המובטחת לנו בדברי התורה וישבתם לבטח בארצכם וז”ל “ורואים בחוש שהיהודי שהתרחק מהמקור מתמלא פחד מכל צל עובר, שבור ורצוץ הוא בנפשו פנימה. ואם בארץ ישראל רואים אנו גבורה וגאון אף באלה הרחוקים מן המקור, אין זאת אלא מפני שזו היא סגולתה של קדושת הארץ מקום אשר בחר בה ה’ וההתקשרות אליה ג”כ יש בה הרבה מעלות טובות אף למי שלא יבין סוד הדברים” והוא נורא מאוד.


עוד ב’ משפטים מהגאון זצ”ל

ז”ל באגרת להסטייפלר בענין קביעות ישיבת טלז בא”י (אגרות ורשימות קה”י דף צ”ב-צג)

“ותמיד חשבתי שבהגיע העת יראנו ה’ ית’ דרך מכיון שמעולם לא נכנסנו לענין זה באיזו תכנית מחושבת ורק כשהציע נדבן אחד קניית המגרש היתה דעתי שאם נמאן לקבל יהא בזה משום מאסו ארץ חמדה ח”ו“.

באגרת הבא שם “משאת נפשם של דודי נוחי נפש זצ”ל היתה לנטוע יתד נאמן באה”ק אחר החורבן הנורא ולא מצאו מרגוע בעבוה”ק שבגולה לבד, וזה יותר מכ”ח שנה שהי’ המדובר שאסע למטרה זו לאה”ק ועז הי’ חפצי בזה, הרב ז”ל דפוניבז’ עודדנו בזה. ועוד מצלצלים באזני דבריו קומט קומט ס’איז נאך געבליבען א בארג אין בני ברק וואס ווארט אוף טעלז (תרגום ללשה”ק בואו בואו נשאר עדיין הר בבני ברק שממתין לטלז) וכשנתיעץ בזה דודי הגאון ר’ אלי’ מאיר זצ”ל עם מרן החזון איש ז”ל עודדו רבות בזה וגם חוה דעתו להעמיד הישיבה בצפת בנימוק שדרך צפת יגיע משיח צדקנו בב”א“.

מדרש פרשת וישלח – נכסי חו”ל אין בהם ברכה

בראשית רבה ע”ד א’:

ויאמר ה’ אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך, כתיב (תהלים קמב) זעקתי אליך ה’ אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים והלא אין ארץ החיים אלא צור וחברותיה תמן שובעה תמן זולא ואת אמרת חלקי בארץ החיים אלא ארץ שמתיה חיים תחלה לימות המשיח ריש לקיש בשם בר קפרא מייתי לה מהכא (ישעיה מב) נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה א”ל הקב”ה אתה אמרת חלקי בארץ החיים שוב אל ארץ אבותיך אביך מצפה לך אמך מצפה לך אני בעצמי מצפה לך ר’ אמי בשם ריש לקיש אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך הכא את אמר ואהיה עמך ולהלן את אמר (שמואל ב ז) ואהיה עמך בכל אשר הלכת אלא דוד ע”י שהוא מפרנס את ישראל היה אומר לו ואהיה עמך בכל אשר הלכת אבל יעקב ע”י שהוא מפרנס את ביתו הוא אומר לו שוב אל ארץ אבותיך וגו’.

ילקוט שמעוני בראשית פרק לג רמז קל”ג:

קח נא את ברכתי אשר הובאת לך…

כל שנים עשר חודש שהיה אצלו מכבדו בכל יום אמר יעקב כי השחד יעור פקחים קל וחומר לרשעים. דבר אחר נכסי חוץ לארץ אין בהן ברכה לכך היה מבזבז שם.

‘Pharisaic’ Site (Hyehudi.org) ‘Retards’ Euphemism Treadmill!

Walter Williams and the Euphemism Treadmill

The great economist, Dr. Walter E. Williams, died today (may he rest in peace).

Some 25 years ago, he used to debate a liberal civil rights activist named Claude Lewis on a local news show in Philadelphia. On one occasion, Lewis referred to Williams as “African American.”  Williams replied, “I’m not African American,” and laughed in his distinctive deep-throated way.

He went on to give a brilliant off the cuff history of the Euphemism Treadmill as it applied to him.

He said he used to be colored. Then he was a negro. Then he was black. Then he was African American. He told Lewis that he stopped at black and decided to get off the merry go round there.

It was delightful and illustrative.

This hypersensitivity to language, where euphemisms themselves become antiquated and considered rude in favor of other euphemisms – becomes downright Orwellian. And it is worse now than it was even when Walter Williams exited the merry go round.

Examples abound.  The word ‘toilet’ fell out of favor because it sounds rude. But it was actually a euphemism for older words. This is why we now have bathrooms with no baths, restrooms with no places to rest, and powder rooms with no powder. We also have generic ‘facilities.’ What confusion for students of English.

Here is a helpful section from Wikipedia with more detail about this very example of the Euphemism Treadmill:

Frequently, over time, euphemisms themselves become taboo words, through the linguistic process of semantic change known as pejoration, which University of Oregon linguist Sharon Henderson Taylor dubbed the “euphemism cycle” in 1974, also frequently referred to as the “euphemism treadmill“. For instance, toilet is an 18th-century euphemism, replacing the older euphemism house-of-office, which in turn replaced the even older euphemisms privy-house and bog-house. The act of human defecation is possibly the most needy candidate for the euphemism in all eras. In the 20th century, where the old euphemisms lavatory (a place where one washes) or toilet (a place where one dresses) had grown from long usage (e.g. in the United States) to synonymous with the crude act they sought to deflect, they were sometimes replaced with bathroom (a place where one bathes) washroom (a place where one washes) or restroom (a place where one rests) or even by the extreme form powder-room (a place where one applies facial cosmetics). The form water closet, which in turn became euphemised to W.C., is a less deflective form.

George Carlin did a routine tracing the history of ‘shell shock’ (WW1) to ‘battle fatigue’ (WW2) to ‘operational exhaustion” (Korea) to ‘post traumatic stress disorder’ (Vietnam).

This language game is also a way for smug, Pharisaic people to show off their sense of superiority to others. I remember when the word ‘Neanderthal’ changed pronunciation, and anyone who pronounced the ‘TH’ sound was, well, a Neanderthal.

The target is constantly moving.  When I was very young, probably about 1970, I made reference to a black guy.  My well-intentioned aunt scolded me and told me to say “colored” instead.  It turns out that she was already well behind the curve to which Dr. Williams referred.  The Overton Window had already closed on her fingers.  The boys in our neighborhood used to play a game called “smear the queer” – which was basically to throw a football around like a rugby ball and tackle and pile on the ball carrier until he gave up the ball.  There were no teams and no score.  I mentioned the game to my mom,   who told me not to say “queer” because it was rude.  Of course, today, the Acronym includes the Q for “Queer.”

The word “gay” is a classic case in point.  We still dust off its older usage when we sing “Deck the Halls.”  “Gay” used to be considered a slur, but it too is now part of the Acronym.

And at some point, Pakistan became Pah-kee-stahn for those in the know, and The Sudan and The Ukraine lost their definite articles among the truly sensitive of our species. It is also trendy to pronounce “Puerto Rico” and “Nicaragua” with a Hispanic accent, but the same people don’t pronounce “Québec” like a native, nor to they speak of getting a direct flight to “Frahnk-foort.”

The rules make no sense and follow no logic.  The word “oriental” – which simply means “eastern” – has become taboo.  Never mind the fact that the Japanese word for Japanese means people of the rising sun (which in Latin, when applied to the compass, is “oriens, orientis“), or that their flag depicts, well, a rising sun.  But “oriental” is okay sometimes.  Oriental people are not okay; oriental rugs are.  Oriental salads are a gray area.  But nobody takes umbrage with the opposite word “occidental” or its literal translation of “western” (though the idea of western civilization itself is under attack).  It’s all very confusing.

Moreover, Frenchman, Englishman, and Irishman are okay; Chinaman is not.  A professor who uses the word “niggardly” may well find himself losing his tenure and his job.  We live in Alice’s Wonderland under the capricious reign of the Queen of Hearts and the linguistic confusion of Humpty Dumpty:

‘I don’t know what you mean by “glory”,’ Alice said.

Humpty Dumpty smiled contemptuously. ‘Of course you don’t — till I tell you. I meant “there’s a nice knock-down argument for you!”‘

‘But “glory” doesn’t mean “a nice knock-down argument”,’ Alice objected.

‘When I use a word,’ Humpty Dumpty said, in rather a scornful tone, ‘it means just what I choose it to mean — neither more nor less.’

‘The question is,’ said Alice, ‘whether you can make words mean so many different things.’

‘The question is,’ said Humpty Dumpty, ‘which is to be master — that’s all.’

These language games are just a merry go round designed to assert a sense of moral superiority over others, a neo-Gnostic “us vs. them” desire for cultish peer acceptance, as well as self-serving outrage – which is the gold standard of the realm in our current culture dominated by Cultural Marxism and the pseudoscience of Intersectionalism.

In 1946, George Orwell addressed the political use of language in his essay “Politics and the English Language.”  And of course, this theme of controlling thought by controlling language is one of the great themes in 1984.

Continue reading…

From LRC, here.