Year: 2020

Herodotus: In a democracy the wicked form aliances to destroy society, while the good, simple people are suspicious of each other.

(Overheard)

ציטוט מתוך המכלול:

ישנן כמה עדויות שהרב מנחם זמבה נמנה בין הרבנים שקראו למרד מזוין ולנקמה בגרמנים. הראשון שפרסם דברים על עמדתו בעניין זה היה הלל זיידמן. זיידמן מספר ביומנו על דיון שהתקיים כמה חודשים לפני פרוץ המרד. בדיון השתתפו רבנים, פוליטיקאים ופילוסופים, ודובר בו על גירושם של יושבי הגטו.

וכך מצטט הלל זיידמן את דבריו של הרב מנחם זמבה באותו מעמד:^[2]

“לא היינו צריכים ללכת בעצמנו אל ה’אומשלגפלאץ‘, היינו צריכים להתנגד, אבל השלינו את עצמנו בדמיונות שוא. עם חכם ונבון – ניטל ממנו שכלו. האמנו כל הזמן – אולי ושמא ואפשר… שגינו קשה… הייתה הפקחות אצלנו מרובה מן החכמה, והפקחות לא תמיד היא מידה מועילה… צריכים היו להבין מלכתחילה, שאותו רשע מבקש לעקור את הכול, ואנו צריכים היינו להשתמש בכל האמצעים ולהזעיק את העולם. ועכשיו אנו חייבים להתנגד, אסור לנו להסגיר את עצמנו בידי האויב”.

ועוד אמר:

“יש דרכים שונות לקידוש השם. אילו הכריחו כיום את היהודים לשמד, ואפשר היה להינצל על ידי השתמדות כמו בספרד או בשעת גזֵרת תתנ”ו, הייתה מיתתנו כשלעצמה – בחינת קידוש השם. הרמב”ם אומר אפילו שבשעה שיהודי נהרג משום שהוא יהודי, הרי זה בלבד – קידוש השם, והלכה כמותו. אך כיום הזה הדרך היחידה לקדש את השם היא התנגדות מזוינת בפועל”.

עדות נוספת היא עדותו של ניצול השואה, יהודה אריה פיינגולד, פורסמה בעיתון הצופה ב-ה’תש”ו, מיד אחרי השואה. על פי עדות זו שהה פייגנגולד בסוכתו של הרב זמבה ביום הראשון של חג הסוכות תש”ג ולדבריו קרא הרב זמבה “להתקומם, להתנגד במעשה בנשק ביד”.

אחיינו, הרב אברהם זמבה, שהיה עם דודו עד רגעיו האחרונים אישר שדודו תרם כסף עבור “ועד ההתגוננות” שהוקם בגטו. בנוסף ישנן עדויות שהוא יעץ למי שיכול להימלט ולא להתמסר לגרמנים משום שפירושו של דבר הוא איבוד מרצון.^[3]

עם זאת, בקרב היהדות הנאמנה יש הטוענים שהדברים נובעים מהרצון להסיר את החרפה כביכול של “כצאן לטבח“. [רות ליכטנשטיין, עדות – חורבן יהדות אירופה, עמודים 196–199, מביאה בהקשר זה את דברי תלמידו של הרב זמבה, הרב שמחה אלברג, שלא היה בגטו ורשה, אולם אמר שכל מי שהכיר את הרב זמבה “יודע שכל מהותו הרוחנית נוגדת” למסופר עליו בהקשר זה. מאידך, תלמידים אחרים של הרב זמבה, שמואל רוטשטיין והרב יצחק ידידיה פרנקל, תומכים בגרסה שרבם היה מעורב במרד. ראו: חיים שלם, עת לעשות להצלת ישראל, הוצאת מכון בן-גוריון תשס”ז, עמ’ 94]

ועוד מתוך המכלול שם:

בכנסייה הגדולה הראשונה של אגודת ישראל בשנת תרפ”ג נבחר למזכירות הכבוד של התנועה, עוד בטרם מלאו לו ארבעים, והיה אחד מעמודי התווך שלה. בנאומו בכנסייה הגדולה השלישית האגודה (תרצ”ז), שהתכנסה על רקע ועדת פיל, התנגד נחרצות לחלוקת ארץ ישראל. בנאומו אמר:

“רק אנשים אשר להם העוז המר לקרוע גזרים מתורתנו התמימה והקדושה – הם-הם אשר ירהבו בנפשם לקרוע גם את ארצנו לגזרים. אבל אנחנו שומרי התורה וחרדים אל דבר ה’ של תורה שבכתב ושבעל פה מראשו ועד סופו מוסרים נפשנו על כל אות ואות ועל כל מנהג שבישראל – בשום אופן לא נוכל להסכים לוותר אפילו על צעד ושעל אחד מארצנו הקדושה”.

— חידושי הגרמ”ז, סימן נ”ד

Because of the ongoing democracy gag, for 2020 government ministries will be allocated only a twelfth of their annual 2019 budget. (source, repeated in Hamodia around the same time.)

But we don’t need government malinvestment, see here!

Berachos, the start of 35b:

אמר רבי חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית ואין אביו אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר הלא הוא אביך קנך ואין אמו אלא כנסת ישראל שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.

מאי חבר הוא לאיש משחית אמר רבי חנינא בר פפא חבר הוא לירבעם בן נבט שהשחית את ישראל לאביהם שבשמים.

ArtScroll (both English and Hebrew) joins the two parts in one paragraph as a whole. In my opinion, since Rabbi Chanina bar Papa’s name was repeated, these are two separate, standalone statements by R’ Chanina, one a homily, the other just an explanation of the verse in Mishlei.

Rashi in the bolded words below seems to agree with me:

גוזל להקדוש ברוך הוא, את ברכתו.

וכנסת ישראל, שכשחטאו הפירות לוקין.

אין פשע, ולפי שהוא מיקל, רואים האחרים ולמדין ממנו לעשות כן, ליהנות מן העולם בלא ברכה, ולכך נקרא זה המיקל חבר לאיש משחית.

לירבעם בן נבט – שחטא והחטיא את ישראל, כך הוא חוטא ומחטיא.

Further on in the page:

תנו רבנן ואספת דגנך מה תלמוד לומר לפי שנאמר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך יכול דברים ככתבן תלמוד לומר ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ דברי רבי ישמעאל רשב”י אומר אפשר אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת הרוח תורה מה תהא עליה אלא בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו’ ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשית על ידן שנאמר ועבדת את אויביך וגו’.

The words בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית על ידי עצמן שנאמר ואספת דגנך are not the simple meaning of the second Parsha in Shema, as noted in ArtScroll’s footnotes. The editors quote some explanation of “Pasik Vetani” (or partial righteousness?) since the verse obviously refers to Israel doing Hashem’s will and being rewarded for it, like so:

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי… ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש STOP ואספת דגנך ותירשך ויצהרך…

It seems to me the bolded section of “Velo Od“, on the other hand, can only refer to the Kelallos:

השמרו לכם פן יפתה לבבכם… ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה…

ArtScroll should have added a note to this effect.