Year: 2020

‘In Those Days There Was No King in Israel’ – Rabbi Avi Grossman Explains

More On Returning Our Judges

This entry was posted on December 28, 2020

A colleague claimed that the ideal Jewish government was that of the time of the Judges; I agree with that view.

The Maimonidean viewpoint: although the Talmud says that Israel was commanded to both appoint a king and build the Temple, Maimonides’s formulations of these halachoth show that the kingdom does not have to be led by a hereditary king, but rather that the role of the king can also be filled by a prophet or judge, and thus we have Talmudic statements that Moses, Joshua, Gideon, Jephtah, and Samuel all counted as kings, and explains why Samuel himself felt that the arrangement that had existed until then should remain. Further, the Tabernacle at Shilo was considered a Temple for all intents and purposes, even if it was eventually relocated. Thus, the situation as described at the end of the Book of Joshua was an ideal and optimistic situation. The nation had a king and a Temple, and they had a golden opportunity to complete the conquest of the land.

As for the book of Judges and how it describes periods of backsliding into paganism, the book also makes clear that is was the judges themselves who brought about the return to proper worship, and the backsliding only happened once a judge was dead. If anything, the prophetic voice might be implicitly criticizing the leaders for not ensuring that they would be succeeded by other suitable leaders. Moses himself made sure he would be succeeded, but we do not find that Joshua or any others sought to do likewise. Samuel himself was the first to set the stage for his own succession, but it was his unpopular choices that partially led the people to request the appointment of an established hereditary monarch. The last chapters of Judges, which describe two catastrophies shortly after Joshua’s death, also have a refrain, almost like a chorus, that “in those days, there was no king in israel.” One could be excused if he were to understand this to mean that the people had an established idolatrous shrine and a disastrous civil war because they had no hereditary king to enforce Torah law. However, a closer look at the text indicates as the Redak and the other mideival commentators understood it: these tragedies happened because there was no “king” then. I.e., Joshua had died, and no judge had yet arisen, but had Joshua or one of the judges been around, it would not and could not have happened.

…

As we prepare for yet more elections here in Israel, and as we see America reeling in the midst of a sweeping regime change, I wonder what people honestly expect from government. Too many people I know voted against Trump because they blamed him for Covid and all of its repercussions, that he should have done something, but they have yet to consider that had he done any of those somethings that they suggest, they would have hated him even more for restricting their freedoms. Trump is and was far from perfect, but at least he realized that certain things can and should not be in the hands of government, because not only can it not succeed, it will cause even more harm. Here is Israel, we should be held to a higher standard, and we will only have a proper government when, as a people we realize what government’s role should be: absolutely nothing except national security and the enforcement of the rule of law.

From Rabbi Avi Grossman, here.

Aliyah: Why Your Rabbi Can’t Make the Decision Instead of You

Accepted at Last

Chaim Ekstein, Romema, Yerushalayim

The plane tickets for our move from Monroe, New York to Eretz Yisroel were booked well in advance, on Chanukah of 5780 (2019), before anyone thought about corona. The original date for our flight was July 1, 2020, but it was pushed off time after time due to coronavirus regulations. For two months we were living out of our packed boxes. It happened more than once that my kids would ask me in the morning if we were leaving that day, and only later in the day would I have an answer for them: the flight had been postponed once again.

We finally left for the airport after the sixth time our flight was rescheduled. When we finished with check-in and were finally ready to go to the gate, we saw a sign that the gate was a thirty-minute walk away. The problem was that the flight was in only forty minutes, and the doors usually close fifteen to twenty minutes before take-off. We started walking quickly, and five minutes later we heard an announcement on the loudspeaker, “Delta airlines paging a group of nine.” That was us. They announced that if we didn’t board soon, they would take off our luggage. After all these weeks of anticipation, would we be let down once again, and at the last minute? I cannot begin to describe the feeling.

In those last fifteen minutes before we did B”H make it to the gate and board the plane, we felt as if maybe Eretz Yisroel was rejecting us. We were thinking, why doesn’t Eretz Yisroel want us? It just didn’t make any sense to us. I now realize that these hurdles were actually gifts from HaShem, granted to us so that we will appreciate Eretz Yisroel even more, and be thankful to HaShem for helping us overcome them. This appreciation and thankfulness led us to designate the day of our arrival as a new family Yom Tov, to celebrate our “yetzi’as America.”

It all started over twelve years ago, with a 10-day visit to Eretz Yisroel. It helped me see that a real and physical Eretz Yisroel exists “al pi p’shat,” and its existence is not to be understood only on some deeper, mystical level, just as with other mitzvos. For example, the daled minim may allude to different things, i.e. the vital organs, the different types of people etc., but this does not negate the literal aspect of them being four physical objects which HaShem’s will is that we should take on Sukkos. The mystical aspect of tzitzis does not minimize the “simple” act of wearing it to literally perform HaShem’s mitzvah, and we can be happy about that, too. I felt the same way about Eretz Yisroel; not perceiving it as also a tangible reality – HaShem’s Chosen physical piece of Land, where He wants us to be – is really to be missing out.

For the past twelve years, at every Shabbos table, the subject was Eretz Yisroel. When we would get to the end of the Pesach seder, I would explain “l’shana haba’ah b’Yerushalayim” in a most literal sense. During this period, I took my family four times to Eretz Yisroel for a few weeks. Each time, we left with such a longing and broken hearts that we weren’t staying. Every time we did renovations in our house, we felt sorry that it wasn’t in a house of our own in Eretz Yisroel.

I began to appreciate the challenge of Avraham Avinu. At first I thought, what’s the big deal? How is “lech lecha” a nisayon? Anyone who would get a directive from HaShem to go somewhere would surely do so. I then realized that it very well may be that HaShem did direct people to go, but it was only Avraham that actually took the next step and went. “Vayelech Avram,” that’s the chiddush here. Though nowhere near the magnitude of Avraham’s challenge, I felt many times that I couldn’t get to that next step, until HaShem gave me the strength to come and be part of history, to be a part of this Geulah process. I believe that we got here only in the zechus of the countless tefillos of our ancestors over the past two thousand years.

As a business consultant, I tell people that if they want to be successful, they should speak to successful people. If you want to be a good plumber, speak to a successful plumber. If you want to be successful in real-estate, speak to someone successful in real-estate, not to a plumber.

I understood that this concept applies to aliyah as well. Hearing ten reasons why aliyah cannot be successful from people who didn’t succeed, would not help us succeed in making aliyah. We understood that we didn’t need or want support groups comprised of people who may be interested in aliyah but have not succeeded as of yet. Certainly, asking people point blank in shul (who are still in chutz laAretz) what they think about aliyah was not going to foster success. What was important was to create our own support network comprised of the people who did succeed.

As author of an Amazon bestseller, “Escape from the Prison of Comfort & Create the Life of Your Dreams,” I’ll let you in on another tip. People may be stuck in their status quo, prevented from changing jobs or relocating, including to Eretz Yisroel. They think they need a clear picture of the future, with a plan they’re able to follow through to the letter, without which they will not proceed. To move forward though, you might just have to jump in. Of course, you must be responsible and address whatever needs to be addressed, but must not forget to trust in HaShem and that He created you as well as everything you need to succeed.

Responsibility

Before making the move to Eretz Yisroel, I went to consult with a chashuve rav in Monsey. He told me why such a move cannot work; the school system is different, the culture is different, and there are so many other challenges. I countered that I did not come to take his advice on whether to make the move; that has already been decided.

He then literally jumped off his chair, and said to me. “Wow! I am so jealous of you! How can I help you?”

I then realized that people really do want to help. It’s just that they cannot take the responsibilities that people want to throw off of themselves. These kinds of decisions have to come from you; it’s you that has to decide that the reward of living in Eretz Yisroel is worth you taking on the challenges. Once you do that, people will be glad to help.

Breslov on ‘Mussar’

We have argued Breslov isn’t the same as Mussar, and even recognizes its dangers.

What about the following source (ספר ליקוטי הלכות (הל’ תחומין הלכה ה’ סי’ כ”ז)?

וזה בחינת מה שנחלקו רבותינו ז”ל, אי תלמוד גדול ממעשה אי מעשה גדול, ולא הכריעו, כי שניהם אמת. כי תלמוד גדול שמביא לידי מעשה, כי על ידי התורה שלומדים ממנה עצה וכו’ לקים התורה וכו’ אבל יש תורה שאין יוצא משם עצות רק שהוא תוכחת מוסר וכו’ ואף על פי שגם זה טוב מאד אבל מלמוד כזה בודאי מעשה גדול, כי עקר הלמוד הוא מוסר, שיקים התורה וכשהוא מקים התורה בעצמה בודאי טוב יותר, אבל הלמוד שהוא עצות הוא טוב יותר, כי בלי זה לא ידע כלל לקים. וגם כי למוד הזה נמשך מיחוד הפנימי והוא כולל כל העצות, כי בעסק התורה כלולים כל העצות, על כן בודאי הוא גבוה יותר. אבל הלמוד הנ”ל שהוא בחינת תוכחת מוסר שנמשך מיחוד החיצון בודאי מעשה גדול שנמשך מיחוד הפנימי, ואף על פי כן גם זה צריכין מאד, כי איך אפשר לעשות יחוד הפנימי בלי המשכת וכו’ שהוא בחינת יחוד החיצון וכו’, ועל כן שניהם כאחד טובים.

But there are two kinds of Mussar, as we said elsewhere. Encouragement to keep actual mitzvos is positive, sure.

 

מיטב השיר הוא כזבו – בענין ברכת יוצר המאורות

ספר הברית חלק א’ מאמר ד’ שני המאורות פרק י’:

והנה רבים מבני אדם לא ידעו ולא יבינו מהלך השמש וירח והקפתם באמת כאשר כתבנו, ונדמה להם בזרוח השמש בכל בוקר כאלו הוא בא ממעל לרקיע מעבר השני שלו ויוצא דרך שער השמים או בעד החלון קדמה וקרע לו חלוני שקופים אטומים אשר ברקיע ובא להיות מתחת לרקיע כדי להאיר ביום, וכן הלבנה בלילה, וחושבים כי בעד חלונים יבואו שני המאורות להאיר לארץ ולדרים עליה, ואם יאמר להם מהלכם באמת לא יבינו מחמת חולשת טבע מוחם ומעוט דעתם, לכן הטיבו אשר דברו החכמים הקדמונים ז”ל בנוסח שיר ושבח של הכל יודוך כלשון בני אדם וכאשר ידמו במחשבתם, והן הם יודו ויברכו לאל על המאורות לפי דעתם, ויאמרו הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע מוציא חמה ממקומה ולבנה ממכון שבתה ומאיר לעולם כלו, ורחמנא לבא בעי כי לא תקנו השיר הזה לפני חכמים ומשכילי עם לבד אשר המה מועטים, רק לפני כל העדה תקנו למען תהיה השירה הזאת בפי כל וההמון ודלת עם הארץ המה למרבה ע”כ הוצרכו ליסד השיר לפי מחשבתם אף אם איננו ככה באמת למען יודו וישירו בדרכי ה’ כאשר עם לבבם, וכבר כתב חכם אחד ויודע נגן על מיסדי השירים בזה הלשון, מיטב השיר כזבו, כלומר כל בעלי השיר והמשוררים מי שירצה להטיב את שירו לא ידקדק על המלין והלשון שיהיו נאמרים באמת, כי לא יבינו ההמון ורוב בני אדם, אך רק ישגיח ותבט עינו בשירו שהענין המכוון בו יהיה באמת.

וגם אמנה חכמי קדם מיסדי שיר המפואר הזה הגם שדברו בו בלשון בני אדם המתערך לפי בינת לבב העם, בכל זאת בנפשם ידעו כי גם אלה הדברים בעצמן נאמנו מאד ע”פ הסוד בסתר עליון בשמים ממעל גבוה מעל גבוה של גלגל חמה הגשמיי, כי שם באמת יש חלונות למהלך שמש הרוחני בעד החלונים הרוחניים אשר שמה ושמש ידע מבואו בערב למעלה מן הרקיע הרוחני וצאתו בבוקר למטה מאותו רקיע, כי אם נשים לב להבין דברי חכמים ודעת קדושים כלם המדברים בענין זה נראה פלאות, כי נמצא לחז”ל (בפרק ה’ דעירובין) שבלילה החמה מהלכת למעלה מן הרקיע וביום למטה מן הרקיע, גם אלה לחכמים (בפ’ ב’ דבבא בתרא) ובירושלמי (פרק אין מכירין) אמרו שס”ה חלונות ברא הקב”ה, ובברייתא דפרקי ר’ אליעזר אמרו שיש לכל חלון שם בפני עצמו, והרי כל חכמי ישראל יעידון ויגידון שיש חלונות ברקיע וביום החמה מהלכת מתחת לרקיע ובערב היא באה דרך אותן החלונות מעל לרקיע לסבב מלמעלה החרס, ומצינו לרבינו הקדוש שבטל את דבריהם, כדגרסינן (בפרק מי שהיה) חכמי ישראל אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למעלה מן הרקיע וחכמי אומות אומרים ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע ובלילה למטה מן הקרקע, אמר רבי נראין דבריהם מדברינו שביום מעינות צוננים ובלילה רותחין, ועל זאת ישתומם כל מבין עם תלמיד איך יתכן שרבינו הקדוש יבטל דברי כל חכמי ישראל הנזכרין (פרק ה’ דעירובין, ובפרק ב’ דבתרא, והאי תנא ירושלמי, ודברי ר’ אליעזר בפרקין) האומר שיש לכל חלון שם בפני עצמו הלא כלם קדושים ובתוכם ה’, כי גם במקראי קודש לה’ נמצא שיש בשמים חלונות ודלתות ושערים כנאמר וארובות השמים נפתחו (בראשית ז’), וזה שער השמים (שם כ”ח), ודלתי שמים פתח (תהלים ע”ח), זאת ועוד אחרת כי הנה כחומר חותם יתהפך התמיה גם על החכמים הנזכרים, הלא רבי בא בדברים של טעם ובנסיון ואין חכם כבעל הנסיון.

אך דעו נא רבותי כי אלו ואלו דברי אלהים חיים למוצאיהם על מקומם, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי רבי מדבר מזה העולם הגשמיי ומשמש הגשמיי לכן דבריו אמת וצדק גם בנסיון גם במופתי כל חכמי האומות, אמנם שאר חכמי ישראל עם כל כתבי הקודש הנזכרים אף כי בלשונם ידברו סתם כוונתם בו למעלה ורומם תחת לשונם, ואמת הדבר על פי הסוד בעולם העליון בשמש וחלונים ורקיע הרוחניים העליונים אבל במהלך השמש הגשמיי מודים לדברי רבי, ונמצא כי לא פליגי כל מאמרי חז”ל ודעותיהם בענין זה כלל, כי יש יורה דעה בתחתון ויש יורה דעה בעליון וידברו מן העולם ועד העולם זה בעולם התחתון וזה בעליון, ומליצה חידות לו לפני ולפנים מדברים הנסתרים כאשר זכרתי למעלה (מאמר ב’ פרק ז’) רק בעיניך תביט שם ודעת לנפשך ינעם.

והנה נמצא כי חכמים הראשונים מיסדי שיר הנכבד הזה אף שדברו בו כלשון בני אדם וכפי דעתם המדומה במהלך השמש הגשמיי, בכל זאת אלה הדברים בעצמן נאמנו מאד בסתר עליון בשמש ורקיע הרוחניי במקום גבוה מעל גבוה ושומר אמת לעולם העליון, כמה שכתוב השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע (תהלים י”ט) שהכוונה בו במלת השמים על המלך הקדוש בעולם העליון, כמו שאמרו בזוהר (פרשת בראשית עמוד ל) פתח ר’ שמעון ואמר השמים מספרים כבוד אל השמים דא חתן דעל בחופה כו’ כלומר הקב”ה הנקרא שמים, עיין הקורא חביב שם.