Thomas Sowell’s Critique of Intellectuals Is Overly Harsh

Sheba to Shlomo (Melachim I 10:6-7):

ותאמר אל המלך אמת היה הדבר אשר שמעתי בארצי על דבריך ועל חכמתך. ולא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיני והנה לא הגד לי החצי הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי.

Malbim:

אמת היה הדבר, כי כבר אמר החוקר שהעוסקים בחכמה העיונית קשה להם להשתלם גם בשכל המעשי, כי נושאי העיונים הם מושגים מופשטים מחומריים ולא ישימו לב על הנהגה המדינית והמעשיי שהוא נקשר בענינים חומריים, ואני שמעתי בארצי על דבריך, שהוא הנהגת ביתו ומדינתו ועל חכמתך בדברים השכליים, ולכן

לא האמנתי לדברים, אם מצד שלא ימצאו שתיהן יחדיו, אם מצד ההפלגה שהפליגו לספר מרוחב לבו, עד אשר באתי ותראינה עיני, שראתה הפלגת חכמתו, וגם שראתה איך עם חכמתו העיונית השתלם גם בהנהגת הבית והמדינה כמ”ש ותרא את כל חכמת שלמה שהוא העיוני וגם הבית אשר בנה ומאכל שולחנו וכו’, והנה לא הוגד לי החצי, כי החכמה הטבעיית י”ל גבול ויגדל שמע החכם ברחוק יותר מבקרוב, שמי שרואה אותו יראה שחכמתו בעלת גבול וא”א שידע כל הדברים, וגם שידיעתו אינה ברורה, אבל חכמת שלמה שהיתה אלהית והיה לבו כמעין הנובע מן המקור האלהי אשר בלבו היא מתוספת כל שעה והמקור מתרבה כל עוד שיוסיפו לשאב מים מדליו, ועז”א הוספת חכמה וטוב, ור”ל בחכמה היא ההשכלה ובטוב ר”ל ההנהגה הטובה.

DJ Trump Dusts Off Pre-Presidential TRUTH-TELLING Against the Military-Industrial Complex!

Donald “Drain the Swamp” Trump responding to recent media stories (attributed to “anonymous sources”, per usual), pretending he’s an observant bystander in all this:

“I’m not saying the military’s in love with me. The soldiers are. The top people in the Pentagon probably aren’t because they want to do nothing but fight wars so all of those wonderful companies that make the bombs and make the planes and make everything else stay happy.

Trump also said that his desire to withdraw all U.S. troops from Syria now that the Islamic State no longer holds any territory has put him at odds with military leaders.

“I said: That’s good; let’s bring our soldiers back home,” Trump said. “Some people don’t like to come home. Some people like to continue to spend money.

“One cold-hearted globalist betrayal after another, that’s what it was.”

(Quoting a few different hostile media sources, trying to piece together the original quote.)

CLAIM: ‘I Don’t Need God to Tell Me What’s Right and Wrong!’

If you need a law to be good, you must be wicked

I remember an argument along the following lines:

“I don’t need a god to tell me what’s right and wrong.”

“Just how immoral must you [the ethical theist] be? So if God didn’t command you, you would just go out doing all these bad things? Have you no self-control? You have to have a god control you? How pathetic!”

The God-rejector, sitting atop that typical throne of moral superiority, letting the ethical theist know how much more better he or she is. You could just bask in the glory and splendour of his righteousness.

But as the book of Proverbs warns us, you should not respond to a fool according to his foolishness so that you don’t end up like him. Instead, if you feel like it, answer him so that he doesn’t seem wise (Mishlei [Proverbs] 26:4-5).

Now the way I deal with will seem like I’m beating a dead horse, having spoken about the abyss which is atheism in similar ways, but, hey, … what else are dead horses for, except to be beaten?

Don’t answer that!

Anyway …

I choose not to simply respond to such criticisms but to look at what they rest upon, their presuppositions. If there is a good foundation for an argument or complaint, then it’s worth time and investigation. But if there is no such foundation, then it has as much sense as the babblings of a rabid babboon.

The issue here is right and wrong, good and bad. The God-rejector thinks it irrational, silly, stupid for a person to base their standard of right and wrong, moral good and moral evil, on what “a god” commands or says. Before the ethical theist even takes that challenge on board, it is necessary to know the standard of the God-rejector uses to measure morality.

So in a world of no volitional universal creator, no Judge above all – let’s pretend that’s possible – what is morality and who decides and how? That’s the crux of the issue. What is morally right? No, what is the basis of such an idea? The outpouring of the chemical reactions from a deluded, unintelligently-evolved (in other words, stupidly made), slightly removed from simian animal? The brain of just another dude? Without that Objective Standard, just what right does anyone have to deciding right and wrong for anybody? Yes, we’re back to meaningless subjectivity.

A rock is eroded by the weather so that it crumbles and falls on another rock. Just something bouncing off something else. The rock smashed a bug, or crushes a bird. Just something bouncing off something else. The wind blows and then it dies down. So what? A woman smashes a hammer through the skull of a child, just something going through something else, life comes and goes, and it always goes. So what? The child would have died anyway sooner or later, just as everything comes and goes. The struggle for survival in an indifferent universe when the fate is just death, one way or another.

What basis does a person have for morality without an objective standard? Don’t go pointing to some manmade law, because all you would have done is shifted the argument from one god controlling and dictating right and wrong to another god (the people who made the laws).

In order for the atheistic argument to have any meaning, there must be a standard for “right” or else we’re talking about nothing more than individual tastes, which is no more a basis for morality than the colour of the sky.

The point is that, without any introspection required on the part of the ethical theist, the question is meaningless. The arguments become as follows:

“I don’t need a god to tell me about things that have no basis in my worldview..”

But since they have no basis there, what the hell are you talking about?

“Just how different must you be? So if God didn’t command you, you would just go out doing all these different things that I may not like, but it’s all up to anyone anyway? Have you no self-control, even though there’s no objective reason to have any? You have to have a god tell you to do something different to my personal tastes? How pathetic!”

The argumentation itself becomes pathetic. Why is the atheist complaining about something different when differences are everywhere? What is wrong with being control when “wrong” is up to the brain producing it? It’s all just empty nonsense. The foolishness of the fool needs to answer, just a deconstruction. The house had no foundation so it wasn’t worth anything.

It goes back to the point that there is little of substance to argue about with such people until they accept the Basis. Until then, it’s just a person shouting at the wind.

From Seven Laws Blog UK, here.

האמונה במדינה נפוצה יותר מהאמונה באל

אנחנו שוכחים מי זו “המדינה”, זו שאמורה למלא את התפקיד שאנחנו מייעדים לה. המדינה היא יעקב ליצמן וגבי אשכנזי, אריה דרעי ומשה בר סימן טוב; גם השכן ממול מהעירייה וגם האידיוטית מלמטה, זו שעובדת בבנק ישראל.

(הכתבה פורסמה במדור דעות של “גלובס“.)

האדם מייחל מאז ומקדם לדמות של מנהיג-על שיודע הכול, בעל יכולת ניהול על-אנושית וכישרון ביצועי מופתי. מנהיג-על גם צריך להיות חף מהעדפות אישיות ופוליטיות. מלאך.

לכן אימץ האדם אלוהים או אלים. אבל גם המאמינים יודעים שאלוהים לא תמיד עוזר ונסתרות דרכי הבורא. אז מה עושה האדם המודרני? מאמץ אלוהים חדש או נוסף – המדינה.

אולי הגזמנו באמונה העיוורת?

המאמין מדמיין יכולות אינסופיות של אלוהים, “האזרח המתקדם” מדמיין את יכולותיה של “המדינה”. ערגה למישהו שייתן מענה אופטימלי לכל בעיה. המדינה צריכה להיות הבעלים והמנהלת של מערכות הבריאות והחינוך, המדינה תפתור את בעיית העוני, תמנע אבטלה, תציל את הבורסה מקריסה, תדאג לדירה, תשקם אותנו אחרי שריפה או שיטפון, תספק אשראי לעסקים, דמי אבטלה לכולם, פיצוי לכל עסק. תנהל את הכלכלה, תמנע משבר כלכלי, וכמובן… תילחם בקורונה.

האמונה בכוחה של המדינה נפוצה מהאמונה באלוהים. גם המאמינים באל עליון מאמינים ביכולות המדינה. הקביעה אינה סותרת את אלף טענות שיש לנו כלפי המדינה, כולן מתומצתות במשפט “המדינה לא ממלאת את תפקידה”.

המורה מספרת להורים: “לילד יש פוטנציאל אבל הוא אינו עושה די”. הציבור מאמין שהמדינה מסוגלת, אבל טועה ואינה משקיעה מספיק: אין החלטות מסודרות, חסר ניהול נכון, אין סדרי עדיפויות, אין מינויים נכונים, חסרה תכנית אסטרטגית, אין חשיבה לטווח הרחוק, ואיפה שיקולי עלות/תועלת.

הטענות מוכרות, היו תמיד ויתקיימו לעד. כולנו בטוחים שאפשר לתקן את “הפגמים הקטנים” ואז המדינה תצליח למלא את התפקיד שאנחנו מייעדים. אמונה יציבה, בלתי מעורערת – בכוחה של המדינה. צריך רק למנות את האנשים הנכונים.

איפה “האנשים הנכונים”?

אנחנו שוכחים מי זו “המדינה”? המדינה היא ליצמן וגבי אשכנזי, דרעי ומשה סימן טוב; גם השכן ממול מהעירייה וגם האידיוטית מלמטה, זו שעובדת בבנק ישראל. ועוד מיליון פקידים, עסקנים ופוליטיקאים. הם וקודמיהם בכל דור. אתם רציניים באמונתכם? אלוהים שבשמיים – אין לו פנים, אבל את אנשי “המדינה” אנחנו מכירים. עם היד על הלב… אתם מצפים מכל אלה שינהלו את המשימות? ואפילו יצליחו?

האמונה בכוחה של המדינה יוצרת ציפיות, בייחוד במצב של מצוקת רבים (קורונה, רקטות, מלחמה, אסון טבע), לחץ ציבורי שמאיים על עתידו של הפוליטיקאי. לפוליטיקאי אין פתרון כי לרוב לא קיים פתרון ממשלתי לבעיה, אבל הוא חייב לעשות “משהו”. הרי לא ייתכן שאין פתרון לסכסוך במזרח התיכון, לא ייתכן שאין פתרון מידי למצוקה הכלכלית. הציבור שמאמין בכוחה של המדינה – דורש פתרון כאן ועכשיו – אז הפוליטיקאי עושה “משהו”. מקורו של “המשהו” בתחושות בטן, בעצות של “מומחה” (או מומחה שכנגד), או שמעתיקים “משהו” שעושים פוליטיקאים במדינה אחרת שגם הם עשו אצלם “משהו”.

מעל לראשו של כל פוליטיקאי בעולם מרחפת חרב הבחירות. לכן אי אפשר לצפות שידבר אמת ויצהיר: “לא קיים מושג ‘ניהול נכון’ של מגפת הקורונה, אנחנו מנחשים ומנסים”. אין קיום לפוליטיקאי שיצהיר “מדינה לא מסוגלת לקצר משבר כלכלי. ההתערבות שלנו רק תאריך את המשבר לשנים”.

אז למה פוליטיקאי צריך לשקר?

לפעמים הוא לא יודע שהוא משקר, “מומחים” מייעצים לו. גם הוא, כמו כולם, מאמין בכוחה של המדינה. לרוב הוא יודע שהחלטותיו מבוססות על ניחושים ותחושות בטן. אבל הסיבה הנפוצה לשקר היא “הבאג הדמוקרטי” – אם הוא לא יעשה “משהו” אז ראש האופוזיציה ישכנע את הציבור ש”המשהו” שלו טוב יותר.

יציאה מהירה (יחסית) ממשבר כלכלי כרוכה בניתוח מכאיב ובסיכון פוליטי. הפתרון אינו בעשייה ממשלתית, אלא בקיצוץ דרסטי מכאיב של מעורבות המדינה בכלכלה וברגולציה. ככל שנגיע מהר יותר לתחתית – 9 מיליון ישראלים יוזמים וחכמים יוציאו אותנו מהבוץ מהר יותר, לא “המדינה”.

ממה מתחילים? הסכמה על קיומם של 5 משרדי ממשלה בלבד, 5 שרים. ובמקביל, קיצוץ דרמטי בשכר, בפנסיה ובסמכויות הסקטור הציבורי להתערב בחיינו – צעד שיאפשר קיצוץ מיסים וביטול המכס. וזה רק הצעד הראשון.

מוטי היינריך

מאתר קו ישר, כאן.