ר”י טייטלבוים: התנגדו ללימוד תנ”ך רק בגלל המשכילים, ולכן היום מותר

“אפילו שעון שבור צודק פעמיים ביום.”

קשה להאמין, אבל כך ראיתי משמו של הרבי מסאטמר בליקוט אחד המביא בשם ליקוט אחר (היינו “אוצרות של חינוך” חלק א’ עמ’ תקעט), בלי שם ופירוט.

קול החינוך גליונות 138#, 139#

יו”ל ע”י ‘ועד הורים’ – בהכוונת גדולי התורה שליט”א

[קול החינוך עוסק במלחמת מדינת ישראל בחינוך יהודי עצמאי.]

* למסירת מידע ומשלוח מסמכים בס”ד 03-691-5752, טלפקס: 6915752@okmail.co.il

Download (PDF, 2.67MB)

Download (PDF, 1.74MB)

Reprinted with permission.

המשך: רבי מאיר שמחה הכהן נגד הרב מאיר כהנא

בתגובה לדברי המשך חכמה שהבאנו אתמול, כותב חכ”א מבית מדרשו של הרב מאיר כהנא זצ”ל:

משונה מאד שכזה גאון כתב כאלו דברים.

אני משער שהיה קורא את שירת הים מדי יום, ואין לי אפילו כח לחזור על כל ביטויי השמחה והעליצות של התנ”ך לנוכח מפלת האויב, את הגמרא במגילה על מרדכי והמן, וגמרא ערוכה היא בברכות ט:, שלא אמר דוד ההלו י-ה עד שראה במפלתן של רשעים, והמהרש”א שם תמה על אותו ילקוט שמעוני (הזכירו כ”אחרונים בשם המדרש”) והביא ראיה מהגמרא בערכין, שאין זה הטעם לאי-אמירת הלל בשביעי של פסח.

להלן תגובתי מקופיא:

יש לחלק בין שמחה במפלתן של רשעים לבין השמחה לעצם גורלם, ומיושבת קושית מהרש”א היטב. וכמ”ש החזו”א, לכל ראיה מסילות רבות. (ודייק הגאון משך חכמה שלא להביא פסוק “בנפול אויבך” גבי המן!) זכורני שכבר נמצא המדרש המקורי דאייתי בילקוט. ועכ”פ הספר מוסמך, ואולי לא ראהו מהרש”א בעצמו, רק שמע זכרו.

בהגדות חלוקות בעלמא פשיטא שא”א להקשות מ”כל ביטויי השמחה והעליצות של התנ”ך לנוכח מפלת האויב”, ואם רק הוא, מכם…