יש על מה לחזור בתשובה
מתוך ספר חיי אדם סימן קמ”ג, דין עשי”ת וערב יו”כ:
באהבת ה’ בעמו כמדתו כי חפץ חסד הוא ולא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחי לא לצרכו ולהנאתו כי אם יצדק מה יתן לו כי אם להיטיב לו באחריתו ולכן לא יום ולא יומים ממתין ומצפה לתשובת רשעים אלא הרחיב לנו את הזמן ותיכף בתחילת השנה והחודש נפתחים כל השערים שערי תשובה שערי מחילה וסליחה והם פתוחים ועומדים עד זמן נעילת שערי’ ביוה”כ והכרוז יוצא מלפניו שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם ומי לא יירא ויפחד בשמעו קול שופר מכריז ואומר עורו ישנים משנתכם קום קרא אל אלהיך כי חנון ורחום הוא וגדול העון מי שלא שב ואינו רואה להרבות בתורה ומע”ט בימים האלו מכל ימות השנה כי אנחנו הלואי שנהי’ מן הבינונים אשר משפטם תלוי עד יוה”כ וכל זמן שהאדם חי אין הקב”ה נוהג במדתו להטות כלפי חסד לבינונים ר”ל אם הי’ הכף שקול עושה חסד ולוקח עון אחת מן הכף או שנוטל זכות משלו ונותן לכף השניה שמדה זאת אינו נוהג אלא לאחר מותו שאי אפשר לאדם עוד לעשות איזה זכות אבל בחייו אומר הקב”ה הרי הפתח פתוח ובידך לזכות באיזה מצוה ואתה מתעצל בעצמך ומתחייב בנפשך.
לכן צריך כל אדם לפחד על עצמו שיתאמץ בתשובה על העבר ולהרבות מצות ומע”ט בכדי שיהיה טהור וזך לפני בוא יום הקדוש הזה כמש”כ לפני ה’ תטהרו ואל יאמר אדם הלא בכל יום אני מניח תפילין וציצית ומברך ומתפלל וא”כ ודאי שכף של זכיות יכריע. מי שאין לו לב יאמר כן כי צריך לחשוב ג”כ כמה חבילות עבירות עושה בכל יום בדברי’ בטלים ולה”ר וכל דבורים אסורים וכן בכל האיברים (והארכתי כבר בזה בהקדמת חיבורי זכרו תורת משה) וראוי לכל אדם שיקראנו בעשי”ת. ובאמת בטעות הזה טעו הרבה בני אדם שחושבי’ שאין צריך לשוב רק מעבירו’ חמורות עבודת כוכבים ג”ע ש”ד חילול שבת וכיוצא בו וזה שקר מוחלט כי יש עונות שאדם דש בעקביו שהם חמורים מג’ עבירות הנ”ל. הנך רואה מה שאחז”ל בחומר לה”ר שהוא קשה מעבודת כוכבי’ ג”ע ש”ד ודרשו זה מן הפסוק וזהו עבירה השכיח ומצוי מאד בבני אדם כמו שהעידו על זה חז”ל כולן בלה”ר.
וראה כחו של לה”ר עד שהאומר נורא בי פלניא (ר”ל היכן נמצא אש רק בבית פלוני ששם מבשלים תמיד) זהו אבק של לה”ר והנה הטעם שחמור מג’ עבירות החמורות הוא שזה אוחז במעשה הנחש הקדמוני שדבר לה”ר על הקב”ה ואמר לחוה מן האילן הזה אכל וברא העולם ועי”ז פיתה אותה ושכב עמה (כאז”ל הטיל בה זוהמא) הרי ג”ע וגרם מיתה לכל העולם הרי ש”ד והטה את לב אדה”ר וחוה לכפור האף שתיכף עשו תשובה הגונה ומ”מ גרם כל זה ראה כחו של לה”ר עד היכן מגיע וכן יש חבילות חבילות עבירו’ שבני אדם רגילין בהם אשר רבו מלספר שבועות שקר ושוא וזהו רגיל אפי’ כשמספר איזה שקר לחבירו או שמוכר חפץ לחבירו נשבע כה יעזרני ה’ והרי נשבע בשם ועון שבועה הוקשה לעבוד’ כוכבי’ וחמור ממנו כדכתי’ כי לא ינקה ה’ את אשר ישא את שמו לשוא מקלל עצמו או חבירו בשם שאומר זאל מיך אדר זאל דיך דר אויברשטר שטראפן וכ”ז אין חילוק בין שיאמר בלה”ק או בכל לשון מברך או מזכיר השם לבטלה וכ”ש כל התפלות וברכות אם יעיין בנפשו בעו”ה הכל הוא בלא כוונות רק נעשה טבע שכבר רגיל פיו ולשונו להתפלל ולברך. מלבין פני חבירו. מתכבד בקלון חבירו. מצער א’ בין בדברי’ בין במעש’ שנא’ לא תונו וגו’ וזה קאי על אונאו’ דברי’ דבאונאו’ ממון כתי’ וכי תמכרו כו’ לא תונו ואם מצער אלמנה או יתום חייב מיתה בידי שמים שנאמ’ כל אלמנה ויתום לא תענון וגו’. מלוה בריבית בלא היתר עסקא או זקוקים וכל א’ וא’ מורה לעצמו באיז’ התירי’ ואינן נשאלין למורים איך להתיר ומכ”ש הסוחרי’ עם החלפני’ כמעט א”א בלא נגיעת איסו’ ריבית וכבר מבוא’ בחיבורי ח”א כלל קל”ב וקמ”ג. שנאת איש לרעהו. כעס. הסתכלות בנשים. חניפות. ליצנות. דברים בטלים דברי משא ומתן בשבת ויו”ט ובכל אלו רגילים העולם מאד ואפי’ הלומדים ומופלגי’ כשישימו על לבם ימצאו שרובם נכשלים ברוב אלו דברי’ ועוד יש הרבה עד אין מספר וביטול ת”ת כנגד כולם כי הרחוק מן התורה רחוק מעבודת הבורא ולכן תקנו השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך וכפי הריבוי בעסק התורה כן יתרבה ויתקרב לעבודה.