Year: 2021
What Exactly Is ‘Intertextuality’?
Rabbi Sacks once remarked offhand (in a lecture) that the fancy-schmancy word “intertextuality” just means… Gezeirah Shavah.
Now you know.
(But I don’t think others follow the rule, אין אדם דן גזרה שוה מעצמו.)
Rabbi Neiger RESPONDS re: ‘Did the Rambam Really Enter the Temple Mount? A Counterclaim’
Hyehudi Editor:
הרב נייגר, אולי תרצה לראות השגות על א’ מטענותיך.
Rabbi Aviad Neiger:
בס”ד
בשמחה רבה
השגה א’ זה גם משהו, אבל האם ישנם מכלול של טענות או רק על הרמב”ם, דהיינו האם ינסו ‘לחפור’ רק סביב הרמב,ם ולהתעלם משאר הדברים
- על טיעון א’ – כתבת ‘יכול להיות’ אז זאת השערה, גם האם הי’ אז בקשרים עם הסולטן מדוע לא ציין נכנסתי בצו הסולטן אפילו פעם אחת (היכן הכרת הטוב שלו)… האם בכלל אז הי’ בקשר עם סולטן מצרים
- היציאה מעכו לכיוון ירושלים היתה תחת סכנה, הרי כך הוא כתב במפורש ולא שהכניסה לירושלים היתה תחת סכנה, זו הבנת הנקרא די פשוטה (כבר קבלתי ממישהו שוולפסון התייחס לכך עם ההשערה הזאת הלוקה בהבנת הנקרא הנ”ל)
- לא הבנתי מה בדיוק הקושיא
- על טיעון ג’ – מה שהביא ר’ גרוסמן בשם הרמב”ם… האם זאת לשון ציווי או לשון מצוה?! ואם כבר עסקינן בהלכה הנ”ל… ‘למקום שמותר להכנס’ הרי אלו שנכנסים לשם היום גם נכנסים ל’מקום החיל’ מקום שאסור לטמאי מתים להכנס לשם, וכך פסק הרמב”ם, אבל משום מה אף אחד לא נוהג הלכה זו,
גם משעשע שבאותה הלכה שציין גרוסמן, הוא גם כותב על מורא מקדש, נא תסביר לי איזה מורא מקדש קיים בהעלת חילונים וחילוניות, או בעירבוביא שמעלים בנים ובנות, או בצילומים משותפים כאלו מדובר בטיול שנתי, וכן הלאה… נא תסביר לי איך בדיוק מתקיים ‘מורא מקדש’ כאשר מעודדים כניסה להר הבית ואח”כ ג”כ מפרסמים מדריכי טיולים ‘סיורי הר הבית’
- עשה יום טוב כי זכה להגיע לירושלים
- רבי יפת הדיין זיע”א, דהיינו באגרתו הנוספת שבה הוא מציין שנכנסו בלשון רבים, ואילו באגרת מספר חרדים אומר שנכנס בלשון יחיד, התייחסתי לכל הנוסחאות של האגרות שניסו להעמיס עליהם את טענת ‘כניסה להר-הבית’…
שאלות לכותב המאמר
- האם ישנם עוד מקומות שהרמב”ם אומר ‘הבית הגדול והקדוש’…. והוא מתייחס דווקא להר הבית ולא לבית המקדש
- האם היו עוד צדיקים מתקופת הראשונים שהתייחסו לבית כנסת שהי’ באזור ירושלים (הר הזיתים) וקראו לו ‘הבית הגדול והקדוש’ (תשובה: כן)
- הרי ישנם צדיקים נוספים שחיו בסביבות תקופת הרמב”ם, וכולם טענו שהיו הולכים לשער הרחמים או להר הזיתים… מדוע מתעלם מהם, הרי ישנם יותר עדיות מתקופת הרמב”ם (הכיבוש הנוצרי) שלא היו נכנסים להר הבית אלא להר הזיתים או לשער הרחמים… האם הוא יכול ןהתייחס לכל הצדיקים מתקופתו של הרמב”ם ולא רק לנפנף באגרת מספר החרדים שנכתבה בצורה מעורפלת ומנסים להעמיס עליה כאלו הכוונה שנכנס להר הבית אם בכלל כתב שנכנס ל’בית הגדול והקדוש’
- ל’בית הגדול והקדש’… וכי נכנס לבית המקדש?
שורה תחתונה אתם עושים עשרות מאמרים לחזק את הטענה שהרמב”ם נכנס להר הבית, אבל זורקים את שאר ההלכות ל’פח’ ומה בכלל הרמב”ם אם הי’ רוצה להנחיל הלכה כזאת לרבים הי’ כבר מציין אותה כ’מצוה’ או לשון ‘ציווי’… ועדיין לא מצאתי דבר כזה ברמב”ם, כי ברור לרמב”ם ‘ירידית הדורות’ ובטח קבוצת נערים מהציונות הדתית ששאר המצות הם ‘זורקים’ כפי שרואים את ההתנהגות של אותם הנכנסים להר הבית כ’מעשה נערות’
בשורות טובות,
הרב אביעד נייגר
I let him have the last word on my end.
Chananya Weissman on Parshas Vayeira: The Place for Silence
Dvar Torah on Vayeira: Know what to answer
וירא
דע מה שתשיב
[כ:ט-י]
וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
Avimelech called Avraham and said to him: “What did I do to you, and what have I sinned against you, that you brought upon my and my kingdom a great sin? You have done things with me that should not be done.” And Avimelech said to Avraham: “What did you see that you did this thing?”
Q: These pesukim seem to be redundant. Furthermore, since the second pasuk is simply a continuation of Avimelech speaking to Avraham, why does it begin anew with “ויאמר אבימלך אל אברהם”? We already know who is talking. [The אור החיים is sensitive to this issue in his commentary.]
A: A similar anomaly appears in the previous parsha, along with a clue to the answer. After the war between the kings, Hashem assured Avraham that his reward would be very great. Avraham replied as follows:
[טו:ב-ג]
וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יְהוִה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי.
And Avram said: “Hashem Elokim, what can you give me when I am on the way to being childless, and the custodian of my home is Eliezer of Damascus?” And Avram said: “Behold, you have not given me a child and a member of my home stands to inherit me.”
These two pesukim also seem redundant, each beginning with “ויאמר אברם” despite the fact that we already know it was him speaking. Both the redundancy and the double introductions are remarkable.
But look closer. These two statements are very different. At first Avram makes a declarative statement about the future; he will never have children. This is inappropriate; although the future certainly looked bleak, Avram had no right to throw in the towel.
In addition, he refers to Eliezer in a dismissive, scornful way, as a foreigner destined to take over his home. This is inappropriate; Eliezer was an extremely pious and loyal servant, and it was not his fault that Avram was in this predicament.
How did Hashem respond?
He didn’t. He said nothing.
Avram got the message and realized that his words were inappropriate. He rephrased his question and tried again. That’s why the second statement is introduced with “ויאמר אברם”. It wasn’t a continuation of the first statement, but a brand new statement, following a break of silence.
This time, instead of declaring that he would not have children, Avram said that Hashem did not yet give him children. This is appropriate; there’s nothing wrong with telling Hashem the situation looks bleak as long as you don’t declare the future.
This time, Avram referred to Eliezer as a ben bayis, part of his home. Granted, not a son, and not his first choice to inherit him, but a loved and respected member of his household.
The next pasuk reads as follows:
וְהִנֵּה דְבַר יְהוָה אֵלָיו לֵאמֹר לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ.
Behold! The word of Hashem came to him.
Now we can take another look at what happened with Avimelech:
וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה חָטָאתִי לָךְ כִּי הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל מַמְלַכְתִּי חֲטָאָה גְדֹלָה מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ עָשִׂיתָ עִמָּדִי: וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל אַבְרָהָם מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה
Avimelech accused Avraham of causing him and his kingdom to sin for no reason, and for acting totally improperly.
How dare Avimelech speak to Avraham this way? Avraham is not some lowly subject. He is a king among men, a holy prophet, one of the greatest men who ever lived, whose fame had already spread far and wide. Furthermore, Avraham had all the leverage in this conversation. Avimelech was in desperate trouble, he needed Avraham to intercede for him. Avraham didn’t need to take any malarchy from him, and he didn’t.
He responded to Avimelech just as Hashem responded to him when he’d spoken out of line: with complete silence. He ignored him.
Avimelech got the message and changed his tune. He started again and respectfully asked Avraham why he had done what he did. Instead of an accusation, it was a humble inquiry.
Only then did Avraham respond.
This is a beautiful lesson for us to learn from Avraham, who emulated Hashem. We don’t have to respond to every fool who insults us or says something out of line. We don’t need to react and overreact to everything. Oftentimes, the best response is to ignore people who speak inappropriately until they change their tune.