A street sign announced a new happy-clappy, “Carlebach-Style Minyan”.
I am trying and failing to understand what this means.
Bottom line, why are otherwise-observant Jews honorably commemorating a wicked hypocrite?! Just describe the Nusach!
By Caitlin Johnstone
CaitlinJohnstone.com
October 12, 2021
An important and long-overdue debate has occurred between Iraq-raping arch-neocon Bill Kristol and the tireless libertarian war critic Scott Horton on the subject of US interventionism, and you should definitely drop whatever you’re doing and watch it immediately. The resolution up for debate was “A willingness to intervene, and to seek regime change, is key to an American foreign policy that benefits America,” with Kristol obviously arguing in the affirmative and Horton in the negative.
The winner of the debate will be obvious to anyone watching. Horton plowed through criticisms of the way US foreign policy is constantly “creating its own disasters it must then attempt to solve” from his encyclopedic knowledge of interventionist bloodbaths and their undeniable repercussions while Kristol appeared frequently flustered, passed on multiple rebuttals, and got called on blatantly false claims. Horton rattled off nations, dates and death tolls in rapid succession and repeatedly referenced Kristol’s own role in imperialist bloodshed, while Kristol relied almost entirely on insubstantial assertions to defend his position that “we can be at once a republic and a liberal empire” and empty dismissal of Horton’s points about the destructive nature of various US foreign interventions.
In the end a deflated-looking Kristol gave closing remarks which amounted to little more than whining that Horton’s position doesn’t assume war hawks like himself are acting “in good faith”, while Horton’s closing statement just continued his blistering assault.
By the end of it you almost feel bad for old Bill.
The audience unsurprisingly sided overwhelmingly with Horton by a significantly greater margin at the end of the debate than the beginning. The only unanswered question when all was said and done was, how the hell did Kristol get it in his head that entering this debate was a good idea?
One can only assume hubris. Hubris arising from a life in an elitist echo chamber where his warped views are seldom challenged, and continual marination in the kind of unearned validation that only Beltway swamp monsters ever receive.
So watch and enjoy, folks. Participating in this kind of humiliating debate is not a mistake that any high-profile neocon is likely to repeat anytime soon.
Reprinted with permission.
מתוך קובץ שיבת ציון (שנת תר”ס), והועתק בסוף מאמר הג”מ רב יצחק ברנד שליט”א כאן:
כבר הראנו דעת חז”ל כי בשעת שאין קללת ה’ רבוצה על ארצנו להיות שממה אז רצונו ית’ שתתישב הארץ על ידי ישראל עמו וכמו שאמר ה’ ליצחק אבינו (בראשית כ”ו ב’) שכן בארץ ופרשו חז”ל במדרש רבה (פרשה ס”ד) “עשה שכונת ארץ הוי זורע הוי נוטע הוי נציב” אע”ג שהפלישתים הושיבוהו אז לפי צרכם ועדיין לא הגיעה השעה שינחלוהו זרע אברהם, מכל מקום היה רצון ה’ שיעשה יצחק מצדו איזה מושב ושכונה לפניו.
והנה כעת החיה קול דודנו הקב”ה עלינו ע”י שאנו רואים כמה סיבות היוצאות מהמסבב כי כך ברצונו ית’ שתתישב הארץ לאט לאט ע”י נדחה ישראל והטה לב מלך הקיר”ה ושריו להרשות לעשות ועד וחברה לאסוף כסף “לתמוך את אחינו עובדי אדמה ובעלי מלאכה אשר בא”י ובסוריא” והועד הזה מתנהג ע”פ חוקים ישרים בדעת הממשלה, אות היא כי כך עלה ברצון ה’ לעשות ישוב ע”י ישראל בארצנו הקדושה, ועלינו להעיר ולהפיח רוח אהבת הארץ ולמלא אחר רצון ה’ בכל אופן שיזדמן לפנינו, אם בפעולה חומרית בעבודת האדמה, או בחרשת המעשה או במסחר, אם בפעולה רוחנית היינו הדפסת ספרים מועילים לענין הנשגב.
ואין לנו לחשוב מחשבות כי ראוי היה הדבר הגדול הזה באופנים אחרים כאשר מצויר בדעות בני האדם, כי על זה לקה משה רבינו על שאמר (שמות ד’ א’) והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה’ ולקה ע”ז כדאיתא במס’ שבת דף צ”ז. והדבר ברור שלא אמר משה והן לא יאמינו כלל בגאולה, שהרי אותה הם מבקשים, אלא אמר משה שלא יאמינו למשה “כי נראה אליו ה'” והיינו משום שלא היו יודעים את משה לגדול בתורה המסורה להן מן האבות, וגם לא נודע בקדושה וחסידות, שהרי היה בנעוריו גדל בפלטין של פרעה, ועוסק בחכמות חיצוניות, ומלובש ומדבר כמצרי, שע”כ חשבוהו בנות יתרו כמצרי, ולפי דיעות בני האדם היה ראוי יותר שיתראה ה’ לאהרן קדוש ה’ שהיה נביא עוד במצרים, כמש”כ בס’ שמואל (ש”א ב’ כ”ז) הנגלה נגליתי לבית אביך וגו’ וזאת היתה טענת משה רבינו שיאמרו ישראל “לא נראה אליך ה'”.
וע”ז הראה הקב”ה אות המטה שנהפך לנחש, והיה ראש המטה לראש הנחש וקצה המטה לקצה הנחש, וצוהו ה’ לאחוז בזנבו ונתהפך למטה, והיה ראוי להיות שוב קצה המטה מה שאין מקום לתופשו כך בכפו, אבל לא היה כן, אלא ויהי למטה בכפו היינו שנתהפך קצה המטה להיות לראש המטה, וכדרך שתופשים המטה בכף, ובזה הראה שאע”פ שאינך כדאי בעיניהם, אלא להיות זנב לאריות, מ”מ בזכות האבות נהפך משה רבינו לראש מנהיגי הדור, שהוא משל למטה ושבט, והנה נענש מרע”ה על שחשד את ישראל לאמר כי לא יאמינו כשנראה ה’ למשה להוציא את ישראל ממצרים, כי באמת אין לחוות דעה את ה’ וכאשר אמר ע”י ישעיה הנביא, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי.
וכן לעת כזאת אחרי אשר אנו רואים מתוך עלילותיו שהעיר את לב הנדיב להפליא לעשות לטובת הישוב והטה את לב השלטון ושריו להסכים לזה, אותותיו אלה הם דבריו, כמו שכתוב שמו שם דברי אותותיו [*] ואין לנו להתחכם לאמר כי נצרך להיות באופן אחר.
וביחוד חובה על גדולי ישראל יברכם ה’ להשתתף לרצון ה’ ע”י עצות ליחידים אשר ברכם ה’ להפריז על איזה סך מסוים, או לנדב לחברה הקדושה אשר על ישוב הארץ נוסדה, ובזה יזכו גם המה לראות את ישראל בנויהם בארץ ה’ שמה, ויהיו מאירים ככוכבים, דרך ארץ הקודש לרבים, וזכות הרבים יהיה תלוי בהם, וימצאו חיים צדקה וכבוד כמשמעו ומדרשו, וכנפש העמוס בעבודה, הבא עה”ח היום יום א’ לימי תשובה שנת תרנ”א פה”ק וולאזין.
נפתלי צבי יהודה ברלין
[*] צ”ל שמו בם.