הצעה פוליטית לחידוש קבורת ארץ ישראל

רבנים הניחו על שולחנו של השר מתן כהנא הצעה ל”ליקוט עצמות” שנה לאחר המוות, וריכוזן במערות ייעודיות, והוא סיכם עם משרד האוצר כי יבחן זאת עם פוסקי הלכה כמענה למחסור בקרקע של בתי העלמין. בש”ס זועמים: “יוזמה מזעזעת ואכזרית, שתגרום לחילול בתי עלמין יהודיים בעולם”

קובי נחשוני|13.08.21

אחרי הרפורמות בכשרות ובגיור, במשרד לשירותי דת בוחנים יוזמה חדשה שעלולה להקפיץ את הממסד הרבני. ל-ynet ול”ידיעות אחרונות” נודע כי השר מתן כהנא שוקל הצעה להוצאת גופות נפטרים מן האדמה בחלוף שנה מהקבורה, וליקוט עצמותיהם במרוכז, וזאת במסגרת המאמצים לפתור את מצוקת הקרקע של בתי העלמין ברחבי הארץ.
במסגרת הדיונים על תקציב המדינה, העלה משרד האוצר בפני כהנא את הצורך לצמצם את השימוש בקרקעות מדינה חדשות, ולנצל באופן מיטבי את החלקות הקיימות שכבר נמצאות בשימוש. הצדדים סיכמו כי מגמת המעבר לקבורה רוויה תואץ, וקבורת השדה המסורתית תצומצם בהתאם, ובנוסף תיבחן לראשונה גם ההצעה המהפכנית ולפיה הנפטרים ייטמנו לפרק זמן קצר בלבד, לשם שימוש חוזר בקברים.
את היוזמה מנסים לקדם בשנים האחרונות כמה רבנים, חוקרים ואנשי מקצוע, והיא מבוססת על שיטת “קבורת ארץ ישראל” הנזכרת בתלמוד. ראש המועצה הדתית גוש עציון, הרב רפי אוסטרוף, מוביל את המאמצים בעניין, ואף ייסד עמותה שעוסקת בכך. כעת ייתכן שיזכה לחסות ממלכתית על המיזם, וליישומו על ידי חברות הקדישא הפועלות מטעם המדינה.
כך תעבוד השיטה
בפרסומים שנועדו לעודד את העניין, הסבירו הרב אוסטרוף וחבריו כיצד עובדת השיטה: “הנפטר נקבר באדמה בקבורה רגילה, כמו שקוברים היום. בתוך הקבר שמים חומרים מיוחדים שתפקידם לפרק את הרקמות של הגוף. לא בונים מצבה על הקבר, אבל הוא מסומן ושמור. לאחר שנה פותחים את האדמה, ומלקטים את עצמות הנפטר ביחד עם האדמה שעליה שכב לתוך ארון קטן… את הארון הזה מציבים בתוך מבנה או מערת קבורה שנבנתה במיוחד לכך”.
הם הוסיפו כי “אם המשפחה מבקשת – שומרים מקום ליד הקבר המשני לבני משפחה נוספים. על הגלוסקמא (אותו ארון, ק”נ) כתוב מה שהיו כותבים על כל מצבה רגילה עבור הנפטר. ביום השנה המשפחה עולה לקבר החדש, שם היא אומרת קדיש ותפילה לעילוי נשמת הנפטר”.
יוזמי המהלך הסבירו בפרסומיהם כי במציאות שבה חיים בישראל שבעה מיליון יהודים, ולנוכח הציפייה מהמדינה למצוא פתרונות קבורה לכולם, אנו עלולים למצוא את עצמנו חיים בעתיד ב”בית עלמין אחד גדול”. חישוב שערכו, העלה כי יש צורך בכ-150 דונם מדי שנה עבור חלקות חדשות. אמנם יש ניסיון לחסוך בהן במעבר לקבורה רוויה בשיטות שונות, אך לדבריהם פתרונות אלה עדיין יקרים מאוד, ותופסים קרקעות שהיו יכולות לשמש לייעוד אחר, ולכן מוטב לחזור לקבורה שהייתה נהוגה בארץ ישראל בזמן המשנה והתלמוד.
מאתר ויינט, כאן.

רוצה לייעל את העמותה שלכם? הנה בדיקה עצמית חינם

מתוך דף כלים לאפקטיביות באתר מידות:

שאלון למילוי עצמי

כלי למידה חינמי לעמותות – כלי שמאפשר לעמותות לבצע תהליך בדיקה עצמית לאור פרמטרים הנסמכים על ידע וניסיון מהעולם ומישראל.  כלי זה מוצע לעמותות ללא עלות, במטרה לאפשר לימוד והתפתחות.
לצורך ביצוע האנליזה העצמית יש לענות על השאלון לדירוג עצמי.
עמותות שעברו בהצלחה את המבדק העצמי (מעל ציון 75) ומעוניינות להוריד הצהרה על כך (אותה ניתן לפרסם באתר/נייר לוגו וכו’) –

לצורך מילוי השאלון ומקסום הפוטנציאל הטמון בו, אנו ממליצים כי תעבירו אותו בקרב עובדי המטה ו/או השטח של העמותה על-מנת שאלו יתנו את דעתם על הסוגיות השונות. תהליך זה יכול להתבצע בין אם העמותה ממלאת את השאלון באופן עצמי, או במסגרת תהליך קבלת תו מידות.

ניתן למצוא עוד חומרים באתר “מידות – לעשות טוב, טוב יותר”…

הראי”ה קוק נגד ‘שמשים ופקידים שהם באים בשכרם ואין בהם רוח נדיבה’ – אפילו בחלוקה פרטית

עין איה על עין יעקב (ברכות פרק ט’ סי’ קי”ז):

(ברכות נח:): “א”ל היכי לא אתנח ביתא דהוו בה שתין אפייתא כו’ ולא שקיל ידא מן כיסא דסבר דלמא כו’ ואדמי ליה לכימא קא מכסיף”.

ותו הוו פתיחין ליה ד’ בבי לד’ רוחתא דעלמא כו’ והוה שדי לי חטי ושערי בשני בצורת אבראי דכ”מ דכסיפא לי’ כו’ אתי שקיל בליליא כו’. הצדקה הבאה מאיש גדול בהון ובעל אוצרות צריכה להצטיין בארבעה דברים ראשיים, והם בריבויה ורוב ההתעסקות בה. הב’ שתהי’ בשימת לב שלא יפול רוחו של המקבל באופן שיאבד ע”י קבלתו את כבוד נפשו. הג’ שבכל דור ודור ובכל מקום מזדמנות סכסוכי דיעות של מפלגות מדיניות וציבוריות, שלא ישים הנדיב את צדקותיו למטרה שיתרבו המחזיקים במפלגתו והסכמותיו, וזה יוכר כשלא ייחד כלל את צדקתו אל רוח מיוחד של בני האדם בדיעותיהם ע”ד השאלות המסוכסכות בזמנו בעסקי המדינה והציבור, כ”א יהי’ חסדו שופע על כל צד וצד, זהו המופת של נפש נדיבה לאמתתה. והד’ הכי נכבד שלא יאבה גם הכרת טובה מהמקבל בנתינתו ותמיכתו. ועל כל אלה המעלות מביא רמזים כלליים שנמצאו בביתו של אותו צדיק, ריבוי הצדקה שתין אפייתא כו’, הזהירות מנפילת רוחם של הנתמכים, בהיותו קרוב למעשה הצדקה שתצא מתחת ידו בעצמו לא ע”י שמשים ופקידים שהם באים בשכרם ואין בהם רוח נדיבה, ורבות יהי’ העני שבע כעס ובוז עדי ישיג הרשיון והאפשרות להיות נהנה מהצדקה, בהיותה מוקפת גדרים והרצאות של תנאים שונים. כעין לקיחת פתקא מפקיד אחד לחבירו והרבות חותמים ומסכימים. כ”א היתה ידא קרובה לכיסא, כיס צדקתו הי’ קרוב מאד למעשה שלא תפול רוחו של המקבל הבלתי מורגל, ולא הי’ משים צדקתו לתכלית של מפלגה מיוחדת הנוטה להסכמותיו בענינים כלליים, כ”א הוו פתיחין לי’ נבי לד’ רוחתי עלמא, לא הי’ מקפיד כלל על רוח הנתמכים ממנו אם מסכימים הם לנטיותיו ודיעותיו בענינים הכלליים או לא, לכל הי’ נותן ביד נדיבה. ולא הי’ מבקש אפילו הכרת טובה בעת נתינתו, כי הי’ ממציא אופנים שיהי’ אפשר למשקל בליליא בצינעה. על אבדן חמדה כזאת האנחה מתפרצת, באין בחירה מהרואה המכיר. וביותר כי רבים מהנדיבים תתערב לפחות תאות הרגש שיהיו הם הנותנים עם רגש נדיבתם, וההוראה על עומק הנדיבות שאינה כ”א מתוצאות נפש טהורה, הוא באשר שדי אכראי, שלא יהי’ מורגש כלל שהוא הגותן והמשפיע, ושאפי’ בעצם הנתינה עצמה לא ימשך לו אותה ההנאה הבאה אל הנותן מצד שהוא נותן.