Year: 2022

We have criticized Etzel in the past for using thievery and robbery to reach their goals.

Yediot Aharonot reported (Daniella Ashkenazy):

In February 1948, in the twilight hours of the British Mandate, the EZEL attempted to rob a major branch of Barclay’s Bank in Tel Aviv parading as British soldiers. The members of the radical Jewish militia closed off a section of Allenby Street with a large number of jeeps and barbed wire. Cursing like true troopers, in ‘Hinglish’ – fooling nobody, 15 of the gang walked into the bank demanding the keys to the vault… but due to bad timing, no combination of keys opened the safe. It was 8 AM – well before banker’s hours.

Stalin and Lenin robbed banks for The Cause, too.

(What kind of bank, though…?)

Aruch Hashulchan O. C. 46:10:

במנחות (מ”ג ב’) תניא:

חייב אדם לברך שלוש ברכות בכל יום: “שלא עשני עובד כוכבים”, “שלא עשני עבד”, “שלא עשני אשה”.

מפני שאשה פטורה מתלמוד תורה, וממצות עשה שהזמן גרמא. ואפילו גר בזמן הקדמון היה יכול לברך שני ברכות אלו: “שלא עשני עבד”, ו”שלא עשני אשה”. אבל הראשונה אינו יכול לברך, שהרי היה כן…

We hear from today’s rabbis that it’s better to do the Mechira this way, and better that way (same time zone, Kinyan Sudar, more kinyanim by the agents, an observant Jew, Hefsed, renting the rooms where the Chametz is kept, additional boilerplate, filling out detailed forms, etc. etc.), but no matter what, it’s always completely valid (please stop smirking!).

But here’s a Tosafos everyone learned in Yeshiva, B.B. 76a:

ספינה נקנית במסירה. בסמוך מוקי לה ברה”ר ופירש רבינו שמואל דמסירה קונה ברה”ר משום דלא אפשר התם במשיכה אבל בסימטא דשייכא משיכה לא קניא מסירה שהוא קנין גרוע וקשה לר”ת וכי משיכה ומסירה מצות הן שאין לעשות אלא מן המובחר ואור”י דאין זו קשיא…

Kashya or not, the bottom line sevara in bold remains true. (Like the rule: No such thing [generally] as Lechat’chila in De’oraisa.)

I asked many rabbis this question and never got an answer (except quibbling about examples). The smart ones at least have the decency to look like someone opened the bathroom door on them by accident.

The real reason for all the theater is the realization that the whole thing is a joke בלבו ובלב כל אדם, a travesty, an embarrassment, lipstick on a pig.*

*I refer to the Mechira mentioned by the Beis Yosef. Of course, since then, the procedure has been rendered progressively worse and worse (even if the original ceremony had been valid), see a list of some changes on p. 52 here.

הועתק מתוך ספר “ביום הראשון תשביתו”מהג”מ הרב יצחק ברנד שליט”א סי’ ח’ ס”ק כ”ח (עמ’ 62 בקובץ):

אפשרות בדיקה להוכיח אם המכירה אמיתית או לא

ענין זה עם הגוי מתחייב או לא אפשר לעשות בדיקה על זה. דהיינו שבמוצאי פסח ילך יהודי אחד שמכר חמץ בסכום גדול או מניות בסכום גדול, להרב, ויאמר לו שמבקש כסף מן הגוי ואינו רוצה בחזרת החמץ.

ועכשיו אם הרב יאמר שאינו רוצה לתבוע הגוי. א”כ כבר גילה בדעתו שאין גוי מתחייב כלום, ואם ילך הרב להגוי ויאמר לו שישלם כל הסכום. והגוי יאמר שלא כיון להתחייב. אז יעשו לו צרות גדולות ויאמרו לו אתה התחייבת, תשלם לו כסף ותלך ותמכור החמץ אם אין לך כסף ואין זה עסק של היהודי רק עסק שלך.

ואח”כ אם באמת ילך הגוי במרירות ויתעסק עד שמשלם כל הכסף. ואח”כ בשנה הבאה. אותו הגוי יחזור ויקנה החמץ. וכן גויים אחרים ששמעו כל המעשה הזו בכל זאת ימשיכו לקנות החמץ. אז זה ראייה שהגוי על אף שעולה בדעתו שצריך לשלם מ”מ קונה. וכמו כל מכירות בעולם אף שמשלמים. מ”מ חוזרים וקונים.

אולם אם בשנה הבאה כבר הגוי לא ירצה לקנות וכן כל הגויים ששמעו מעשה זו לא ימשיכו לקנות. א”כ ראייה, שכל מה שקנו עד עכשיו זה משום שלא עלה על דעתם מעולם שצריך לשלם והיה בעיניהם רק משחק בעלמא.

ובדיקה כזו מותר לעשות ע’ נדרים במעשה בבית חורין שהקדיש כל הסעודה כדי לבדוק אם המתנה היה הערמה בעלמא. אולם רק מי שסומך על המכירה הנהוגה שייך לעשות בדיקה זו כמובן. ואדם כזה מצוה שעושה. שאף אם יתברר אחר הבדיקה שהמכירה לא היה חל, מ”מ מהני ליה בשביל שנה הבאה שלא ימכור עוד, ולא יעבור על ביוב”י, לא הוא ולא אחרים. ואפשר לעשות בדיקה זו ג”כ על דבר שאינו נאסר בדיעבד, כמו מין במינו שבטל ברוב ואין כאן בל יראה מדאורייתא רק מדרבנן מחויב לבער. (ע’ מ”ב (ס’ תמ”ב ס”ק א’)) והרי עושים מכירת חמץ ג”כ על זה.

וכן אפשר לעשות בדיקה ע”י מכירת עדר בקר לקבל התר להאכילן חמץ שהרי סומכין לקולא בזה. ע’ מ”ב (ס”ק ל”ג), רק אם התגלה ע”י בדיקה שאין המכירה כלום. יאמרו שזה רק הבהמות שלא שייך סברה תבואת שור של ביטול חמץ ע’ ס”ק כ”ט, אבל בחמץ ששייך סברת התבואת שור עדיין אין ראייה שלא מהני. אולם אז כבר בקלות אפשר לבטל כל המכירה. כי על התר התבו”ש יש הרבה שחלקו עליו ולא סמכו על הביטול.

ויותר קל לעשות הבדיקה ע”י חמץ שמוכרים בא”י ומונח באמריקא, שאז יש עוד יום וחצי אחר סוף פסח בא”י. עד שיצא פסח באמריקא. והרב קונה בחזרה רק לאחר יום וחצי.

אפשר ללמוד את שאר הספר כאן…