לא ימלא אדם פיו שחוק בעוה”ז – גם בפורים

ראיתי באיזה ספר שמותר למלא פיו שחוק בפורים, ולא היא.

מ”ב סו”ס תק”ס:

אסור למלאות פיו שחוק, שהשמחה יתירה משכח המצוות. ועיין בט”ז ופרישה, דאפילו בשמחה של מצוה, כגון בחתונה ופורים, לא ימלא פיו שחוק.

 

America on Russian War Crimes: The Pot Calling the Kettle Black

So, Are Putin and the Russians as Good as These Guys? You Decide – – –

April, 2004: In the attack on Fallujah, which ended after 3 weeks in defeat of the “coalition”:

Forces bombed the power plant at the beginning of the assault; The town was placed under siege; the ban on bringing in food, medicine, and other basic items was broken only when Iraqis en masse challenged the roadblocks. After initial instances in which people were prevented from leaving, U.S. forces began allowing everyone to leave except for what they called ‘military age males,’ men usually between 15 and 60. Keeping noncombatants from leaving a place under bombardment is a violation of the laws of war.

The main hospital in Fallujah is across the Euphrates from the bulk of the town. Right at the beginning, the Americans shut down the main bridge, cutting off the hospital from the town. This hospital closing (not the only such that I documented in Iraq) also violates the Geneva Convention.

In addition to the artillery and the warplanes dropping 500, 1000, and 2000-pound bombs, and the murderous AC-130 Spectre gunships that can demolish a whole city block in less than a minute, the Marines had snipers criss-crossing the whole town. For weeks, Fallujah was a series of sometimes mutually inaccessible pockets, divided by the no-man’s-lands of sniper fire paths. Snipers fired indiscriminately, usually at whatever moved. Of 20 people I saw come into the clinic only five were ‘military-age males.’ I saw old women, old men, a child of 10 shot through the head

One thing that snipers were very discriminating about every single ambulance I saw had bullet holes in it. Two I inspected bore clear evidence of specific, deliberate sniping. Friends of mine who went out to gather in wounded people were shot at. When we first reported this fact, we came in for near-universal execration. Many just refused to believe it. Some asked me how I knew that it wasn’t the mujahedin. Interesting question. Had, say, Brownsville, Texas, been encircled by the Vietnamese and bombarded and Brownsville ambulances been shot up, the question of whether the residents were shooting at their own ambulances, I somehow guess, would not have come up. Later, our reports were confirmed by the Iraqi Ministry of Health and even by the U.S. military.

The best estimates are that roughly 900-1000 people were killed directly, blown up, burnt, or shot. Of them, my guess, based on news reports and personal observation, is that 2/3 to 3/4 were noncombatants.

— Fallujah and the Reality of War,” –Rahul Mahajan, CounterPunch, Nov. 6, 2004

Act II

A hospital has been razed to the ground in one of the heaviest U.S. air raids in the Iraqi city of Fallujah. Witnesses said only the facade remained of the small Nazzal Emergency Hospital in the center of the city. A nearby medical supplies storeroom and dozens of houses were damaged as US forces continued preparing the ground for an expected major assault.

— U.S. strikes raze Fallujah hospital,” BBC, Saturday, Nov. 6, 2004

In a series of actions over the weekend, the United States military and Iraqi government destroyed a civilian hospital in a massive air raid, captured the main hospital, and prohibited the use of ambulances in the besieged city of Fallujah.

— Fallujah: U.S. Declares War on Hospitals, Ambulances,” by Brian Dominick, Antiwar.com, Nov. 10, 2004

NEAR Fallujah, Iraq Nov. 12, 2004 — Hundreds of men trying to flee the assault on Fallujah have been turned back by U.S. troops following orders ‘We assume they’ll go home and just wait out the storm or find a place that’s safe,’ one 1st Cavalry Division officer, who declined to be named, said Thursday. Army Col. Michael Formica, who leads forces isolating Fallujah, admits the rule sounds ‘callous.’ But he insists it’s key to the mission’s success.

Tell them ‘Stay in your houses, stay away from windows and stay off the roof and you’ll live through Fallujah,’ [Army Col. Michael] Formica, of the 1st Cavalry Division’s 2nd Brigade, told his battalion commanders in a radio conference call Wednesday night. 

Troops have cut off all roads and bridges leading out of the city. Relatively few residents have sought to get through On Wednesday and Thursday, American troops sunk boats being used to ferry people across the river.

— “GIs Force Men Fleeing Fallujah to Return,” Associated Press, Nov. 16, 2004

Insurgent attacks across Iraq stretched American forces to their limits yesterday when rebels appeared to be in control of at least two cities, and the operation in Fallujah entered its most dangerous phase. Some of the toughest street fighting encountered so far erupted during the day as rebels reemerged in areas already secured by U.S. Marines in the north of the city. Gunmen resumed positions on the roofs of mosques which had earlier been cleared

‘I’m supposed to shoot into the houses before our troops go in,’ said Marine Cpl. Will Porter

— “U.S. troops stretched to limit as insurgents fight back,” Robin Gedye, Nov. 13, 2004

Her shins, shattered by bullets from U.S. soldiers when they fired through the front door of her house, are both covered by casts. Small plastic drainage backs filled with red fluid sit upon her abdomen, where she took shrapnel from another bullet.

Fatima Harouz, 12 years old, lives in Latifiya, a city just south of Baghdad. Just three days ago soldiers attacked her home. Her mother, standing with us says, ‘They attacked our home and there weren’t even any resistance fighters in our area.’ Her brother was shot and killed, and his wife was wounded as their home was ransacked by soldiers. ‘Before they left, they killed all of our chickens,’ added Fatima’s mother, her eyes a mixture of fear, shock and rage.

— Slash and Burn, Dahr Jamail, November 17, 2004

Continue reading…

From LRC, here.

יסודי היהדות: פחד מוגזם מקרבת אלהים מחשש מיתה אינה מעידה על אהבת השם

עשיו – זהירות מופלגת שנובעת מריחוק

זהירות או זלזול? • אהבה כוללת מסירות נפש • למה עשו הפך להיות השונא הגדול של ישראל? • עלינו ללמוד מדרכו של יעקב ולהיזהר מללכת בדרכי עשו • פרשת תולדות

פנחס שלמה בריז – יום חמישי, ל’ חשון ה’תש”פ

ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה ותרחק ממנו 

תהילים

חז”ל דרשו פסוק זה על עשיו: אל תקרי בברכה אלא בבכורה, נשאלת השאלה – ויאהב קללה? וכי יש אדם שאוהב קללה? ומדוע כתוב ולא חפץ בברכה הרי מאוד מאוד נצטער אותו רשע על הברכה?

והנה דרשו חז”ל בגנותו של עשיו דברים מפליגים ותלו בו חטאים איומים וגרועים, שלש עבירות החמורות ועוד כהנה וכהנה, ואילו התורה מדגישה רק חטא אחד, שנראה מבחינה הלכתית כי אפילו חטא קל אינו.

כשיעקב ביקש מעשיו למכור את בכורתו אמר – הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה…. ויאכל וישת ויקם וילך ויבז עשיו את הבכורה, זהו! לפי התורה זה חטאו הבסיסי והמהותי של עשיו!

יש תמיהה גדולה בפסוק, מה הפירוש הנה אנוכי הולך למות? ככה מדבר ילד בן י”ג? צעיר ונמרץ?

חז”ל עמדו על הבעיה הזו וביארו: למות, על הבכורה כיוון שעבודת הקרבנות בבכורות ויש בה כל כך הרבה איסורים שחייב מיתה כגון טומאה שתוי יין ופרוע ראש ועוד, ואם כן אמר עשיו מדוע אני צריך להיכנס לכל העניין הזה. על זה אמרה התורה ויבז את הבכורה.

יש כאן הבנה חדשה בגדרי בוז, האם חשש מוות שגורם לא לרצות זה נקרא בוז?

אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו! 

שיר השירים

הגישה שאומרת אני מעדיף לא להיות קרוב לה’ כדי לא להסתכן מעידה על חוסר אהבה.

כזרעו של אברהם ויצחק, עשיו באופן טבעי חלק מהקשר והברית עם ה’ אבל הוא לא אוהב אותו ומכיוון שכך זה גורם לו לשנוא אותו. כמו מישהו שלא אוהב את אשתו ומקבל רק את הצד הרע בנישואין, הוא שונה ובוזה הוא כלל אינו מבין למה צריך את כל זה.

זה הביזוי, בשביל האהבה האדם מוסר את עצמו גם למיתה, כל יהודי אומר כל יום להודות לך וליחדך באהבה, ואז הוא קורא שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד ומכוון למסור את עצמו בארבע מיתות בית דין, וכל כך למה? כי הוא אוהב את ה’ ורוצה להיות יחד איתו גם אם זה אומר שיעשה חטא כל כך חמור ויהיה מוצא להורג.

כך גם רות באהבתה ורצונה להיכנס לעם ישראל אמרה – באשר תמותי אמות, ועם ישראל לדורות עולם מסרו עצמם לכל מיני מיתות משונות שבעולם למען שמו באהבה.

כמובן האהבה משתלמת בסופו של דבר אבל יש כאן תפיסה יותר פנימית, יש כאן קשר עם האמת והצדק עם הטוב המוחלט זה משהו שהוא הרבה מעבר לכן ברכה או לא ברכה. זהו קשר שהוא עצמו הברכה הכי גדולה בעולם בזה עשיו לא חפץ, הוא חפץ רק כאן ועכשיו. זה בזיון הכי גדול שאפשר, לדבר הנעלה והקדוש ביותר.

ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשיו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי 

מלאכי

השונא הגדול לעם ישראל הוא עשיו, ולמה? כי יעקב לקח את ברכתו. ברגע שעשיו מבין שהבכורה היא דבר משתלם הוא זועק זעקה גדולה ומרה, ויעקבני זה פעמים את בכורתי לקח…

הבוז הגדול של עשיו לבכורה הוא בכך שחשב שאין בה שום תועלת והיא שתגרום לו למות, ואילו יעקב חפץ בבכורה הגם שאין לו שום תכניות לגנוב את הברכה, לדידו האהבה היא הברכה והוא אוהב את ה’ ורוצה בקשר איתו, גם הוא יודע ש”סביביו נשערה מאוד” אבל הוא אוהב וזה שווה לו הכל.

בסוף הוא גם מקבל את הברכה. אבל זה לא העיקר.

לדידו העיקר הוא אם יהיה אלהים עמדי.. והיה ה’ לי לאלהים – האבן הזאת יהיה בית אלהים, יעקב כל רצונו הוא שה’ יבחר בקשר איתו, והוא יזכה להקים בית לאלהים שיבא לגור פה בארץ, ושם הוא יעבוד אותו בעבודה המסוכנת ולשם יביא מעשר מכל מה שיתן לו, בזה חפץ יעקב, ובזה ברור למה ואוהב את יעקב ואת עשיו שנאתי.

הסיבה שה’ שנא את עשיו נראית ברורה הוא היה זרע אברהם ויצחק וה’ רצה לקיים גם איתו את ברית האהבה, אלא שעשיו לא חפץ וזה הגורם לשנאה, כמאמר החכם אין שנאה אלא במקום אהבה.

ושעירי חטאת לכפר בעדם… תשועת נפשם מיד שונא!

יש כפרה לישראל בכל חודש וחודש על העבירות מהם כה חשש עשיו, מביאים שעיר שמים עליו את כל העוונות ושורפים בחוץ, מגדילים לעשות ביום כיפור ושולחים אותו לעזאזל, ואמרו חז”ל ונשא עליו השיער זה עשיו את כל עוונותם – עוונות תם זה יעקב איש תם. מה מהותה של כפרה זו?

והתשובה היא פשוטה, ישראל ואומות העולם נכנסים לדין, בראש השנה, על מה נסוב הדיון? אומות העולם טוענים שלא משתלם להיות בקשר עם ה’ יש מלא עבירות ומגיע על זה עונשים חמורים, הדין מתוח מפחיד וקשה זה פשוט לא משתלם, ואז מגיע היום, יום בו אין פתחון פה לשטן יום בו אנו פושטים את עורות השעיר מעלינו, נקיים ואוהבים אנו, חלקים כיעקב, ואת השעיר שולחים אנו לארץ גזירה לארצו של מי שנגזר מהקדושה ובחר לעצמו את הצד השני.

פה נקודת הניצחון, העבירות בסוף לא נשארות אצלינו, למה?

כי אלהינו נוצר חסד לאלפים לאוהביו, את עוונותינו הוא מעביר ומוחה ואת מצוותינו שומר לעולם.

אבל לשונאיו? פוקד עון אבות על בנים ועל בני בנים על שלשים ועל רבעים!

אבל אין לנו לשכוח שיש שני שעירים, אחד לה’ והאחר לעזאזל, מה עניינו של השעיר לה’? נשאל עוד שאלה שהיא תהיה התשובה – מדוע יעקב צריך ללבוש את בגדי השעיר כדי לקבל את הברכות?

נראה שהתשובה היא שהברכות אינם מיועדות למלאכים, לאנשים חלקים היושבים באוהל, הם אינם צריכים את הברכה (ובחז”ל בתנחומא פרשה ראשונה בקריאת שמע על עוסקי תורה ואין שכרם בעולם הזה שיש מנבל וכו’), הברכה היא בעולם המעשה, ונתתי עשב בשדך, צריך להיות קצת איש שדה כדי לקבל את הברכה.

התורה היא תמימה ויעקב הוא תם, עסק התורה שכרו הרבה מאוד “עין לא ראתה אלהים זולתך” יקרה היא מפנינים – מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים” אבל העסק בתורה לא בטלנו ממנו לרגע ועסקנו בו עוד כשנשמתינו היתה בגנזי רום, ובבטן אימנו, פה העולם הוא עולם המעשה וכדי לתקן אותו חייבים ללבוש גם בגדי איש שדה, אי אפשר ללבוש כל היום בגדי שבת (כמובן שחייבים את החכמים שהם בחיי שבת תמיד על מנת שיורו לאנשי השדה את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, הם הכהנים, אבל דוקא הם העובדים).

כהניך ילבשו צדק

מלבושיהם מלבוש בד, שהוא קשה ולא רך, מלבוש שהוא מהגרוע שבפרי האדמה, כהן שעובד ללא בגדיו עבודתו פסולה כי הוא מנותק מהשדה! וכידוע יצחק קראו שדה והעבודה כנגד יצחק וכמו שאומר הגר”א מלך לשדה נעבד.

קין שהביא את מלבוש הכהנים עצמו כקרבן נדחה מהקדושה ומהעבודה, לקרבן מקריבים “שה תמים” כמו הבל שהביא מבכורות צאנו, אבל מי שרוצה להתברך מתי שהוא מביא

שה תמים צריך להיות עם מלבוש שדה, כשיורדים לתוך עולם החומר העכור ע”מ לזככו עם בגדי השדה ודאי גם מתלכלכים אבל יש שני סוגי לכלוך, שני מיני עבירות.

יש עבירות שמגיעות מצד היצר הרע הטמא שרוצה להוריד אותנו ולגרור אותנו להיות במהותינו אנשי שדה כעשיו, החלק הזה הוא חיצוני, הוא לא חלק מהותי אצלנו “גלוי וידוע לפניך שרצונינו לעשות רצונך” את סוג העוונות האלו שולחים לצידו של עשיו, זה החלק המקולל (הקללה אם לא תשמעו) אותו עשיו אוהב ולכן “ויאהב קללה ותבואהו”.

אבל יש חלק אחר, חלק קדוש מאוד, רצון טהור להתקרב לה’, אבל לא לפי הכללים שהוא קבע. רצון שמגיע מכח האהבה שמקלקלת את השורה. על זה בא השעיר לה’ על טומאת מקדש וקדשיו ואפי’ במזיד כמו שאומר רש”י על הפסוק וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. – פשעיהם זה הבא אל המקדש טמא במזיד, וגם מטהר את אהל מועד השוכן איתם בתוך טומאתם.

ואמרו רבותינו אע”פ שהם טמאים שכינה ביניהם, חטא זה שמגיע מרצון לקירבה אינו מסלק את השכינה, ויש לו כפרה מיוחדת בקודש, לפני ולפנים, ודוקא בבגדי בד, ששיכים לשדה ולא בבגדי זהב סילוק השכינה בא בעקבות חטאים מהסוג השני – ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך.

גם מהם אנו פטורים כי אינם שייכים אלינו.

כלפי מה דברים אמורים?

יש תופעה חמורה מאוד היום, תחושה שאיננו צריכים את כל עניין הקרבנות, למה לנו להסתבך עם זה? יש פה חששות של כרת וכו’…. אנחנו לא עשיו, אנחנו באמת רוצים, אבל לגמרי התבלבלנו, לתת לאויבנו את בית אלהים כדי לא להסתבך?

כלום עשיו אבינו או יעקב אבינו?

מאתר חדשות הר הבית, כאן.