True Gratitude Is Impossible, So Let’s at Least Aim at Being Not-UNGRATEFUL

From Rabbi Sternbuch’s English Parsha sheet on Ki Savo:
And you shall come to the Kohen who will be in those days, and say to him.
(26:3)
That you are not ungrateful.
(Rashi, ibid.)
The phrase “you are not ungrateful” seems surprising. Surely it would have been more appropriate to say that the person bringing the bikkurim is grateful to Hashem, not merely “not ungrateful.”
The fact is that even if we were to praise Hashem ceaselessly throughout our lives, it would still not be sufficient in light of Hashem’s boundless kindness to us despite all our sins and failure to comply with His will. However, although we cannot fulfill our duty to express our gratitude properly, if we recognize that our entire existence and all our assets in this world come solely from Hashem and are not the product of our actions, we will at least merit the title of someone who is “not ungrateful.”
Here in Eretz Yisrael, we are the constant recipients of Hashem’s open love and protection from our enemies who seek to destroy us. Although we can never thank Him enough, we should at least think and verbalize our realization that He is the Source of all this kindness, so that we will not be in the category of the ungrateful.

עצה טובה למפלגות החרדיות – הרש”ד מונק זצ”ל

מתוך סוגרים מרובעות בקונטרס האנטי-ציוני “באין חזון” עמ’ יד (בהשמטת הראיה):

…מתירי הבחירות ראוי להם להטיל תנאי שהנבחרים לא יהנו בממונם מחמת שררה זו; ולואי שהיו כופין את חברי הכנסת שלהם למסור את כל משכורתם לידי מועצת גדה”ת, ותחת זה יפרעו להם מועצת גדה”ת שכר בטלתם כראוי להם, ויקנסו אותם אם עשו איזה דבר שלא כראוי.

המקור לקריאה כאן…

כפתור ופרח!

כמובן, עצם דעתו על אותה מועצת היא שלילית מאד, וז”ל שם בסי’ ד’:

וגם הדבר ידוע שמנהיגי אגו”י אינם שואלים בעצת גדולים אלא עושים הכל על דעת עצמם, ואם יש להם לפעמים איזה צורך בהוראת רבנים כדי להטעות את ההמון, אז שואלים רק אותן רבנים שהם יודעים שיסכימו להם. וכל ענין מועצת גדולי התורה הוא זיוף נורא מאד, וחם לבי בקרבי מדי דברי בו, ומה לי להאריך בדבר המפורסם. [ע’ לקמן בקונטרס זה סי’ ח’].

(ניתן למצוא את סימן ח’ הנזכר בעמ’ 69-74.)

אני קצת נוטה לפקפק במשפט הראשון.

הנה הקטע החשוב לדעתי:

וכמו הרבה חומר אנטי-ציוני, חלק ממנו נגד הציונות (X), וחלק נגד מדינת ישראל (V). ומתוך החצי השני, כחצי לא חש לקמחיה (כגון שמדמה את המדינה הזו לשלטון בן נצר, כתובות נ”א ב’, ללא הסבר). אבל ברבע האחרון תמיד אפשר למצוא מרגניתא טבא (על אף הצביעות הגדולה שלהם שלא להתיחס כך ליתר המדינות)…

כפי שכתבו הסופרים: “דבר אחד טוב מציל על כל הספר”.

הקונטרס המלא לקריאה כאן…

צבא התערובת לישראל: משפטו האל-מותי של הרב שלום שבדרון זצ”ל

היתכן צדיק (שאין לו עבירות, כדרשת “הירא ורך הלבב”) שיוצא למלחמה, ועוד חוזר עם יפת תואר?!

ענה ואמר הרב שבדרון:

התשובה היא כן! כאן לפני שעשה צבא וכאן אחרי שעשה צבא“.

טעימה קטנה מסגנון דרשתו כאן…

הרקע למאמר חז”ל על חסד לאמים חטאת

ביאור הענין כבר הובא מרש”י משלי.

והנה חז”ל בפירוש, שמות רבה סוף פרשה ל”א:

“מרבה הונו בנשך ותרבית לחונן דלים יקבצנו”… כגון הגמונים ודוכסים ואפרכין שהן יוצאין לעיירות וגוזלין ובוזזין וכשהם חוזרין אומרים הביאו לנו עניים ונפרנסם והמשל הדיוט אומר מנאפת בתפוחים וחולקת לחולין.

יש להעיר שמדובר כאן על התקופה שהאימפריה כבר שדדה את יושבי הספר שלהם בעצמם.