Year: 2022

How Long Until UKRAINE Starts Sending Aid to AMERICA?

More Billions to Ukraine as America Falls Apart

By 

Ron Paul Institute

August 23, 2022

There is a video clip making the rounds showing President Biden speaking at a recent NATO summit about the seven billion dollars the US government had – at that time – provided to Ukraine. Attached to that is another clip showing the horrific state of several US major cities, including in Pennsylvania, California, and Ohio. The video of American cities is shocking: endless landscapes of filth, trash, homelessness, open fires on the street, drug-addicted zombies. It doesn’t look like the America most of us remember.

Watching Biden bragging about sending billions of dollars to corrupt leaders overseas with American cities looking like bombed-out Iraq or Libya is US foreign policy in a nutshell. The Washington elites tell the rest of America that they must “promote democracy” in some far-off land. Anyone who objects is considered in league with the appointed enemy of the day. Once it was Saddam, then Assad and Gaddafi. Now it’s Putin. The game is the same, only the names are changed.

What is seldom asked, is what is in this deal for those Americans who suffer to pay for our interventionist foreign policy. Do they really think a working American in Ohio or Pennsylvania is better off or safer because we are supposedly protecting Ukraine’s borders? I think most Americans would wonder why they aren’t bothering to protect our own borders.

A reported 200,000 illegals crossed the border into the US in July alone. You can believe they are learning quickly about the free money provided by the US government to illegals. They’ll probably get a voting card as well.

Last Friday the Pentagon announced that yet another $775 million would be sent to Ukraine. As Antiwar.com reported, it was the eighteenth weapons package to Ukraine in six months. Has there ever been a more idiotic US intervention in history?

Supporters of this proxy war may celebrate more aid to Ukraine, but the reality is that it is in no way aid to Ukraine. That’s not how the system works. It is money created out of thin air by the Fed and appropriated by Congress to be spent propping up the politically-connected military-industrial complex. It is a big check written by middle America to rich people who run Raytheon and Lockheed Martin. Americans watch their budget being stretched to the limit while the Beltway fat-cats loosen their belts to continue enjoying the gravy train.

Bloomberg reported earlier this summer that inflation is costing the average American household more than $5,200 this year. Inflation is a tax on middle class and poor Americans. The wealthy – like those who run Raytheon and Lockheed Martin – always get the new money first, before prices go up. The rest of us watch as the dollar buys less and less.

As Washington salivates over fighting Russia in Ukraine, the rest of America feels like we’re becoming Zimbabwe. How long until it takes a trillion dollars for a loaf of bread? Will there be a run on wheelbarrows?

There is a way out. It’s called “non-interventionism.” The war in Ukraine was caused by the US regime change in 2014 and the neocon insistence that Ukraine join NATO. The State Department and CIA thought it was a great victory to overthrow the elected government, but meanwhile the rest of us get the bill. No NATO and not one more penny for Ukraine!

From LRC, here.

Do Israeli Traffic Cops Have Ticket Quotas? (No, but…)

They used to, but no longer. That is the official story.

But I hear through the grapevine that the cop is given a notebook of tickets and stubs at the start of the shift.

As we know, shift hours are terrible.

And if he just-so-happens to hand out all the tickets, he can go home early.

Well, then…

יהודה אפשטיין: דרך אמונה – סיפור המהפכה

‘רוח אחרת’ – הציבור החרדי מתחבר לארצו

עודכן לאחרונה ע”י יוסי לשם 18/08/2022 15:38

ישוב חרדי חדש הוקם בהרי יהודה

ישוב חרדי חדש הוקם בהרי יהודה  |  צילום: דוברות דרך אמונה

המאמר באדיבות הרב יהודה אפשטיין – יו”ר אגודת ‘קדושת ציון’ – התאחדות החרדים לדרישת ציון על טהרת הקודש

“ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל הארץ אשר בא שמה וזרעו יורשנה” (במדבר יד כד)

בעיצומו של הקיץ הלוהט, כשרבים נופשים אי-שם ומחליפים כוחות לקראת זמן אלול הבא עלינו לטובה, התארגנה קבוצה מיוחדת במינה ויצאה גם היא אל מחוץ לאזור הנוחות של הערים הגדולות, למסע קצת שונה. מדובר במסע בעל חשיבות היסטורית עצומה, אשר נדמה כי מעטים הם אלו, התופסים את מהותו. אני מדבר, כמובן, על אותן משפחות נפלאות ואותם בחורים מצוינים, אשר יצאו אל הטרשים שממזרח לגוש עציון והקימו את הישוב החרדי ‘דרך אמונה’ על שם הרב קנייבסקי זצ”ל, ופונו באכזריות על-ידי חיילים, המקבלים פקודות מרושעות מדרג מדיני עלוב. על-פניו נראה, שיש כאן עוד סיפור על גבעה שעלתה ופונתה, ובעזר ה’ תעלה שוב, ואולי גם תפונה שוב, עד שהעקשנות והעקביות ומסירות הנפש יגברו על כוחות הרשע והישוב יהיה לישוב של קבע. ישנם כמה וכמה מאחזים ברחבי יהודה ושומרון, אשר עוברים את אותו תהליך, וכעת נוסף גם המאחז הזה. אך מי שמעט מתבונן מבין, כי הידיעה החדשותית השגרתית לכאורה שיש כאן – טומנת בחובה הרבה מעבר למה שנראה על-פני השטח, תרתי משמע.

מי שזכה, כמוני, לשהות ולו לשעות ספורות ב’דרך אמונה’ – אינו צריך הסברים. מרגישים באויר את משק כנפי ההיסטוריה. אבל עבור אלו שלא היו שם, ועבור אלו שעדיין לא מבינים מה היה שם, אשתדל לשבר את האוזן. מה שקרה ב’דרך אמונה’הוא לא פחות ממהפכה בקנה-מידה של דורות! מיטב בניו של הציבור החרדי – משפחות אברכים מהעידית שבעידית, בחורים מהשורה הראשונה של עולם הישיבות, כמו גם בחורים רגילים מכל גווני הקשת של הציבור החרדי, החזירו עטרה ליושנה, והקימו לתחיה את מצות ישוב הארץ מתוך מסירות נפש ועל טהרת הקודש לכל דבר וענין. מי שראה את לימוד התורה, את התפילות, את דקדוק ההלכה, את שמירת גדרי הצניעות ואת כל השיג ושיח שהיה שם – לא יכל שלא להזיל דמעה של התרגשות. כאילו מתוך תהום הנשיה, צצו ועלו לנגד עינינו דמויות ההוד של ישוב הארץ משנים קדומות, דמויות שהטביעו את חותמם על מפעל ההתישבות, ואשר ההיסטוריוסופיה החילונית והכביכול ‘חרדית’ כאחד ניסו להשכיח מלב. תלמידי הגר”א – רבי ישראל משקלוב, רבי מנחם מנדל משקלוב, שבעים הנפש שהגיעו באניות רעועות, העליה החסידית – ה’בת עין’, רבי ניסן ב”ק, ולאחר מכן תלמידי החתם סופר – רבי יוסף חיים זוננפלד, רבי עקיבה יוסף שלזינגר בעל ה’לב העברי’, שלאחרונה זכינו לציין 100 שנים להסתלקותו, חכמי ספרד ענקי הרוח כמו האור החיים והבן-איש-חי – גלריה שלמה של גדולי עולם, אשר התוו את הדרך לדרישת ציון על טהרת הקודש, לישוב הארץ מתוך מגמה להשיב את השכינה לציון ולחדש את הקשר החי, המפכה והאמיתי עם בורא עולם.

כמה שניסו להשכיח את המורשת הזו! כמה שניסו לשכתב, לסלף, להמעיט את הערך! כמה שניסו להחדיר בנו את המחשבה, כאילו ישוב הארץ זה משהו ששייך לחילונים, בעוד יראי ה’ מוכנים לגור בפולין או באמריקה, ובלבד שיתנו לנו סטנדר ודף גמרא. איך הנדסו לנו את התודעה באמצעות ביטויים תמימים לכאורה – ‘העליה הראשונה’, לדוגמא, כאילו לפניהם לא היה כלום. והגרוע מכל, שהאמנו להם! האמנו להם, כי בשלב מסוים זה היה נראה יותר בטוח, יותר נח. בשביל מה לעסוק בענייני החומר, כשאפשר להשאר ספונים בבית המדרש. בשביל מה להתעמת עם העולם שמסביב, כשהחילונים בונים את הארץ במקומנו. ניתן להם לבנות את הארץ, ואנחנו נבנה את עולם התורה. כך רצינו לחשוב, אבל בורא עולם רצה אחרת.

הקב”ה רוצה דווקא אותנו – את הדבקים בתורה ובמצוותיה – שאנו נבנה את הארץ. הוא רוצה שאנחנו נסלול את הכבישים ונבנה את בתי-החולים, ומתוך התורה שאנו לומדים על-מנת לקיים בפועל, הוא רוצה שנדע כיצד לנהל את המדינה המוצלחת ביותר בעולם בכל התחומים, כשחכמי ישראל היושבים בלשכת הגזית מורים את הדרך בה נלך לא רק בהלכות בשר בחלב וארבעה מינים, אלא גם בהלכות מסים ותחבורה, מלחמה וכל דבר אחר. אנחנו צריכים להיות בוני הארץ, ללכת בראש המחנה, ואל לנו להרתע מנסיונות וקשיים. כעת, אחר שהציונות החילונית פשטה את הרגל, וצה”ל עוסק בפינוי ישובים ובהתעללות ביהודים – אין כל סכנה שהעסק בישוב הארץ יקרב אותנו לחילוניות. להפך – כיום כל מי שמיישב את הארץ מתוך מסירות נפש ונלחם באויב הערבי – הוא זוכה בכך גם להבדל באופן הנחרץ ביותר מהעולם החילוני ומתרבות העמים.

אכן, רוח אחרת נשבה בהרי יהודה – רוחו של כלב בן-יפונה, רוחה של דרישת ציון על טהרת הקודש, רוחם של גדולי הדורות שמסרו נפשם פשוטו כמשמעו על ישוב הארץ, והרוח הזו עוד תנשב ביתר שאת וביתר עוז. זוהי הרוח, אשר במשך שנים עמלנו באגודת ‘קדושת ציון’ להפיח בקרב קהל יראי ה’. עם הבשורה הזו, הבשורה החדשה-ישנה של דרישת ציון על טהרת הקודש, הפציעה ‘קדושת ציון’ לעולם לפני מספר שנים. הגליונות שהופצו ברחבי הארץ פעלו את פעולתם, וכעת אנו זוכים לברך על הקמת הגרעין הנפלא הזה של ‘דרך אמונה’. זכות היא לנו לעמוד מאחורי המפעל האדיר, שעוד ילך ויצמח, יצמיח פארות, ענפים ופירות, וככל שהציבור יראה, כי אכן מדובר בציבור הנפלא ביותר שבקרבנו – כך זה ילך ויגדל, ‘דרך אמונה’ עוד יעמוד על תלו, יקומו ישובים נוספים (אחד כבר בתכנון, אף שאיני רשאי להרחיב בפרטים), ובקרוב נזכה, שהתופעה תקיף את כלל ציבור יראי ה’, אשר יישב בהמוניו את מרחבי יהודה ושומרון ואת כל חלקי ארצנו הקדושה אמן!

הגאולה הולכת ועולה מול עיני העולים להר. השאלה האם גם אתה תזכה להיות מאלו שפעלו עם א־ל

לשכנו תדרשו ובאת שם

ההתרחקות מהמקדש היא תולדה של חוסר בידיעת ההלכות ותפיסת גאולה שזרה למה שאנחנו מלמדים בבתי המדרש שלנו. לצד ההליכה לחומרא בכל ההלכות שנוגעות בכרת, מוטלת עלינו החובה לעלות להר ולדרוש מעשית את הקומה הבאה בגאולה

הרב חברון שילה

הרב חברון שילה בשבע 1008
  • זמן קריאה5 דקות
הרב חברון שילה

הרב חברון שילה צילום: הישיבה התיכונית

“איש אמו ואביו תיראו”. האם אנו מצליחים לקיים מצווה זו במלואה? האם אנו מודעים לעוון הרובץ עלינו כאשר איננו יראים מספיק מההורים שלנו? עצה טובה לכל מי שמבין את חומרת העבירה – להתרחק ממנה כמו מאש, ולהימנע מלבקר את ההורים!

איסור נידה הוא אחד החמורים בתורה, העובר עליו עונשו כרת. שומר נפשו – עדיף שלא יתחתן, וכך יציל את עצמו מספקות שמא הפסק הטהרה לא היה טוב, שמא הטבילה לא הייתה טובה וכו’.

עוון חילול שבת, העובר עליו חייב בכרת ובסקילה. הכנת סלט בשבת יכולה להוביל חלילה לאיסור מלאכת בורר. חימום אוכל בדרך לא נכונה מוביל לאיסור מבשל. מוטב לכל ירא ה’ לאכול בשבת רק חלה, ובעיקר להעביר את השבת בשינה, כדי להינצל מעבירה.

הדברים כמובן הזויים לחלוטין. מדוע, אם כן, כאשר מדברים על קרבה לשכינה, תפילה בהר בית ה’, שינוי התודעה ביחס למקדש והפיכת הר הבית ממקום שומם שרק גויים מהלכים בו למקום שבו האחיזה של עם ישראל הולכת ומתחזקת – מדוע מול המעשה הזה, היראה מכרת משתקת כל עשייה? לאן נעלמה המצווה “לשכנו תדרשו ובאת שמה”? לאן נעלמה מצוות השמחה לפני ה’ שמוזכרת בתורה בעיקר בהקשר של המקדש? מה גורם לאדם יקר כמו ידידיה מאיר לטעות ולחשוב כאילו היראה במקדש והכרת הם חזות הכול? מהיכן נובעת הטעות שאת מצוות היראה מקיימים בכך שנשארים לעמוד מרחוק, בעוד שברמב”ם ברור לחלוטין שאת מצוות היראה מקיימים בעיקר כאשר נמצאים בהר הבית תוך הקפדה על הלכות יראת מקדש?

לא מצפצפים כזרזיר

שני גורמים מרכזיים יש לתפיסה המוטעית הזו: חוסר ידיעת ההלכות, ותפיסה אחרת של מהלך הגאולה. ננסה בקצרה לעמוד על שתי הנקודות.

הנקודה הראשונה היא איסור כרת ומורא מקדש. יש מצוות רבות בתורה שיש בהן איסור כרת, רובן מסובכות ומורכבות יותר מאשר איסור כרת של כניסה בטומאה למקדש. כל רב מקבל מדי שבוע שאלות באיסור כרת של נידה. כמעט כל רופא מקבל הכרעות כל שבת באיסור כרת. כמפקד פלוגה הייתי צריך לשקול בכל שבת עשרות פעמים האם המעשה שאני עושה מותר, אסור או שמא חייב כרת, ובדרך כלל להכריע בתוך דקה מה נכון לעשות. נכון, בספק פיקוח נפש הכול מותר, אבל מה קורה בספק של ספק של ספק פיקוח נפש?

לעומת זאת, ההכרעה בכרת של כניסה לעזרה פשוטה הרבה יותר. קשה לפרוש במאמר בעיתון את כל היריעה, ולכן ניגע בעיקר. שטח ההר היום הוא בערך 450 על 280 מטר. איסור כרת קיים רק על מי שנכנס לעזרת ישראל. לפי המשנה במסכת מידות פרק ג משנה ו, גודל עזרת ישראל הוא 187 על 135 אמות. גם אם נחשוש לדעת החזון איש שגודל כל אמה הוא 60 ס”מ, נגיע לשטח שגודלו 112 על 81 מטר. כלומר, רק 7% משטח הר הבית הוא תחת חיוב כרת. עוד כ־7% הם עזרת הנשים והחיל האסורים בכניסה מדרבנן, ואילו רוב השטח מותר לכניסה למי שטבל, וחלק ממנו מותר גם למי שלא טבל.

מהו השטח האסור בכרת? יש מחלוקת. וכמו כל מחלוקת באיסורי כרת, אפשר להכריע. וכאן קל יותר, כי לא צריך להכריע היכן נמצאים אותם שבעת האחוזים האסורים, אלא צריך להכריע היכן הם בטוח לא נמצאים. ישבו על כך תלמידי חכמים גדולים, בנחת, זמן רב, ויש מסלול שבו גם אם מחמירים כדעת המיעוט – אפשר ללכת שם אחרי טבילה ללא חשש לא מדאורייתא ולא מדרבנן. ומי שמחשש שמא ייכשל שם באיסור יראה לא עולה, דומה למי שמתרחק מהוריו כדי לא להיכשל במצוות יראת אם ואב.

מדוע אם כן הרב קוק כתב נגד העולים להר? איני מתיימר לומר מה הרב קוק היה אומר היום, לאחר שהר הבית נמדד וגם נבדק בחלקו על ידי ארכאולוגים. אולם מה שמצטטים בשמו נאמר לנציב הבריטי סביב עלילת דם של הערבים, וכנגד הברון רוטשילד שנכנס לתוך כיפת הסלע. בכתיבתו ההלכתית שמופיעה בספר משפט כהן, ברורה עמדתו שעל ידי בדיקה והכרעה הלכתית ניתן לבנות את המקדש ולחדש את עבודת הקורבנות.

הסיבה השנייה לתפיסה המוטעית היא סוגיית גאולה בידי שמיים או בידי אדם. ידידיה מאיר קורא לנו ללכת בדרכו של הרבי מלובביץ זצ”ל, שהיה מגדולי העוסקים בגאולה בדור האחרון. אולם צריך לומר ביושר: יש לנו אהבה גדולה לחסידות חב”ד, התפעלות גדולה מהמסירות שלהם לעם ישראל, ומחלוקת גדולה מאוד בשאלה מה חובת האדם בגאולה. חב”ד אינה רואה במדינה ראשית צמיחת גאולתנו, ולתפיסתה אין תפקידו של האדם לקיים את מצוות הגאולה – יישוב הארץ, קיבוץ גלויות, הקמת המקדש וכו’. תפקידו לשוב בתשובה במצוות האחרות, וכאשר יגיע המשיח הוא יוביל אותנו לגאולה. טוב לגור בארץ בזמן הזה, אבל אין חובה. מלחמה היא זמן לחיזוק האמונה והנחת תפילין, אבל התגייסות לצבא אינה חלק מהמצוות שחב”ד אדוקה בהם.

בבתי המדרש שלנו מלמדים אחרת. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי (מאמר ב, פסקה כד) אומר שמי שמתפלל “המחזיר שכינתו לציון” ואינו עולה לארץ – תפילתו “כצפצוף הזרזיר”, אין הוא מתכוון באמת למה שאומר. הוא מאשים את בני הגולה שנשארו בבבל בחורבן בית שני. בחתימת הספר (מאמר ה, פסקאות כב-כח) הוא מסביר מדוע אז, לפני 900 שנה, הוא מסכן את חייו ועולה לארץ. הוא מבאר את דברי דוד בתהילים קב: “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד – כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו”. לדבריו שני הפסוקים תלויים זה בזה: הקב”ה ירחם על ציון כאשר עם ישראל יתעורר ויקים את אבניה ועפרה.

ממשלת השמאל מצטרפת לגאולה

כשם שאדם מצווה להניח תפילין, כך הוא מצווה להיגאל. לכן מסרנו נפשנו כדי לבנות ולשמור את הארץ, ותוך סיכון חיים עסקנו בקיבוץ גלויות. ראינו חובה להיות שותפים עם א־ל. לפני 55 שנה “דודי שלח ידו מן החור” וגרם לאויבינו לקום עלינו לכלותנו, כדי שנזכה, תוך יומיים של לחימה עקובה מדם ברחובות ירושלים, לשוב ולשלוט בהר בית ה’. ועכשיו הדוד מצפה לרעיה שתקום ותעורר. במשך 35 שנים המשכנו לישון. הערבים חיזקו את אחיזתם בהר הבית. השינה הייתה כל כך עמוקה עד שבבול ממשלתי הופיע הר הבית כמקום הקדוש של המוסלמים, והכותל כמקום הקדוש ליהודים. הגענו למצב שבו ראש ממשלת ישראל אהוד ברק עמד למסור באופן מוחלט את השליטה בהר לידי המחבל ערפאת ימ”ש. ואז פרצה האינתיפאדה השנייה, והממשלה סגרה במשך שלוש שנים את הר הבית ליהודים הבודדים שעלו עד אז.

שוב זכינו ל”כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ”. סגירת ההר, וההבנה שחטאנו בכך ששכחנו אותו, גרמה להתעוררות מחודשת. מאז, כבר כמעט עשרים שנה אנו זוכים שהמספרים הולכים וגדלים – מעשרות בודדים לעשרות אלפים. היחס של כלל ישראל, של המשטרה ושל הממשלה השתנה לחלוטין. ממשלת שמאל בזמן מלחמה מחליטה שהיא לא נכנעת ומשאירה את הר הבית פתוח לתפילת יהודים בתשעה באב – גם זה חלק מתהליך תשובה שמקדם את הגאולה.

מי שמאמין שחובת הגאולה מוטלת עלינו, ושהמצווה “ועשו לי מקדש” היא חלק מתרי”ג מצוות, צריך כדברי הכוזרי והרמב”ן (במדבר טז, כא) לעשות ככל יכולתו כדי לקדם זאת. כרגע מה שאפשר זה כמובן לקיים מצוות ולהתפלל, יחד עם לימוד ההלכות, טבילה, ועלייה ביראה ובשמחה, להר בית ה’. עוד ארוכה מאוד הדרך, אך הגאולה הולכת ועולה מול עיני העולים להר. והשאלה היא האם גם אתה תזכה להיות מאלו שפעלו עם א־ל.

הכותב הוא ראש הישיבה התיכונית אור עתניאל, מעולי הר הבית

***

מאמרים ותגובות למדור ניתן לשלוח לכתובת: eshilo777@gmail.com

(המערכת אינה מתחייבת לפרסם את המאמרים שיתקבלו)

מאתר ערוץ שבע, כאן.