בדיחה ששמעתי

בקרית ספר יש מקשים:

למה אמרו חז”ל “כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה”?

מספיק לומר רק “כאילו עובד”, ותו לא.

וצ”ע.

קריאה גדולה ללובשי תכלת בצנעא

הן מודעת זאת שמצות תכלת מביאה לעליה להר הבית, המפורסמות א”צ ראיה.
וכיון שכמה מגדולי ישראל וחכמיה כבר לובשים היום תכלת בצנעא, הרי מן הדין מצוה גוררת מצוה והמה יעלו בהר נמי בצנעא.
אשר על כן, אנו קוראים בקריאה של חיבה לכל רב וחכם וצדיק וגאון, איש בשמו יכונה, אכנהו ולא אדעהו, שליט”א, כ”ק נ”י הי”ו נר”ו וס”ט:
הננו מארגנים עליה יחידנית להר הבית בלאט, ממש כמו במקוה, תלמיד לא ירחץ עם רבו, בלי מצלמה בהיכל.
ודאי צדיקים נסתרים ונחבאים א”צ כ”כ זכות עשרה מישראל שתקובל תפילתם, ובפרט שהוכן המקום לכך וגם בחורבנה שורה שכינה ומנהמת כיונה.
לכן, כל בן עליה שהוא צניע ועוד לא מעלי מתבקש לתאם שעה עם האחראים, להיות שייף עייל ושייף נפיק (אפשר גם מסכת קורונה) ולא מחזיק טיבותא לנפשיה.
אם רואה שיצר טוב מתגבר עליו, ולא מן המקדש הוא ירא אלא מאנשי “מורא מקדש”, ילבש לבנים ויתכסה לבנים (והתכלת באמצע) ויעשה רצונו כרצונו כמו שלבו חפץ ואל יקדש ש”ש בפרהסיא מפני הגזירות על תכלת והר הבית.

מי אינו רואה אותם יוצאים, ולא יוצא שלא עמהם?!

ויהי רצון שנזכה בקרוב לבנות גם את ביהמ”ק בצנעא!

הצעה לשלט בכניסה להר הבית עבור חסידי ברסלב

יש דרך מן הצד!

“עמד השני למלכות, מחמת שראה שהמלך מצטער מאד, ובקש, שיתנו לו משרת וסוס ומעות על הוצאות, והלך לבקשה. והיה מבקשה מאד זמן מרובה מאד עד שמצאה. והיה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות ובשדות וביערים והיה מבקשה זמן רב מאד.

והיה הולך במדבר, וראה שביל אחד מן הצד, והיה מישב עצמו: באשר שאני הולך כל כך זמן רב במדבר ואיני יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב; והיה הולך זמן רב.

… ואיך שהוציאה לא ספר ובסוף הוציאה.”

(מתוך “מעשה מבת מלך“)