המרגלים של ימינו, מחכים לגאולה או שמא מואסים בה
הנה, לחכות לישועת השם אין הכונה שלא לכבוש את א”י, אלא אדרבא, לקום ולכבוש ולישב, באלהים נעשה חיל ולדעת ולהאמין שהוא יבוס צרינו!
וכידוע לשון הרמב”ם הל’ מלכים ספ”ז, “ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד…”
הכופרים בכבושי ותשועות מלחמות ימינו וקבוץ גליות וכו’ היושבים על סיר הבשר בגלות נכר מסלפים את התורה כאילו שהם “מצפים” באפס מעש לגאולה השלמה. אחד מהם כתב ספר בשם “אחכה לו”. אחר כתב ספר בשם “אפס בלתך”. יש ארגון בשם “נטרונא”. והכל חוסר הבנה מוחלט: הוי “כי מרגלים אתם!”
הנה וורט יפה של ספר “שפתי כהן” עה”ת בפר’ המרגלים החמורים (במדבר י”ג ד’):
ואלה שמותם. אחר שאמר כולם אנשים, שהיו אותה שעה כשרים. לזה אמר ואלה בוא”ו, לומר משמותם תדע שהיו כשרים, למטה ראובן שמוע, שנשמע תפילתו כשהיה מתפלל להקב”ה שיכפר לו על מעשה בלהה. בן זכור, שזכר לו הקב”ה ההשתדלות שהשתדל בהצלתו של יוסף וכיפר לו. למטה שמעון שפט בן חורי, שעשה משפט באנשי שכם לפי שהן לא עשו משפטם שגנבו אחותו, ובן נח מצווה על הדינין והיא אחת משבע מצוות בני נח. בן חורי, כמו חורי יהודה, שפירושו שרים, כי הוא בן שרים, בן אברהם יצחק ויעקב. כלב בן יפונה, כולו לב. יפנה, שפנה לבו לשמים. יגאל, כמשמעו. פלטי, שנפלט אביו מחשד הגביע. גדיאל, שמגדל לאל. בן סודי, שהוא בעל סוד, שאינו מגלה סוד. גדי, שעושה עצמו כגדי שצריך לאמו. בן סוסי, שעשה עצמו כסוס לרכיבה. עמיאל בן גמלי, שהוא גומל חסדים לעמו. סתור, שסותר עלבונו. מיכאל, שעשה עצמו מך ושפל. נחבי, הוא מחביא עצמו מרוב ענוה. בן ופסי, שעושה עצמו כאפס כלומר כלא חשיב. גאואל, שצפה לגאולתו של אל. בן מכי, שעשה עצמו מך.
אבל אחר ששלחן והלכו להוציא דבה, כמו שאמרו חז”ל (סוטה ל”ד ע”ב) ויחפרו לנו את הארץ לא נתכוונו אלא לבושתה של ארץ ישראל, כתיב הכא ויחפרו וכתיב התם (ישעיה כ”ד, כ”ג) וחפרה הלבנה, שלא הלכו אלא להראות חרפתם ובושתם, נהפכו שמותם לכוונה שהלכו בה, כמו שאמרו חז”ל (סוטה שם) אמר רבי יצחק מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו ולא עלה בידינו אלא אחד, סתור בן מיכאל שסתר דבריו של הקב”ה ועשה עצמו מך, כלומר שכינה כלפי מעלה, אמר רבי יוחנן אף אנו נאמר נחבי בן ופסי שהחביא דבריו של הקב”ה. אם כן לזה חזר ואמר אלה שמות האנשים, לעיל אמר ואלה שמותם לפי שאמר כולם אנשים כשרים ראשי בני ישראל, ואלה שמתם שם תם, אבל אחר שהלכו בעצה רעה, אמר אלה. לא אמר ואלה האנשים הידועים שהיו כשרים, ונהפכו שמות האנשים, שהיו אנשים אבל עתה הם חמורים לא אנשים, מאחר שהם כופרים בהקב”ה. לזה הוצרך להתפלל על יהושע שלא יהא ניסת עמהם בעצתם.
ע”כ.
