Year: 2024

חטיבה חרדית נפרדת – מלכודת ושקר זדוני

מתוך התקשורת:

במסע היח”צ לחטיבה החרדית עושים בצה”ל מאמץ להציג מצג ‘מהדרין’ • אלא שמבט מדוקדק בטיוטת ‘טופס ההצטרפות’ חושף ‘מוקשים’: יכול להיות שהמתגייס חותם במו-ידיו על הסכמה לשירות מעורב? משום צה”ל מתחייב לספק שירות על בסיס הפרדה מוחלטת – אבל רק אם לא יהיו “אילוצים מבצעיים” • עוד חשש מטריד: האם יתכן שלוחם שהפר הוראה מהכללים, עלול למצוא עצמו משרת ביחידה מעורבת – ללא זכות ערעור?

המשך קריאה באתר חרדים 10…

חיוב קיום המצוות אינה תלויה בביאת במשיח

לא למדתי בעיון, אבל ז”ל הרמב”ם בסוף מאמר קדוש השם:

…

והעצה שאני יועץ לנפשי והדעת שאני רוצה בה לי ולאהובי ולכל מבקש ממני עצה שיצא מאלה המקומות וילך למקום שהוא יכול להעמיד דתו ולקיים תורתו בלא אונס ולא יפחד ויעזוב ביתו ובניו וכל אשר לו כי דת ה’ שהנחיל אותנו גדולה וחיובה קודם לכל המקרים הבזוים בעיני המשכילים שהם אינם עומדים ויראת ה’ היא שעומדת. ולא עוד אלא אפילו היו שתי מדינות מישראל אחת מהם יותר טובה במעשיהם ובמנהגותיהם ויותר מדקדקת ונכנעים למצות מן האחרת שחייב ירא ה’ לצאת מאותה שמעשיה אינם כל כך [נכונים] לאותה מדינה טובה וכבר הזהירונו רז”ל על ידור אדם במדינה שאין בה עשרה חסידים והביאו ראיה על זה מסדום דכתיב (בראשית י”ח י”ב) אולי ימצאון שם עשרה ויאמר לא אשחית בעבור העשרה. וכל זה כשיהיו שני מדינות ישראל אבל אם היה המקום מן הגוים, ישראל העומד שם על אחת כמה וכמה שהוא חייב לצאת מאותו מקום וללכת למקום טוב וישתדל לעשות ואעפ”י שמפיל עצמו בסכנה עד שינצל מן המקום הרע שאינו יכול להעמיד דתו כראוי וילך עד שיגיע למקום טוב. וכבר פירש על ידי הנביאים שכל הדר בין הכופרים שהוא כמותם (ש”א כ”ו י”ט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה’ לאמר וגו’. הנה שקול דירתו בין הגוים כאלו עובד אלהים אחרים. וכן חייבו החסידים ויראי השם שימאסו הרע ועושיו וכן אמר דוד ע”ה (תהלים קל”ט כ”א) הלא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט וגם אמר (שם קי”ט ס”ג) חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך. וכן מצינו באברהם אבינו ע”ה שמאס משפחתו ומקומו וברח לנפשו להנצל מדעת הכופרים. וכל זה אם לא יכופו אותו הכופרים לעשות מעשיהם שצריך האדם לצאת מביניהם אבל בשכופין אותו לעבור על אחת מן המצות אסור לעמוד באותו מקום אלא יצא ויניח כל אשר לו וילך ביום ובלילה עד שימצא מקום שיהא יכול להעמיד דתו והעולם גדול ורחב. והתנצלות מי שטוען בענין ביתו ובניו אינה טענה לפי האמת אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו. ואין ראוי אצלי מי שיטען זאת הטענה כדי לדחות מעל נפשו, אלא יגלה למקום ראוי ולא יעמוד בשום פנים במקום השמד וכל העומד שם הרי הוא עובר ומחלל שם שמים והוא קרוב למזיד. אבל אלה שמפתין עצמן ואומרין שיעמדו במקומן עד שיבא המלך המשיח לארץ המערב [ואז יהיו] יוצאין והולכין לירושלים איני יודע איך יבטל מהם זה השמד אלא עוברין הן ומחטיאין זולתן (ובראותן) [ובכמותן] אמר הנביא ע”ה (ירמי’ ו’ י”ד) וירפאו את שבר בת עמי על נקלה לאמר שלום שלום ואין שלום. כי אין זמן לביאת המשיח עד שתולין בו ואומרים עליו הוא קרוב או רחוק וחיוב המצות אינו תלוי בביאת המשיח אלא אנחנו מחויבים להתעסק בתורה ובמצות ונשתדל להשלים עשייתן ואחר שנעשה מה שאנחנו מחויבים אם יזכה ה’ לנו או לבני בנינו לראות המשיח הרי זה טוב יותר, ואם לא לא הפסדנו כלום אלא הרוחנו בעשייתנו מה שאנחנו מחויבין. אבל אם יעמוד אדם במקומות שיראה כי התורה תפסוק והמין יאבד בעבור השנים, והוא אינו יכול להעמיד דתו ויאמר אשאר אני עד שיבא משיח ואצא מזה שאני בו, אין זה כי אם רוע לב ואבוד גדול ובטול הדת והדעת זו היא דעתי והשם יודע האמת.

החמישי אפרש בו איך ראוי לאדם לראות את עצמו באלה ימי השמד. חייב הוא כל מי שאינו יכול לצאת מפני משאלות לבו וסבות סכנת הימים ועמד באותן המקומות שיראה נפשו מחלל שם שמים לא ברצון ממש אבל קרוב הוא להיות ברצון ושהוא נזוף מלפני המקום נענש על רוע מעשיו ועם זה יהיה בדעתו אם עשה מצוה מן המצות שהקב”ה מכפיל שכרו עליהם שהוא לא עשה אלא לשמים בלבד ואינו מבקשו כדי להתגדל ושיראה שהוא עושה מצוה ואינו דומה שכר מי שעושה מצוה בלא פחד לשכר מי שעושה אותה והוא יודע שאם יודע בו יאבד נפשו וכל אשר לו. ועל דמיון זה הזמן אמר השם (דברים ד’ כ”ט) כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. ואעפ”כ לא יפנה אדם ממחשבתו עד שהוא יוצא מאותן הגלילות שקצף עליהם השם וישתדל בכל יכלתו. וג”כ אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם אלא מקרבם ומזרזם לעשיית המצות וכבר פירשו רז”ל שהפושע אם פשע ברצונו כשיבא לבית הכנסת להתפלל מקבלין אותו ואין נוהגין בו מנהג בזיון וסמכו על זה מדברי שלמה ע”ה (משלי ו’ ל’) אל יבוזו לגנב כי יגנוב למלא וגו’, אל יבוזו לפושעי ישראל שהן באין בסתר לגנוב מצות. ומיום שגלינו מארצנו לא פסק ממנו שמד כי מנעורינו גדלנו כאב ומבטן אמנו הנחנו ובכל התלמוד אומר שמדא דעביד ובטיל. השם יבטלהו מעלינו ויקיים בימינו מה שנאמר (ירמיה נ’ כ’) בימים ההם ובעת ההיא נאם ה’ יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאונה כי אסלח לאשר אשאיר, וכן יהי רצון אמן. נשלם מאמר קדוש השם.

הרב יצחק מאיר מורגנשטרן שליט”א מגן על פסק בתי הדין נגד ברלנד ימ”ש

שיחה מערב חג השבועות שנת תש”פ בבית מדרשו “תורת חכם”:

“אינני מתערב בדרך כלל בעניינים ציבוריים, אבל היות שיש אנשים מסוימים שבטעות נכשלו בעניין חמור מאד ביותר (בזלזול על פסק ביה”ד המיוחד בעניינו של ברלנד), אני חייב לעורר על כך”.

“בשו”ע חו”מ סימן י”ד נפסק, בסמ”ע, כך מביא הבית יוסף, שאם ח”ו אדם מבזה בית דין אז יש הלכה שמנדים אותו. צריכים לדעת את חוזק העניין, הגמרא אומרת דבר חריף: אדם חייב לדעת, כלל הגדול בתורה: אין לך אלא בית דין שבימיך! אדם מתחיל לדון על בתי דין, הם פסקו נכון, פסקו לא נכון, יש אנשים שחושבים שאם היינו בדורו של החתם סופר או בדורם של פוסקים קודמים, ראשונים, היה לנו לשמוע בקולם, אבל לבית דין שבימינו לא צריך לשמוע – הגמרא אומרת דבר חריף: אין לך אלא בית דין שבימיך! זהו איסור חמור וחריף ביותר, לפי החינוך זהו חיוב מדאורייתא של “לא תסור”, והחינוך מסיים שזה “מעיקרי הדת”, כי התורה עומדת על כוח בי”ד, אם יתחילו לערער על כוח בי”ד – אין סוף לזה. כך הוא בבבלי ובירושלמי: “ללמדך שכל שלושה ושלושה שעמדו בי”ד על ישראל… הרי הם כבית דינו של משה”.

“יש להחשיב גדולי ישראל שבדורו כמו גדולי ישראל שבדורות הקודמים, כמו שהיו אלו משה ואהרן! זהו איסור נורא ואיום לזלזל ברבנים ובבתי דינים, זהו “משרשי הדת”, לא רק שזה מדאורייתא, השי”ת רוצה שישמעו בקול בי”ד, “אלוקים ניצב בעדת אל”, הדברי חיים פוסק ששו”ב שמערער על הוראת רבו המרא דאתרא – יש לפסלו ולהעבירו, כך פסקו הרב מראפשיץ והרב מקוז’ניץ, ה’דברי חיים’ כותב שאם יתחילו לערער על בתי דינים הקבועים – זהו איסור חמור שאין כדוגמתו! זוהי ההלכה וזהו דבר ברור!”.

“אני מבקש שאף אחד מבית המדרש כאן, אני מצפה שאף אחד מכל העולם, אך כל שכן כאן בבית המדרש שלא יימצא אדם שיבזה חלילה את הבי”ד וידבר חלילה נגד הבי”ד, אנו צריכים לדעת שאו מדאורייתא או מדרבנן זהו חיוב גדול שאין כדוגמתו להאמין בבתי דינים של כלל ישראל ולא לזלזל בבתי דינים, זהו כלל גדול, ממש העמדת הדת”.

“העניין שאנשים אומרים שלצדיק מותר לעבור עבירות – זוהי טעות נוראה בהלכה ובמציאות, אין שום יסוד לכך, לא היה ולא נברא! זהו עניין של כפירות גם כן. וצריך להבין שכשמסתכלים בתורה כבר מוצאים את שורש הטעות הזו בסיפור של זמרי בן סלוא, גם שם טעו בזה, והוא היה גדול מאד “עד השמים”, אבל יצא פסק דינו מבית דינו של משה ומפנחס, שאין זו נפקא מינא אם מדובר בזמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני, שהיה אדם גדול, ככל שהיה גדול – היה פנחס, היה בית דין של משה שפסק אחרת מזמרי בן סלוא, פסקו שההלכה היא שזהו איסור חמור שאין כדוגמתו, למרות כל התירוצים, בסיפור של זמרי בן סלוא גם היו הרבה תירוצים אבל להלכה נפסק לא כך, ההלכה היא כפנחס, ההלכה היא כבית דינו של משה, כך שלא צריך יותר להיכנס לכל הנושא הזה, יהודי שהיה במדבר באותה תקופה היה גם יכול להיות מלא ספקות וחכמות לגבי זמרי בן סלוא, הוא הרי היה נשיא בית אב לשמעוני, יהודי היה יכול להתחיל לחקור כל מיני עניינים, אבל התורה קובעת: “פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל”, ההלכה נקבעה כפי שיצאה מבית דינו של משה, ההלכה היא כמו פנחס, הלכה ברורה ללא שום ספקות, כך כתוב בתורת משה שבכל דור ההלכה היא כמו פנחס, וכל התירוצים אינם תירוצים, ההלכה היא כמו פנחס וכמו בית דינו של משה”.

ניתן לשמוע את ההקלטה המקורית (באידיש) כאן…