הכותרת מעוררת זעם. אנחנו הרי במלחמה, ובעזה מוחזקים ומעונים החטופים שלנו.
מה זה בכלל עניינו של בג”צ?
אנחנו הרי במלחמה והממשלה היא שמנהלת את המלחמה לא בג”צ!
אבל אז, רגע לפני ששפכתי את מררתי על בג”צ נזכרתי שבעצם, זו הממשלה שהגדירה את *חמאס* כאוייב ולא את יישות הטרור של רצועת עזה…
זו הממשלה שהגדירה את מטרת המלחמה כמיטוט חמאס ולא כהשמדת עזה…
נו אז מה יש להתלונן על בג”צ?
אם הממשלה בעצמה עשתה את ההפרדה הזו, והגדירה את התושבים ה”תמימים” של עזה כחפים מפשע, אז איך אפשר להפסיק למסכנים האלה את החשמל? – הלא כן…?
טוב נו אנחנו לא כאלה תמימים. אנחנו מכירים היטב את ארחו, את רבעו ואת האג’נדה הפרוגרסיבית של בג”ץ. בג”צ מאוד נהנה לנכס לעצמו סמכויות בלי אחריות.
אבל מה שאנחנו מתקשים להבין ולעכל, זה עד כמה נתניהו ובכירים בממשלה – נהנים ומנציחים את המצב הזה.
“אני סגרתי להם את החשמל” יגיד נתניהו – “זה הבג”ץ שהחזיר”
אני רציתי לנצח זה הבג”ץ שלא נתן…
וכך כולם יוצאים מרוצים…
הבג”ץ מתחזק כי ממשלת הימין מעצימה כל הזמן את כוחו ואת סמכויותיו וכל השמאל מתייצב מאחוריו.
הממשלה מתחזקת כי לבוחריה נדמה שהיא מנסה לנצח אבל הבג”ץ הוא זה שרודף אותה ולכן הימין מהדק עוד ועוד את השורות סביבה.
ממש אידיליה – כולם מנצחים וכולם מרוצים.
אבל מישהו בכל זאת מפסיד כאן בענק.
הרוב היהודי.
הרוב הזה, שבוחר ימין, לא מבין את הסיבוב המתוחכם שנבחריו עושים לו על הראש.
פשוט תענוג להיות פוליטיקאי מימין.
כי אתה נבחר בשביל לעשות ימין
אתה עושה שמאל
אתה מאשים את השמאל
ושוב נבחר בשביל לעשות ימין
ממשלה עם זהות תעשה בדיוק הפוך.
את האוייב היא תגדיר כישות הטרור שקמה ברצועת עזה
את מטרת המלחמה היא תגדיר כניצחון על העזאתים כולם – ניצחון שמשמעו שאיש מהם לא יישאר שם לאחר המלחמה והשטח יסופח במלואו למדינת ישראל.
ואילו הבג”ץ ייבחר ישירות על ידי העם וייצג באופן יחסי את כל מגוון הדעות הרווחות בו.
משה פייגלין