נו, שואלין ודורשין בכל הלכות הקרבת ואכילת קרבן פסח

פורים עבר | לומדים ומתכוננים להקרבת הפסח

Mar 9, 2023

שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום • לא מדובר רק על הלכות חמץ ומצה • חייבים להתכונן להקרבת הפסח • ללמוד ולשנות את המצב בהר הבית • כבר מאוחר • חייבים להזדרז • הרב אליהו ובר • בית המדרש בהר הבית

מאתר יוטיוב, כאן.

משך חכמה: ‘אלו ואלו’ *אין* הכונה ששתיהם אמת

משך חכמה על מגילת אסתר:

וישלח ספרים אל כל היהודים כו’ דברי שלום ואמת, לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם כו’, ודרשו ז”ל (מגלה ב’) זמנו של זה לא כזמנו של זה, וזמנים הרבה תקנו להם י”א י”ב י”ג לכפרים. וביבמות פ”ק (דף י”ד) רמי ריש לקיש הא כתיב לא תתגודדו לא תעשו אגודות יעו”ש במסקנא, ופרשו הראשונים, עיין בריטב”א, דאימתי שייך לא תתגודדו דוקא כגון צרת הבת שב”ש מחייבין לה ביבום וב”ה פוטרין, נמצא דעל צרת הבת של ב”ש היו ב”ה אומרין שהיא אשת אח והולד ממזר, וכן על של ב”ה היו ב”ש אומרים שהיא שומרת יבם שניסת לשוק, דפליגי בזה, דלמר לא הוי דברי ב”ה אמת וצריכין לחזור מהוראתן ולמר לא הוי דברי ב”ש אמת ושייך בל תתגודדו, אבל כאן במגילה הלא כו”ע מודו דבני כפרים בעו למקרי ביום הכניסה, ובני כרכים בט”ו, ובני עיירות בי”ד, ולכולהו כדין עבדי, וזה תירוץ מספיק, וכעין זה כתב הרא”ז.

וקוטב הסברא, אם חד מנהון הוי שקר לדברי חבירו אז יהיה מחלוקת גדול בישראל ויעשו התורה כשתי תורות, אבל כאן שלכל אחד חבירו עושה כדין האמיתי מאי שייך כאן לא תתגודדו, [ועיין שם ביבמות אעפ”כ לא נמנעו משום שנאמר והאמת והשלום אהבו (זכריה ח’ י”ט) יעו”ש היטב], וזה שאמר וישלח ספרים כו’ דברי שלום, שיהיה שלום לכולם, ואמת, שכל אחד עושה כהאמת, לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם, היינו בזמנים הרבה שתקנו להם דליכא משום בל תתגודדו ודו”ק.

וכבר הבאנו כן מדברי רש”י על כתובות.

בני פרידמן שר: אשר ישלטו *החסידים* המה בשונאיהם

הועלה ליוטיוב לפני כשנה. לשמוע את המילים כמה שניות לפני הסוף…

אבל לא הוא חידש זאת.

באתר חבד-אינפו יש קטע וידיאו (לא הצלחתי לפעיל) מסיום הופעה למען ארגון ‘אוהל’ בשנת תשנ”ח בו נראים הזמרים מרדכי בן דוד ואברהם פריד ביחד להקת ‘אוף שימחעס’ שרים מחרוזת שירי פורים ושמחים. ברקע נשמעים בן דוד ופריד שרים “אשר ישלטו החסידים המה בשונאיהם”.

מעניין ביותר שהרעיון לא נעלם…

NUCLEAR REVELATION: Evidence Mounts Rabbi Sternbuch, Bitterest and Best-Known Opponent of Techeiles, Now Wears It Privately Himself!

No, I don’t want to believe it either! If even the venerable can change for the better, such is the extent of Free Will, then so can I, so my excuses for shortcomings are all gone…

This report deeply offends and radically upsets my strong beliefs and emotions toward “Chadash assur min hatorahtypes like Rabbi Moshe Sternbuch shlita.

The venerable head of the Eidah Charedis (!), ultra-conservative Posek (not in lomdus, albeit in practice), a strong follower of the Brisker Rav (and supposedly of the Chazon Ish too (?!), which is far from the truth) and a clericalist, Rabbi Sternbuch has long written verbose haskamos to anti-Techeiles works and wrote one or two (nonsensical) Teshuvos in his “Teshuvos Vehanhagos” responsa series against Techeiles, as well. Rabbi Sternbuch even wrote haskamos to various outrageous hack jobs, such as “Tichla Dechilazon” by Rabbi Eliezer Alexander Hool shlita.

A completely non-observant Jew doing Teshuvah is nothing next to this (sure, hyperbole).

I recall about five times impious Jews brushed me off saying in a mocking tone: “Know what, when Rabbi Moshe Sternbuch (!) starts wearing Techeiles, I will too, OK??? (giggle\titter)”.

Regardless, the importance of this cannot be overstated.

What’s next, Rabbi Sternbuch ascending Har Habayis in private (Hebrew link)?!

(Out of sheer boredom, I returned to some of these folks with the newly uncovered tentative evidence herein regarding Rabbi Sternbuch. Needless to say, they promptly retracted their righteousness or couldn’t care less.)

So, to business.

Why do I say the rabbi maybe now wears it privately himself? First and foremost, Rabbi Yechezkel Toporovitch (who earlier testifies he got Rabbi Sternbuch to lessen his opposition) says so.

And I quote (I don’t need Rabbi Chaim Ozer Sternbuch’s permission, since he clearly doesn’t mind):

בס”ד

אני עצמי סיפקתי להגאון ר’ משה שטרנבוך שליט”א פתילי תכלת עבור טלית קטן על ידי הבעל תוקע שלו הרב מיכאל לוי שליט”א וכן על ידי הבן של הראב”ד הרה”ג ר’ חיים עוזר שליט”א

למיטב ידיעתי הוא לובש מידי פעם שמעתי שיש תקופות שהוא לובש כל יום לפני התפילה

כמו כן שמעתי מבנו הגר”חע שאביו הראב”ד שליט”א אמר לו שאפשר לפרסם בשמו שהוא כבר לא נגד כמו שהיה פעם

לגבי שיטות מספר החוטים הנה בתחילה סבר לעשות כהתוס’ וכך גם שלחתי לו אח”כ אחרי שעיין בזה שוב החליף לשיטת הראב”ד

לגבי פרסום הדבר שיש אצלו ציצית עם תכלת ושהוא לובש מידי פעם, אפשר לשאול את בנו הנ”ל אם אפשר לפרסם

בכל הכבוד הראוי
יחזקאל משה הלוי טופורוביץ
פעיה”ק ירושלים תובב”א

Next, we have Rabbi Yosef Eli Steinberg saying the same in this fresh Kikar interview.
Also, a recent pamphlet (we republished yesterday) called “נמצאה התכלת” says so in the intro (I didn’t type exactly):
אני בעצמי הלכתי אליו, ואמרו לי בסוף שישיב לי תשובה על ידי פלוני, וזה התשובה של אותו הפלוני אלי, “לאחרונה ששמע מרן מקצת הטענות של מצדדי התכלת אמר שאינו מתנגד כ”כ לתכלת ואפילו הוא בעצמו משתדל ללבשו לפעמים בצינעה”.
Someone by the name of Reb Yaacov Mirnik told me he heard Rabbi Sternbuch wears Techeiles briefly for the sake of saying a bracha. This in the name of “two grandchildren of Rabbi Sternbuch, a friend who assists the rabbi, and the brother of a youth who helps him at home”. (He also thinks it is Raavad.) Further details below.
I heard several similar testimonies from others (on the “Ohavei Tzion” forum), all quoting various bachurim attending Rabbi Sternbuch’s own yeshiva.

Reb Mirnik then writes as follows (I got permission to record this):

למדתי אצל ר’ משה ג’ שנים בישיבה ושאלתי אותו 3 פעמים על התכלת

הפעם הא’ הייתה כשהייתי באלול ש”א (תשע”ז) ורציתי להתחיל ללבוש תכלת בקשתי מבחור שישאל אותו לידי ושמעתי את התשובה, וענה בתקיפות שודאי שאין שום עניין ללבוש ולמרות שניסיתי מעט לטעון כנגד לא הקשיב אפילו. (ובכ”ז בסוכות התחלתי)
הפעם הב’ בחורף ש”ב (תשע”ח) התעורר בלאגן קל בישיבה אחר ששכנעתי 3 בחורים נוספים, ושאלו אותו רבני הישיבה דאז וענה שלא צריך לחשוש, אבל אין להפריע לבחור שלובש. לאחר מספר חודשים שמעתי שבנו התחיל ללבוש בסתר (קיץ ש”ב) (ובררתי הדבר ואומת).
שנה לאחמ”כ (קיץ ש”ג -שנת תשע”ט. מעט לפני שעזבתי את הישיבה שלו) החלו להשמע שמועות שהחל ללבוש לעיתים ואז ביקשתי מא’ מרבני הישיבה (מו”ר הגאון ר’ אליהו שלנגר שליטא ראש הקיבוץ דאז בישיבה) שיגש אליו ויברר העניין, ואכן שאל אותו “האם נכון הדבר שהרה”י חזר בו מהתנגדותו לתכלת” וענה לו ר’ משה ש “מעולם לא התנגד בתקיפות, אבל לא כדאי כי זה יכול לגרור לדברים לא טובים”.
בפורים שלאחמ”כ (אחרי שעזבתי את הישיבה) (פורים תש” פ) אמר לי במפורש א’ מנכדיו ש”רבינו לפעמים לובש תכלת שחיים עוזר (בנו שלובש) הביא לו” לאחר תקופה שניסיתי לברר את הדבר ושאלתי את אחד מנכדיו האחרים ענה לי ש”כן לפעמים רבינו לובש תכלת”.
אתמול התקשרתי לחבר שלומד שם עדיין (שגם הוא לובש) ואמר לי שלפי הידוע לו עדיין פעם בכמה ימים ר’ משה מברך לובש ומוריד.

Things are looking up⇑⇑⇑ (?)

Can any of our readers help confirm\disconfirm this shocking scandal, I mean story?

UPDATES: Rabbi Daniel Yaakov Travis testified Rabbi Sternbuch told him he wears it sometimes. BlueFringes.com has an article (borrowing from this one!) with additional testimonies.


P.S., Someone commented he thinks Rabbi Sternbuch is “opening up” lately, whatever that means (Goloventzitz graves, and the volte-face on artificial insemination for the infertile from prohibition (like Rabbi Chaim Kanievsky zatzal) to outright encouragement, אכמ”ל).

Praying for Redemption – Better in Eretz Yisrael!

Disclaimer: Don’t yell at me; the following is just a theory.

Tikunei Zohar says the Geulah would come already if Jews prayed for that, instead of praying for their personal problems.

Yes, you’ve heard of it, but it’s interesting, so let’s copy in full:

ווי לון לבני נשא, דקודשא בריך הוא אסיר עמהון בגלותא, ושכינתא אסירת עמהון, ואתמר בה אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים, ופורקנא דילה דאיהי תשובה אימא עלאה, איהי תליא בידיהון, דחמשין תרעין דחירו עמה, לקבל חמשין זמנין דאדכר יציאת מצרים באורייתא, דא הוא ויפן כ”ה וכ”ה, באלין חמשין אתוון דמייחדין ליה בכל יומא פעמים שמע ישראל, דאית בהון כ”ה וכ”ה אתוון, וירא כי אין איש דאתער לה בגוייהו.

ואיהי משגיח מן החלונות, דאתמר בהון חלו נא פני א”ל ויחננו, לההיא דאתמר בה א”ל נא רפא נא לה, דאסוותא בידיה, דאיהו יד פשוטה לקבל שבים, וירא כי אין איש, ואיהי בעד החלון נשקפה, ותיבב בתרועה דאיהי יבבא, דאתמר בה ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה, ודא יום הכפורים דתיבת נח היא אימא עלאה, חלון דילה הוא עמודא דאמצעיתא, דביה אור, ותורה אור, ואיהו אור הגנוז.

ויפן כה וכה, מציץ מן החרכים, אלו עשרת ימי תשובה, וירא כי אין איש, ועוד משגיח מן החלונות אלין חלונות דבי כנישתא, דאבא ובנוי אינון בבית (הכנסת) אסירן, ואיהו בכל יומא אשגחותיה עלייהו, ויהיב לון מזונא.

ויפן כה וכה, אם אית מאן דיתער בתיובתא לתברא בית אסורין דילהון, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ”ט) לאמר לאסורים צאו, ולאשר בחשך הגלו, ויפן כה וכה וירא כי אין איש, אלא איש לדרכו פנו, בעסקין דילהון, באורחין דילהון, איש לבצעו מקצהו, בבצעא דהאי עלמא, לירתא האי עלמא, ולאו אינון מסטרא דאלין דאתמר בהון, אנשי חיל, יראי אלקי”ם, אנשי אמת, שונאי בצע, אלא כלהו צווחין בצלותין ביומא דכפורי ככלבים, הב, הב לנא מזונא, וסליחה וכפרה וחיי, כתבנו לחיים, ואינון עזי נפש ככלבים, דאינון אומין דעלמא דצווחי לגביה ולית לון בשת אנפין, דלא אית מאן דקרא ליה בתיובתא, דיחזור שכינתיה לקודשא בריך הוא, דאיהי מרחקא מיניה, למהדר לגביה, ואדמיין לכלבים, דאתמר בהון ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, ואינון ערב רב, דכל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין.

ועוד אינון שאלין מזונא וכסויא ועונה, דאיהי עונת זוגייהו, דאתמר בה שארה כסותה ועונתה לא יגרע, ולא אית מאן דשאיל מזונא דאיהי תורה, שארה דשכינתא, ואיהי אימא עלאה, דאתמר בה ואל תטוש תורת אמך, כסותה.

דא כסויא דציצית, ועטיפו דיליה, ותפלין דיד, דאתמר בה תפלה לעני כי יעטף, ועונתה דא קריאת שמע בעונתה, דאם שלש אלה לא יעשה לה לשכינתא, ויצאה חנם אין כסף, לית ליה כסופא מן שכינתא, חציף איהו, ועוד אין כסף לא יהא ליה כסופא לעלמא דאתי.

והן כל אלה יפעל א”ל פעמים שלש עם גבר, ובגין דא כי היא כסותה לבדה, דא גלגולא קדמאה, היא שמלתו לעורו, דא גלגולא תניינא, במה ישכב, דא גלגולא תליתאה, ואלין אינון תלת לבושין, דתלת כסויין, דתלת גוונין דעינא, דאינון לבושין לבת עין, דאיהי נשמתא.

ובאלין תלת אתמר שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, ולקבל תלת גוונין (זמנין) אינון תלת גוונין דשרגא, דאתמר בהון וירא מלאך ה’ אליו בלבת אש מתוך הסנה, וירא הא גוון חד, בלבת אש מתוך הסנה הא גוון תניינא, וירא והנה הסנה בוער באש הא תלתא, ואינון לקבל שלשה גוונין דעינא, בלבת אש דא בת עין, בההוא זמנא דיהון נהירין תלת גוונין דעינא, דאינון לקבל תלת גוונין דקשת, מיד וראיתיה לזכר ברית עולם, ובההוא זמנא כי עין בעין יראו בשוב ה’ ציון.

אור דעינא הוא עמודא דאמצעיתא, בת עין ביתא דילה, בההוא זמנא דיתפני עננא מן בת עינא, דאתמר בה סכתה בענן לך וגומר, דאיהי תבלול דעינא, דא רומי רבתא, שכינתא עלאה עתידה למימר לקודשא בריך הוא, למה תעמוד בחוץ, ואנכי פניתי הבית, אנכי דיציאת מצרים, ואף על גב דאין חבוש מתיר עצמו (מבית האסורים), דאיהי שכינתא, דאיהי אסורה בגלותא, שכינתא עלאה יפרוק לה, הדא הוא דכתיב (רות ג’) אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי, חי ה’ שכבי עד הבקר, דאיהי ימינא פשוטה לקבל שבים, דלית מלתא דא תליא אלא בתיובתא, ימין עלאה דשכינתא.

בההוא זמנא שכינתא עלאה כנשר יעיר קנו, דאיהי ירושלם, ק”ן ו’ על גוזליו ירחף, יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, הדא הוא דכתיב (שמות י”ט) ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי.

It appears to me that the solution is… to come to Eretz Yisrael.

Why? In Eretz Yisrael, personal good versus Divine\Jewry’s good is a False Dichotomy; good for one (unless a politician or private criminal) is good for all, “A rising tide raises all ships”.

As the saying goes, “in Eretz Yisrael, the Gashmiyus is also Ruchniyus” (or at least it can be).

Think of the examples (such as building a home) brought in Sefer Habris vol. 1, 9:16:

והנה יש בני אדם האומרים לבית יעקב אתם מצפים שיבא לכם משיח הלא כבר עברו יותר מן י”ז מאות שנה ועדיין אתם בגלות… אוי לי אוי לך ואוי לדור שלא נבנה בית המקדש בימיו, עונותינו הטו אלה, אבותינו כי חטאו אשר המה ראו שלוחי ה’ השכם ושלוח נביאי האמת בהתחננו אלינו שנעזוב דרכנו הרעה ונשוב אליו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזאת שנחרב בית המקדש וגלינו מארצנו והיה ישראל למשל ולשנינה בכל העמים, אבל אשמים אנחנו על אודות אריכות הגלות בשבתנו על אדמת נכר זמן רב עד כי נאמו גוים אבדה תקותם, לא אבותינו, כי עד מתי לא נעשה לזה מה שביכלתנו לעשות שיבנה בית המקדש בימינו הלא ציון מר תבכה וירושלים תתן קולה ואין איש שם על לב בדורות אלה ועינינו הרואות כי כל העמים ילכו איש בשם מדינתו וילחמו כל אחד בעד ארצם ארץ מגורי אביו (פאטער לאנד) וימסרו את נפשם עליה ואנחנו נרפים ועצלים כל הזמן הרב הזה עד אנה לא נקום ללחום גם אנו בעד אדמתנו הקדושה וארץ אבותינו, אפס כי לא בחרב ולא בחנית ולא בכלי מלחמה נלחם כגויי הארצות אשר אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה’ אלהינו נעסוק בתורה ובמצות אלהינו למען שמו באהבה כדי למפרק קוב”ה ושכינתיה מגו גלותא, כי בתורתו נגביר על אויבי ה’ ובמצותיו ידינו רמה לנצח על מלאכת בית ה’ שיבנה תיכף בימינו כי כל מצוה היא גירא בעינא דשטנא ואם אנו עושים המצות רק לשמו יתברך הן המה בידינו כחצים ביד גבור להפיל כל הקליפות ולהשפיל כל שרי מעלה, ועל זה נאמר תנו עוז לאלהים (תהלים ס”ח) כאשר כתבתי ענין זה בדי באר בספר מצות טובים שלי אשר חברתי על המצות, ואז תיכף יפקוד ה’ על צבא המרום במרום ויהפך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה’ לעבדו שכם אחד והיה ה’ למלך על כל הארץ.
ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל מרבים העם ללמוד משניות גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרמון ועם כל זה שנת גאולי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו מה נשאר לנו עוד, ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון, ואמרתי אני בלבי אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה כי זבוב מות אחד יבאיש שמן רוקח הרבה, ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי שהוא מה אשר כל ג’ כתות הנזכרים כלם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למפרק קוב”ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה”ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה”ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול וחצר מאבני גזית כפיסין לבנים הכל כמנהג המדינה הנקרא (קאמעניצא) למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי תורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי, זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם נכון למועדי רגל, בכל מועד ורגל אומרים אנו לשנה הבאה בירושלים לא היום ולא מחר רק מדחים אותה שנה תמימה ואף גם זאת לא בלב שלם כי חפץ לבו לגמור הבנין שהוא בונה שאי אפשר להשלימו כי אם אחר איזה שנים וכן לגמור המשא ומתן שעל ד’ וה’ שנים אשר עשה עליו כתב וקשר מן השררה או מן המלכות הנקרא (קאנטראקט) ואין קורא בצדק ואין עושה באמת בכל שלש כתות הנזכרים הדברים כדי למהר את הקץ ולפדות גוי ואלהיו ולמפרק קוב”ה ושכינתיה, זה לא יש בנו, והוא שאמר הכתוב וכל חסדו כציץ השדה (ישעיה מ’), כלומר אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד או לעולם הזה או לעוה”ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי, כמו שאמרו בזוהר כל חסד דאינון עבדין לגרמייהו עבדין ואוי לאזנים שכך שומעות, קול ברמה נשמע רחל מבכה על בניה היא אמנו שכינתא קדישא רוצה לצאת מן הגלות עם כל בניה ושומע אין לה צעקה ואין מושיע לה ופורק אין.
ובכן אחי ועמי לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב”ה ושכינתיה לא זולת לא יבא משיחנו כי הוא ית’ מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר אתם אינכם חסים כ”א על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול לא הרואה לעינים, אך כל איש יהודי בעצמו אפילו אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו (פאטערלאנד) היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב”ה ושכינתיה מגלותא, אך אלהים יפדה יהיה כל כוונתו, כי בשלחן ערוך יורה דעה כתוב שבכל מיני צדקות כגון להאכיל רעבים או להלביש ערומים או לרפאות חולים, להכל פדיון שבוים קודם ואסור לאחר אפילו רגע, ואם כך הדין בפדיון שבוים לבן אדם אחד מכש”כ לפדות גוי ואלהיו שהוא פדיון שבוים הכללי, ואל יאמר האדם בלבו מה אני ומה ערכי שיהיה כח במצותי לפעול דבר גדול כזה, כי אם מך הוא בערכו המצוה בעצמה ערכה גדול ורב כחה לפעול זאת אם יכוין בו למפרק קוב”ה ושכינתיה מגו גלותא, ואז עד מהרה שנת גאולנו באה ותבנה ציון וכל ערי יהודה וארץ ישראל וישכון כבוד ה’ בירושלים אשר יכוננה עליון וזרע עבדיו ינחלוה במהרה בימינו.
In Chutz La’aretz, even new Jewish babies are partially a cause of grief!
By the way, I wonder: Did Rabbi Akiva Shlesinger get his “fighting for the fatherland (so to speak)” rhetoric from Sefer Habris?