So said some prewar Mashgiach.
Sometimes, sure. They say unclear numbers, etc. hint at dishonesty. Presumably, this doesn’t include writing for the drawer.
But what about doctors? And, well, Talmidei Chachamim (like the Mussar/Torah clashes on “Negios”, etc., see Emuna Ubitachon Chazon Ish chapters 3, 4)?
It could be Dysgraphia, poor motor skills, personality, etc.
Time-hallowed “Bein Adam Lamakom” refers to mitzvos of only religious benefit, while “Bein Adam Lachaveiro” means mankind benefits as well, not instead (but see Pri Megadim cited here!).
Mussarites then introduced a third category, namely “Bein Adam Le’atzmo”. Hyehudi had earlier attacked the idea and some of the sources originally claimed for this concept, exposing them as completely irrelevant.
But I was wrong! As it happens, I found the Vilna Gaon does — elsewhere — mention “Bein Adam Le’atzmo” (in different words). So, Mashgichim are not even unintentionally creative. Not that the Mussarites even know about this reference (though maybe they do, and I didn’t catch it); I providentially found it myself.
Aderes Eliyahu by the Gra on Devarim 32:5 (copied from here):
(I intend to update previous articles to this effect ASAP, of course.)
But the context is still crucially different…
This is not about pseudo-religious, practically antinomian, universal “spirituality”, but the personal (both physical and soteriological) benefits taught of Torah learning. The Gra refers not to Mussar inspiration itself, unless qua Torah, nor even to teaching Torah to others, pace Rabbi Y. Gefen.
The Maharal’s introduction to Derech Chaim on Avos restates the Gra in more words:
… ומה שסובר רב יהודה שהחסידות תולה במילי דנזיקין ורבא סבר שהחסידות תולה במילי דאבות ולאמרי לה במילי דברכות, ופירוש זה כי שלימות האדם הוא בשלשה פנים שאין האחד כמו השני. כי צריך האדם שיהיה שלם עם זולתו מבני אדם, וצריך שיהיה שלם בעצמו עד שהוא בריה שלימה וצריך שיהיה שלם עם בוראו דהיינו בדבר שמגיע לבוראו, ואלו ג’ שלימות כוללים הכל ויתבאר דבר זה בפרק משה קבל באריכות ואין להאריך כאן. וסבר רב יהודה מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין שלא יגרום היזק לזולתו מבני אדם. וזהו עיקר החסידות כאשר זולתו לא ימצא היזק ממנו, שאם אין מקיים דבר זה וגורם לזולתו היזק, אין ראוי שיהיה נקרא חסיד ולכך מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין, ולא אמר שיגמול חסדים ויתן צדקה שודאי ראוי לעשות הטוב לזולתו, ואין זה מורה על חסידות יתירה, אבל כאשר נזהר במילי דנזיקין אף אם אין עושה בידים כלל רק שנזהר שלא יגיע היזק ורע לזולתו בגרמתו על ידי שלא נזהר בהיזק זה חסיד גמור. ולרבא דאמר לקיים מילי דאבות כלומר שעיקר החסידות הוא בזה כאשר הוא איש שלם בעצמו והמדות הטובות הם שלימות עצמו, וסבר רבא כי יותר ראוי שיקרא חסיד כאשר הוא שלם בעצמו דבר שמגיע לעצמו והוא עיקר יותר לחסידות, ולאמרי לה לקיים מילי דברכות הוא השלימות השלישי שהוא שלם עם בוראו לברך את שמו ית’ על כל דבר ודבר ואין שם שמים מסולק מאתו, וסברי דיותר ראוי שיהיה החסידות תולה בזה כאשר הוא שלם עם בוראו. ואפשר כי אין כאן מחלוקת כלל ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי האדם אינו יושלם עד שהוא חסיד גמור בג’ דברים אלו שמשלימים האדם עם בוראו ועם זולתו מבני אדם ויהיה שלם בעצמו גם כן ואז הוא שלם לגמרי. ועם כי יש בזה עוד דבר מופלג בחכמה מוכח על הפירוש שאמרנו…
Nonetheless, avoid Mussar expressions.
By the way (!לפי שרוצה לסיים בדבר טוב), the (kabbalistic) triune division in Chapter One of Rabbi Akiva Tatz’s “Living Inspired”, was perhaps glimpsed via Maharal, who came up with the idea of thesis/antithesis/synthesis way before Johann Fichte, see the end of Derech Chaim on Avos Perek Alef (I assume this is what is meant above: ויתבאר דבר זה בפרק משה קבל באריכות):
The Mussarites themselves tell the following story:
At a meeting of all German university rectors, one professor arose and announced there was a science studied by only one institute in the whole land. “What and where?”, all asked curiously. “The science is character perfection, and it is studied in the “Talmud Torah” yeshiva of Kelm, and nowhere else!”
We have mocked the newfangled “Bein adam le’atzmo” Mussar invention before. But doesn’t the Gra use it?
Kol Eliyahu on Shas and Tanach, p. 96 in a footnote (emphasis mine):
עי’ בהגר”א ובנו על התורה שעוד בכת”י במוסד הרב קוק שעומד להופיע לאור, שהסביר למה דוקא אלו המסכתות שברכות הוי שלום בין אדם לשמים, ונזיר שלום בין איש לאשתו, כי הרואה סוטה וכו’, ויבמות הוי שלום בין אדם לחבירו, דכתיב מאן יבמי להקים שם לאחיו וכו’, וכריתות הוי שלום בינו לבין עצמו. והוא כולל ארבעה מיני שלום (שמעתי מפי הרב ביק ממוסד הררב קוק, וכן הוא בערוך לנר סוף יבמות ושם אינו מביאו בשם הגר”א רק מחדש זאת מעצמו. המגיה).
First of all, peace isn’t the same as Avoda Hashem. And “Bein adam le’atzmo” here means soul and body, not a tautology. This is clearer in the Aruch Laner, who says the same thing using more words, Yevamos 122b, see bolded section:
כבר העיר המהרש”א ח”א שד’ מסכתות בש”ס נסתיימו במאמר זה שת”ח מרבים שלום שהם ברכות יבמות נזיר כריתות ונדחק המהרש”א לפרש למה ד’ מסכתות אילו דוקא ואיך ענינם נוגע לשלום, ולפענ”ד י”ל שמצאו מסדרי הש”ס רמז לזה בכפל בניך בפסוק זה דהו”ל לסיים ורב שלומם ולא לכפול בניך ולכן אמרו דבניך מרמז על ד’ מסכתות אילו שר”ת שלהם בניך ברכות נזיר יבמות כריתות ושענינם הוא לתועלת השלום דהנה למעלה כבר ביארנו תועליות השלום לפי מחלקותיהן וכמו כן יחלק השלום לפי ענינו לד’ מחלקות והן שלום בין הקב”ה לאדם בין אדם לחבירו בין איש לאשתו בין גוף ונשמה ועל אילו מרמזים עניני ד’ מסכתות האלה דברכות שמדבר מדיני ק”ש תפלה וברכות להתאחד האדם עם בוראו בכל עניני חייו הוא ענין שלום שבין הקב”ה לאדם ע”ד דכתיב יעשה שלום לי ויבמות הוא ענין שלום שבין אדם לחבירו על דרך שביארתי לעיל וביותר ע”פ כוונת היבום שהוא להקים לאחיו שם אשר על כן נקרא חסד עם החיים ועם המתים ונזיר הוא ענין שלום שבין איש לאשתו ע”ד שאמרו רז”ל למה נסמכה פ’ נזיר לפ’ סוטה שמי שרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין שגורם זנות ועושה פירוד בין איש לאשתו וא”כ נזיר מורה על שלום שבין איש לאשתו וכריתות עניני שלום שבין גוף ונשמה שענין כרת נתבאר בדברי רז”ל שתועלת המצות שאדם מקיים בעה”ז הוא ליתן קיום לנפש הבהמי שבגוף לבל יכלה גם אחר הפרד הרוח החיים ממנו ושיהי’ קישור תמידי בין הנפש השוכן בארץ ובפרט על הקבר ובין הרוח אשר משכן כבודו בגן עדן התחתון ובין הנשמה אשר משכנה בגן עדן העליון אשר על כן מתפללים על הקברים ובזה הדרך ע”י הקישור הזה ישוב לעת התחיי’ הרוח אל הגוף ויחיו יחדיו אבל כשיחטא האדם בעבירה שחייב כרת אז נכרת הנפש מן רוח ונשמה כדכתיב גבי כרת ונכרתה הנפש ההיא ועי”ז לא בלבד שכל ימי חייו על הארץ אין עוד קשור בין נפשו הבהמיות ונשמתו האלקי אלא גם אין לו תקוה שיקום בתחיית המתים ויאבד נצח ולכן ענין מסכת כריתות היא השלום הרביעי לעשות שלום בין גוף ונשמה בעה”ז ובעה”ב שישמר האדם מאותן עבירות שחייב כרת עליהם ושגורמין פירוד ביניהם ואם חטא איך יביא קרבן וישוב מחטאו למען ישוב ויאור בקרב נפשו נשמתו נר ד’.
The “Mitzvos Bein Adam Lamakom/Lachaveiro” division, too, is artificial and confusing, see Emunah Ubitachon Chazon Ish 4:5, and 7. But at least those two categories serve the purpose of dividing off serving Hashem directly from serving Him by way of serving His servants.
The modern, antinomian Mussarite “Bein Adam Le’atzmo” phrase, in sharp contrast, is useless. It is worse than useless because it makes Judaism solely self-serving and purposely cuts God out of the picture. It is as though non-religious self-actualization (a) exists at all, and (b) just happens to be commanded by Hashem.
Jewish auto-idolatry is this close.
“A Wholly Life” is a Targum/Feldheim compilation from 2005, edited by Dr. Moshe Kaplan. It contains a blistering essay by Rabbi Berel Wein against hollow Judaism, p. 108, called “The Jew in the Land of Plenty“.
The article opens with Mishlei 13:7, as translated by Rabbi Malbim.
“There is one who waxes wealthy and possesses nothing, and one who is impoverished and has great wealth.”
Rabbi Wein continues:
Jewish history is replete with differing problems, paradoxes, and challenges. But the basic problem that faces every generation is how to remain truly Jewish in an overwhelmingly non-Jewish world. The Torah itself addresses this problem: “How do these nations worship their gods? Let me also do likewise!” And the story of the Jewish people in their long exile is again one of that struggle to remain uniquely Jewish in spite of the pressures of an alien, encroaching and different world.
Rabbi Wein goes on to note the special difficulty of American Orthodoxy in an age of prosperity coupled with negligible hostility toward Jews. He admits the comment by Rabbi S. R. Hirsch, “The Marranos of Spain were goyim on the outside and Jews on the inside. My Jews are reverse Marranos” still rings true.
In the context of choosing an “אמנות נקיה וקלה”, Rabbi Wein tells of a mother who complained her son would be “losing” a year of medical education if he went to study in Israel after graduation: “He may discover the cure for cancer”.
His answer was hard for her to swallow:
God has created a great and varied world. There are over four billion non-Jews in the world. We don’t have to do everything in the world by ourselves. The Jews are not obligated to supply all of the doctors, lawyers, judges, corporate raiders, real-estate-developers, and entrepreneurs of this world. The Jews are, however, obligated to be the Jewish people, with all the moral and ethical obligations that this implies. We should have no objection to an Italian or an Irishman or a Black or a Hispanic discovering the cure for cancer. But Torah, halacha, Jewish ethics, and eternal value systems are the primary Jewish agenda, both nationally and individually. What I can do, only I can do; our role in the world is therefore very exclusive…
So, Eretz Yisrael is an imperfect alternative; indeed, the aforequoted verses concern Israel. But, there’s an old story with the Vilna Gaon.
The Maggid of Dubna was once paid by the Gaon to give him Mussar. One of the things the Maggid said was: It’s no “Kuntz” (Yiddish: big deal), to be so great while remaining closeted in one’s room studying Torah day and night. Let’s see you mix with others, perhaps to influence them, yet remain at this level of Torah and Mitzvos (or thereabouts)! The Gaon aptly rejected the idea. (I probably butchered the story!)
It’s easier to be a real Jew when living in Eretz Yisrael: Must you make it so hard on yourself in Chutz La’aretz?!