Yom Kippur: 30 Past Articles of Possible Interest

  1. What’s the Source for Yizkor? And How Can We POSSIBLY Atone for the Deceased?
  2. לזה קוראים בעל אגדה ומקרא?
  3. כונת ברכת שעשה לי כל צרכי
  4. re: ‘Just Don’t Sin Against God’
  5. קונטרס ‘לפני השם תטהרו’: בהירות בעבודתנו ביום הכיפורים – מהדורה חדשה
  6. בדרך אר”י – הנהגות האריז”ל לימים נוראים
  7. Yom Kippur Is Coming…
  8. למה מתוודים כ”כ הרבה ביום כיפור? – ושאלות נוספות
  9. פרי ראש השנה יום הכיפורים, והוא תכלית הכול
  10. 39 (!) Articles About TESHUVAH…
  11. Are You Allowed to Swallow Your Saliva on Yom Kippur?
  12. How to Do Teshuvah, When You Already Know It Won’t Stick?
  13. תשובה זה התשובה לקורונה – כתר מלכות של ישי ריבו
  14. עדיף לעשות כפרות עם כסף, ולא עם עופות
  15. המשך: כפרות – מנהג שטות?
  16. What Do Tashlich and Kapparos Have in Common?
  17. So What If You’re a Bum? You Still Have to Wear Tzitzis! You Still Must Learn Torah!
  18. ‘I Told My Wrath, My Wrath Did End’
  19. Unwonted is Unwanted
  20. Chassidus Is Antinomian. Neo-Chassidus Is Even Worse…
  21. I Am NOT Inspired At All!
  22. Rabbi Kook Against Excusing Sin Based on ‘Deep’ Ideas
  23. הרב זיתון שליט”א: 287 שנים של שקר – אמת עם תשובה
  24. Fasting Aids Are Not for Everyone!
  25. Psychoanalyzing the ‘Da’as Torah’ Mindset
  26. Don’t Ask Forgiveness Tomorrow!
  27. התקבל במערכת: תמליל תפילות אישיות
  28. ואתה ברחמיך הרבים תמחול ותכפר לכל עמך בית ישראל – שיר
  29. חסרון הבקיאות והבנת המורכבות בפסק הלכה בתעניות: התוצאות
  30. Dear King of the World: I Don’t Want to Hurt You Again!

Hey, thanks for scrolling so deep!

הגבלות הקורונה במועדים = גזירת שמד

להלן תרגום מאמרו של ישראל ק. שהעלינו לכאן מאנגלית אתמול בידי אחד הקוראים היקרים שלנו:

זה שמד!

שר הבריאות אדלשטיין אומר שהציבור יורשה להתאסף ולהתפלל בראש השנה וביום הכיפורים, באופן “מוגבל מאוד”. “(TIMES OF ISRAEL)

זה שמד, רדיפה דתית. בסך הכל מתו בישראל 182 בני אדם מתחת לגיל 70 מ- או עם COVID19. אני אומר “מ- או עם” כי בתעודות הפטירה רשום COVID19 גם אם האדם רק נמצא חיובי לזה אבל מת מסרטן או התקף לב.

ומה זה אומר שבבדיקה יצא חיובי? זה אומר שבדיקת ה-PCR זיהה חומר ויראלי. ייתכן שהאדם כלל לא נגוע. ישנם מקרים רבים שבהם בני משפחה טענו כי למנוח לא היו כל סימפטומים של COVID19, אבל בתי החולים התעקשו לסמן COVID19 בתעודת הפטירה. הוא או היא נחשפו לוירוס. זה הכל . אבל אנחנו נחשפים לווירוסים רבים בכל יום. הגוף נלחם בהם. זוהי הפעם הראשונה בהיסטוריה כי תהליכים טבעיים של בריאות טובה נחשבים למחלה.

יתרה מזאת, המבחן בישראל משתמש ברמה גבוהה מאוד של הגדלה. בגרמניה, הם בוחנים ב-30 מחזורים. בסינגפור 32 מחזורים. באמריקה, 34. אבל בישראל הם בוחנים ברמה גבוהה עד כדי גיחוך של 37 מחזורים. יותר מחזורים, יותר הגדלה. זוהי בדיקה רגישה במיוחד שמזהה את החומר הנגיפי הקל ביותר. כשהעיתונות אומרת לך שהיו 3,000 זיהומים חדשים, התקשורת משקרת. הם שקרנים. כל מה שהבדיקה מראה זה שהאדם נחשף לנגיף. האדם ברוב המכריע של המקרים הוא לא עכשיו מקרה, לא חולה, לא חולה. אבל שוב ושוב אנחנו שומעים על ששיעור ההדבקה מתרחב. מה שמתרחב הוא בדיקה ב-37 מחזורים של הגדלה.

בכל רחבי השכונות החרדיות, יש קמפיינים כדי לבדוק את הנגיף. הם עושים את זה בשכונות חילוניות? יש אנשים שערכו ניסוי. הם התקשרו למשרד הבריאות ואמרו כי ישיבה נחשפה למישהו שנמצא חיובי. מה הוא צריך לעשות? להיבדק, נאמר לו. הם התקשרו שוב ואמרו שסטודנט באוניברסיטה נחשף למישהו שנמצא חיובי. מה הוא צריך לעשות? אל תיבדק, נאמר לו. אתה עלול להכריח את חברך לכיתה להיכנס להסגר אם תעשה זאת. ניסוי זה חזר על עצמו מספר פעמים עם אותה תוצאה בכל פעם. הממשלה מנסה להפליל יהודים חרדים בפרט.

זה לא אומר שהם לא מטרידים את כל המדינה, רק לא כל כך הרבה. יותר ממיליון בני אדם בישראל הוכנסו לבידוד בששת החודשים האחרונים. זה יותר מ-11% מהאוכלוסייה. והמשטרה החשאית משגיחה על הכל, נכנסת לטלפונים, ומרגלת אחרי אנשים, עוצרת, מאיימת. וקצת מאוד מהאנשים שחייהם התהפכו נדבקו במידה כלשהי. מדינת ישראל נוסדה על ידי מיליטנטים אלימים והם יצרו תרבות של מיליטריזם. זו מנטליות שניכרת בכל מקום בחברה הזאת, אבל הגיעה לדרגות מגוחכות ב-COVID19. המנהיגים מתנהגים כאילו הם במלחמה עם ערבים. הם חושבים שהשעה היא 1948. כמעט מצפים מהם להורות לכולם לכבות את האורות שלהם בלילה מחשש שמפציצי COVID של האויב מאתרים את הערים. הם חבורה של דיקטטורים, רוצים להיות מפקדים צבאיים שנעלו מיליון אנשים בריאים להסגר.

“ומה אם האנשים האלה באמת נדבקו? זה למעשה דבר טוב כי 98% מהם לא חולים אבל הם מפתחים חסינות. 80% מהאנשים שנמצאו חיוביים לא מראים תסמינים כלל. 18% מראים תסמינים קלים. כפי שמסביר ד”ר סקוט אטלס, MD מאוניברסיטת סטנפורד:

אבל יש נקודה בסיסית יותר שאני רוצה לוודא שיהיה לי זמן להתייחס אליו וזה הרעיון שאיכשהו התפתח שאנחנו חייבים לעצור מקרים. זו מעולם לא הייתה המדיניות, זה אף פעם לא צריך להיות המדיניות כאשר יש לך זיהום של-99% מהאנשים אין בעיה איתו. זה לא עניין גדול אם אנשים בסיכון נמוך מקבלים את הזיהום. זה ממש לא הגיוני להרחיק איכשהו אנשים צעירים ובריאים, להתעקש שהם צריכים לחבוש מסכה, או שצריך להיות הגבלה כלשהי במסעדות. אם אתה בסיכון גבוה, אתה בסיכון גבוה. אבל הנתונים האחרונים מראים כי שיעור התמותה מזיהום לאנשים מתחת לגיל 70 הוא 0.04%. זה מאית מהמספר המקורי. ומה שזה אומר זה עבור אנשים מתחת לגיל 70 שיעור התמותה מזיהום הוא פחות או שווה לשפעת עונתית. אם אנשים רוצים לסגור דברים בגלל סיכון כזה אז כדאי שנסגור את כל בתי הספר והמסעדות במהלך נובמבר עד אפריל [כל שנה] כי זו עונת השפעת. אותו סיכון שאנשים לכך נמצאים בסיכון למות משפעת. אז היה כאן אובדן מוחלט של השכל הישר.”

(ראיון ב-Drive In with The Morning Ritual עם גארט לואיס, 26 ביוני 2020. 6:18-11:21)

ד”ר אטלס, מומחה עולמי לבריאות הציבור, הוא יועצו החדש של הנשיא טראמפ לנגיף הקורונה. הוא אומר לנו שהדרך להגן על הפגיעים היא לאפשר לאנשים צעירים ובריאים להיחשף לנגיף:

“זה לא משנה שאנשים צעירים ובריאים יותר מקבלים את הזיהום. למעשה, יש בזה משהו חיובי. כי אנחנו יודעים שהדרך לקבל חסינות באוכלוסייה היא שאנשים נוספים בסיכון נמוך יותר יקבלו את הזיהום ויהפכו למחוסנים. זה כל העניין של מתן חיסונים כדי לעצור את הנתיבים של הנגיף לאנשים הנמצאים ברמת סיכון גבוה יותר. לכן אנחנו נותנים חיסונים נרחבים לאוכלוסיות, לחסינות עדר. והדרך באופן טבעי לקבל חסינות עדר היא לדאוג שאנשים בסיכון נמוך יקבלו את הוירוס, הם בונים חסינות, ובסופו של דבר, המסלולים לאנשים בסיכון גבוה חסומים. אין שום דבר רע במקרים נוספים של הידבקות. הדבר היחיד שחשוב הוא להגן על האנשים שהולכים למות. (שם.)”

אז הסגר מסכנת את הקשישים והחולים כרונית.

אני מכיר כמה אנשים שקיבלו תוצאות חיוביות במבחן PCR. לרובם אין תסמינים כלל. לאחד או שניים יש כמה קטנים. אני מכיר בני 4 בבידוד. אין תסמינים מלבד מחלת נפש שמתחילה מהטירוף המוחלט של הדרך שבה המנהיגים השטניים מתמודדים עם המצב הזה. אנשים עם תסמינים מרגישים טוב תוך יום או יומיים. זה כמו הצטננות קטנה לרובם.

שאלתי הרבה אנשים, אתה מכיר מישהו חולה? כולם אמרו לא. כל אחד ואחד מהם אמר לא .לאחד הייתה דודה שהייתה חולה לפני כמה חודשים. בשישה חודשים, מצאתי אדם אחד שמכיר מישהו שפעם היה חולה. איזו מין מגיפה זו? אם הייתה מגיפה היו רשימות המתנה לקבורה. היית מזהה קרונות מתים ברחוב שלך כל יום. השבוע ניסיתי למצוא שידוך לכהן בן 60, אבל לא יכולתי לחשוב על שום אלמנה. אם הייתה מגיפה, היו הרבה אלמנות, לו אלינו.

אה, אתה יודע על מקרה שהוא חמור? הבן דוד שלך גם יודע על המקרה הזה. וכולכם ממשיכים לדבר על זה ולדבר על זה. אולי קראת על זה ב”YESHIVA WORLD NEWS”, אתר התעמולה הציוני עם השם המטעה. התקשורת חוזרת על הסיפורים האלה, שוב ושוב. כולם מדברים על אותו מקרה בודד. נשמע כמו אלף אנשים אבל זה אחד.

אבל אנחנו לא מקבלים החלטות על בריאות הציבור על ידי דיבורים על מקרה אחד, אתה יודע. אתה יכול ללכת לראות תאונות דרכים עם חלקי גוף בכל רחבי הכביש. דבר קשה לראות. האם אתה הולך לאסור מכוניות לנצח? מה דעתך על ביקור בחדרים בבית החולים של חולי סרטן? זה מבעית.  כל מחלקה בבית החולים היא מבעיתה, אפילו במחלקת היולדות יש טרגדיות. אולי תצפה בסרט של אדם נחנק למוות מעצם עוף? זה די קשה לצפייה. אם היית רואה את זה היית אומר שלעולם לא נאכל עוף שוב? אנחנו לא יכולים לאכול שוב כי אתה מכיר מקרה של בחור אחד שנחנק. אנשים נפגעים מברק. האם עלינו לנעול את עצמנו בבתינו בכל פעם שענן מופיע בשמיים? אנשים מתחשמלים. האם עלינו להסיר את כל האלקטרוניקה מחיינו? ראית פעם אדם מתחשמל? זה נורא.

לא כך מקבלים החלטות על בריאות הציבור. אתה צריך להסתכל על נתונים. שר הבריאות, דיקטטור שאפתן, אמר היום כי הוא לא יסבול שום דיון על הסגר. הוא ייקח אותך למחלקת קורונה ואתה תבין. כך הוא מקבל החלטות עבור כל המדינה. אין צורך בנתונים. אין צורך בהבנה של אימונולוגיה. רק הצהרות רגש קולניות — בסגנון ישראלי.

בישראל יש כיום 480 חולים קשה מ-COVID19 מתוך אוכלוסייה של 9,200,000.

זה אחוז קטן מאוד. בתוך כך, 7,000 בני אדם ימותו השנה בישראל ממחלות שיוצרו מעישון סיגריות. 2,500 ימותו מזיהום, 900 ימותו משפעת. איך אני יודע? כי זה מה שקורה כל שנה. אז איפה היו הסגרים בשנה שעברה, איפה האיסור על עישון, למה הם לא מתקנים את המפעלים בחיפה? כבר שנים רבות מאז שדווח על מומים מולדים הנובעים מהזיהום הזה בחיפה. מישהו סגר את המפעלים? כל “אוהבי החיים”, איפה הייתם? אין ספק שזה יעלה פחות מ-6.5 מיליארד שקל שהסגר הזה יעלה, להוסיף על המיליארדים מהסגרים הקודמים. האם אנחנו כל כך מודאגים מחיי אדם – חיים של אחד הוא כמו כל העולם? המושג הזה הפך לתורה כולה במוחם של אנשים מסוימים. פתאום, אכפת לנו מהחיים? 10,000 בשנה מתים מהמחלות שתיארתי. מעולם לא שמעתי עליהם היסטריה. רק לאסור עישון, אתה תציל 70,000 אנשים בעשור. אין צורך בסגר. 800 מתים בשנה מעישון פסיבי! אתה יכול להציל 8,000 אנשים חפים מפשע בעשור. ומה לגבי מיליון וחצי הפלות של תינוקות בישראל? אתה אוהב את החיים כל כך הרבה? אתה מעריך כל חיי יהודי? איפה היית?

אולי ההבדל הוא שאיסור עישון לא יפריע לעיסוק הדתי. אולי סגירה או תיקון של המפעלים לא יהרסו את הדת היהודית. אה, אולי זה זה. ואולי בגלל זה הסגר האחרון מתחיל בערב ראש השנה עד אחרי שמחת תורה! האם הם יכולים להיות יותר שקופים?

רוצה לדעת מי יודע איזו הונאה כל זה? ראש הממשלה. נתניהו נתפס בווידאו, נוסע במכונית ואומר :”דרך אגב, אתה לא צריך לדאוג מהקורונה הזאת. הכל שטויות.” ראיתי את הוידאו. הוא יודע שזה שטויות, אבל הוא סוגר את המדינה, סוגר את הקהילות החרדיות בפרט.

אז מה יהיה עם תפילה בראש השנה? זה יהיה מותר על ידי האדונים, המלכים, הדיקטטורים של הדמוקרטיה היהודית-כביכול באופן “מוגבל מאוד”.  אתה שומע את זה? מאוד מוגבל.  במשך 70 שנה הם חיכו לזה. ועכשיו הם יכולים לנהל את ה”שמד” שלהם ולהציג את עצמם כגיבורים לכל מי שהם תמימים מדי, טיפשים מכדי לראות את זה.

אז מהן המגבלות? בעיקרון, זה ש-20 אנשים יכולים להתפלל יחד בחוץ, אתה יודע, במגרש החניה. כל היום במגרש חניה בחום, נחנקים מתחת למסכה, עם חתיכות אשפה ופסולת יונים מתחת לרגליהם. בבתי הכנסת, זה מגבלה של 10 אנשים ברוב המקרים, בבניינים גדולים יותר ‘כמוסות’ מותרות על ידי הרודנים. אבל תפילות ראש השנה לא יכולים להיות מחולקים לזמנים שונים. זה דבר של כל היום. אי אפשר להתחיל את המניין הראשון ב7:00 ואת המניין השני ב9:00. אז מה זה אומר? אתה יכול להכניס רק חלק קטן מהגברים בבניינים. ומה עם הנשים? שכולם ילכו למצוא מגרש חניה ואיזה ש”ץ? זה מה שהחיות האלה, החזירים האלה רוצים לעשות לראש השנה. אבוי לכלל ישראל שנפל למצב כזה. וכל מי שתמך בציונים במשך עשרות השנים נושא באשמה!

ומה אומרים על זה יהודים לכאורה חרדים? האנשים שטוענים שהם יודעים בדיוק מה המשמעות של ראש השנה, מה המשמעות של יום כיפור, מה המשמעות של מניין? האם הם החליפו את יהדות התורה בדת העכשווית: “פיקוח נפש”?? זו הדת החדשה. חיים! חיים!

כמה גויי זה? זה גויי לגמרי. החיים ללא תורה הופכים אותך לגוי. פולחן החיים הזה למען עצם החיים הוא גויי. גיל המוות הממוצע מ-COVID19 או עם COVID19 בישראל הוא 80.4. אחד מראשי בית החולים שערי צדק אמר כי לא איבדו צעיר בריא אחד וכמעט לכל מי שמת שם הייתה שנה לחיות ממחלות אחרות. כן, אנחנו חייבים להביא לחולים הסופניים האלה עוד חצי שנה על חשבון הדת שלנו, על חשבון חייהם של הנכדים שלהם.

זה לא אומר שסגר עוזר להם. כפי שהסברתי, הסגר מגביל את חסינות העדר ומסכן את החולים הסופניים. אבל כולנו היסטריים כל כך לכיבוש המוות, על החיים למען עצם החיים, על הארכת גיל התמותה רק טיפה כדי שנוכל להתרברב בכנסים של ארגון הבריאות העולמי שמדינת ישראל נמצאת גבוה בדירוג, נהיינו כל כך לא הגיוניים עם המטרה החילונית והגויית הזאת שאנחנו בעצם מסכנים אנשים על ידי שיבוש חסינות עדר. נהיינו רדודים.

אנחנו מסכנים אנשים גם בדרכים אחרות. יש לי חבר משפחה שאביו חשש ללכת לרופא בזמן הזה וסבל מהתקף לב מסיבי. עכשיו הוא צמח על תמיכת חיים. אחרים דיווחו על סיפורים כאלה. ישנם מקרים רבים של התאבדויות בקרב קשישים שלא יכולים להתמודד עם כל הבידוד. ד”ר ג’ון יואנידס אחד המדענים המכובדים ביותר על פני כדור הארץ אומר שמיליארד אנשים ברחבי העולם נמצאים בסכנת רעב בגלל הסגרים. הסגרים הם לא רק לא נוחים, הם עולים בחיי אדם. ד”ר סקוט אטלס מעריך שההגבלות המוגבלות הרבה יותר באמריקה הורגות יותר אנשים בכל חודש מאשר הנגיף בכל התקופה שלו.

אף אחד לא כובש את המוות. כולנו נמות יום אחד. מי שחי למען עולם זה לא יכול להתמודד עם זה. הם רוצים לדחות את הגהנום שמחכה להם על ידי הישארות בחיים בכל מחיר ולא על ידי עשיית תשובה.

גוי, שייגץ! הרופאים שגורמים להיסטריה הזו הם אפיקורים. הם עשיו. כך גם הרבנים-לכאורה שמשתחווים להם. הבעלבתים מנהלים את כלל ישראל כרגע, למעט בכמה קהילות נאמנות.

הסגר של הימים הנוראים הוא רק חלק מהשמד הזה. אנחנו בהסגר כזה או אחר מאז פסח. יש שתי ישיבות קטנות ליד הבית שלי. אחד נסגר לחלוטין עד שהם העבירו את הכל לסוג של מתקן הסגר בעיר אחרת. אחר פתוח חלקית. שני שלישים מהבחורים וראש הישיבה נמצאים בבידוד. הוא היה בבידוד פעמים רבות. הוא חוזר לישיבה, ואז חוזר לבידוד. הוא לא חולה . הוא היה בנוכחות בחור שהיה בנוכחות מישהו שנמצא חיובי עקב חשיפה לנגיף. אף אחד לא חולה. עברתי בבניין הבוקר. המקום כמעט ריק מרבנים ובחורים. בבניין היו אותו מספר פועלי בניין ערבים כמספר היהודים.

אותו דבר עם בתי הכנסת. הם שלדים של המצב הקודם שלהם. שיעורים שהתקיימו תקופה ארוכה נעצרו. יש שלטים על הקירות לא להשתמש בספרים. מניינים שפעם היו עמוסים כבר אין בהם נוכחות כראוי, בין השאר בשל הכללים המגבילים את הנוכחות. בית כנסת אחד שתמיד היה אנשים לומדים בו, לפחות חצי תריסר בכל השעות, למעט אולי בין 2 ל- 5 בבוקר, עכשיו יש אחד או שניים, לפעמים אף אחד. מכיר אחד שהלך לשם בשביל סליחות היום. הוא אמר שהם מיהרו באמירת הסליחות כאילו הם מנסים לתפוס רכבת. הוא לא חוזר, הוא אמר. בית הכנסת הזה הוא לא דתי לאומי. זה אפילו לא ישיבה-לייט. זה אחד המקומות היותר ישיבתיים, מה שנקרא “ישיבתי ישראלי “, שאומרים שזה אומר שהוא באמת רציני. המקום כמעט סגור והיה כך במשך חודשים. אני מכיר נערים שנהגו ללכת לשם אחרי בית הספר כדי ללמוד גמרא. הבנים בפחד עכשיו, בהלם. הם לא יודעים מה לעשות עם עצמם. יש הרבה כאלה. יש בחורים בכל הרחובות, פשוט משוטטים.

יהדות היא במידה רבה דת של המוח. חובות הלב מהוות רבים מהמצוות הבסיסיות ביותר שלנו. אדם זקוק לשלווה נפשית כדי לתפקד כיהודי. כל הדיכוי הממשלתי הזה, דיכוי משטרתי, התחמקות מדרך פעולה ברור, חוסר יציבות ופאניקה הורסים את מוחם של האנשים.

חתונות פיציות מתקיימות על גגות. נשים צעירות מחכות כל חייהן לחתונה. הם חולמים על החתונות שלהם. זה הרגע היחיד שלהם באור הזרקורים, יריית הפתיחה של חייהם. מה דעתך להתחיל את חייך עם יבבה קלושה?

הייתי בבר מצווה באינטרנט, וורטים ושלום זכר בחניונים. בעיר שלי בעבר, שלום זכר הוא אירוע עמוס. אתה לא יכול להיכנס לחדר. שלום זכר בחניון? ארבעה אנשים מופיעים. הם נשארים 10 דקות.

הרשעים מנסים להרוס את התורה כבר מאתיים שנה. הם רוצים להפוך אותנו לעשיו, לחומרנים שסוגדים לדברים גשמיים. ההשכלה לקחה רבים. ואז הציונות גנבה עוד כל כך הרבה. הפיתוי של אדמה, צבאות, דגלים ובנייה היה יותר מדי עבור רבים. היא פנתה אל ה”יצר הרע” שלהם לחומרנות.

אבל זה לא תפס את כולם. חלק קטן מכלל ישראל נשאר נאמן. אז עכשיו יש לנו קורונה. זה עוד טריק. אה, אנחנו נהפוך גם את זה למצווה. אנחנו מצילים חיים! חיים. שמור על בריאותך אומרת התורה. “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם”. אותן קהילות שבהן דיאטות שומניות הן הנורמה וילדים מפוטמים ברעל ממתקים יום ולילה פתאום צורחים כדי לשמור על הבריאות. אותם ישראלים שבודקים כל פרי בידיהם המלוכלכות, מרימים כל סופגנייה לפני שהם בוחרים אחד לקנות, שמים את הלחמניות החשופות שלהם על מסוע חנות המזון המלוכלך, פתאום אובססיביים להעברת מחלות. צבועים!

בספר “חפץ חיים על התורה”, מסביר חפץ חיים מדוע הפסוק של “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” הכולל את המצווה לשמור על בריאותו של אדם, משתמש במונח “נפש” ולא במונח “גוף”. הוא מסביר כי תוך כדי עיסוק בתהליך של שמירה על בריאות גופנית, אדם אינו רשאי לרמוס את בריאותו הרוחנית.

ומהו בריאות רוחנית אם לא ראש השנה ויום כיפור? מהם החיים ללא ראש השנה אמיתי? מהם החיים עם יום כיפור “מוגבל מאוד”? אלה החיים? לא, אלה לא חיים. זה מוות. אתה שומע אותי? זה מוות.

ומה לגבי השיחות שאנחנו שומעים שנה אחר שנה? החיים שלנו תלויים על כף המאזניים. הכל יוכרע בראש השנה. האם אנחנו מתכוונים לזה? אנחנו רק ממללים כמו תוכים? בראש השנה אנחנו מכתירים את המלך. האם הקורונה הפך למלך? האם שר הבריאות הוא המלך? האם הקבינט הביטחוני הממשלתי, הוא המלך?

ה’ הוא המלך! ה’ הוא המלך! ה’ הוא המלך! ה’ הוא המלך!!! האם עלינו להכתיר אותו במגרש החניה מעל פסולת היונים?

נראה מי יבין מה משמעות ראש השנה בעוד ימים ספורים. נראה מי באמת מאמין בכוחו של ראש השנה ומי מכר את נשמתו לציונים החילונים, הכפרניים, לעשיו ולצבאו הקטן.

עשיו בא עם 400 אנשים. יעקב התפלל לה’.

איזה מהם אתה? מה מתכוון אתה לעשות?

Chassidim Mocking Shki’ah

Many Chassidim think halacha is not just optional but even negative, because the focus necessarily detracts from their phony numinous nonsense (antinomianism). See more here.
I once saw one such Chassid dillying and dallying instead of washing for the third meal on Shabbos. When reminded of the approaching Shki’ah, he uttered the heresy: I am more afraid of what “Shki’ah” (in mocking frightened tones) has become than of Shki’ah itself!
But sunset hasn’t “become” anything. It was always this way (these sources refer to Erev Shabbos)!
Baba Kama 32a-32b:
שנים שהיו מהלכין ברשות הרבים אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה שניהם פטורין. גמרא מתני’ דלא כאיסי בן יהודה דתניא איסי בן יהודה אומר רץ חייב מפני שהוא משונה ומודה איסי בע”ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות אמר רבי יוחנן הלכה כאיסי בן יהודה ומי אמר רבי יוחנן הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין פטורין מתני’ בע”ש בין השמשות ממאי מדקתני או שהיו שניהם רצין פטורין הא תו ל”ל השתא אחד רץ ואחד מהלך פטור שניהם רצין מבעיא אלא הכי קאמר אחד רץ ואחד מהלך פטור בד”א בע”ש בין השמשות אבל בחול אחד רץ ואחד מהלך חייב שניהם רצין אפי’ בחול פטורין אמר מר ומודה איסי בע”ש בין השמשות שהוא פטור מפני שרץ ברשות בע”ש מאי ברשות איכא כדר’ חנינא דאמר ר’ חנינא בואו ונצא לקראת כלה מלכתא ואמרי לה לקראת שבת כלה מלכתא רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה.
Shabbos 33b:
בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות…
Gevuros Ari, beginning of Ta’anis 25a:
חד בי שמשי, פירש רש”י כל היכא דתני בי שמשי היינו ערב שבת לא שמעתי טעם, ובפרק הנושא (ק”ג א’) גבי רבי דכל בי שמשי הוה אתי לביתיה פירש רש”י בי שימשי ערב שבת, ונראה בעיני לפי שבין השמשות שלו שגור בפי כל והכל חרידין אליו לגמור מלאכתן עד שלא תחשך קרי ליה בי שמשי.
(I didn’t do anything when I heard these awful words, because I was unsure whether “אמר רבי אלעזר עם הארץ מותר לנוחרו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת” was practical halacha. And I couldn’t do kriya on Shabbos, either.)

למה אין אנגלית ומתמטיקה לבנים בחינוך החרדי? – הסיבה האמתית

ברוך חזן

עברו יותר ממאתיים שנה מראשית ההשכלה, ולמרות זאת, המאבק להחדרת לימודי חול לחינוך התורני עדיין נדמה למאבקם של המשכילים – המבקשים להידמות לחברה החילונית, בשלומי אמוני ישראל – המבקשים לחנך יהודים טובים שעבורם השבת היא פסגת השבוע והתורה היא טעם החיים. צו השעה הוא להקים מוסדות חינוך על טהרת הקודש שמשלבים לימודים כלליים ברמה סבירה.

ט”ו בשבט תש”פ

מדוע לימוד מקצועות חול בסיסיים, כמו אנגלית ומתמטיקה, הוא מעשה בלתי לגיטימי בחינוך החרדי לבנים? נכון לשנת הלימודים תשע”ז, מתוך כ-110,000 תלמידים בנים במוסדות החינוך החרדיים בגיל בית־הספר היסודי, כן ירבו, רק כ-24% למדו אנגלית ומתמטיקה.[1] מהם, רק אחוז קטן ממשיכים ללמוד בישיבות תיכוניות וניגשים לבחינות הבגרות במקצועות אלו. מדוע?

עבור לומדי התורה – אלו שבעצמם ספונים באוהלה של תורה, ואלו שמעוניינים שבניהם יקדישו את חייהם אך ורק ללימוד תורה – שאלת הלימודים הכלליים פחות אקטואלית. מבחינתם, העיסוק באנגלית ומתמטיקה אינו אלא ביטול תורה. ההשתתפות בשוק התעסוקה אינה עולה על דעתם, ובתחרות על משאב הזמן היקר, היתרונות של ידיעת אנגלית או תחביר תקין אינם גוברים על הפסד של לימוד תורה. אך עיסוקנו אינו ביחידים אלא בציבור – ובמישור הציבורי ברור שלא כולם נמצאים במקום הזה.

כבר היום כ-50% מהגברים החרדיים עובדים לפרנסתם, כאשר ברוב הקהילות הם עושים זאת על דעת רבניהם. גם בקהילות שבהן הדבר פחות שכיח, מה שנכון בעיקר בציבור הליטאי, רבים רואים ביציאה לעבודה, אם עבור עצמם ואם עבור ילדיהם, אופציה לגיטימית. אך לא רק בציבור הליטאי אין הבנים לומדים לימודים כלליים. ככל הידוע לי, גם בבתי הספר החסידיים לא מלמדים לימודים אלו כלל, ואף בבתי הספר של מעיין החינוך (היום: “בני יוסף”) עושים זאת בצורה חלקית ומזולזלת מאד. מדוע? הרי הבנות בחינוך החרדי יכולות ללמוד אנגלית ומתמטיקה ברמה סבירה, וכולם יסכימו שאין בלימודים הללו חשש כפירה. מנגד, ברור לכל שהעדר לימודי אנגלית ומתמטיקה מקשה משמעותית על השמה בתעסוקה איכותית. מדוע אפוא אין אנו דואגים לעתידם?

הרי הבנות בחינוך החרדי יכולות ללמוד אנגלית ומתמטיקה ברמה סבירה, וכולם יסכימו שאין בלימודים הללו חשש כפירה. מנגד, ברור לכל שהעדר לימודי אנגלית ומתמטיקה מקשה משמעותית על השמה בתעסוקה איכותית. מדוע אפוא אין אנו דואגים לעתידם?

השאלה מתעצמת אם מוסיפים לה את ההיבט הכלכלי – הדאגה למשק הישראלי ולעתידה של החברה החרדית עצמה. אין זה סוד שהשמה במקצועות איכותיים במשק דורשת ידיעה במקצועות כמו מתמטיקה ואנגלית. להימנעות של החינוך החרדי מלימודים אלו יש השפעה ברורה על עתידן של החברה החרדית ושל המדינה כולה: על חוסנה ושגשוגה של הראשונה, ועל יציבותה הכלכלית של האחרונה. בוודאי שזהו היבט רב-משקל שראוי לנו להיות מוטרדים ממנו.

ניתן לומר שזוהי שאלה תורנית-הלכתית, וממילא התשובה עליה אמורה להינתן בבית המדרש, ולא במאמר פובליציסטי – אך איני סבור כך. התמיכה בלימודים כלליים בסיסיים, אלה שנדרשים לצורך כמעט כל תעסוקה באשר היא, עולה מתוך מאמרי חז”ל ידועים: “האב חייב בבנו… וללמדו אומנות”;[2] “לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה”.[3] יש אמנם בספרות התורנית מקורות רבים הנוגעים בשאלת לימוד חכמות חיצוניות, אך נושא זה אינו עומד בלב הדיון הציבורי. בבתי ספר של החינוך העצמאי למדו תמיד לימודי חול, ובארה”ב נהוג כך אפילו בישיבות הקטנות. אין אדם הסבור שמקומות אלו פועלים חלילה בניגוד להלכה.

במאמר זה אני מבקש לדון בדברים מנקודת המבט של האיש הפשוט, ההדיוט, שאיננו לא רב וגם לא כלכלן, אך הוא אב למספר בנים המתחנכים במוסדות חינוך חרדיים למהדרין. מדאגה פשוטה לעתידם של אותם ילדים ובאמצעות השכל הישר, אני מבקש להעלות סוגיה רגישה זו וללבן אותה ברצינות, בכבוד ובאחריות.

 

תירוצים לא משכנעים

כשהעליתי את תהייתי בפני חברי, גיליתי כי רבים מהם מוטרדים כמוני מעתידם הכלכלי של ילדיהם, אך הם משוכנעים כי העדר לימודי החול לא ישפיע עליו. אבקש להציג כמה מן התשובות ששמעתי, ולהסביר מדוע אינן מספקות.

תשובה נפוצה אחת שקיבלתי היתה: “אין טעם להשקיע בלימודים ממושכים של מתמטיקה ואנגלית, כי מי שירצה לעבוד יוכל להשלים אותם בקלות בגיל מבוגר”. טענה זו אמנם פופולרית, אך למרבה הצער הנתונים מראים כי היא שגויה לחלוטין. דו”ח מבקר המדינה שפורסם במאי 2019 חשף את מה שהיה ידוע כבר זמן רב קודם לכן – רק מעטים מצליחים להשלים את הפערים הלימודיים בגיל מבוגר: “שלושה מכל ארבעה גברים חרדים שמתחילים מכינות קדם אקדמיות אינם מסיימים תואר… רק 45% מהגברים החרדים שמתחילים ללמוד במכינות הקדם אקדמיות ימשיכו לתואר ורק 24% יסיימו תואר (אחד מארבעה). 76% ינשרו”.[4]

הגורמים לנשירה זו, על פי המחקר שנערך עבור מבקר המדינה, הם “העדר מושגים בסיסיים במקצועות הליבה, המעבר מהישיבות למערכת לימודים שונה לגמרי, והעובדה שהסטודנטים החרדים הם בדרך כלל בעלי משפחה”.[5] קשה להתווכח עם עובדות. יעיד כל מי שניסה להשלים מקצועות אלו בגיל מבוגר: זה קשה, מפרך ולעתים בלתי אפשרי. בסופו של דבר, מעטים אמנם יצליחו לעבור את המשוכה ולהשלים את הידע החסר; רבים, למרבית הצער, ייכשלו בה.

נוסף לכך, גם אם נניח שאכן ניתן להשלים את החסר בגיל מבוגר, ההשלמה היא בבחינת “פלסטר”, דרך של בדיעבד למי שלא למד. היא אינה מצדיקה את השלילה הראשונית של לימוד מקצועות אלו, שהיא ללא ספק “דרך המלך”.

להיכן נעלם השכל הישר? הרי אם היה זה כל כך קל להשלים לימודי אנגלית ומתמטיקה במשך חודשים ספורים בגיל עשרים, איזה שוטה היה משקיע את זמנו בלימודי מקצועות אלו במשך שנים ארוכות, החל מכיתה ג’ ועד כיתה י”ב? איזו מדינה היתה מבזבזת הון עתק על לימודים מיותרים כל כך?

ועל הכל, אני מבקש לתהות: להיכן נעלם השכל הישר? הרי אם היה זה כל כך קל להשלים לימודי אנגלית ומתמטיקה במשך חודשים ספורים בגיל עשרים, איזה שוטה היה משקיע את זמנו בלימודי מקצועות אלו במשך שנים ארוכות, החל מכיתה ג’ ועד כיתה י”ב? איזו מדינה היתה מבזבזת הון עתק על לימודים מיותרים כל כך? אם מיליארד סינים מבינים שזה נחוץ, כך גם 300 מיליון אמריקנים, 800 מיליון אירופאים ו-8 מיליון ישראלים, אז ככל הנראה שווה לנו לשים לב ולהבין שמסלול הלימוד של חודשים ספורים בגיל מבוגר אינו אפקטיבי.

תשובה נוספת, אף היא שכיחה במיוחד, טוענת כי “אין צורך אמתי לדעת אנגלית ומתמטיקה. את הכסף הגדול עושים אלו שבקושי יודעים כמה מילים באנגלית”. אלו מביאים אנשי עסקים פופולריים ומוכרים בתור דוגמא לאנשים שעשו את הונם בלי לרכוש השכלה בסיסית במקצועות הליבה.

ובכן, את ההפרכה לתשובה הקודמת קל להעביר גם לתשובה זו. נכון, יש כאלה שלא סיימו את התואר הראשון, והפכו למיליונרים. אך לעתים קרובות זה לא שהם לא היו יכולים להשלים את התואר; הם פשוט היו מספיק חכמים ויצירתיים לעזוב עוד לפני הסוף, ולהקים את המיזם העתידני שיכניס להם כסף רב. ברור שזוהי דרך של יחידים, ולא דרך לרבים, שמורכבת מהמסלול הידוע של לימוד מקצוע (אומנות) ועבודה באותו התחום.

תארים אקדמיים רבים, בפרט בתחומים ריאליים, דורשים ידע מתקדם באנגלית ובמתמטיקה. לא אטרח לצטט כאן מחקרים המשווים בין רמות השכר של בעלי תואר אקדמי ובין רמות השכר של שאינם בעלי תואר אקדמי – הפערים ברורים וגלויים לכל מי שמכיר את השוק. גם אם יהיה מי שיטען כי לפערים אלו סיבות מגוונות שאת חלקן ניתן למנוע, יהיה עליו להודות כי במציאות הקיימת – שאין כוונה לשנותה בעתיד הקרוב – רכישת תואר אקדמי מקנה יכולות השתכרות גבוהות יותר.[6] בנוסף לכך, גם מי שאין נפשו חפצה במסלול האקדמי, הרי שידע באנגלית (לצד מקצועות נוספות) עשוי להיות חיוני גם במקצועות שאינם דורשים מסלול אקדמי. אפילו בתור רב, דיין ומגיד שיעור, השפה אנגלית מקנה מגוון אפשרויות שאינן קיימות עבור מי שאינו דובר.

יש גם מי שענה לי, וזוהי כבר תשובה חדשה: “לדעת אנגלית טוב אפשר רק באמצעות צפייה בסרטים”. נו, איזה חרדי מעוניין לתת לבניו לצפות בעולם שלם של תרבות חילונית רק כדי שהוא ידע אנגלית?

כך או כך, כל המתעלמים מהטעם העקרוני של ההתנגדות, ומנסים לשכנע את עצמם שלימודים אלו אינם באמת נחוצים, שוכחים פרט אחד קטן: הבנות של כולנו לומדות אנגלית ומתמטיקה. אם זה כל כך לא נחוץ, האם לא חבל על הזמן ועל הכסף?

 

הורדת קרנה של תורה

ההתנגדות ללימודי חול בחברה החרדית היא אידאולוגית: לא הלכתית ולא טכנית,  אלא אידיאולוגית.

יש הטוענים שלימוד מקצועות חול נחשב לדבר שלילי בגין אחת הסיבות הגוזרת את נחיצותם: האקדמיה. גדולי ישראל חוששים כיום חשש רב מפני השפעתה של האקדמיה, ומסיבה זו הם אינם מעוניינים להכניס לימודי ליבה לבתי הספר היסודיים. אך תשובה זו אינה מספקת, מכמה טעמים. ראשית, סכנת האקדמיה אינה מיוחדת לגברים. היא רלוונטית לא פחות לנשים, ולמרות זאת הן לומדות מקצועות חול. היהדות החרדית יודעת להילחם בסכנת האקדמיה בדרכים אחרות, ואין צורך לשלול לשם כך את לימודי החול כולם. יתרה מזו, ההימנעות מלימודי מתמטיקה ואנגלית יוצרת מצב שאלו שיוצאים לאקדמיה מגיעים דווקא למקצועות “מסוכנים” יותר, כמו משפטים, חינוך, פסיכולוגיה ועבודה סוציאלית. מקצועות אלו אינם דורשים ידע רחב במתמטיקה ובאנגלית, וניתן להשתלב בהם בקלות יחסית גם ללא לימודי ליבה. לעומת זאת, אם היה בידי יוצאי החינוך החרדי ידע טוב יותר של מקצועות החול, סביר להניח שהם היו מעדיפים מקצועות מכניסים יותר ורגישים פחות מבחינה רוחנית, כמו הנדסה, מדעים וכלכלה. נוסף לכך, ההתנגדות לאקדמיה היא עניין חדש יחסית, ואילו ההימנעות מלימודי ליבה עתיקת יומין. נראה אפוא כי יש סיבה עמוקה יותר המביאה את החינוך החרדי להתנגד ללימודי ליבה בתלמודי התורה.

המאבק הראשון בשינוי תכני הלימוד בחינוך הילדים מתחיל עם הופעת ההשכלה האירופית ותנועות ההתבוללות, הרפורמה והחילון שבעקבותיה. אחד הראשונים שהציעו להוסיף לימודי חול אל תכנית הלימודים היה נפתלי הרץ ויזל, מראשוני המשכילים, בקונטרס “דברי שלום ואמת”:

והנה לחנך נערי בני ישראל על הסדר הנכון יחלק לשתי מחלקות; המחלקת האחת היא ללמדו תורת האדם, והן הדברים שבעבורן בעליהן ראויין להקרא בשם אדם, כי הנעדר מהן כמעט שלא יאות לו התאר הזה, וכמו שיתבאר. והמחלקות השנייה היא ללמדו תורת ה’, שהן חקי האלהים ותורותיו. […] ובכלל תורת האדם הן הידיעות הנימוסיות, דרכי המוסר והמידות הטובות […] וכן לדעת קורות הדורות (היסטאריע) וצורת הארצות והימים (גיאוגרפיא) ומנהגי המדינות ומשפטי המלכים וכיוצא באלה, וכן כוללת החכמות הלימודיות, כמו חכמת המספר (אריטמעטיק) וחכמת המדידה (גיאומעטריא) וחכמת תכונת השמים (אסטראנאמיא) וכיוצא בהן.[7]

גדולי הרבנים באותו דור התנגדו לרפורמות שהציע ויזל, ומשם ואילך הפך המאבק בהכנסת לימודי חול למאבקה של היהדות הנאמנה בהשכלה.

בדרך כלל אנו מפרשים את הסכנה שבהשכלה בתור חשש מפני דעות של כפירה. אולם, חשש זה אינו מסביר מדוע יש להתנגד ללימודים כמו מתמטיקה ואנגלית. בלימודים אלו אין כאמור חשש כפירה, ואכן, אין לנו בעיה שבנותינו ילמדו זאת. נראה שיש חשש מיוחד מהכנסת לימודים אלו לחינוך הבנים. מדוע? הלא בוודאי איננו רוצים לשלול מילדינו עתיד תעסוקתי שיאפשר להם פרנסה ברווח ובכבוד. מדוע אפוא אנו מתנגדים כל כך לעשות את המעט היכול לעזור להם בכך? לעניות דעתי, התשובה לכך טמונה בחרדה החרדית – המוצדקת בהחלט – מירידת קרנם של חיי תורה. חרדה זו התפתחה לתפיסה תרבותית-אידאולוגית מורכבת ומשמעותית, ויש בה יותר מאשר חשש מהשפעות זרות.

בנאום המפורסם ביותר של מרן הגרא”מ שך זצ”ל, הלוא הוא “נאום השפנים והחזירים”, מתבטאת לדעתי תפיסת העולם העומדת ביסוד שלילת לימודי החול. הרב שך תיאר בנאומו את כליל תפארת השבת היהודית, הניכרת בארחו ורבעו של היהודי הפשוט המסובב כל השבוע בכפרים עם מרכולתו, וכעבד המשרת את אדוניו מביא לבני הכפר את הסחורה שהם זקוקים לה. אולם, כאשר הוא חוזר אל ביתו בערב שבת, הוא פושט את בגדיו הצואים ולובש לפתע מלכות. עתה הפך העבד הנקלה למלך היוצא במאור פנים לקבל את שבת המלכה.

מה התכוון הרב שך להעביר למאזיניו בתיאור מכמיר לב זה? הוא התכוון לזעוק זעקה גדולה ומרה: אין בעולם כולו שום תוכן, שום ערך ושום טעם, מלבד התורה והמצוות, מלבד ה’יידישקייט’! הסכנה הטמונה בהכנסת לימודי חול לתלמודי תורה אינה שילדינו ידעו קצת אנגלית ומתמטיקה ויוכלו לפרנס בבא היום את משפחתם בכבוד. הבעיה אינה גם שלימודים אלו יביאו אותם לאקדמיה. הבעיה היא שההשכלה במקצועות חול עלולה להוריד בעיניהם את ערכה של התורה.

הסכנה הטמונה בהכנסת לימודי חול לתלמודי תורה אינה שילדינו ידעו קצת אנגלית ומתמטיקה ויוכלו לפרנס בבא היום את משפחתם בכבוד. הבעיה אינה גם שלימודים אלו יביאו אותם לאקדמיה. הבעיה היא שההשכלה במקצועות חול עלולה להוריד בעיניהם את ערכה של התורה

הפחד הגדול של הרב שך ושל שאר גדולי ישראל היה, שלימודי החול יגרמו ליהודי שלא להעריך עוד את השבת, את היידשקייט, את התורה והמצוות – שהתפיסה התמימה של “כי הם חיינו ואורך ימינו” תאבד ממנו. הם חששו שהבלעדיות של התורה תאבד, שהיא תעמוד במדף אחד לצד ספרי האנגלית והמתמטיקה. זוהי הסיבה העמוקה ליחס העוין לכל מה שמריח ממנו ריח של השכלה.

אבקש להבהיר עמדה זו בציטוט מדברי הרב מרדכי ברויאר (המפורסם גם בזכות “שיטת הבחינות” שפיתח כדי להגן על התנ”ך מפני ביקורת המקרא הכפרנית). הרב ברויאר עצמו לא נמנע מהשכלה חולית, אבל הסביר באריכות את ההתנגדות הרבנית להשכלה:

מלחמת ראשי הישיבות בהשכלה לא היתה, ולא יכולה היתה להיות, מלחמה במדעים ובמקצועות התלויים בהם, אלא גדולי ישראל נלחמו על עצם מעמד התורה בישראל. לשעבר, הכיר כל אדם מנסיונו האישי את מעלתו היתרה של העיסוק בתורה, שכל עסק אחר לא ישווה לו; שהרי כל היום הוא עסק במלאכתו […] הסיפוק היחיד שהוא מוצא בה, שהיא נותנת לו די מחסורו אשר יחסר לו כדי להחיות את נפשות בני ביתו. ורק כאשר הוא חוזר ממלאכתו לעת ערב והולך לבית המדרש כדי לשמוע שם שיעור גמרא, הוא ימצא סיפוק אמיתי. או אז הוא רואה, שכל היום עסק בדברים חומריים, גשמיים שהנפש לא תימלא בהם, ורק עתה הוא עוסק בעבודה אינטלקטואלית שהשכל מוצא בה עניין; הוא מקשה קושיות ושומע תירוצים שכולם בתחום הרוח. וכאשר הוא משווה את השעה הזאת של קורת רוח עם מה שעשה כל היום במסגרת מלאכתו, נדמה לו שכל היום לא היה כדאי אלמלא זכה עתה לעסוק בתורה. ומיד הוא לומד לאהוב את התורה ולכבד את התורה, ובכל לב הוא מברך את ברכת התורה שאיננה רק ברכת המצוות, אלא היא ברכת שבח והודיה לה’ שהעריב על פיו את דברי התורה ושם את חלקו בין יושבי בית המדרש, שהעיסוק הרוחני הוא העונג היחיד של חייהם.

והאמור בכבוד התורה אמור גם בכבוד לומדיה. כאשר אדם הולך בשבת לבית הכנסת ורואה ב’מזרח’ את הרב שאור התורה קורן מעור פניו, מאליו הוא מעריץ את האיש הזה וחולק לו כבוד, שהרי הוא יודע את עומק ההבדל שבינו ובין הרב: הוא עסק כל השבוע בעניינים חומריים, שכולם בתחום המעשה הגשמי ורוח אין בהם; ואילו הרב הזה הוא איש רוח אמיתי, שהדבר היחיד המעניין אותו הוא התלמוד ומפרשיו. כל השבוע היה מוטרד מסתירה מזעזעת בין שני מאמרים של הרמב”ם, שלית נגר ובר נגר דיפרקינה. וכאשר מצא בסופו של דבר את הפתרון, היה רוצה לצאת בריקוד מרוב שמחה. וכל באי בית הכנסת חשים בשמחה הזאת של איש הרוח שהתגבר על בעיה שכולה בתחום הרוח. איך אפשר שלא להעריץ את האיש הזה שכל מעייניו הם שכל והיגיון ורוח!

אולם כל הכבוד הזה וכל המעמד הזה הועמד בסכנה על ידי ההשכלה, שהרי היא שתגרום שהצעירים העוזבים את הישיבה לא יתפרנסו כזגגים או כסוחרים, אלא ילכו לאוניברסיטה ויתפרנסו אחר כך כרופאים או כפיסיקאים. ועתה הגע בעצמך: אדם יושב כל היום במעבדה וחוקר תופעה בתחום מחקר הטבע ובסוף מוצא פתרון חדש שאיש לא מצא לפניו – רק מי שזכה להישג כזה מכיר את הסיפוק ואת השמחה שהוא גורם לאדם […] וכאשר הוא חוזר מן המעבדה לעת ערב והולך לבית המדרש כדי ‘לקבוע עתים לתורה’ – גם אם נתמזל מזלו, ומגיד השיעור הוא מומחה וגדול בתורה, הרי בלי משים הוא משווה את החוויה הרוחנית של לימוד התורה לחוויה הרוחנית של העיסוק בפיסיקה, ולא תמיד ברור לו איזו משתי החוויות האלה גדולה יותר. וכעין זה ממש כאשר הוא הולך בשבת לבית הכנסת ורואה שם את הרב. הוא יודע שהרב הזה עסק כל השבוע בענייני רוח – ממש כשם שהוא עצמו עסק כל השבוע בענייני רוח. והרי הוא שואל את עצמו: היש באמת בינינו הבדל כל כך תהומי?

נראה לי, שזהו בדיוק המצב שגדולי ישראל ביקשו למנוע כאשר נלחמו מלחמת חורמה בהשכלה.[8]

תיאור מדויק זה מלמד אותנו כי הרבה לפני שעלינו לחשוב על חרדה מפני תופעת החילון, עלינו לחשוב על חרדה מפני הערך והטעם שבני אדם עשויים למצוא בעולם שמחוץ לתחומי התורה והמצוות. זוהי החרדה הבסיסית שבזכותה זכינו לכינוי “חרדים”.

תפיסה זו באה לידי ביטוי גם בדבריו של מרן הגראי”ל שטיינמן זצ”ל. בשנת תשע”ב, בעת ביקורו באירופה, הוא נאם בפני יהודי צרפת ואמר את הדברים הבאים: “מה החינוך היום? החינוך הוא תורה! ותורה! ותורה! אין זולת זה שום דבר אחר. רק תורה. ומי שרוצה להיות מאושר שילמד את הבן שלו תורה”.[9] דברים אלה מבטאים עמדה נחרצת, אף נחרצת מאוד, הרואה בלימודי חול וברכישת מקצוע דבר בעייתי, שלא לומר שלילי. אבל לימודי החול אינם בעיתיים בגלל תוכן ספציפי שיש בהם, אלא משום שהם מורידים מהבלעדיות של התורה.

אם באתם לשאול מהי הבעיה באקדמיה, זוהי אפוא התשובה: האקדמיה יוצרת אצל האדם עולמות תוכן ורוח מגוונים ומרתקים, שגם אם אינם מנוגדים לעולמה של תורה, הרי שאינם כרוכים בתורה

החברה החרדית מוכנה להכיל בקרבה סוחרים, עסקנים, בעלי אומנויות שונות; אך היא איננה מוכנה להכיל מקצועות שכרוכים בהכשרה אקדמית גבוהה. אם באתם לשאול מהי הבעיה באקדמיה, זוהי אפוא התשובה: האקדמיה יוצרת אצל האדם עולמות תוכן ורוח מגוונים ומרתקים, שגם אם אינם מנוגדים לעולמה של תורה, הרי שאינם כרוכים בתורה.

כאשר אנו שואלים מדוע עולם התורה אינו רואה בעין יפה לימודי מקצועות חול בסיסיים, ואף מביע לכך התנגדות אקטיבית – נדמה כי זוהי התשובה.

***

כידוע לכל, התורה אינה שוללת את ההשתלמות בידיעות כלליות, ואפילו שלא לשם פרנסה. גדולי ישראל המפורסמים ידעו היטב מדעים כלליים, ודי להזכיר את הספר “איל המשולש” של הגר”א, ואת דברי תלמידו ר’ ישראל משקלוב, בהקדמתו ל”פאת השלחן”: “כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו […] וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע ומשולשים והנדסה וחכמת מוזיקא”. החשש מפני לימוד מקצועות אינו השפעה זרה, וגם לא ביטול תורה. החשש הוא ירידת קרנה של תורה.

הדאגה לעתידם הרוחני של ילדי אכן עומדת מעל הדאגה לעתידם הכלכלי, אבל השתים אינן מבטלות זו את זו. כיצד יתפרנסו בני ללא כלים בסיסיים בשוק התעסוקה? האם יכול אני להיות סמוך ובטוח שכולם יוכלו לשבת באוהלה של תורה ולהיפטר מעול דרך ארץ?

האם תשובה זו מניחה את הדעת – את דעתי או את דעת אחרים? האם היא מורידה מדאגתנו לעתיד ילדנו? באשר לעצמי, קשה לי לקבלה. הדאגה לעתידם הרוחני של ילדי אכן עומדת מעל הדאגה לעתידם הכלכלי, אבל השתים אינן מבטלות זו את זו. כיצד יתפרנסו בני ללא כלים בסיסיים בשוק התעסוקה? האם יכול אני להיות סמוך ובטוח שכולם יוכלו לשבת באוהלה של תורה ולהיפטר מעול דרך ארץ?

בעשרות השנים האחרונות, לא רק שלא מצאנו פתרון מניח את הדעת ללימודי חול על טהרת הקודש, אלא שמצבם של לימודים אלו רק הורע. בשנים עברו, רוב בתי הספר החרדיים שהשתייכו לחינוך העצמאי לימדו לימודי חול ברמה סבירה. היו מעט תלמודי תורה שלא היו שייכים לחינוך העצמאי, אבל בהם למדו רק אותם מעטים שייעדו את עצמם לעתיד תורני. אולם, בדור האחרון, ירדה קרנם של לימודי החול. תלמודי תורה ללא לימודי חול כלל הפכו לנורמה, וגם בחינוך העצמאי הלכו מקצועות אלו ודעכו.

עברו יותר ממאתיים שנה מראשית ההשכלה, ונסיבות דורנו שונות בתכלית מהנסיבות דאז. ולמרות זאת, המאבק להחדרת לימודי חול לחינוך התורני עדיין נדמה למאבקם של המשכילים, המבקשים להידמות לחברה החילונית, בשלומי אמוני ישראל המבקשים לחנך יהודים טובים שעבורם השבת היא פסגת השבוע והתורה היא טעם החיים. אני סבור שאסור לנו להשלים עם מצב זה. למען עתידנו ועתיד ילדינו, צו השעה הוא להקים מוסדות חינוך על טהרת הקודש שמשלבים לימודים כלליים ברמה סבירה. אין הדבר תלוי אלא בנו.

 


[1] הנתונים מבוססים על: צ’רנוביצקי ופלדמן, החצר האחורית של החינוך בישראל: מערכת החינוך החרדית, תמונת מצב והמלצות מדיניות, ינואר 2018.  http://www.berl.org.il/wp-content/uploads/2018/02/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%AA.pdf

[2] בבלי קידושין כט, א.

[3] שם פב, א.

[4] https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3761631,00.html

[5] שם.

[6] וראה מאמרו של אלי מורגנשטרן, “חשיבותו של החינוך הריאלי” https://iyun.org.il/article/education-and-jobs-market/mathematics-education/

[7] נפתלי הרץ ויזל, דברי שלום ואמת, פרק א. וראה: עמית עומר, סקיולריזם חרדי ועורמת ההיסטוריה, צריך עיון, כ”ו אב תשע”ז.

[8] הרב מ’ ברויאר, “מלחמות אבודות מראש”, מסכת, חוברת ג, תשס”ה, עמ’ 141-140.

[9] יתד נאמן, 03.09.2012.

מאתר צריך עיון, כאן.

האם חייבים לחלוץ תפילין לפני השקיעה? – הרב אליהו ובר שליט”א

תפילין בתפילת ערבית

מנהג ישראל באלף שנה האחרונות (אולי יותר) שאין מניחין תפילין כל היום ועל כן לא דנו הפוסקים הלכה למעשה בשעה הראויה לחליצת תפילין אלא באופן של תשעה באב או שאר תענית ציבור לאלו הנוהגים להניח במנחה ושם נח’ ודנו מתי שעת החליצה הראויה ולא בשאר מקומות.

רציתי לסכם כל הסוגיא של תפילין בלילה בצורה מסודרת ולבאר בזאת את המנהג הראוי להניח ומתי ראוי לחלוץ תפילין.

הסוגיא במנחות וביאורה הנראה ע”פ הרמב”ם.

[מנחות לו.] “תנו רבנן תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן כיצד היה משכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו מניחן וכשיגיע זמנן ממשמש בהן ומברך עליהן ועד מתי מניחן עד שתשקע החמה רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה ומודים חכמים ורבי יעקב שאם חלצן לצאת לבית הכסא או ליכנס לבית המרחץ ושקעה חמה שוב אינו חוזר ומניחן אמר רב נחמן הלכה כרבי יעקב רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא איכא דאמרי אין הלכה כרבי יעקב והא רב חסדא ורבה בר רב הונא מצלו בהו באורתא ההוא פליגא”.

ברש”י [ד”ה ומודים חכמים] פירש הברייתא דכ”ע ס”ל לילה לאו זמן תפילין וע”כ אינו חוזר ומניחן עיי”ש, ולכאורה ס”ל שמח’ התנאים לגבי להשאר עם תפילין כשרוצה להיות מעוטר בהן אבל לא לשם מצוה וקשה לשם מה רוצה להשאר בהן ואם לשמירה מאי טעמיה דת”ק ור’ יעקב שאוסרים אחר זמן הנ”ל.

והנה בהמשך הסוגיא הק’ “ומי אמר רבה בר רב הונא הכי והא אמר רבה בר רב הונא ספק חשיכה ספק לא חשיכה לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשיכה חולץ התם בערב שבת איתמר מאי קסבר אי קסבר לילה זמן תפילין שבת נמי זמן תפילין אי קסבר שבת לאו זמן תפילין לילה נמי לאו זמן תפילין” ומשמע שהבינו דאי לילה זמן תפילין שייך להתפלל ערבית בתפילין ואי לאו זמן תפילין לא שייך, ולכאורה קשה א”כ מה ההו”א שרבה בר רב הונא ס”ל כת”ק והרי לת”ק מניחין עד שתשקע החמה ולדעת רבה בר רב הונא אינו חולץ עד ודאי חשיכה וע”כ שדעה שלישית היא ואינו לא כת”ק ולא כר’ יעקב ומי הוא הדעה החולקת.

[ובאמת יש לתמוה בכל זה והרי בכל מקום קיי”ל הלכה כחכמים וכאן אין אפילו דעה אחת דס”ל הלכה כחכמים וביותר שכשאמרו אין הלכה כר’ יעקב היה פשוט לגמ’ דהל’ כת”ק ולכן הק’ מרבה בר רב הונא דמצלי ביה באורתא ולא אמרו דס”ל כחכמים, ואף שיש לדחוק בדברי חכמים שפירוש דבריהם עד זמן שינה היינו צאה”כ כיון שזה זמן ‘ובשכבך’ שאמרה התורה לא נראה כן בלשון הגמ’]

ובהמשך הגמ’ איתא דעת ר’ אלעזר ור’ יוחנן שאסור להניח תפילין בלילה, ור’ אשי היה מניחן וס”ל שלשמרן מותר אפילו בפרהסיה אבל לשם מצוה הלכה ואין מורין כן, אמנם בירוש’ פ”ב בברכות משמע שסוגיא זו היא אפילו למ”ד לילה לאו זמן תפילין וז”ל “ר’ אבהו בשם רבי אלעזר הנותן תפילין בלילה עובר בעשה ומה טעם ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה ימים ולא לילות ימימה פרט לשבתות וימים טובים והא ר’ אבהו יתיב מתני ברמשא ותפילוי עילוי מצדדין הוה וכמין פיקדון היו בידו אית דבעי מימר לא אמר אלא הנותן אבל אם היו עליו מבעוד יום מותר” וא”כ אף אם ס”ל שלילה לאו זמן תפילין מ”מ אם היו עליו מבעוד יום מותר.

וכן דעת הרמב”ם [פ”ד מתפילין ה”י הי”א] וז”ל “זמן הנחת התפילין ביום ולא בלילה שנאמר מימים ימימה, חוקה זו היא מצות תפילין, וכן שבתות וימים טובים אינן זמן תפילין שנאמר והיה לאות ושבתות וימים טובים הן עצמן אות, ומאימתי זמן הנחתן משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירהו עד שתשקע החמה, מי שהניח תפילין קודם שתשקע החמה וחשכה עליו אפילו הן עליו כל הלילה מותר, ואין מורין דבר זה לרבים אלא מלמדין את הכל שלא יניחו תפילין עליהן בלילה אלא יחלצו אותן משתשקע החמה, וכל המניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו שנאמר ושמרת את החקה הזאת וגו’ מימים ימימה”

והנה הרמב”ם ס”ל א”כ בביאור הסוגיא במנחות דאיירי למ”ד לילה לאו זמן תפילין וכדמוכח בירוש’ וא”כ אין לו ראיה שר’ אשי ס”ל לילה זמן תפילין וע”כ פסק כשיטת ת”ק בברייתא הנ”ל, והנה אף רש”י ס”ל שתנאים הנ”ל ס”ל לאו זמן תפילין ומ”מ ס”ל שיכול להשאר עם התפילין בלילה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל אינו יכול להניחן לכתחילה לכ”ע שם בברייתא כיון דלאו זמן תפילין, ונראה דסבירא להו לרש”י והרמב”ם שאף למ”ד לאו זמן תפילין היינו להניחן אבל אם היו מונחין עליו מקודם מקיים מצוה אפילו בלילה ועל זה נחלקו עד איזה שעה יש בזה מעלה אבל לא נחלקו ברוצה לשמרן, וכמו שנראה מדברי רב אשי שלא השאירן כדי לשמרן אלא לעניין אחר, ואי נימא הכי אולי רב חסדא ורבה בר רב הונא דמצלו ביה באורתא גם סבירא להו לילה לאו זמן תפילין רק כיון שפסקו כרבי יעקב נשארו עד אחר התפילה עם התפילין ומשום מעלת התפילה בתפילין ובהמשך אכתוב בזה.

והנה להלכה דעת הרמב”ם [הנ”ל] להדיא דקיי”ל שלילה לאו זמן תפילין שכתב שהמניחן בלילה עובר בעשה וטעמו שכיון שסתם הסוגיא בירושלמי ס”ל כן וכן אפשר לבאר בסוגיא במנחות ע”כ פסק כן, ובכסף משנה כתב שכיון שביאר דהני תנאי ס”ל לילה לאו זמן תפילין וכן דעת רבי יוסי הגלילי א”כ הוו רבים לגבי ר”ע וע”כ פסק כן.

היוצא מזה ע”פ דעה הנ”ל: להניחן לכתחילה אחר השקיעה הוא ספק איסור עשה או לאו ואחר צא”כ הוא ודאי איסור עשה / לאו וממילא אפילו לשמרן אסור [המוצא תפילין בשבת או באופן שאין דרך אחר לכ”ע מותר להניחן דרך מלבוש כיון שאין כוונתו לשם מצוה כלל ואינו נראה לצורך מצוה ומ”מ יש לו לכסות], ולהשאר עמהם אחר השקיעה מותר וא”צ לחלוץ ואחר צא”כ מותר להשאר ואפילו לשם מצוה אבל אין מורין כן ולשמרן מותר להשאר, אמנם לשיטת בני מערבא חייב לחלוץ בשקיעה והחולץ מברך ‘לשמור חוקיו’ ובירוש’ הביא שני הדעות.

שיטת הסוברים לילה זמן תפילין

בראשונים נמצא שיטה שניה דקיי”ל לילה זמן תפילין הוא ותחילה אבאר שיטות החולקים בזה ואח”כ ביאור הסוגיא הנ”ל בכמה דרכים, הרשב”א [עירובין צו:] כתב כן להדיא להלכה וז”ל “ולענין לילה קיי”ל כר”ע דלילה זמן תפילין דבחקת הפסח הכתוב מדבר, ובמנחות איפסיקא הלכתא הכין” וכ”כ הרא”ש בהל’ תפילין [סי’ יז’], ובעיטור [הל’ תפילין] פסק להלכה דלילה לאו זמן תפילין ובשבלי הלקט הביא מחלוקת הגאונים בזה, ובטור [סי’ ל’] נקט להלכה כשיטה דלילה זמן תפילין.

ובב”י האריך בעניין הברייתא של יוצא לדרך וכתב שהרמב”ם לא כתבה כיון דס”ל לילה לאו זמן תפילין וע”כ כתב שכיון שהרי”ף והרא”ש כתבוה נקט כן להל’ וע”כ פסק לילה זמן תפילין ודלא כהרמב”ם, וז”ל הש”ע “אסור להניח תפילין בלילה, שמא ישכחם ויישן בהם”, אמנם אם נאמר שהברייתא סוברת לילה לאו זמן תפילין ממילא הקושיא למה הרמב”ם השמיטה נשארת אבל אין לנו ראיה מה סובר הרי”ף.

 בביאור הסוגיא במנחות ועוד סוגיות בתלמוד העוסקות העניין זה נח’ הראשונים לפי השיטה דלילה זמן תפילין ובהמשך הדברים יתבאר בעז”ה, אמנם לא כל הראשונים שכתבו הלכה לכאן או לכאן ביארו כל הסוגיות וא”כ א”א להוכיח ממהלך אחד שיטת האחרים אא”כ זה מוכרח לפי דעתו במקומות שביאר להדיא דעתו.

גם לגבי פסיקת ההלכה יש מקום לדון לכאן או לכאן

ביאור הסוגיא לשיטה זו

וז”ל הרא”ש “וכתב בעל התרומה ז”ל הא דקי”ל הלכה דלילה זמן תפילין הוא היינו לענין שא”צ לחלוץ מיד שהוא לילה מיהו אסור להניחן לכתחלה בלילה מדאמר עד מתי מניחן עד שתשקע החמה רבי יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכ”א עד זמן שינה ומודים חכמים ורבי יעקב שאם חלצן ליכנס לבית המרחץ או לבית הכסא ושקעה החמה שוב אין מניחן אלמא חכמים ורבי יעקב סברי לילה זמן תפילין מדשרו להניחן בראשו עד זמן שינה מודים לת”ק דאין מניחים לכתחלה משתשקע החמה ואין לומר דסברי לילה לאו זמן תפילין וכו’ אבל למ”ד זמן תפילין א”צ לחלוץ בלילה וגם אין מניח בלילה משום הרחקה דילמא אתי לישן בהן והא דתניא בפ’ המוצא תפילין הניעור בלילה רצה חולץ רצה מניח רצה מניחן בראשו קאמר דאין צריך לחלצן דאי אם רצה מניחן לכתחילה קאמר לא הוי צריך למימר רצה חולץ דהא אפילו לכתחלה יכול להניחן אלא הכי קאמר רצה חולץ רצה מניח מלחלוץ ובעל העטור כתב בשם הגאונים בעניין אחר וכאשר כתבתי כן עיקר” ע”כ.

שיטת הרא”ש בפסיקת ההלכה וביאור דבריו – שלהלכה פוסק שלהניח לכתחילה אסור בלילה מדרבנן ולהשאר עם תפילין מותר וא”צ לחלוץ בלילה, אמנם בסוגיא דר’ אשי דהוה מנח תפילין בהא הביא גירסת הרי”ף שנשאר עם התפילין ואמר שעושה לשמרן ובאמת כוונתו היה למצוה וא”כ לפי דעת הרי”ף לגבי להניח לכתחילה אסור בכל אופן ולגבי להשאר זה הלכה ואין מורין כן, ובאמת במח’ התנאים בזמן החליצה נראה שדעת הרי”ף שאין הל’ כר’ יעקב וממילא זמן החליצה הוא שקיעה לדעתו ולפי המתבאר היינו זמן החליצה בפרהסיה, ולפי גירסת רש”י ונראה שכן דעת הרא”ש דר’ אשי היה מניחן לכתחילה וע”ז אמרו הלכה ואין מורין כן אבל לגבי זמן החליצה אין ראיה בסוגיא ואפשר לומר שגם בזה הוא הלכה ואין מורין כן ואפשר לומר שבזה לכ”ע הוא הלכה ומורין כן ואין ראיה מוכרחת בדברי הרא”ש, ובטור נראה שנקט בדעת הרא”ש שלגבי להשאר זה הלכה ואין מורין כן ולא כתב מאיזה שעה.

בש”ע פסק להלכה כשיטה שלילה זמן תפילין ואעפ”כ פסק להלכה שזמן החליצה משתשקע החמה והטעם שאף שלגבי לילה זמן תפילין בזה כתב בבית יוסף ששיטת הרי”ף שלילה זמן תפילין מ”מ לגבי שעת החליצה הרי הרי”ף נקט שהזמן הוא משתשקע החמה וממילא הרי”ף והרמב”ם נקטו דעה אחת ונקט כדעתם וכדרכו בפסק וע”כ פסק שזמן החליצה משתשקע החמה, אמנם ע”פ דעתו גם בהל’ חנוכה שכשאמרו “משתשקע החמה” היינו סוף שקיעה והוא צא”כ ה”ה בהל’ תפילין נקט שהוא צא”כ וכ”כ המג”א והמ”ב שזמן חליצת תפילין הוא צא”כ ולא שקיעה ואחריו הוא הלכה ואין מורין כן, ולגבי להניחן לכתחילה גם נקטו שהוא עד צא”כ והטעם כנ”ל, ולמעשה מוכח כן מהסוגיא שאמרו שבערב שבת בביה”ש לא חולץ ולא מניח אבל בשאר יומי בבין השמשות אין צריך לחלוץ למ”ד לילה זמן תפילין.

אמנם לגבי להניח לכתחילה פסק הש”ע שאסור אפילו לשמרן אא”כ ביוצא לדרך שמותר להניחן והגר”א תמה עליו שנראה שלמ”ד שמותר להניחן ביוצא לדרך ע”כ ס”ל שמעיקר הדין מותר להניחן לכתחילה לשמרן ועל כן פליג אשולחן ערוך בזה להדיא וס”ל דקיי”ל שמותר להניחן לכתחילה בלילה לשמרן, אמנם להניחן שלא לשמרן נראה דס”ל שאינו הלכה ואין מורין כן דהנה נחלקו הפוסקים ביוצא לדרך שכתב בעל העיטור שאף מברך עליהם מיד כשמניחן וא”כ לדבריו י”ל שאף כל לילה הוא הלכה ואין מורין כן שמותר להניחן וכדעת רש”י, אמנם הרא”ש ס”ל שלא יברך על הנחתן עד שיגיע הזמן וא”כ ס”ל שאף שהתירו לו להניחן לשמרן כיון שרק באופן זה מותר להניחן א”כ אין לו לברך וא”כ לכאורה אינה הלכה ואין מורין כן להניח לכתחילה אלא זה ודאי אסור אא”כ לשמירה, אמנם כתב הביאור הלכה שאחרי שהניחן לשמירה מותר לכוון לשם מצוה רק לא יברך וכנ”ל.

היוצא מזה ע”פ דעות הנ”ל: עד צא”כ יכול להשאר עם התפילין ולגבי להניחן לכתחילה במ”ב הביא שמשמע מהמג”א שמותר ובפמ”ג מסתפק בזה ולמעשה פוסק המ”ב שלא יניח אא”כ לא הניח כל היום שיניחם אז ולא כתב אם יברך על זה או לא, אחר צא”כ יכול להשאר עם התפילין כשאינו הוראה [אף זה יתבאר לקמן] ואף לשם מצוה וכן מותר להשאר לשם שמירה אפילו לשם הוראה, ולהניחן לכתחילה להש”ע אסור ולהגר”א מותר לשם שמירה ומורין כן אבל לא רק לשם מצוה כשאינו צריך לשמירה ואחר שהניחן יכול לכוון לשם מצוה אבל לא יברך על זה.

שיטה שניה בביאור הסוגיא

לכאורה הנראה בשיטת רש”י במנחות דלמ”ד לילה זמן תפילין מותר להניחן לכתחילה ומ”ש חכמים שלא יניחם לכתחילה זה רק למ”ד לילה לאו זמן תפילין ובזה הוא הלכה ואין מורין כן אבל לגבי להשאר עמהם לא מצינו אפילו שאין מורין כן אלא הוא הלכה ומורין כן, וכ”ה לכאורה שיטת הרא”ש ולעיל כתבתי בזה.

ובשבלי הלקט עניין תפילין כתב וז”ל “וזמן הנחת התפילין כל זמן שלא שקעה החמה ואפי’ בין השמשות זמן הנחה היא דאמרינן הלכתא לילה זמן תפילין הלכה ואין מורין כן. ומנהג בשתי הישיבות לאחר כימי השמים על הארץ אז מסלקין אותן וכו’ לר’ משה גאון ז”ל והלכתא כל היום כולו זמן הנחת תפילין דכתיב מימים ימימה ימים ולא לילות ועד בין השמשות יש לו רשות להניחן ואחר שקיעת החמה אל יניח דאמר ר’ אלעזר כל המניח תפילין לאחר שקיעת החמה עובר בעשה ור’ יוחנן אומר עובר בלאו ועד מתי מסלקן רב יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק רב חסדא ורבה בר כהנא מצלו בהו לאורתא וכמותן אנו עושין” ויש בדבריו מח’ בין הגאונים אם חולץ אחר ק”ש או אחר תפילת ערבית.

גם הרשב”א [עירובין צו:] כתב וז”ל “ולענין לילה קיי”ל כר”ע דלילה זמן תפילין דבחקת הפסח הכתוב מדבר, ובמנחות איפסיקא הלכתא הכין דתניא התם בפרק הקומץ רבה עד מתי מניחן בראשו עד שתשקע החמה ר’ יעקב אומר עד שתכלה רגל מן השוק וחכמים אומרים עד זמן שינה ומודים חכמים ור’ יעקב שאם חלצן ליכנס לבית הכסא ושקעה החמה שוב אין מניחן אמר רב נחמן הלכה כר’ עקיבא, אף על גב דאיכא דאמרי אין הלכה אתמר, הא אקשו עליה מדרב חסדא ורבה בר רב הונא דמצלו בהו באורתא ואמרינן ההיא פליגא, וכיון שכן לכשתמצא לומר אין הלכה איתמר אנן כרב חסדא ורבה בר רב הונא קיי”ל דרבים נינהו לגבי רב נחמן, ואמרינן נמי התם אמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב אשי וחשך ולא סליק תפילי ואמרי לי’ לשומרן קא בעי מר וא”ל אין וחזיתיה לדעתיה דלאו לשומרן קא בעי אלא קא סבר הלכה ואין מורין כן וקיי”ל כרב אשי דבתרא הוא, והא דאמרינן בפ”ק דברכות לתפילין כאחרים היינו משיכיר את חבירו ברחוק ד’ אמות, לא קשיא דלכו”ע מזמן שינה ואילך אסור להניחן גזרה שמא ישן בהם ויפיח בהם וכיון שהוא חולצן בזמן שכיבה אשמעינן אביי עד שיכיר את חברו ברחוק ד’ אמות הוי זמן שינה, וכן פסק הרב אלפסי ז”ל בהנחתן כאביי וסילוקן כרב אשי”

וכ”כ הב”ח וז”ל “אלא הכי פירושא לילה זמן תפילין הוא לענין זה שאם היו בראשו וחשכה אין צריך לחלצן ומשמע דיכול להורות כך אף לאחרים אבל לכתחלה אין להניחם קודם הזמן הזה דזהו פירושו של אין מורין כן מיהו אינו עובר בלאו אם הניחן קודם הזמן הזה כיון דלילה זמן תפילין הוא אלא דמדרבנן אסור וכן כתב הרא”ש בשם ספר התרומה והביא ראיה מסוף פרק הקומץ וכתב שכן עיקר דלא כפירוש בעל העיטור בשם הגאונים וכו’ ובשלחן ערוך פסק דלילה זמן תפילין והמניחן לכתחלה אינו עובר בלאו אלא דאסור מדרבנן שמא ישכחם ויישן בהם וברוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם קודם זמנם ודלא כהרמב”ם דמחמיר בהא אבל בדין הניחן קודם שתשקע החמה וכו’ פסק כהרמב”ם לחומרא דאין מורין כן לאחרים להניחן עליו כל הלילה אם לא דצריך לשמרן דאז מורין כן וקצת תימה לפסוק בדין אחד מקצתו כהרמב”ם ומקצתו כהחולקים עליו” וא”כ הבין בסוגיא דמ”ד שלהניחן הוא הלכה ואין מורין כן א”כ להשאר עמהם הוא הלכה ומורין כן ולדעתו לפי רש”י והרא”ש הוא הלכה ומורין כן שמותר להשאר עם התפילין, ולעיל הבאנו שבסוגיא אפשר לבאר אחרת ושדעת הב”י לא כך ובדברי הב”ח נראה שנוקט להלכה עד זמן שינה וכ”כ התוס’ בעירובין צו. ד”ה ושמרת דהלכה עד זמן שינה, וכ”כ הב”י בשם המרדכי עד זמן שינה.

(אמנם לגבי להניח תפילין בפועל הגר”א בבאורו מוכיח מהברייתא בעמוד א’ שרק יוצא לדרך הותר להניח תפילין אבל שאר הנשים לא הותרו ואולי רב אשי סובר שהברייתא לגבי הוראה אבל למעשה מניחין ואין מורין כן)

ורמ”ע מפאנו בתשובותיו [סי’ לט’] כתב על אותם שאין מניחין תפילין במנחה וז”ל “לא דיינו שמצות תפלין רפויה היא בידנו משנים קדמוניות אלא שקמו מן המוחזקים בחכמה וחסידות להפריע את העם ממנה בשעת התפלה, ותשובתנו אליהם: על ראשון ראשון, וכו’ ועל אחרון אחרון, אמרו שבשביל המתפללין ערבית אחר פלג המנחה בטלו התפלין במנחה עצמה הם לא ידעו כי גם תפלת ערבית מצות תפלין נוהגת בה, כדהוו עבדי רב חסדא ורבה בר רב הונא דהוו מצלו בהו באורתא כדאיתא בפ’ הקומץ רבה הביאוהו הרא”ש והמרדכי, ור’ אבהו מתני בהו ברמשא כדאיתא בירושלמי, והלכה ומורין כן שלא לחלצן עד שתכלה רגל מן השוק אבל בתר הכי לא מורינן. ומה שכתב הרמב”ם זמן תפלין ביום ולא בלילה צריך למוד רב, יעויין כסף משנה וקרית ספר ותשובתנו לזמן תפלין כדלקמן, ולא נטעה בשטחיות דבריו כפי העולה בתחלת העיון בלי התבוננות. והגאונים בב’ ישיבות לא די שהיו מתפללין מנחה עם התפלין אלא אף ק”ש ערבית היו קורין בהן עד סוף ב’ פרשיות כדאיתא בהגהה מימונית ספ”ד בשם העטור, ושם בתשובתינו הנז’ בארנו יפה יפה מדוע לא היו משלימים בהם תפלתם כרב חסדא ורבה בר רב הונא כי לא היו חלוקים עליהם ודאי. וכו’ כללא דמלתא אם יאמר לכם יהושע בן נון מפומיה ובלבד מסברא שלא להניח תפלין במנחה בכגון זו לא אמרה תורה אליו תשמעון, והמונע רבים מעשות מצוה ומבקש טצדקי למפטר נפשיה צריך כפרה ודאי. ובסי’ קח’ הניף ידו שנית והוכיח שכן ראוי לכולם לעשות ולהשאר עם התפילין עד שתכלה רגל מן השוק ולהתפלל בהן ערבית ואסר בחומר לחלוץ קודם ערבית וכתב שזה חולץ בפני רבו ועוד לשונות עיי”ש וביאר שיטת הגאונים בחליצה באופן אחר עיי”ש.

מהו הוראה בזמן שאסור

הנה הט”ז הוכיח מלשון הש”ע שמחלק בין היה בא בדרך ושקעה עליו חמה לבין היה יושב בבית המדרש וקדש עליו היום שבבית המדרש אין בעיה של הוראה אמנם מלשון המ”א לעולם ברבים הוי הוראה עיי”ש, והנה באר היטב הביא משכנה”ג שהיה רגיל להשאר עם התפילין עד אחר ערבית ומשמע שם שהיה עם הציבור ומ”מ לא חשש בזה להוראה וכתב שהעולם חולץ קודם ערבית ואין להורות להם להשאר עיי”ש ומסיים בבאר היטב בשם מהרי”ל שהיה חולץ מיד אחר קדושה של מנחה עיי”ש [וצ”ע להוכיח משם שהרי אף עד סוף התפילה לא היה נשאר וע”כ או מטעם שבתשעה באב לא רצה להניח יותר משום אבילות היום או כיון שלא היה מניח כל היום זמן החליצה שלו הוא לפי סיום התפילה וכמו בשחרית אחר ובא לציון אף שלכו”ע מותר להשאר בתפילין אחר כן וא”כ אין להוכיח ממנו להלכה וצ”ע], ובלחם חמודות ועולת תמיד כתבו להשאר עד אחר ערבית והעתיקום כמה אחרונים [אליה זוטא, באה”ט ועוד].

ע”כ נראה בעניין זה למעשה דמכיון ששיטת רש”י ואולי גם הרא”ש דלגבי להשאר עם התפילין הוא הלכה ומורין כן אפילו כל הלילה וכדכתב הב”ח ולפחות עד שתכלה רגל מן השוק וכן שיטת הרשב”א וכ”כ עוד אחרונים וכנ”ל, ואף למ”ד שהוא הלכה ואין מורין כן [רמב”ם וש”ע וטור בשיטת הרא”ש ועוד כנ”ל] הרי שיטת הט”ז שבבית המדרש אינו הוראה ומ”מ מנהג הגאונים היה להניח תפילין בערבית וכמבואר בשבלי הלקט.

(ובזמנינו יש עוד טענה שכיון שבזמן לילה יש מח’ גדולה בפוסקים והרבה כתבו להחמיר כשיטת רבינו תם א”כ לשיטתו ודאי עד עב’ דקות אחר השקיעה ודאי יש מצוות תפילין א”כ הנשאר אינו מורה הלכה שהרואה יכול לומר דס”ל כרבינו תם וכ”ש עד חצי שעה מצא”כ דהגר”א שהוא כ45 דק’ אחר השקיעה ואז גם להחזון איש י”א שהוא יום א”כ לשיטה זו אינו הוראה כלל).

כנגד זה יש מעלה בתפילה עם תפילין דהנה בגמ’ במנחות הביאו דלמ”ד הלכה כר’ יעקב מצלו ביה באורתא פירוש תפילת ערבית ולכאורה יל”ע מה הביאו עניין זה שיאמרו שהיו נשארים בתפילין, ונ”ל דהנה בגמ’ בברכות [יד:] איתא “ואמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן דכתיב ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'” וכיון שיש מעלה בתפילה בתפילין ע”כ נהגו להתפלל עמהם ואח”כ חלצו, ובזה יש לבאר מנהג הגאונים שהיו חולצין מיד אחר ק”ש שאמנם עניין הנחת תפילין בתפילה לא חששו לו כ”כ אבל לעניין מעיד עדות שקר בעצמו יותר חששו לזה וע”כ קראו ק”ש עם תפילין וכמבואר.

כמה הערות

המג”א והמשנה ברורה נקטו לא כן אלא שבציבור יחלוץ ואת דברי הגאונים פירש המג”א שהיו מתפללין מבעוד יום ונראה שנמשכו אחר לשון הש”ע, והנה שיטת השו”ע בעניין זה תמהו עליו הרבה מהאחרונים, הב”ח יובא לקמן ס”ל שסותר עצמו בעניין להשאר אם הוא הלכה ומורין כן או אין מורין כן כיון שתולה את זה בזמן תפילין או לאו זמן תפילין, הגר”א דלעיל ס”ל שסותר עצמו לגבי להניחן לכתחילה לשמרן אם מותר או אסור שבמקום אחד העתיק לשון הרמב”ם ובמקום אחר נקט שמנין ביוצא לדרך אף שהרמב”ם השמיטו, בסי’ לא’ נקט שבשבת ויו”ט אסור להניח תפילין וכתב הגר”א עליו שבסי’ כט’ קיי”ל שאינו איסור אלא אין מצוה ושם תלאו בעניין אם לילה זמנן תפילין או לאו זמן תפילין והיינו אף להרמב”ם אם מותר להשאר בלילה עם תפילין אין בזה איסור להשאר אף בשבת וע”כ בבין השמשות אינו חולץ ואינו מניח ועוד מקומות והנראה בזה שכדרך השו”ע בכמה מקומות להעתיק לשון הרמב”ם ובמקום אחר לבאר את שיטתו א”כ י”ל דגם בהא העתיק לשונו ונמשך מדבריו גם בעניין חליצה בשקיעה ואחריו נמשכו האחרונים.

יש הרבה שטורחים לספר סיפורים ע”פ קבלה כך או אחרת אמנם האר”י חלץ תפיליו בשקיעה כיון דס”ל כהרמב”ם וסבר שבלילה הוא איסור עשה ואכמ”ל מ”מ אין דרך הפסק לילך לפי כל מיני כללי קבלה כאלו ואחרים, ואנחנו נעבוד את ה’ כמו שמתבאר בהלכה ולא נחשוש לכלום, יש להעיר דלדברי הגמ’ בברכות שיש מעלה בתפילה עם תפילין יל”ע במנהג העולם שנהגו ע”פ המקובלים לחלוץ תפילין קודם מוסף ונמצא כבר בב”י סי’ כה’ דלכאורה ע”פ הגמ’ אם הוא זמן תפילין לכאורה יש מעלה מיוחדת בתפילה עם תפילין ויותר משאר היום וצ”ע, אמנם כ”ז רק קושיא והיינו לחולצים התפילין וכדרך כל יום שחולץ ואינו מניח אח”כ י”ל שכאן רצו לחלוץ משום כבוד ר”ח שיראה התפילה כתפילת יו”ט, אבל הנוהגים לחלוץ ואחר מוסף מניחין מיד נראה במעשיהם דס”ל מוסף לאו זמן תפילין ומחזי כעובר על ‘לא תגרעו ממנו’ וראיתי שכך כתב ברמ”ע מפאנו [סי’ קח’] לעשות ואולי כיון שעושה כן רק להראות את קדושת היום ואינו אומר שאינו זמן תפילין אין בזה בעיה וצ”ע.