גאב”ד שערי שלום במגבית חריגה – עיגונא דגברא

בס”ד, ד’ בניסן תש”פ

המלצה לכופר נפש – מגבית “פדיון שבויים עבור בעל התשובה המוכה בכל גופו”

הנני בזה בהמלצה ובבקשה נרגשת אודות האי גברא יקירא הר”ר ………. הי”ו מעיה”ק ירושלים תובב”א, אשר עברו עליו כמה וכמה הרפתקי קשים מנשוא, וביודעי ומכירי קאמינא, שהנ”ל שנולד למשפחה מסורתית חזר בתשובה שלימה בצעירותו, ונשא לאשה בת למשפחה חשובה מחסידות סאטמער פעיה”ק ירושת”ו, ולרגל עסקיו המסועפים של הבעל קבעו מקום מושב בני הזוג באמסטרדם, לאשר הבעל הוא אזרח הולנד ושם עשה חיל בעסקיו, אך הותירו את דירתו במרכז ירושלים שרכש בצעירותו קודם נישואיו, ולשם היו מגיעים לפרקים לביקורים בארה”ק, ויהי לאחר לידת בנם הבכור (והיחיד) איתרע עסק ביש בינייהו, ועזבה האשה את ביתו, אך תחת אשר לנהל את ענייניה בדי”ת כדרך היראים, הרי שבעצת אחיה אשר סר מדרך התורה פנתה לבית משפט חילוני בירושלים בדרישה לעקל את רכושו מלפני הנישואין היינו הדירה שהיתה לו במרכז ירושלים, והבעל בראותו זאת סירב לתת לה גט פיטורין עד אשר תשיב לו את הגזילה אשר גזלה, ואז החל מקבל שיחות טלפון מאיימות ממר שמואל גמליאלי מאגף העגונות של משרד המשפטים בישראל, ובהן איים עליו כי ידאג לשלוח אליו שליחים שיחתכו את שתי רגליו ויהפכוהו לנכה בכסא גלגלים, ובאחד הימים אכן פרצו לביתו שבאמסטרדם חוליה בראשות קצין חקירות לשעבר ממשטרת תל אביב (אשר מפני הסכנה אי אפשר להעלות את שמו ע”ג הכתב), ובתוך רגעים ספורים שיברו את כל צלעותיו, ואז איימו עליו לטמאו כדרך הערלים במש”ז ה”י, ולבסוף סיממו אותו בחומרים כימיים ותרופות פסיכיאטריות שונות ומשונות שהחדירו לתוך גופו, הכל כדי שיוכלו להורות לו לדקלם נוסח כתוב שהציגו לו לפיו הוא ממנה סופר ועדים לכתוב ולחתום גט לאשתו וכן ממנה שליח הולכה למסור לאשתו את הגט בבית הדין המחוזי בירושלים, ואף לאחר שבעודו מסומם אמר את הנוסח שהכתיבו לו עדיין הוסיפו להתעלל בו והוליכוהו על ארבע כחית השדה, ובכן לאחר מאורע זה היה מאושפז כמה שבועות בבית החולים שבאמסטרדם, והשתחרר משם כאשר הוא שבר כלי בכל גופו, ואף אינו שולט על עשיית צרכיו ה”י, וזקוק לטיפולים רפואיים ולנטילת תרופות באופן קבוע, ואז נקבעו לו ע”י הרשויות בהולנד 100% נכות לצמיתות, ובהיותו אזרח הולנד קיבל מהם קצבה המספקת כדי מחייתו, אך דא עקא שמאחר שידע כי האשה כבר קיבלה תעודת גירושין ממשרד הדתות בישראל, וגם חשב שיסתפקו בדירה שהיתה לו במרכז ירושלים ונעשקה ממנו, לכן כאשר נפטרה אמו לפני כשלוש שנים הגיע לארה”ק להשתתף בהלווייתה, ואז עיכבה בידו האשה באמצעות ההוצאה לפועל מלצאת מהארץ לחזור למקומו באמסטרדם, בתואנה כי נותר לו חוב כלשהו עבור מזונות בנו יחידו, אשר עם השנים תפחו הריביות וההצמדות לכדי כמיליון וחצי ש”ח, ובכן הוא מעוכב כאן כשלוש שנים בלא יכולת לחזור למקומו, ובשל כך הפסיקו הרשויות בהולנד לשלם עבורו דמי נכות מאחר שהוא כבר אינו תושב הולנד, ומאידך בארה”ק אינו זכאי לפי החוק לקצבת נכות מאחר שאינו אזרח ישראלי, ולקבל אזרחות ישראלית ייעצו לו כמה מומחים שאינו כדאי, כיון שאז לא די במה שמעכבים בעדו מלצאת מהארץ, אלא יוכלו עפ”י חוקיהם גם לאוסרו בבית האסורים בעבור שאין בידו לשלם את חובות העבר עם הריביות וההצמדות (העולה סה”כ לכדי כמיליון וחצי ש”ח כאמור), ובכן הוא מעוכב כאן בארה”ק כאבן שאין לה הופכין, מבלי יכולת לספק את צרכיו המינימאליים, שלא לדבר על יכולת להשתקם ולהקים בית מחדש בישראל, וכבר מקובלנו מרבותינו ז”ל ד’עיגונא דגברא קשה מדאיתתא’, וכמ”ש המהרשד”ם (חיו”ד סימן קמ) וז”ל “ראיתי להקדים הקדמה והיא זאת, שנינו במשנה פרק אעפ”י המורדת על בעלה פוחתין מכתובתה ז’ דינרים בשבת ר”י אומר ג’ טרפעיקין וכן המורד על אשתו מוסיף על כתובתה ג’ דינרים בשבת ר”י אומר ג’ טרפעיקין, ובגמרא אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל מה בין מורד למורדת ופרש”י ז”ל מ”ש כשהוא מורד אינו נותן לה אלא חצי טרפעיק ליום וכשהיא מורדת נותנת טרעפיק, א”ל צא ולמד משוק של זונות מי שוכר את מי, ופרש”י האיש שוכר את האשה שמע מינה צערו מרובה, וכעיייייייייצעעיהצעו’, ע”כ, מכאן למדנו בפירוש שצער האיש לעמוד בלא אשה גדול מצערה של אשה, ולא עוד אלא שהאיש מלבד הצער נמשך לו גנאי, וא”כ אחר שאנו רואין כמה תשו’ חכמים ונכנסו בעובי הקורה לעגונא דאתתא, עד שהתירו לינשא בעדות אשה ואפילו על פי עבד או שפחה, אם כן כל שכן שיש לנו לחוש הרבה מאד על עגון האיש, כי מלבד הצער והגנאי הנ”ל איפשר ח”ו שמרד אשתו עליו יביאהו לידי הרהור עברה או שמא ח”ו אפי’ לידי מעשה”, עכ”ל, ואומלל זה לא די שאין בידו לישא אשה חדשה ולהוליד ילדים, גם אין בידו לדאוג באופן מינימאלי לצרכיו הבסיסיים מזונותיו ורפואתו, וכבר ידוע מדורי דורות אשר הוקבע ע”י צדיקי הדורות כסגולה נשגבה לעצירת המגפה לנדב כ”א מהונו להעמיד חופות של חתנים יתומים וכלות יתומות, עאכו”כ לנדו”ד כאמור, שהכנסת חתן קודמת במעלה להכנסת כלה, ומה גם שעלינו כתמיד מוטל לחשוב אשר בשבילנו הסער הזה, כידוע מחז”ל שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל, ואין פורענות באה על ישראל אלא בשביל קלקול הדינים, וגזל מקטרג בראש, כידוע שלא נחתם דינם של דור המבול לאבדון כ”א על הגזל, ודי בזה כדי לעורר כל מי שאין לב אבן בקרבו.

וע”כ חובה קדושה על כל מי שחפץ בחיים לו ולב”ב, אשר לא יפחות מסך של ח”י שקלים למשך י”ב חודשים עבור כ”א מבני ביתו, וגם על העוברים שבמעי אמותם יתנו כן, והשי”ת יכפר בעד עמב”י ותעצר המגפה. ואפריון נמטיה לרבני ועסקני “קופת האברכים” אשר קבלו ע”ע לארגן מגבית זו לש”ש שלא ע”מ לקבל פרס, יה”ר שתהי משכורתם שלימה מאת השי”ת ולא יבוא שום נגף בגבולם.

וע”ז באעה”ח במוצש”ק פרשת “ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל” ה’תש”פ

פנחס שפירא חופק”ק בית שמש ת”ו

Download (PDF, 182KB)

עם חתימת הגר”א שלזינגר שליט”א.
הגר”נ איזנשטיין שליט”א, רב שכונת מעלות דפנה וראש וועד הרבנים לעניני גיור: “חזקה על הגרפ”ש שליט”א שכתב דברים נכונים ע”כ ג”א מצטרף”
המלצת העדה החרדית הספרדית:
Reprinted with permission.

תגובת הר”ז קורן לדברי הר”א סולוביציק מאתמול בענין תגובת כמה מורי הוראה לקורונה

לידידי מורי ורבותי

מבין התגובות שקבלתי על התוכן וההביטויים במייל הקודם אני מתכבד להעביר לכם את תגובתו של ידידי הרב ר’ זלמן קורן שליט”א

ודברי פי חכם חן.


בס”ד

  1. בעיית סברות הכרס אינה קשורה דווקא לקורונה, ולא לניתוח מציאות קיימת. דווקא בתקופה זו הפסקים שהתירו שימוש בזום בליל הסדר הם מבחינה אינטלקטואלית ראויים לשם סברות כרס, והם גם סבלו מחוסר הבנת המציאות.
  2. ריב”ל נכרך בבעלי ראתן כדי ללמדם תורה, אל אף הסיכון הידוע מהידבקות דרך הרוח הנושבת מכיוונם וכן מזבוביהם (כתובות עז ע”ב). ועל כן איני חושב שמי שהיה מוכן ליטול סיכון קל בהרבה בהפעלת תלמודי התורה על כל פנים בימים הראשונים שמשרדי הממשלה החליטו מה שהחליטו, ראוי לאותו יחס מבזה שבו השתמשת. ולגופו של עניין אני דווקא התפעלתי מן המהירות והתושיה שרובו של העולם התורני הסתגל להוראות. וכך ישיבות של מאות לומדים התארגנו בין לילה לביתי מדרש של לא יותר ממאה, ולסגירת חדר האוכל. ואחר כך כאשר קבעו מכסה של עשרה בחדר אכן סגרו ישיבות (אינני מתכוון לאותה פונביז  שבה למד או לומר בנך). ובתלמודי תורה למדו במשמרות של עשרה לכיתה בבת אחת בסדר שאני יכול להגדיר כמופתי. (יש לי נכדים רבים בגילאים אלו בערים שונות, ולמעשה בשבועיים שאחרי פורים הייתי מסיבות שונות עם רעייתי בביתר עילית, ויכולתי לראות את הסדר בעיני. וכן גם יכולתי לראות איך בסופו של יום כאשר נסגרו תלמודי התורה, התקיימה מערכת למידה לכיתות עם מוריהם דרך טלפונים רגילים, גם אצל הבנים וגם אצל הבנות). ולגופו של עניין איני סבור שתלמודי התורה ששמרו על כיתות מצומצמות הם שגרמו להפצת המגיפה בבני ברק. חמור יותר היה עניין המניינים במקומות סגורים ובצפיפות, אך לא זכור לי מי שאמר בשם כריסו שמותר להתפלל כך במסירות נפש.
  3. חוסר הבנת המציאות בזמן הנכון וחוסר התארגנות ראוי מאפיין את כל המערכת, משרד הבטחון משרד הבריאות, מנהלי בתי חולים שפועלים על דעת עצמם, מחדל בתי אבות, מחדלים במעבדות ועוד ועוד ועוד, וכולם חיים בניסים ושומר פתאים ה’, ואנו קומתינו אינה שפופה.
  4. עלי לציין כי בכינוסים של שי ושל המכון שלך נשמעו לעיתים מרצים עם סברות כרס וגם זה היה חלק מן הוויכוח. קשה למצוא תרופה לתופעה זו של בעלי סברות כרס, אך אי אפשר לומר שהכינוסים כשלעצמם (עם או בלי זום) הם התשובה לאותה תופעה, אם כי בהחלט יש בהם בשורה.
  5. גם אם יש טענות צודקות לגופו של עניין כלפי מקצת ממורי ההוראה ומנהיגי הקהילות, ניצול משלוח הזמנות לכינוס חשוב כדי לפרוק כאב בטן בנושא זה, אכן מעוררת בי הרגשת הסתייגות עמוקה.

בברכה

זלמן מ. קורן

תשובה זה התשובה לקורונה – כתר מלכות של ישי ריבו

ישי ריבו – כתר מלוכה | Ishay Ribo – Keter Melukha

Premiered Apr 1, 2020

סינגל ראשון מתוך אלבום חדש וחמישי ״סוף חמה לבוא” – שירים על גאולת הפרט והכלל,
שבימים אלו קורם עור וגידים
ועתיד לצאת במהלך השנה הבאה בע״ה

כתר מלוכה- זהו שיר שנכתב בעקבות המציאות השונה והמאתגרת שנכפתה עלינו בעקבות נגיף הקורונה,
כתר מלוכה נכתב והופק בשבוע בלבד, כשישי והצוות הקליטו מהבית בתנאים של הסגר ובידוד.

בתפילה לבריאות שלימה ויציאה מאפילה לאורה אצל כולנו

מילים ולחן : ישי ריבו
עיבוד והפקה מוסיקלית: מאור שושן וישי ריבו

להאזנה לשיר ב Spotify
https://spoti.fi/3dIdSdj

לאזנה לשיר ב Apple Music
https://apple.co/3dHGeEt

להאזנה לשיר ב Deezer
https://bit.ly/2V54atd

להאזנה לשיר ב Tidal
https://bit.ly/3dJYi0G

להאזנה לשיר ב Amazon Music
https://amzn.to/2WZgCNF

בין תרומה לתצווה
יום הולדת קצת משונה
הכל רגיל כאן לכאורה
במה קהל ואהבה

בין תצווה לכי תישא
(ה)אסתר פורים משתה שמחה
מי יחנה ומי יסע
ומי ישא בתוצאה

בין כי תישא לויקהל
עולם מפסיק להתקהל
להשתתק להסתגר
ישמעל אדום וישראל

בין ויקהל לפקודי
אין איש בעיר ובשדה
כבר אין מול מי להתנהל
מגדל בבל שוב מתבלבל

פזמון:
ומה אתה רוצה שנבין מזה
איך מתרחקים ומתקרבים בכאב הזה
רוצה לחיות אותך
ולא להיות לבד

ומה אתה רוצה שנלמד מזה
ואיך נדע להתאחד בפרוד הזה
עד שניתן לך
כתר מלוכה

בין פקודי לויקרא
כולנו באותה סירה
אביב הגיע פסח בא
ואיתו תקווה רבה

שתקרע את רוע הגזירה
לכה דודי לקראת כלה
כבר אין לנו כוחות יותר
להתמודד להלחם

פזמון:
ומה אתה רוצה שנבין מזה
איך מתרחקים ומתקרבים עם הכאב הזה
רוצה לחיות אותך
ולא להיות לבד

ומה אתה רוצה שנלמד מזה
ואיך נדע להתאחד בפרוד הזה
עד שניתן לך
כתר מלוכה

ומה אתה רוצה שנבין מזה
איך מתנתקים ומתחברים אל הלב הזה
רוצה לחיות אותך
ולא להיות לבד

ומה אתה רוצה שנלמד מזה
ואיך נדע להתאחד בפרוד הזה
שמע ישראל ה׳
אחד ושמו אחד

המשך לקרוא…

מאתר יוטיוב, כאן.

Read By Lonely Loners – Hyehudi’s Most Popular Articles

  1. תיקוני תשובת המשקל לפגם הברית ועוד – חלק שני
  2. שיר הקורונה: חבי כמעט רגע עד יעבור זעם
  3. Shlomo Carlebach: A Gifted Musician But Also a Child Molester
  4. Nachlas Hashem
  5. מי שאינו יודע חשק אשה אינו יכול להיותו אוהב וחושק באלוה
  6. A Call to Reexamine Questionable Davening Practices
  7. כיצד העלימו הרב שך ואנשיו את דעת גדולי ישראל בעד ארץ ישראל

Best-read by subscribers:

  1. וחקר כבדם כבוד
  2. FREE: Download ‘Making of a Godol’ Here!
  3. הרבי מויז’ניץ: יהודים יראים אין מקומם בבתי דין של הרבנות הראשית
  4. Actions Speak Louder Than Words: Rabbi Meir Kahane a ‘Racist’?!
  5. FREE BOOK: The Thirteen Principles of Faith
  6. שונה הלכות המבואר’ – תמצית הלכות פורים ומגילה’
  7. Offer Korban Pesach? But the International Uproar Will Be Deafening!
  8. Corona: Knowing Who To Trust Is Trickier Than You Think
  9. עם כאלו מתירים, מי צריך אוסרים?! – הרב אשר וייס בענין הערמה במכירת חמץ
  10. Ari & Ari: How To Bake Your Own Hand-Made Matza In an Emergency

See you soon in Jerusalem!

האם המפר בידוד בעת הזאת פסול לעדות‎? – בית דין שערי שלום

בס”ד, ו’ ניסן תש”פ

לידידי הנעלה הגר”מ ציון שליט”א

בדבר שאלתו “האם מי שמפר בידוד בעת הזאת פסול לעדות”, הנה כידוע לצערינו הרב כבר בעש”ק פרשת פרה הודיעו הרשויות לאסור קיום לימודים בכל בתי הספר ותלמודי התורה ועוד שורה של הנחיות שנועדו לשמירת חיי הצבור בארה”ק, ותיכף ומיד לאחר השב”ק, כאשר נודע לנו שכמה מורי רעות חברו בענין זה לאנשי הפוליטיקין ממפלגות השמאל והרוסים האנטישמיים, ופירסמו ‘פסק’ לציבור שיש להפר את ההנחיות, הזדרזנו בבד”צ שערי שלום להוציא פסק הלכה ברור בענין בזה”ל:

1)     מאחר דקי”ל (בשלחן ערוך או”ח סימן שכ”ח ס”י וסימן תרי”ח ס”א) שמחללין שבת ויום הכיפורים עפ”י מומחה עכו”ם, א”כ הדבר פשוט שלאחר שחיוו גורמי המקצוע את דעתם לאסור קיום לימודים בימים אלו מחשש הידבקות במחלת הקורונה וכ”ש מחמת חשש הדבקת אחרים – א”כ אסור בשו”א להפר את הוראתם, והאומר אחרת מכך הרי זה בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה.

2)     וז”ל מרן בעל השבט הלוי (ח”י סימן רצא) “אשר כתב שעשיתם תקנות גדולות בסביבה שלכם למנוע הסכנה בדרכים ע”י התאונות שגורמים שפיכת דמים הרבה ונספו גדולים וטובים, יש לשבח אתכם על כך ולחזק ידכם, ושכל בי”ד בעירו עם מנהיגי הצבור חייבים לעשות למנוע נזקין מהתושבים. ואין לזה שייכות אם יש דינא דמלכותא או אין דינא דמלכותא, דהתקנות שנעשו ע”י השלטון נעשו לטובת הצבור למנוע אסונות, ואם לא נעשו על ידם הי’ חיוב עלינו לעשות כזה, ויפה העיר כב’ מתשובת מרן הח”ס חו”מ סי’ מ”ד. ובא וראה לשון הרמב”ם פ”ח מרוצחים ה”ה, וחייבים בי”ד לכוין הדרכים לערי מקלט ולתקן אותם ולהרחיבן, ומסירין מהם כל מכשול וכל תקלה ואין מניחן בדרך לא תל ולא גיא וכו’ ודרך ערי מקלט ל”ב אמות רוחב, ואעפ”י שזה דין מיוחד לרוצחים מדין תכין לך הדרך, מכ”מ פשוט שממנו לומדים לפי המצב להסיר תקלות מר”ה, ועיין ב”ק נ’ ע”ב ובהרבה מקומות דאסור להזיק ר”ה שגורם תקלה, וברמב”ם פי”ב מנזקי ממון ופי”ג הכ”ב והכ”ג וכ”ד בזה, וממילא נשמע דמצוה להסיר מכשול הרבים בכזה. ועיין כתובות קי”ב ע”א, ר’ חנינא מתקן מתקלי’ ופרש”י משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים ע”כ, וק”ו להסיר סכנה שבתקופה שלנו שאורבים יום יום בדרכים בעו”ה. וממילא פשוט דאסור ע”פ הלכה לעבור ברמזור אדום בכל הזמנים גם כשאין מכוניות מתקרבות ממש דהירוס הסדר מביא לידי סכנה בנפש כידוע. וממילא מצוה לעורר ולהוכיח לאדם שלא ציית לתקנות שנעשו לטובתו ולטובת הצבור כולו שע”י דרכיו הבלתי ישרים, מביא עצמו ואחרים לידי סכנה. והקב”ה יסיר מעמנו שוד ושבר, וכל המתחסד עם הבריות הקדוש ברוך הוא מתחסד עמו, ויזכה לאורך ימים”, עכ”ל.

3)     ויעו”ע בשו”ת מנחת יצחק (ח”ח סי’ קמח) מש”כ “בענין אם מותר למסור לשלטונות את אלו המסכנים עוברי דרך ע”י אי זהירות בהנהגתם בכלי רכב”, עש”ב.

4)     ההולך ללמוד בבית מדרש בצבור בימים אלו, וכן השולח את בניו ללמוד בתלמוד תורה בציבור בימים אלו – הרי”ז בכלל מצוה הבאה בעבירה, ולא קיים מצוה כלל, כ”א רק איסורים חמורים מאוד.

5)     יש לחזק בפרט בימים אלו את לימוד התורה בביתו, ובפרט מוטל הדבר על אברכי הכוללים שליט”א להמשיך בסדרי הלימוד הרגילים של הכולל בתוך ביתם, ולקיים ביתר שאת את דבריו של מרנא החפץ חיים (בספרו תורת הבית פרק א) “צריך האדם לקבוע איזה מקום בביתו שבכל עת שהוא פנוי מעסקיו יפנה תיכף לשם וימצא שם את שאהבה נפשו ואז אשרי וטוב לו בזה ובבא“.

אך לדאבון כל לב, חלק מהציבור לא נשמע לפסק הנ”ל, ואולי גם אשמים אנחנו, שמפני הבהילות שהיתה נראית לן אז להוציא את הפסק במהירות, לכן לא היה נראה לנו שיש סיפק בזמן כדי לכנס מותב תלתא לדון בעניין, וקיבלנו את ההחלטה במושב של שני דיינים, אשר לכך כדי למנוע מהמלעיגים ללעוז שזהו “בית דין חצוף” ואין צורך לקיים את הוראותיו, לכן נחתם הפסק ע”י מזכירות הבד”צ, בלא שמות הדיינים כנהוג, ושמא זו היתה הסיבה לכך שפסק זה לא נתקבל כ”כ בציבור, בחושבם שרק יד העסקנים בדבר ולא הבד”צ עצמם עומדים מאחורי הפסק, והשם הטוב יכפר בעדנו, לאשר עד נאמן הוא כי כוונתנו היתה לטובה.

והנה בענין השאלה לגבי פסלות לעדות, הדבר ברור שעם כל המצב החמור בו אנו נתונים כיום, עכ”ז לא ניתנה התורה למרמס לעשותה פלסתר ולעקמה לפי צורך השעה, ולא נהיה אנן כאותם מורי רעות ש’פסקו’ בשעתו שהנוהגים אחרת מהם בהנהגה צבורית כלשהי, וממושמעים לרב גדול פלוני שאינו לרוחם שלהם, המה פסולים לעדות, תצילנה אזניים משמוע זאת, שאין לך עושה תורתו קרדום ע”מ לקנטר גדול מזה, וכבר אמרו ע”כ חז”ל ש”טוב לו שלא נברא”, ואחרים ‘פסקו’ שאלו שמעלימים הכנסות ממס הכנסה ומסתמכים על דעת מרן החזו”א זיע”א ועו”פ גדולים שהתירו זאת המה פסולים לעדות, עפ”ל,  ובכגון דא נאמר “מפרסמים את החנפים מפני חילול השם”, ודי בזה לע”ע.

וע”כ ראשית יש לבאר שישנם ב’ סוגים של חובת בידוד, דהיינו מצב אחד שבו רמת הסכנה מגיעה כדי חיוב בידוד מדאורייתא, ומצב שני שבו רמת הסכנה כשלעצמה אינה מחייבת בבידוד מהתורה, רק שמטעם ‘לא פלוג’ ואולי מעוד טעמים גזרו הרשויות חובת בידוד, שאז על אף שבאופן כללי כמובן שאין לחוקי המדינה שרובה חילונית שום תוקף של תקנות הקהל, וזאת מכמה טעמים הלכתיים נכונים וברורים שאין כאן המקום להאריך בהם כעת, מ”מ בעניינים כאלו וודאי שכן יש להם תוקף של תקנות הקהל לכל דבר וענין, וכמבואר גם בשבט הלוי שהבאנו בהחלטת הבד”צ הנזכ”ל, ותקנות הקהל יש להם דין של חיוב דרבנן גמור כמבואר בפוסקים בדוכתי טובא, ואכמ”ל.

וע”כ לענין פיסול לעדות תלוי הדבר בזה, שאם מדובר על איסור דרבנן, כי אז הרי בוודאי שאינו נפסל לעדות בלא התראה קודם לכן וגם רק לאחר הכרזת שמו בבתי כנסיות, כדקי”ל בחו”מ סי’ לד סעיף כג וסעיף כד. וי”א שגם לאחר כל אלו אינו נפסל לעדות אלא רק אם היה בזה חימוד ממון, וכדהביא הרמ”א שם בסעיף ג. אך אם מדובר על איסור דאורייתא, כי אז נפסל לעדות גם בלא הכרזה, ומ”מ אכתי נחלקו בזה הפוסקים לגבי התראה אם בעינן, ומי אנחנו להכריע בינותם. ועכ”פ בוודאי שאם הוא שוגג שאז לכו”ע אינו נפסל לעדות כלל, וכאיתא שם בסעיף ה. ובספק אם הוא שוגג ג”כ אינו נפסל, וכאיתא ברמ”א בסעיף כג שם שבכל ספק פיסול מוקמינן גברא אחזקתיה.

וקמיה הבורא ית”ש אפול בתחינה שיחוס ויחון על צאן מרעיתו, ויסיר מגיפה מעלינו.

החותם בדמע

ידידו עוז

פנחס שפירא

בית שמש

Download (PDF, 218KB)

Reprinted with permission.