Search Results for: פורים

עיון ברש”ר הירש בעניין כפל העניין במילים שונות

(אברהם אופנבכר, תורת החיים שיעור ה’, ליל כ”ז חשוון ה’תשע”ט)

מפעם לפעם, מזכה אותנו הרש”ר הירש בגילוי דעתו בעניין כל מיני נושאים מעניינים, שכבר חורגים מעצם ביאור הפסוק אם כי קשורים בדרך כזו או אחרת. אולי עד כה בספר בראשית לא פגשנו “כפל העניין במילים שונות” כל כך זועק, כפילות כל כך רועשת כמו דברי ה’ לרבקה אודות בניה, אבל מכל מקום, זיכנו הרש”ר הירש בהבעת דעתו, החריפה ביותר, בנושא הזה (רש”ר הירש על בראשית כ”ה:כ”ג):

תורת ההקבלה “וכפל העניין” וכו’ – שיטת פירוש נוחה היא, אך נראה בעינינו, כי אין היא הולמת גם דיבור רציני של אדם, קל וחומר שאין היא ראויה לדבר אלוהים. רק שיכורים, ואולי ילדים, ילהגו ללא מחשבה כפל עניין במילים שונות.

במבט ראשון, קשה לכאורה להכיל את החריפות של הרש”ר הירש כאן. עוד לפני שנכנסים לעומק דבריו וכוונתו. הרי הוא לא רק דוחה את הרעיון של “כפל העניין במילים שונות”, אלא ממש פוסל אותו מכל וכל, ולא רק זה אלא גם מתבטא בחריפות גדולה נגד המשתמשים בזה, כלומר שעצם ההווה אמינא לחשוב כך זה כבר דבר גנאי גדול על המשתמשים בשיטה הזאת. אמנם עיקר הקושי בדבריו, זה שמצינו גדולי ישראל שהשתמשו בשיטת פרשנות הזאת.

הרד”ק, הוא ידוע כמשתמש בשיטה זו, ומזכיר אותה מאות פעמים בפירושו לתנ”ך (מעל מאתיים שבעים פעם!), ואז בעקבותיו, בעל המצודות מזכיר זאת בדבריו גם כן עד למאוד (מעל מאה שלושים פעם!). שני אלה גדולי עולם היו, רבי דוד קמחי מגדולי הראשונים ופרשני המקרא בדרך הפשט, סמוך ונראה אחרי האבן עזרא. ובעלי המצודות, רבי דוד אלטשולר ובנו רבי הלל שחיו לפני כמה מאות שנים, מגדולי פשטנים בפירוש המקראות מרבותינו האחרונים, ובאמת פירושם הוא פירוש נפלא ומדהים לכל מי שרוצה ללמוד פשט מקרא, כמו שממליץ בחום מורי ורבי הרב שמואל טל שליט”א.

על כן, קשה מאוד לדמיין כי באמת שלושת אלה, ואחרים שמשתמשים בשיטה זו לפעמים, אלה שיותר ואלה שפחות (מפרשני רש”י: רבי עובדיה מברטנורא, רבי אליהו מזרחי הרא”ם, הדברי דוד, שפתי חכמים, ושאר מפרשי המקרא: האבן עזרא, רלב”ג, עקידת יצחק, אברבנאל, האלשיך הקדוש, אור החיים הקדוש, החיד”א, השלל דוד, הכתב והקבלה, בית הלוי, תורה תמימה). ובאמת, מהסתכלות בריאה על המקרא ועל כל אלה שהביאו את הדבר הזה, נראה שזה פשוט עובדה ומציאות: אכן המקרא כופלת עניין במילים שונות! לא לחינם מילים נרדפת קרויות נרדפות ויכולות להתחלף, כי הן באמת אותו עניין במילים שונות!

וכאן ראוי להביא את דברי המלבי”ם הקדוש בהקדמתו לספר ישעיהו:

עמודי התווך אשר הפירוש נשען עליהם, הם שלושה:

א’. לא נמצא במליצות הנביאים כפל עניין במילות שונות, לא כפל עניין, לא כפל מאמר, ולא כפל מליצה, לא שני משפטים שעניינם אחד, לא שני משלים שהנמשל אחד, ואף לא שתי מילות כפולות.

ב’. לא נמצאו במליצות הנביאים ובמאמריהם, הפשוטים או הכפולים, מילות או פעלים הונחו במקרה מבלתי כוונה מיוחדת, עד שכל המילות והשמות והפעלים שמהם הורכב כל מאמר, לא לבד שהם מוכרחים לבוא במאמר ההוא, כי גם לא היה אפשר להמליץ האלוהי להניח תחתיה מילה אחרת, כי כל מילות המליצה האלוהית שקולה במאזני החכמה והדעת, ערוכים ושמורים מנויים וספורים במידת החכמה העליונה, אשר אך היא לבדה תשגיב בכוחה לדבר כן.

ג’. לא נמצא במליצות הנביאים קליפה בלא תוך, גוויה בלא נשמה, לבוש בלא מתלבש, מאמר ריק מרעיון נשגב, דיבור לא תשכון תבונה בו, כי דברות אלוהים חיים כולם אל חי בקרבם, רוח חיים באפם, רוח איום אביר אדיר ונורא.

איך המלבי”ם יכול לומר שאין כפל עניין במילים שונות, כשזה מובא בכמויות בכל פרשני המקרא?! וגם הרי יש כפילות העניין במילים שונות. אז מה הכוונה? מה החריפות בדבריו? מה רע לומר שכפל העניין בא ללמד על שתי בחינות שונות באותו עניין וכדומה? אז צריך להבין, המלבי”ם היה רב בבוקרשט בירת רומניה, והוא הנהיג בה את המאבק נגד המחדשים והרפורמים. ומההסתכלות הזאת, מהמשקפת המיוחדת הזאת, צריכים להסתכל על דברי הרש”ר הירש למעלה, שמי שלא מסתכל במשקפיים הללו בכל כתבי רבינו הרש”ר הירש – לא מבין את מה שהוא קורא.

אני בטוח שהמלבי”ם והרש”ר הירש יסכימו שהתורה חוזרת על עצמה, ויש כפילות הדברים. רק מה? זה לא הכל. הרד”ק והמצודות לא באו להעמיק בכל מכמני הכתוב, הם באו לפרש את הפשט, להסביר ולהבין אותו. מרוב שרוצים לדקדק בכל דבר עלולים לפספס את הכלי הפיוטי והדידקטי הנפלא של כפילות ושימוש במילים נרדפות. הרד”ק ובעלי המצודות לא מתיימרים לומר, וכן שאר הפרשנים, שזהו חזות הכל, סתם המקרא חסרה על עצמה ליופי המליצה. זה הרי מגוחך לומר זאת על תורת ה’! אבל כן, לפי הפשט צריך להבין ככה, כי כשרוצים להבין מליצת הכתוב, זה מאוד חשוב לדעת מה פירוש המילים, וכלי זה הוא יכול מאוד להועיל, בייחוד כשרוצים להבין מיהל אחת וניתן להבין אותה מילה קשה על ידי הכפילות שלה במילה יותר קלה ומוכרת לידה, מה שאין כן במילים שונות בתכלית.

יותר מזה, נראה שהרש”ר הירש לא מתבטא כנגד הרד”ק ובעלי המצודות. גם אם כן, זה באופן נקודתי, כי אולי שומשו פירושים קדושים אלה כקרדום לחפור בו ביד והניאולוגים והרפורמים ושאר מחריבי הדת. הרד”ק בא להביא את הפשט, והוא עשה זאת למופת, אבל הרש”ר הירש והמלבי”ם באים להעמיק יותר בפשט, וזה טוב ולגיטימי, והם בכלל לא מתייחסים לרד”ק ולבעלי המצודות שמגמתם החשובה והיקרה לא פוגמת כיהו זה במגמת הרש”ר הירש והמלבי”ם בביאור הכתובים, אלא זה עוד אחד משבעים הפנים.

אולי אפשר לומר, בדרך המליצה, כי הרי ידוע שבכל אחת מהספירות יש חילוקי ספירות, כלומר בחסד יש חס שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד, וכו’, וכן בגבורה יש חסד שבגבורה, גבורה שבגבורה, תפארת שבגבורה, וכו’, וכו’.  ככה גם בפרד”ס (פשט, רמז, דרש, סוד), יש גם בכל אחד מהפרד”ס פרד”ס משלו: פשט דפשט, רמז דפשט, דרש דפשט, סוד דפשט, פשט דרמז, רמז דרמז, דרש דרמז, סוד דרמז, וכך הלאה. והנה, אם ננסה לחלק בין הרד”ק והמצודות לבין הרש”ר הירש והמלבי”ם, אולי נוכל לומר שהראשונים הם ביאור את הפשט של הפשט, והאחרונים את הדרש של הפשט, עומק הפשט. אולם מי שלא נכנס למים הרדודים לא יוכל להיכנס לעמוקים, זה תנאי הכרחי לעבור דרך הרדודים להגיע לעמוקים.

והנה כל הדם והאש ותמרות העשן שבדברי הרש”ר הירש, לא מופנים כלפי הרד”ק והמצודות אלא כלפי אלה שמשתמשים בשיטת “כפל העניין במילים שונות” להתנגח ולזלזל בתורה. הרד”ק ובעלי המצודות לא זלזלו חלילה, אלא רק פרשו ברמה פשוטה יותר מאשר הרש”ר הירש, אך שניהם קודש ושניהם תורה, ושניהם הכרחיים. מי שרוצה ללמוד לימוד קל ופשוט ומתומצת של המקרא יפתח מצודות ויתענג על רוב טובו, ומי שרוצה יותר להעמיק בדברים יעיין לו במלבי”ם הקדוש. איש איש למלאכתו.

ועתה, שחילקנו בין שני העניינים בשיטת: “כפל העניין במילים שונות”, נוכל יותר להבין בעזרת ה’ את דברי הרש”ר הירש, המופנים כלפי אלה שרואים את שיטת “כפל העניין וכו'” כחזות הכל ותו לא, והופכים את דברי אלוהים חיים לרדידות כה בוטה ומזוויעה שלא ייחסו למשורר ולסופר בינוני. והנה, צריכים לצעוד מאוד מאוד לאט, להבין בדיוק מה רוצה הרש”ר הירש לומר, כי אם נפספס – זה יכול להיות נורא, ממש.

“תורת ההקבלה, וכפל העניין וכו’ – שיטת פירוש נוחה היא”. מה נח בשיטת פירוש זו? שלא צריך להתייגע על הבנת הכתובים? אז איזה פירוש הוא זה?! אלא, שיש כאן דיבור אחר לגמרי. מי שחושב ש”זה הפירוש”, זהו “חזות הכל כדברי הספר החתום אשר יתנו אותו אל יודע ספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חתום הוא” (ישעיהו כ”ט:י”א), היינו: שכאשר באים להבין את עומק הכתוב מפטירים: “זה כפל העניין במילים שונות”, כלומר, גם הרד”ק שהיה בקי בשורשי הלשון יסכים שיש עומק והבדל וכו’, אבל זהו הפשט, אבל אם היו באים לשאול בכל זאת מה בין שור וקונהו לחמור ואבוס בעליו, אז ודאי שהיה עונה ומנסה להבין מה החידוש בכל דבר, מסתמא.

הרש”ר הירש בא להתרעם על אלה הטיפשים אשר אין להם לא שכל ולא דעת ולא יראת אלוהים שחושבים שאין יותר עומק מאשר איפה שהאצבע שלהם מגעת. רואים כפילות וחושבים שזה כפילות. אכן זה כפילות, וזה צודק לומר שזה כפילות העניין במילים שונות, שהרי – זה האמת! אבל לעצור שם? להגיד שזה חזות הכל? רק בגלל ששאלו את פי הטיפש והכסיל אשר לא למד דעת – זה לא אומר שזה נכון!

זהו פירוש נח, פירוש שבשבילו לא צריך להתאמץ. מי שלא מאמין בחכמה האלוהית שבתנ”ך או אליבא דאמת – מי שחושב שחבורת בני אדם הדומים לבבונים כתבו את המקרא, דבר שלא ייחסו הטיפשים הללו לספרי גוים שונים אשר מריש ועד גמיר לא שווים את הקלף או האבן שעליהם נכתבו, אלא פשוט רואים בזה דרך נוחה לבטל את כל הקדושה והעומק שיש במקרא, בהגיע לאיזו הבנה שטחית במקרא וההסתפקות בזה. זהו “פירוש נוחה”, אבל כשמבינים שיש בזה עומק אינסופי, אז אין כאן “פירוש נוחה” אלא פשוט “פירוש אחד מיני אלף”, פשט למתחילים.

אולי לכן הרש”ר הירש מכנה את זה “תורת ההקבלה”, שעשו מזה הטיפשים תורה שלמה, שזהו כל התורה. לרד”ק ולבעלי המצודות, וכן לאברבנאל ולאלשיך שהשתמשו בזה כמה עשרות פעמים, ושאר מפרשי המקרא, אין זה “תורה” אלא דרך הבנה מסויימת, מאוד פשטנית ורדודה, אבל זהו אכן הבנה אחת, כי גם מים רדודים זה מים, ויש לזה את המקום שלו בוודאי, ואין לזלזל: “אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום” (אבות ד’:ג’).

“נראה בעינינו”. אין כאן רק איזה דיון תיאורטי שכלי רעיוני, אלא משהו שאפשר לראות אותו במוחש במציאות מול העיניים. בתוך האוניברסיטאות והמכללות שלהם אז יכולים הם להראות מאוד חכמים, הכסילים האלה שלא משכילים, אבל כשלוקחים את דבריהם ויוצאים החוצה לנסות את זה בשטח אם זה עובד – רואים שזה עלוב ומגוחך ביותר, ופשוט רואים את זה, לא צריך יותר מזה. ומה רואים?

ש”אין היא הולמת גם דיבור רציני של אדם, קל וחומר שאין היא ראויה לדבר אלוהים”. יש כאן שתי נקודות, פשוט הרש”ר הירש כפל את העניין במילים שונות. יש כאן קל וחומר, שבעצם, המושג של “כפל העניין במילים שונות” כחזות הכל וביאור שלם של הדבר, זהו לא טיעון הולם ששייך לומר בחברת אנשים בוגרים, זה לא מתקבל על הדעת של אנשים חכמים בעלי הבנה ושכל להפטיר משהו בכאלה שטויות, שכביכול היה פה רק “כפל העניין במילים שונות”.

לא יקרא אדם ספר או שיר וכו’ של אדם אחר, ויעיז בדעתו להפטיר אחריו כי הסופר או המשורר כתבו בכפילות העניין במילים שונות, ואין בזה שום נפקא מינה או משמעות שהסופר נסה להכניס חוץ מאיזה ייפוי חיצוני שטחי חסר ערך או משמעות כמו שמעלילים על המקרא. זה ממש ביזיון לשכל האנושי, לאינטליגנציה של בני אדם, וכל שכן למי שברא אותם ואת החכמה שלהם. זה פשוט לא יכול לעבור ברמה גבוהה אקדמאית, בייחוד לא על ספר שגם בלי הייחוס האלוהי הוא גאוני ומדהים בגאונותו.

ואז, קל וחומר בתנ”ך שהוא ספר אלוהי. ב”דבר אלוהים” לא ניתן להסתפק ב”כפל העניין במילים שונות”. לא את הרש”ר הירש ואת המלבי”ם יש לתרץ ולהבין, אלא את הרד”ק והמצודות ושאר המפרשים שמביאים אמירה כזאת של “כפל העניין המילים שונות”, אותם יש להבין ולהסביר לאור זה שהמקרא היא “דבר אלוהים”! אך מובן הדבר ולא צריך יותר להסביר, אך כן צריך את השפיות הרש”ר הירשנקית, ולזכור כי זה “דבר אלוהים” ולא איזה רומן או סיורי מעשיות או לא יודע מה, אלא “דבר אלוהים”, ודברי הרש”ר הירש כאן, דברים חריפים וקשים, הם הם האמת הפשוטה, כאשר גם מובן השימוש של “כפל העניין וכו'” אצל גדולי ישראל שאפילו הכי זה באמת בסדר.

ודברינו מוכרחים לאור המשפט האחרון בדברי הרש”ר הירש: “רק שיכורים, ואולי ילדים, ילהגו ללא מחשבה כפל עניין במילים שונות”. יש להדגיש: “ילהגו ללא מחשבה”. הרד”ק והמצודות לא “מלהגים ללא מחשבה”, הם לא מפטפטים או כתרגום הרב גלובוס, הם לא “ממלמלים”, אלא הם מביאים צורת פרשנות מסויימת, אבל זה לא חזות הכל, לא אומרים את זה כדרך קלה להבנת הכתובים לומר שזהו זה וכקרדום לבזות בו את המקרא!

שיכור הוא בלי דעת, ילד קטן הוא בלי דעת, זה איבד את דעתו וזה לא פיתח דעת עדיין, וזהו בדיוק מצבם של אלה שהרש”ר הירש כיוון אליהם את התותחים שלו, והאבחנה בין שתי קבוצות אלו מבוארת בעזרת ה’ במה שכתבתי על הדיבור הזה ברש”ר הירש לפני כשנה או שנתיים כשנתקלתי בו לראשונה וביררתי את הדברים עם הרב שמחה פרידמן, בעזרת ה’, ואם כי לא אעבור עליו ואערכנו כרגע אך הנה הוא בבלוק אחד כמו שלקחתי מליקוטי רעיונות שלהבת א”ש, בעזרת ה’:

כתב רבינו הרש”ר הירש: “תורת ההקבלה וכפל העניין וכו’- שיטת פירוש נוחה היא, אך ‏נראה בעינינו, כי אין היא הולמת גם דיבור רציני של אדם, קל וחומר שאין היא ראויה ‏לדבר אלוהים. רק שיכורים, ואולי ילדים, ילהגו ללא מחשבה כפל עניין במילים שונות” ‏‏(רש”ר הירש על בראשית כ”ה:כ”ג), והדבר לכאורה תמוה, כפי שהתמיה לי הרב שמחה ‏פרידמן על זה, כי הרי מילא בעל המצודות שהוא אחרון, אף שודאי גם הוא גדול, אבל גם ‏הרלב”ג במקצת וכן הרד”ק מקדמוני הראשונים משתמש בשיטה זו כשיטה ממש לאורך כל ‏פירושו לתנ”ך עשרות פעמים (המצודות משתמש בזה בבערך שש מאות מקומות), ולכן ‏תמוה שכך ידבר הרש”ר בכזו חריפות כאשר מגדולי רבותינו השתמשו בעניין זה, ואף ‏שודאי כולם יסכימו כי פה (בעניין דבר ה’ לרבקה) לא שייך “כפל העניין במילים שונות” ‏משום שזה דבר ה’ בנבואה ולא סתם כפל את הדברים לרבקה ולכן אי אפשר לומר ככה, ‏אבל עדיין הרד”ק והמצודות וכל בעלי השיטה הזאת לא סתם מפרשים ככה אלא כי זו ‏שיטה שירית ומליצית שמשתמשים ליפוי השירה ולנוי הכתוב, ולכן קשה מאוד דברי ‏הרש”ר. אולם לכאורה יש כאן צורך ב-ב’ הבחנות, קודם כל צריך להבין שיש הבדל בין ‏שיטה פרשנית שבה הפרשן משתמש בכלי הזה של “כפל העניין במילים שונות” במקום ‏שהוא רואה שזה הולם ומתאים כך לפרש, לבין שיטה שפשוט באופן גורף ללא שיקול דעת ‏מפרש בכל מקום ככה, כמו לפרש כאן אצל רבקה את העניין הזה כאשר ברור שאין מי ‏שיפרש ככה כאן משום שזה לא שייך, אלא הרד”ק וסייעתו משתמשים בשום שכל לראות ‏איפה זה כן שייך ומפרשים שם ככה, ואיפה שלא שייך יפרשו אחרת, והדבר השני שצריך ‏להבין זה שיש רבדים רבים לכתוב, ולא רק פרד”ס אלא פרד”ס דפרד”ס, כי יש להבין את ‏פשט הכתוב, “מה כתוב?”, ולהבין את מדרשו של הכתוב, “איך כתוב?”, ואת סודו של ‏הכתוב, “למה כתוב?” (וכן יש רמז שזה השוואה בין כתובים אבל זה כבר לא רק במקום ‏של הכתוב הספציפי), וכן בדרש יש רבדים שונים, שיש את פשט הדרש, “מה קרה?”, יש את ‏דרשת הדרש, “איך קרה?”, וכן סוד הדרש, “למה קרה?” (וכנ”ל להשוות בין מה שקרה כאן ‏לקרה במקום אחר דומה ברמז), וכן בסוד יש סוד פשוט (עיין בהקדמת הרב משה צוריאל ‏ל”לקט אהבת תורה”), וכן יש דרשת הסוד, ועומק הסוד, וכן הרמיזות לעומק הסוד, וכן ‏ברמז יש את פשט הרמזים, ודרשת הרמזים, וסודות הרמזים, ורמזים לרמזים גם כן, והכל ‏זה בתוך תורת ה’, שיש הרבה רבדים, ויש רובד שזה נכון באמת, “כפל העניין במילים ‏שונות”. אך עוד צריך להבין כי הרש”ר בפירושו לתורה נלחם נגד המשכילים (פעם שמעתי ‏ממישהו שאמר שלמד בהסטוריה שהיה הרש”ר מהמשכילים, והייתי צריך להתאפק “עד ‏יעבור הזעם” אך עדיין הקפדתי זמנית על שככה ביזה תלמיד חכם ומלאך ה’ צבאות), ‏שהמשכילים היו מפרשים את התנ”ך בדיוק כמו שהרש”ר כותב, ב”שיטת פירוש נוחה”, ‏ואומרים כי כך הפירוש וזהו, ואין עוד עומק לכתוב, כי פשוט הכותב כתב כך וכך מסיבה ‏ספרותית גרידא ללא כל עומק, או סתם כפל ללא שום סיבה חוץ מיפוי השיר, והכל בעצם ‏הבל וריק מתוכן, ולכן ודאי ש”אין היא הולמת גם דיבור רציני של אדם, קל וחומר שאין ‏היא ראויה לדבר אלוהים”, וכי הרש”ר צריך להסביר לרד”ק ולרלב”ג ולאברבנאל ולבעל ‏המצודות מה זה דבר אלוהים?! אלא כוונת הרש”ר לא היית לרד”ק ולסייעתו שודאי ‏יסכימו שיש עומק יותר גדול לכתוב, רק באו לפרש את הפשט, וראו לנכון במקומות ‏מסויימים לציין שיש כאן כפילות, וגם ברובד הפשט הפשוט אין כאן תמיהה על מה שהוכפל ‏כי ככה הכתוב נוהג להכפיל את לשונו בצורה מליצית ללא מטרה יותר עמוקה בדווקא (אם ‏כי ודאי לכאורה יש), ולכן הם הפשטנים מסתפקים בזה ללא צורך להעמיק עוד, אך כמובן ‏שיש כמו הרש”ר הירש והמלבי”ם והכתב והקבלה ורנ”ו והנצי”ב וכל חבר סייעתם שלא ‏מסתפקים בזה ולא נשארים שם ב”כפל הנעיין” כי אף שזה נכון, זה לא מספיק למי שרוצה ‏להבין יותר מה המסר כאן בדבר אלוהים ביותר דקות, אבל אותם משכילים שאליהם דברי ‏הרש”ר מכוונים, הם באמת “רק שיכורים, ואולי ילדים”, שכן הם “ילהגו ללא מחשבה כפל ‏עניין במילים שונות”, אבל הרד”ק וסייעתו מלהיגים עם מחשבה תחילה את כפל העניין ‏במילים שונות על פי חישובים שלהם ושיקול דעתם ולפי מה מטרתם בפירוש שלהם וכמה ‏ירצו להרחיב, ואף שעדיין נראה לכאורה שהרש”ר הירש חולק על שיטה כזו שנשאר רק ‏שם, אבל הוא רק לוקח שיטה אחרת ולא אוהב את השיטה הזאת, אבל הדיבורים החריפים ‏והשריפה הגדולה ששרף בהבל פיו, זה רק למשכילים ולא למלאכי ה’ צבאות אשר איש איש ‏בדרכו פירש את דבר ה’, והמה עומדים יחד באותו מדף עם דבר הרש”ר והמלבי”ם ‏וסייעתם. והנה כדרכו של רבינו צריך להבין למה כפל את לשונו לומר “שיכורים ואולי ‏ילדים”, והרי מה לי ילדים ומה לי שיכורים? שניהם בלי דעת! אלא, יש משכילים שהם ‏באמת משכילים ויכולים ללמוד תורה, רק הם שיכורים ולא מיין, אלא משכרות הכפירה ‏והתאוות שגרם להם לכפור ולהתנהג כשיכור ולכתוב בבלי דעת, אך יש גם משכילים לא כל ‏כך משכילים שהם כמו ילדים, שהבעיה אצלם זה שחסר להם ידע וחכמה כמו ילד שחסר ‏לו חכמה, ואם ישכילו עוד ללמוד יותר ולהעמיק יותר אז יגלו עולמות ויחכימו ויוכלו לפרש ‏באמת ולא כמו ילדים המהבלים הבלים, עוד גם אם דייקנו בדבריו, הרי אומר: “אין היא ‏הולמת דיבור רציני של אדם”, והנה מזה הלשון הזה? אלא לא לרבותינו הקדושים כוונתו, ‏אלא למי שקורה לעצמו “אדם”, שהוא “הומאני” והוא אדם חכם ומשכיל, אז הנה הרש”ר ‏הירש אומר כי אין הדיבורים הללו מתאימים גם לא לאדם משכיל וחכם, אלא לשיכורים ‏וילדים כנ”ל, ולכן גם אומר “שיטת פירוש נוחה”, כי הרד”ק וסייעתו באמת עמלו להבין את ‏הכתובים ובמקום שראו לנכון אמרו שזה כפל העניין, אבל פה זה בבלי דעת שהמשכילים ‏סתם בכל מקום שראו כפל ככה בצורה אבסולוטית פירשו שזה כפל העניין ולא ניסו ‏להעמיק כלל בכוונה ואם זה שייך לפרש ככה שם בכלל גם לפי הפשט הפשוט: ‏