Abandoning the Priestly Blessing in the Diaspora – Why Do You Look So GUILTY?!

When a Minhag fails its very own logic, you know it’s no good. And many Minhagim do just that. Hyehudi.org has brought previous examples of this phenomenon.

One example comes from Rabbi Meir Mazuz’s Bayit Ne’eman sheet (#155, Parshas Shmini p. 2, siman 9).

Here’s the original Hebrew (omitting an irrelevant footnote):

ויש מנהג בג’רבא שאין עושים נשיאות כפים כל יום (ברית כהונה מערכת הנו”ן אות א’), וזה כמו האשכנזים, שאומרים שאדם שנושא את כפיו צריך להיות בשמחה (הרמ”א סימן קכ”ח סעיף מ”ד), ואיך יעשה דבר כזה?! והרי במשך השבוע טרוד בעבודה, “על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה”. (וגם אם יעשה את ברכת כהנים חבל לו על אותם שתים-שלוש דקות האלה). אבל פעם אחת בשנה עושים ברכת כהנים ביום חול, ביום ראש חודש ניסן. רבי כלפון ע”ה (שם) הביא את המנהג הזה, וכתב: והטעם נראה מפני שרובו ימים טובים וכו’ ולכן נושאין כפיהם בר”ח ניסן יותר משאר ר”ח. אבל הטעם נראה פשוט יותר, כי לפי קבלת חכמים שהפסוק שאמר “ויהי ביום השמיני” זה בראש חודש ניסן, הרי באותו יום כתוב “וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם” (ויקרא ט’ כ”ב), וא”כ ברכת כהנים הראשונה בהיסטוריה היתה בראש חודש ניסן. לכן לזכר זה עושים כל הדורות ברכת כהנים בראש חודש ניסן לכולי עלמא.

Here’s my exposition (plus whistles) in English:  

He references the custom to forsake daily Birkas Kohanim (the Priestly Blessing) in Djerba of Tunisia (Bris Kehuna, the beginning of the letter “Nun”). Yes, just like Ashkenazim…

This “custom” is based [Ed., Thinking: … on the Agur? No, wait. That doesn’t fit at all. OK, so it’s based, instead,] on the Rema’s dispensation: The Bracha must be done with joy. So, this can’t possibly be done during the workweek.

Here’s the Rema O.C. 128:44:

כהן, אע”פ שהוא פנוי, נושא את כפיו: הגה, ויש אומרים דאינו נושא כפיו, דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, והמברך יש לו להיות בשמחה (מרדכי פרק הקורא עומד); ונהגו שנושא כפיו, אע”פ שאינו נשוי, ומכל מקום הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו, רק שלא יהא בבית הכנסת בשעה שקורין כהנים או אומרים להם ליטול ידיהם. נהגו בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים אלא בי”ט, משום שאז שרויים בשמחת י”ט, וטוב לב הוא יברך; מה שאין כן בשאר ימים, אפי’ בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם; ואפי’ בי”ט, אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף, שיוצאים אז מבהכ”נ וישמחו בשמחת יו”ט (דברי עצמו). וכל שחרית ומוסף שאין נושאין בו כפים, אומר הש”צ: אלהינו ואלהי אבותינו וכו’, כדלעיל סוף סי’ קכ”ו; ויום הכפורים, נושאים בו כפים כמו בי”ט, ויש מקומות שנושאים בו כפים בנעילה, ויש מקומות אפי’ בשחרית.

This ex post facto Limud Zechus is far too transparent (“C for effort!”).

As the Aruch Hashulchan writes (probably a ripoff from the sinners of the Golden Calf):

והנה ודאי אין שום טעם נכון למנהגינו לבטל מצות עשה דברכת כהנים כל השנה כולה וכתבו דמנהג גרוע הוא אבל מה נעשה וכאלו בת קול יצא שלא להניח לנו לישא כפים בכל השנה כולה ומקובלני ששני גדולי הדור בדורות שלפנינו כל אחד במקומו רצה להנהיג נשיאת כפים בכל יום וכשהגבילו יום המוגבל לזה נתבלבל הענין ולא עלה להם ואמרו שרואים כי מן השמים נגזרה כן… אמנם בא”י ובמצרים ובכל אזיא נושאים הכהנים כפיהם בכל יום.

Ah. Must be the holiness of Eretz Yisrael, then. And Mitzrayim, of course. Don’t forget holy Mitzrayim! Wait a second…

But fine, let’s pretend this still makes internal sense.

Rabbi Mazuz then notes even in Djerba they would perform Birkas Kohanim on Rosh Chodesh Nissan, although a weekday. To explain this exception to the rule, he quotes Rabbi Moshe (Hakohen) Chalfon (the aforementioned author, loc. cit.) saying Nissan is full of holy days (and Rosh Chodesh is anyway a half Yom Tov). Rabbi Mazuz himself offers a simpler justification, logically stronger, but also dangerously revealing. Rosh Chodesh Nissan is crowned as the first time Aaron Hakohen himself performed Birkas Kohanim (Shabbos 87b regarding Vayikra 9:22). So, it’s a (post-Chazalic!) “Zecher” for that anniversary.

(Sorry, Malki-Tzedek is out of the Parsha.)

The end of the exposition.

Did you notice what just happened here? Djerba Jews are accustomed to doing something they view as otherwise forbidden because it’s a mere “Zecher”?! And here I thought that very first Birkas Kohanim was the source for the made-up תנאי כפול precondition of Simchah! Do you see now why Rabbi Chalfon rejected the simpler explanation?

I suggest we call this Freudian Slippage a “מודה במקצת”. On the other hand, hopefully, the guilt seeping through the words is a sign international Jewry may one day yet do Teshuvah and be redeemed.

The same puzzlement pertains to other “explanations”. Shut “Beis Efrayim” (siman 6) says we aren’t sure our Kohanim are genuine, so it’s forbidden for them to do Birkas Kohanim, as though they are positive Zarim (non-Kohanim) — but they need to show us that they aren’t clearly passul, either, so they do it, well, sometimes. (As for Chezkas Kehuna today, see Chazon Ish Shevi’is 5:4, 5:12.)

That’s the Beis Efrayim.

WHAAAAAAAT?!

I guess we perpetrate (er, perpetuate?) the “Mechiras Chametzfarce as a Zecher for “Pesach Mitzrayim” when Jews were permitted to own Chametz. That is why we are loudly and firmly instructed the sale is absolutely and positively valid, and yet, it’s, uh…, preferable to avoid selling Chametz Gamur. Any Chametz Gamur. Just because.

So, Halacha is dialectical… Who knew?

Inquiring minds wish to know: Can we observe hated Mitzvos on other symbolic occasions as a “Zecher”, too?

Now, I’m mostly an ignoramus, with very little time for serious study. But that fact doesn’t tell me to be silent. It makes me wonder how many similar phenomena I might notice if I had the time and scholarship, כי ברב חכמה…

When will all this collapse under its own contradictions? When will Hashem put it in our hearts to do real Teshuvah?

(Real Teshuvah, not “extra” Torah study and Kavanah in prayer, “less” Lashon Hara and “more” Chessed.)

קדושת ציון גליון #41

דרישת ציון על טהרת הקודש ◆ דעת תורה בנושאי ארץ הקודש ת”ו

שלום רב לכל החברים,

על-אף עיכובים רבים שחלו בחודש האחרון, זכינו בסופו של דבר להוציא עלון לקראת ימי הפורים, ובו מאמרים מאלפים כדרכה של ‘קדושת ציון’, עם התיחסות מיוחדת ונרחבת לימי הפורים הבאים עלינו לטובה.

מלבד זאת ישנם גם מאמרים בענייני השעה ובענייני דרישת ציון על טהרת הקודש באופן כללי, כאשר תמיד מנסים מחד לשנן את האמתות שכבר נתלבנו במהלך העלונים שיצאו, ומאידך לא לשקוט על השמרים, אלא לחדש ולהוסיף בעומק ההבנה כדרכה של תורה.

מלבד העלון מצורף כאן קובץ ובו בקשה מהציבור להרתם ולתמוך בעלון ובשאר פעילויות האגודה. החודש כבר היינו מסופקים אם נוכל להוציא את העלון בשל העול הכבד הרובץ עלינו, ועל-כן בקשתנו שטוחה בפניכם שתתנו לבכם לאמור בבקשה זו, ותהיו שותפים פעילים בפעילות האגודה מלבד מה שכל אחד כבר עושה אם בגוף ואם בממון. הנסיון מלמד, כי בענייני ציבור גורליים וחשובים כמו זה, אפילו מאמץ קטן של כל אחד ואחד עוזר רבות, ומלבד העזרה וההשתתפות במשא הכלל – הרי שעצם הנשיאה בעול תורמת רבות במובנים רבים לכל יחיד ויחיד שנוטל על עצמו את המשימה.

מלבד העול הכספי, גם חלוקת העלונים בפועל זקוקה לחיזוק במיוחד בחודש זה, משום שהאחראי על ההפצה, אשר מוסר נפשו וממונו מדי חודש בחודשו על הענין ורב הנסתר על הגלוי בפועלו הענף – בחודש זה בדיוק הוא עובר דירה ולכן אינו יכול לפעול כבכל חודש, מה שמחייב את כולנו לשנס מתניים ולנסות למלא את החלל. על-כן אבקש מכל מי שיכול לחלק את העלון באזור מגוריו – שייצור אתנו קשר ונראה כיצד נוכל לסייע שיגיעו העלונים למקומו ויחולקו כבכל חודש.

במהלך החודש האחרון המשכנו גם בשיעורים לבחורי הישיבות, וברוך ה’ רואים פירות מפעילות זו, ובכוונתנו להרחיב את הפעילות הזו כבר בשבועות הקרובים.

הקו הטלפוני לצערנו אינו פעיל לאחרונה מסיבות טכניות ואחרות, אולם בכוונתנו להחיות אותו ולהעמיד אותו על מתכונתו באופן שדבר האגודה יופץ גם דרכו לציבור רחב. כל מי שיכול לסייע בענין מוזמן ליצור אתנו קשר.

Download (PDF, 2.93MB)

Download (PDF, 167KB)

ניתן לתרום באחת מהדרכים הבאות –

העברה בנקאית:

שם בעל החשבון: עמותת קדושת ציון
בנק: 20 (מזרחי טפחות)
סניף: 459
חשבון: 109491

בכרטיס אשראי דרך הקישור הבא:

נדרים פלוס

US charitable -tax deductible (checks):

Make out checks to

Central Fund of Israel

c/o Marcus Brothers Textiles

980 6th Ave

New York   NY  10018

Attn:  Arthur Marcus

Include a note that it is for Kedushas Tzion

Or for Israeli residents:

Jay Marcus

13 Hagoel st

Efrat , 90435

ויהי רצון שיקוים בנו ‘אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם’ ונחזה בגאולת ישראל,

לרשותכם תמיד,

יהודה אפשטיין.

אגודת ‘קדושת ציון’.

Reprinted with permission.

Partial Purim Post Compilation

  1. תמחה את זכר עמלק – שיר
  2. Gearing Up for PURIM…
  3. Is It Too Early for Juvenile Purim Humor?
  4. הרב יהודה לנדי על פרטי המציאות של נס פורים
  5. רוצים ‘פורים תורה’? הנה קונטרס תכלא דפזלון
  6. re: Who Can Be a Chassidic Rebbe According to the Chazon Ish?
  7. Subota’s Secret
  8. Is Scripture Great Literature?
  9. What Did Rava Mean By “Lev’sumei”?
  10. מגלה פנים בתורה
  11. Is Every ‘Melech’ in Megillas Esther Hakadosh Baruch Hu?
  12. Don’t Say This Vort on Purim
  13. וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לשם
  14. A Difficulty in Rambam Regarding Matanos La’evyonim
  15. How Many Prophets Are Mentioned In the Megillah?
  16. איש יהודי: פסקי השו”ע ובית יוסף ומנהגי האר”י האמתיים, ופירוש המגילה בדרך פרד”ס
  17. Learning the Lesson of Purim
  18. QUICK: Which 3 Kings Are Mentioned by NAME in the Megillah?
  19. Who Claims Esther Hamalka Was Mordechai’s Niece?
  20. Learning Empathy from Megillas Esther – Avraham Rivkas
  21. Haman Was a Fascist!
  22. קונטרס פורים ומגילת אסתר – טיוטא
  23. הספד חם על הרב שמואל אויערבאך זצ”ל
  24. Archaeology is Part of Torah
  25. A Time for War and a Time for Peace
  26. הרב ברנד על לימוד מפורים למלחמה בערבים
  27. ‘There Is No Hatred Greater than the Hatred of Judaism’
  28. Countering One Cautionary Tale with Another
  29. Taxes Make You POOR, As Simple As That…
  30. Purim and Provoking the Nations

Enjoy!

וכל שאינו מקפיד על אשתו… שנאמר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא

רב העיר זעק בכאב: “אברכים הפכו לבשלנים”

המרא דאתרא של מודיעין עילית דיבר בכאב על הסכנות שצצות במקומות עבודה לנשים חרדיות: “הרחוב הולך ויורד ומקומות העבודה היום זה לא מה שהיה פעם. הסביבה יותר פרוצה היום. הבנות הצדקניות מגיעות עם תמימות גדולה ואנחנו לא מספיק מכינים אותן”

משה ויסברג , כ”ז אדר תשע”ט 04/03/2019
כינוס ענק נערך עבור הורי בנות הסמינרים מבני ברק, במוצאי השבת החולפת, במהלכו עסקו בין השאר בנושא מקומות עבודה כשרים לבנות, שדבר קיומו נחשף לראשונה ב’בחדרי חרדים’. במהלך הכינוס נשאו דברים גדולי ישראל בהם ראשי הישיבות הגרמ”ה הירש, והגר”ד כהן.

מי שריתק את השומעים היה הגאון רבי מאיר קסלר, רבה של מודיעין עילית, שהסביר באופן מפורט במשך חצי שעה את הבעיות שצצות במקומות העבודה אשר בנות הסמינרים עובדות בהם והאשים בין היתר את בחורי הישיבות אשר להם דרישות לשכר גבוה בעבודות הנשים, ובכך הם נוטלים את תפקיד האישה בבית היהודי.

‘בחדרי חרדים’ מגיש את התמליל המלא והקלטה מעיקרי דבריו המפורטים של הגר”מ קסלר בעניין מבנה הבית החרדי כיום והשינויים שחלו בשנים האחרונות.

את נאומו פתח רבה של מודיעין עילית: “יש עבודות שהם כשרות מאוד בתכלית, אבל הלימודים למענם לא כל כך כשרים אז אולי צריכים לוותר. אם זה לימודים אקדמאים או שצריך לעשות סטאז’ באיזה מקום, אבל אחר כך אפשר למצוא עבודה כמו קלינאית תקשורת בבית יעקב, למה צריך להביא מזרחיסטיות מכל מיני מקומות. גדולי ישראל לא הסכימו לדבר הזה באם הלימודים הם בעייתיים”.

לדברי הגר”מ, “אני חושב שהסתירה שיש כאן היום זה עקבתא דמשיחא. מצד אחד אנו רוצים שהבעלים יישבו וילמדו ומצד שני שהנשים יפרנסו את הבית. אך מעט מאוד בחורים לא מוכנים להסתפק במועט כמו שההורים שלהם הסתפקו, הם חיים בדור אחר וההורים בעקבות זה לוחצים את הסמינרים. יש להם טענות למה אתם לוקחים שכר לימוד גבוה, אפילו שלומדים מקצוע, אך מה יש לנו מזה. יש ישיבות שלא מוכנים בשום אופן לקחת גננת ולא מורה. הוא רוצה אחת שעובדת בהייטק, שלפחות תביא לו שכר של שבע-שמונה אלף שקל התחלתי, ואחר כך עוד היד נטויה, מה תעשה הבת? היא פוחדת שלא תמצא שידוך. זה מצב מאוד לא פשוט”.

“אז מה עושים? הן צריכות להתחתן ולהביא פרנסה. זה כף הקלע להשאיר בית בלי פרנסה ובוודאי בלי שידוכים. זה בלתי אפשרי. מצד שני, מה עושים? הרחוב הולך ויורד ומקומות העובדה היום זה לא מה שהיה פעם. הסביבה יותר פרוצה היום. העולם היה פעם יותר צנוע, יצר הרע תמיד היה, אבל אולי בצורות אחרות. ודבר נוסף, היום השיטה בהרבה מקומות עבודה ומשקיעים בזה המון מחקר, זהו ליצור אווירה שמקום העבודה הוא לפחות הבית השני של העובדת ויש המהדרים – שזה הבית הראשון. אז בכדי להפיק מהעובדת את המקסימום, כי יש קצת עובדים שהם בלחץ בעבודה משום שיש לו מעביד יש לו מישהו על הראש, אז התפוקה היא לא מספיקה, אז הם עושים כל מיני טצדקי ובאים לקראת העובדים בהרבה דברים והיום הדרישות הם פחות מה שהיה פעם, ולכן הסכנה גדולה”.

“אני לא הבנתי מה הבעיה באינטרנט במקומות עבודה. לכאורה המעסיק היה הראשון שצריך לחסום אינטרנט לא כשר (לא כמו שיש היום במקומות עבודה אינטרנט כשר של נתיב מ.ו.) כי העובדת מבלה בכל מיני שטויות אפילו בדברים לא אסורים ואתם רואים שזה לא ככה. השיטה אצלם הפוכה, אם אני אדרוש מכל עובדת שתפקיד את הסמארטפון במשרד הם לא יבואו לעבוד אצלי. היום הבוסים רוצים אווירה שירגישו טוב. הם מנסים ליצור אווירה בין כל הקבוצות. הם עושים ערבי גיבוש ויוצאים ביחד לבילוי וטיולים או להשתלמות, אבל זה חייב להיות עם אווירה קלילה, עם ארוחה או בדרן. משו יותר קליל. זה דברים לא פשוטים, גם אם נגיד שאין שם גברים חילוניים, אבל יש שם נשים שהם לא ממש משלנו. אישה יכולה להשפיע יותר בקלות על חברתה מאשר גבר זר. קשה להם מאוד להבין את זה שאנחנו מנסים למשל במטריקס (מפעל הייטק לנשים בקרית ספר מ.ו.) מנסים להגביל אותן, הם לא מבינים את זה ואני מתבייש להגיד את זה, לפעמים ה’בעלי בתים’ אומרים דיברנו עם העבודות והן אומרות שהן לא מסכימות להגבלות”.

כאן הרב קסלר הסביר את שורש הבעיה: “הבנות הצדקניות מגיעות עם תמימות גדולה ואנחנו לא מספיק מכינים אותן. לא כל סמינר מרשה לעצמו לדבר עם ילדות לא נשואות ולתאר להן מה יקרה כשגבר חילוני פונה אליה בשם שלה, מחמיא לה על לבוש חדש שהיא קנתה, או על התסרוקת. איך אפשר שסמינר יעלה כזה נושא חס ושלום. אבל תבינו: בסופו של דבר זה ככה, עם זה היא מתמודדת. אז אי אפשר מצד אחד לא לדבר על זה ומצד שני לשלוח אותה לשם ולהעמיד אותה בניסיון. הן צריכות לדעת מה הניסיונות שהן עלולות לעבור”.

הרב קסלר הביא כמה סיפורים: “היה מקרה מסוים של ראש צוות במקום עבודה שישב ל”ע שבעה. בא אלי אברך ושאל מה אני אעשה, אשתי עובדת שם כעובדת בכירה, ומוכרחים ללכת לנחם. אמרתי לו שלא בא בחשבון. אישה לא יכולה לנסוע. אתם יודעים איך שזה נראה אצל החילונים. באופן טבעי היא יושבת שם בתערובת וזה לא דרך ארץ. אמרתי לו תיסעו שניכם ביחד לנחם. הוא הסתכל עלי כאילו שנפלתי מהירח, ואמר ‘אני יבטל סדר בשביל זה?’. השבתי לו “אז תיסע אתה ביחד, היא תעמוד בצד ואתה זה שתפנה וזה שידבר”.

הרב סיפר על עוד מקרה “היה חתונה בעבודה והחברות תכננו לנסוע אחרי העבודה לחתונה, והיה שם איזה גבר חילוני והוא הציע להם טרמפ והם בנות צדקניות הם התביישו להגיד לו לא, והם עלו לאוטו והם יושבות ולא יודעות איפה לשים את עצמם, בדרך הוא אומר להם אני לא יכול ללכת עם בגדי עבודה אז אני עולה הביתה ומה אתם מחכות כאן למטה, תעלו הביתה. אתם שומעים? אני לא יודע אם הם עלו או לא זה רק דוגמאות קטנות שגדולות מאוד שהם מעשים בכל יום ועם זה בנות מתמודדות”.

“סיפר לי אברך שבא לחתונה וראה קבוצה של חילונים, הוא ניגש למישהו ושאל מה הם עושים פה והם אמרו הם חברים של ציפי הכלה. הם לא חברים שלה באמת היא כלה יראת ה’, אלא הם חברים למקום העבודה. זה בנות שגדלו בבני ברק ובקריית ספר במקומות סגורים ופתאום בבת אחת הם עומדים במקום שלא שיערו אבותינו. אני הלכתי לרבי חיים קנייבסקי והוא אמר שצריך לבדוק, ומה זה לבדוק כמו שר’ גרשון אומר שצריך לבדוק כל אחת מה מתאים לה לעבוד ומה האופי שלה שתלמד חינוך מיוחד שתהיה בפרנסה, ומה יהיה עם הפרנסה? הכל השתדלות. כמה בנות השקיעו בלימוד מגמה ובסוף הם עובדים בעבודה אחרת לגמרי שבקושי התמצאו בו וזה הפרנסה שלהם הכל מהשמים”.

“לא ייתכן שבת או אישה תעבוד במקום עבודה שהאבא או הבעל לא היו במקום, מה אני ילדה קטנה תבואי עם בעלך בפעם הראשונה תראו את המקום האם זה מתאים, לא משנה אם הוא חרדי או לא, ואני אומר להם מראש לפעמים יהיה בסדר, ולפעמים תראו משהו לא תקין יגידו לכם שזה נדיר שהיום קרה כך וכך אל תקבלו את זה כי אם אתם באים לבדוק את המקום וזה מה שראיתם זה אומר הקב”ה סיבב שזה מקום שצריך לשאול שאלה”.

“היה מקרה של אישה אלמנה שבתה המבוגרת לא מצאה עבודה והיא גרה בעיר לא חרדית, ויש שם מעביד זקן אדם מבוגר האם לקחת כן לקחת את העבודה, אמרתי לה את תלכי עם הבת שלך להיפגש עם אותו מעביד, היא אמרה שהבת שלי תתבייש בזה. הם הרי יודעים מה שקורה אצלם, שהילדה שלהם לא באה הביתה בשעה סבירה. ויותר מזה, אם הילדה יודעת שאימא שלה או בעלה יודע על מקום העבודה ומכיר את העבודה, אז הוא בעיני רוחו רואה את המקום, יש אנשים שהאישה נוסעת יום יום אפילו בתוך העיר, הוא מעולם לא מעלה בדעתו איפה היא נמצאת. העניין הזה של השמירה שיש בין בעל לאשתו או בין אביה לבתו כמו שהזכירו בשם החזון איש, שבת ישראל צריכה להיות או ברשות אביה או ברשות בעלה. כמה בנות נופלות לייאוש ושברון לב. המשפחה לא תהיה הכי מפוארת והוא לא יהיה הבחור הכי נוצץ, אבל יהיה לך חיים נורמליים של בעל עם יראת שמים”.

“וזה גם תלוי במעורבות של הבעל. גם כשהיא חוזרת ממקום העבודה היא לא תספר שקרה משהו נורא ואיום, אבל אדם חכם שומע מהמילים שהיא פולטת בין השורות מה היא מספרת. אבל דבר ראשון צריך להקשיב ולהיות שותף עמה מה קורה, ולפקוח עיניים, וגם אחרי שנה שנתיים צריך לפקוח עין כדי לראות איך היא נראית, שאין שום שינוי ולפעמים שהשינוי הוא כה גדול שכבר אי אפשר לשנות”.

לסיום אמר הרב קסלר, “אנחנו באמת נמצאים במבוכה גדולה. אני לא יודע אם יש פתרון ציבורי לכל הסוגיות הללו. מנהלי הסמינרים מציעים את מה שיש להם במגבלות שלהם כל יחיד צריך לדעת מה מתאים להשקפה שלו לאורח החיים שלו ולתכונות הנפש של הבת שלו. וכל זה לא פותר אותנו מלהשתדל ולברר את העניין”.

“הרי מה אנחנו באמת רוצים? שנוכל להמשיך הלאה להעמיד בתים של תלמידי חכמים של בני תורה”, הרב קסלר הציע שבאמת הכל מתחיל בישיבות שאת אותם ערבי חיזוק שעושים לבנות עצמם ולהורים צריכים לעשות בישיבות, אך הבנות יותר מקבלות יותר צייתניות ויש לנו תקווה שדרכם יותר להצליח. אבל באמת אני חושב צריך לעשות מהפכה שגם האברכים וגם להסביר לבחורים לפני שיוצאים לשידוכים שיבינו את הסוגיות על מה מדובר”.

“הרי יש מקרים שבעצם ככה לוקחים שידוך שהיא מרוויחה הרבה בשביל שהיא תוכל לפרנס את הבית והוא יוכל לשבת ללמוד אז יוצא שהוא משועבד רובו ככולו בשביל הבית הוא שולח את הילדים בבוקר, הוא מקבל את הילדים בצהריים והוא צריך גם לבשל”.

“באחרונה נודע לי וזה היה בשבילי חידוש, ממישהו שסיפר לי שהוא ישב עם כמה ראשי כוללים בירושלים. לדבריו, אברכים התחילו לבשל לשבת. שבתות שלמות הם מבשלים ומתגאים בזה אפילו. נהיה להם מזה גישמאק אפילו. למה זה קורה? כי היא עייפה. היא חוזרת מותשת והוא התרגל באמצע השבוע. לאט לאט, ככה למחצה ולשליש עד שנהיה בשלן. אז היוצרות התהפכו. היא עובדת בשביל שהוא יוכל לשבת וללמוד והוא נהיה עקרת בית בשביל שהיא תוכל לעבוד, ואיפה נגמר הסיבוב הזה אתם יכולים לנחש לבד. אבל מצד שני, אם האישה רואה שהבעל יהיה חזק, והוא באמת רוצה לעזור לה. מאידך, יש לו את הצרכים שלו לגדול בתורה והיא רוצה שהוא יגדל בתורה אז אולי יצליחו איכשהו להשתנות”.

מתוך אתר בחדרי חרדים, כאן.

וישמחו העם על התנדבם כי בלב שלם התנדבו לשם

שפת אמת תענית דף כ”ט א’:

שם בגמ’ כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה, לולי פירש”י משום פורים ופסח, ויותר נראה מהא דתלי לי’ באב משום שבאדר הי’ קיום הקרבנות והמקדש דבאדר זמן שקלים לחדש בניסן התרומה חדשה ונדבו בנ”י בשמחה שקלי הקודש וכמבואר כמה פעמים בפסוק כשהתנדבו בנ”י למקדש הי’ שמחה גדולה בעולם, וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר וכשקורין פ’ שקלים מתעורר זה.