חדש מהרב ברנד: חיסול אויבים שיש בתוכם בני ערובה
מכון בריתי יצחק – הרב יצחק ברנד שליט”א
• יסוד איסור רציחה
• ראיה ממעשה אוריה החתי
• ראיה משמשון הגבור
• ראיה מסוגיית שבע בן בכרי
• ראיה מאסתר המלכה ויעל
• לענין עבודה זרה
Reprinted with permission.
—
Search Results for: אסתר
Rabbi Yisrael Bunim Shreiber, The Abomination
Various transcripts abound, all inaccurate, and Kol Halashon apparently removed their video, so I must link to “Rationalist Judaism” with an original video. I would not recommend watching too much.
Beyond specifics, the disgusting attitude defies all characterization.
I will say one point, though. While R’ Shreiber pretends “the South” isn’t relevant to Jewish safety (not unlike our brilliant lefties who live\lived there, some incidentally now dead or maimed or missing, customarily lecturing Jews in other parts of the country it’s their “own fault for living there”!), I’ll bet he also illogically supported the Charedi pols moving the border that much closer by expelling Jews to make Aza Judenrein. So, he doesn’t have common sense or a Gemara kup. (I went through Kol Halashon to find his shiur on O.C. 329, but couldn’t. Maybe I’ll retry when my hands shake less.)
Who is Rabbi Shreiber, though? Perhaps he is insignificant?
You wish. Here is his bio, courtesy of Hamichlol:
הרב ישראל בונם שרייבר (נולד בשנת תשי”ח, 1958) הוא ראש ישיבת נתיב הדעת בירושלים, הישיבה לצעירים ‘תורת אליהו’ במודיעין עילית ורבה של קהילת “בני פנחס” באשדוד.
נולד בבני ברק לרב פנחס שרייבר, שהיה דיין בבית דינו של הרב נסים קרליץ ורב קהילה ליטאית באשדוד. אמו רייזל היא בת אברהם יצחק רוטשטיין, שהיה ראש בית היתומים דיסקין בירושלים. אחיו הוא הרב חזקיהו יוסף שרייבר. בראשית שנות ה-70, בהיותו בן 13.5 החל את לימודיו בישיבת פוניבז’. נישא לבתו של הרב יעקב יהודה ברוורמן, ראש ישיבת מאה שערים בירושלים.
בשנת ה’תשנ”ד מונה למגיד שיעור בישיבת אור שמחה של חסידות גור בחיפה. בנוסף הוא החל למסור שיעורי דף היומי בעיון בשכונת רמת אלחנן בבני ברק לרמי”ם ומגידי שיעורים.
למד בכוללי הש”ס שנתייסדו ע”י האדמו”ר מצאנז.
בנוסף בשנת 2000 פתח ישיבה גדולה בירושלים ששכנה במבנה מוסדות שארית יעקב בשכונת הר נוף ביחד עם הרב צבי פוגל אולם מבעיות תקציב נסגרה הישיבה לאחר שנתיים.
בשנת 2007 מונה על ידי הרב שלום בער סורוצקין לכהן כראש רשת הכוללים עטרת שלמה, וכמו כן כיהן כראש ישיבת עטרת שלמה אריה לצעירים בירושלים.
בשנת ה’תשס”ט נתמנה לראש ישיבת “נתיב הדעת” בירושלים, במקביל לראש הישיבה הרב אברהם קפלן.
באלול תשפ”ב העמיד את הישיבה לצעירים ‘תורת אליהו’ בעיר מודיעין עילית, ומינה את בנו הרב דוד עם הרב נפתלי מאיר פאלק, לעמוד בראשה כשהוא מקפיד על שיעור שבועי ומבחנים שהוא עורך בעצמו לבני הישיבה.
מפורסם בדרישתו משומעי לקחו לרכוש ידיעה מקפת, בכל חלקי התורה, מקרא, משנה, תלמוד והלכה, כשיטת לימודו הוא, ולא להסתפק במסכתות התלמוד הנלמדות בדרך כלל בישיבות.
בעשור הראשון של המאה ה-21 התמנה כרב קהילת “מנין אברכים” בקריית הרצוג בבני ברק. לאחר פטירת אביו, בשנת ה’תש”ע, התמנה למלא את מקומו כרב קהילתו באשדוד, ושמה הוסב ל”בני פנחס” על שם אביו. עומד בראשות בית הדין “הישר והטוב” באשדוד (לצד שלושת רבני בד”צ הקריות).
בשנת תשפ”ד לאחר שנים בהם הציבור הליטאי באשדוד תמך ברשימות חרדיות אחרות למועצה, הקים הרב שרייבר על רשימה עצמאית של הציבור הליטאי בעיר ביחד עם קהילות בני התורה הספרדים הסרים למרותו, בהמשך התאחדה המפלגה עם מספר קהילות חסידיות שהתפלגו מסיעת אגודת ישראל המקומית.
מתגורר בשכונת רמות בירושלים בסמיכות לישיבת נתיב הדעת, ונחשב לאחד מרבני השכונה.
חתנו הרב יעקב מילר הוא מראשי הקיבוץ בישיבת תורה בתפארתה. בתו אסתר מילר ידועה כאשת חינוך בסמינרים.
And then Rabbi Shreiber “apologized” (supposedly only after being ordered to do so by Rabbi Moshe Hillel Hirsh of Slabodka), in the following manner (in Yated):
הבהרה
ציטוט דברי בענין המלחמה, כפי שפורסמו בתקשורת,
עיוותו את משמעותם.
ובודאי שלא היתה חלילה כל כונה לפגוע.
So, he really does think his “fellow” Jews are stupid enough to fall for that…
Translation into Berra: “I Really Didn’t Say Everything I Said…”
Of all the Terrible, Horrible, No Good, Very Bad things he says, the worst is his complete separation from the Jewish people. And if you think this was all Socratic questioning to get the interlocuters to think more deeply וליה לא סבירא ליה, here is a past speech of his (written up), making the same point (Bechadrei):
…ראש הישיבה נשא דברי מוסר והשקפה במסגרת שיחה בסעודה שלישית שנמסרה בישיבה ופורסמה ב’קובץ גיליונות’, רבי בונים שרייבר התייחס לתופעה שפשתה באחרונה בחיבור החרדים לגוש הימין והזדהות עם נתניהו “הנרדף” כלשונו של הרב שרייבר.ראש הישיבה הסביר ואמר: “בשולי הענין יש בנותן טעם לציין מקרה רע שפשה בדור האחרון, לאחר שהתועים השתלטו בכח הזרוע על ארץ ישראל ובנו בתוכה מדינה, שישנה תופעה גם אצל היראים לדבר ה’ כביכול יש איזה שהוא יחס בינינו לבינם. כמובן כל אחד מבין שאין חלקנו עמהם ומה לנו שם, אבל כאן המקום לשאול שאלה פשוטה: את מי אנחנו שונאים יותר, האם אותם או את הערבים צמאי הדם שקמים עלינו לכלותנו?”.
“אם נשאל את הבריות, ואפילו את יושבי בית המדרש, לא צריך לחשוב הרבה בשביל לדעת את התשובה. אך בזה טמונה הבעיה: ‘הא למדת שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו’. ואם את ההורגו נצטוינו להרחיק מאיתנו רק עוד דור שלישי, הרי לגבי מי שבא להחטיא אותנו – יש לנו שנאה איומה שלא נותנת לנו להדבק בו עד סוף כל הדורות. אם כן מה היחס בין השנאה שאנו שונאים את הישמעאלים לבין השנאה של מי שבא להחטיא אותנו ? מה מקום בכלל יש לדמות בין זה לזה?”.
לדברי ראש הישיבה: “לפעמים כאשר הערבים צוררים אותנו לאבד נפשות מישראל, ובחסדי שמים הקב”ה מצילנו מידם, יש תחושה כאילו ‘כוחותינו’ פגעו ב’כוחותיהם’. אבל כיצד שייך להרגיש כלפי המחטיאים הרגשה של ‘כוחותינו’ ? איזו שייכות יש בינם לבינינו? כמובן שגם הערבים אינם כוחותינו, ואין בעיה לשנוא אותם, אבל הם לכל הפחות עוד מכונים בני דודים, בעוד שהאחים התועים לא שייכים אלינו כמלוא נימא ואנו מצווים לשנוא אותם שנאה תהומית שלא תפוג לעולם”.
כאן התייחס ראש הישיבה לנעשה במערכות בחירות האחרונות שהחרדים הולכים רק עם נתניהו: “בפרט בשנים האחרונות, כאשר אנו מוכרחים לקיים את חובתנו ולצאת להצביע בבחירות פעם אחר פעם, פשתה איזו הרגשה של חיבור כביכול אנו קשורים לגוש מסויים, וניצחון הגוש הרי הוא נצחוננו, והעיתונים מפמפמים במשך שנים למי אנחנו שייכים – האם לצד זה או לצד אחר. יש גם תחושה של הזדהות עם הנרדף, ועם מי שהלך איתנו מימים ימימה”.
“אבל צריכים לדעת את הידיעה הפשוטה, לא בתור קנאות וכדומה כלל וכלל אלא בתור מציאות אמיתית שאין ברורה הימנה”, אמר רבי בונים שרייבר ותקף את נתניהו בחריפות: “כאשר מדובר באחד מגדולי מחטיאי הרבים, שבמשך שנים בעומדו בראשות המדינה היה עוכר ישראל, עקר את התורה והוכיח שאין לו חלק באלוקי ישראל, כראותינו בחינוך הילדים ושאר עניינים, צריכה להיות שנאה אדירה כלפיו שאינה ניתנת למדידה, וכיצד שייך להרגיש איזו שהיא הרגשה של חיבור מסויים כאילו יש משהו משותף בינו לבין שומרי התורה? השנאה כלפיו וכלפי הדומים לו צריכה להיות בלי יחס לשנאה שיש לנו כלפי זרע ישמעאל”.
ראש הישיבה הסביר את ההקשר לערבים: “אין בכך שום חידוש אלא זהו מה שהתורה מצוה ואומרת, ‘לא יבוא להם דור עשירי בקהל ה”, הרי המצרים עמדו עלינו במשך מאות שנים והתנהגו כלפינו באכזריות נוראה, טבחו ללא רחם ורצו להשמיד את ישראל, כמו שיודע כל דרדקי מהכתובים ומדברי חז”ל ולו מעט עד היכן הדברים מגיעים, ועם כל זה אין לנו מצוה לשנוא או תם עולמית אלא כבר דור שלישי יבוא להם בקהל ה’, ואילו העמונים והמואבים שרצו להחטיא אותנו – אין בכלל מילים שיוכלו די באר לתאר את הריחוק בינינו לבינם, והתורה רק מזהירה שלעולם לא יבואו בקהל ה’. אמנם יכולים אנשים לבוא ולומר שגם אחינו התועים הם אחינו, וצריכים ללמד עליהם זכות בגדר תינוקות שנשבו, אולם אין כל זה ענין למה שהתורה עצמה מצוה אותנו לשנוא אותם שנאה שאין אחריה כלום. וכבר הפסוקים בתהלים מצווחים ואומרים ‘הלא משנאיך ה’ אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי’, ללמדך שהשנאה שצריכה להיות כלפי מי שבא להחטיא את ישראל היא ‘תכלית שנאה’, שנאה שלא שייכת מעליה שנאה גדולה יותר, הכל בגלל שהם באים להחטיא – והמחטיא חמור לאין שיעור ממי שבא להרוג”.
את דבריו סיכם: “אותם חוטאים ומחטיאים שעומדים ומנהלים את המדינה, הם כאלו שאיבדו ומאבדים מדי שנה מליוני נשמות מישראל ועקרו אותם לנצח, השכיחו מהם את אותם יהודים ועשו את הדבר הגרוע ביותר עלי אדמות, ואין רשעותם מתקרבת למי שרק ניסה להרוג את הגוף ולאבדו מהעולם הזה. הם באו לכלל ישראל והחריבו אותו מתוכו, הוציאו מתוך הכלל אין ספור נשמות שיותר לא ישובו לעולם והורידו אותם לפי שאול, ומי יוכל להגדיר במילים את גודל החורבן שהמיטו עלינו ואת עוצמת השנאה שאנו אמורים להרגיש כלפיהם”.
הגרי”ב שרייבר סיפר כי פעם הגיע אדם לאאמו”ר הגאון זצ”ל (רבי פנחס שרייבר זצ”ל גאב”ד אשדוד מ.ו), וסיפר לו שנכדיו של אחד מגדולי המשכילים (י. ג. שר”י) שבו בתשובה, וכיום הם משפחה שומרת תורה ומצוות שמתגוררת בבית שמש. אאמו”ר מיד הגיב: ‘לא יתכן, זה לא יכול להיות’. אותו אדם הקשה, שהרי שנינו בגמרא בסנהדרין, שמבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק… השיב לו אאמו”ר: בני בניו של המן – כן, בני בניו של אותו רשע – לא.. . בין אם אכן זכו אותם נכדים לשוב לכור מחצבתם ובין אם לא, אותה תחושה טבעית של אאמו”ר לא נתנה לו להאמין שכזה אדם יזכה שצאצאיו ישמרו תורה ומצוות. זה היה בעיניו כדבר שלא יתכן לעולם. בשלמא בני בניו של המן, עוד יתכן, הרי הוא רק בא להשמיד את הגופים של כלל ישראל, אבל כזה אדם שהיה חוטא ומחטיא ואיבד את ישראל מאביהם שבשמים – איך אפשר במציאות שצאצאיו ישובו בתשובה?… הרי אין בריה שפלה ממנו עלי אדמות.
“אז גם כאשר אנו יושבים בעל כרחנו בסביבתם של אנשי המדינה ומצילים מיד הארי, לא שייך להרגיש איזה שהוא קשר כביכול יש חוט המקשר בינם לבינינו”.
Again, watch the original video at the bottom of the page here.
Practical next step? How about: “If you or a loved one…”?
P.S., No, my calling him and his likes “Rabbi” is not vestigial respect or something. Rather it is my way of painting all who bear the rabbinic mantel in our time with suspicion. Besides, how is “rabbi” different from any other profession, like “cleaner”, or locksmith”?
(Fine. Unsubscribe and save me more money!)
רבי יהודה לנדי זצ”ל
אגודת מטמוני ארץ מבכה את מותו בטרם עת של הגאון המופלא, בקיא בתורת ארץ ישראל וברזי ההיסטוריה והארכיאולוגיה התורנית, רבי יהודה לנדי זצ”ל, אשר תרם להבנה טובה יותר של דברי אלוקים חיים בתנ”ך ובספרות חז”ל, מתוך תובנות היסטוריות, גיאוגרפיות וארכיאולוגיות. הרב לנדי חיבר את הספרים הידועים: “שלש ארצות לשביעית” על מסכת שביעית; “ויהי בימי האימפריה הפרסית” על מגילת אסתר; “ערכה של ארץ ישראל” על ספר יהושע; “אלה דברי ימי ירמיהו” על ספר ירמיהו ועוד מאמרים ושיעורים רבים המאירים את דברי התורה ומאמרי רבותינו ומאפשרים לנו להתקרב להבנת דבריהם. מי יתן לנו תמורתו
ת.נ.צ.ב.ה.
אליהו סולוביציק
052-3370575
בענין הר הבית הרבה רבנים הם נטורי קרתא
בין סאטמר לארגון מורא מקדש
ההיסטוריה כבר הכריעה, ה’ מביא את גאולת ישראל דרך הצעדים שעם ישראל עושה. ולכן רק אם נעשה צעדים ונפתח אפילו פתח קטן, ה’ יבנה לנו את פתחו של היכל. אבל אם חס וחלילה לא נעשה, הגאולה תתאחר.
המחלוקת סביב העלייה להר הבית עולה שוב ושוב לכותרות. הללו אומרים מצווה רבה לעלות בטהרה, והללו אומרים איסור חמור לעלות ולעשות מעשה נגד הוראת גדולי ישראל בדור הקודם. צריך להבין, מה עומד בשורש ההתנגדות. מה בעצם המחלוקת פה?
ארגון מורא מקדש כותב במפורש: ‘בעניין הר הבית אנחנו נטורי קרתא’ (ומקדשי תיראו 3 עמ’ 24). המחלוקת על עליה להר הבית היא אותה המחלוקת שהייתה על עליה לארץ ישראל.
הרב גורן זצ”ל סיפר על שיחה שהייתה לו עם בגין בזמן שהיה הרב הראשי לישראל: “בתקופת שלטון הליכוד מעמדנו בהר הבית הורע. אמרתי פעם לבגין: מדוע אינך מתיר תפילה על הר הבית? הוא ענה לי: הרבנים אוסרים. אמרתי לו: מי זה הרבנים? אני הייתי אז הרב הראשי לישראל. אז אתה אומר ‘הרבנים אוסרים’ מפני שאיזה ‘נטורי קרתא’ אוסר? אני מבקש שיתנו היתר להתפלל על הר הבית” (ראיון של הגר”ש גורן לצופה לפני יום ירושלים תשנ”ב).
כידוע שיטת נטורי קרתא מבוססת על סאטמר שהתנגדו מאוד לעליה לארץ ולשותפות עם הציונות. רבני ארגון מורא מקדש, טוענים שאומנם בייחס לעלייה לארץ איננו מקבלים את דרכם והשקפתם, אך לגבי עלייה להר הבית אמורים לאחוז בדרכם של סאטמר. ואכן ניתן לראות באופן ברור, שכנגד העליה להר הבית הם מביאים בדיוק את אותן טענות שטענו כנגד העלייה לארץ.
רוב ה’גדולים’ מתנגדים
כתבו הרבנים שהתנגדו לעליה לארץ: “השתדלות הרבנים הגאונים הרצ”ה קאלישער וחבריו זצ”ל להטות את לבב העם והרבנים בראשם אחרי ישוב ארץ ישראל… מבלעדי מספר רבנים אשר נער יכתבם, לא הודו להם כל חכמי התורה הגאונים הצדיקים והחסידים בדורם”. “הרבנים הגאונים, הצדיקים והחסידים.. הרבים במנין ובבנין האומה, רחוקים הם מכל מחשבה המביאה לידי מעשה בפועל” (אור לעשרים עמ’ 14, 45).
בדומה לכך כתבו רבני ‘ארגון מורא מקדש’: “רוב ככל גדולי הפוסקים מעתיקי השמועה אשר קדמונו… מחו ביד הרוצים לעלות בהר” (ומקדשי תיראו 2 עמ’ 8). “העולים מסתמכים על דעות רבנים בודדים, המתירים לעלות, אל להם להסית את כולם לעשות נגד רוב רובם של רבני ישראל” (הרב יהושע כץ בערוץ 7).
רוב הגדולים והצדיקים לא עולים
כתבו מתנגדי העליה לארץ: “הגאונים הצדיקים וחסידים רובם ככולם לא נסעו לארץ הקודש, אם כי היו חפשים ויושבים לבטח בארצם ויכלו לנסוע באין מפריע. ואם היו סבורים שיש מצות ישיבת ארץ ישראל, יש מהם שגם על מצוה קלה דרבנן היו מוסרים נפשם כנודע” (מנחת אלעזר ח”ה ס”יב).
בדומה לזה כותבים היום מתנגדי העליה להר הבית: “יהודי ירושלים, שלומי אמוני ישראל, בהם קדושי עליון, גאונים וצדיקים, זוכרי ואוהבי המקדש מאין כמותם, יכלו גם יכלו להכנס לשטח הר הבית, אך מעולם לא עלה על דעת איש מהם לעשות זאת” (ומקדשי תיראו 3 עמ’ 31).
אין מצוה לעלות
מתנגדי יישוב הארץ כתבו שאין מצווה לעלות לארץ שהרי: “לא חשב הרמב”ם בספר המצות שלו לכבוש את הארץ ולשבת בה” (מנחת אלעזר שם). והוסיפו וכתבו: “אחר שגלו (ישראל) מעל אדמתם, אין מצוה זו נוהגת לדורות” (מהמגלת אסתר שכחת העשין ד).
בדומה לכך כתבו רבני ‘מורא מקדש’ שאין מצוה בעליה להר הבית שהרי “אין מצוה כזו במניין המצות” (ומקדשי תיראו 1 עמ’ ז). והוסיפו וכתבו: “אין שום מצוה כיום בהלכה, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, לעלות להר הבית” (הרב יהושע שפירא ומקדשי תיראו 7 עמ’ 15).
שלושת השבועות
מתנגדי העליה לארץ הביאו את הגמרא בכתובות (קיא.) שיש שבועה ‘שלא לעלות בחומה’, וכתבו: “מושבעים ועומדים אנחנו לבלתי עשות מאומה” (הרב אדלר אור לישרים).
גם מתנגדי העליה להר הבית הביאו את שלושת השבועות: “האזהרה במסכת כתובות, שלא לעלות בחומה ולא לדחוק את הקץ… נאמרה.. על בניין בית המקדש” (ומקדשי תיראו 42 עמ’ 16).
משיח
מתנגדי העליה לארץ אמרו שעליה לארץ ובניית מדינה תקרה רק כאשר יגיע המשיח, ועד אז אסור לעלות. והסתמכו על הרמב”ם שכתב: ‘המלך המשיח מקבץ נדחי ישראל’ (מלכים תחילת פ”יא).
בדומה לזה כתבו על עליה להר הבית ש”הוא מהאיסורים החמורים הקיים עד ביאת משיח צדקנו” (ומקדשי תיראו 2 עמ’ 3). ויש שהסתמכו על הרמב”ם שכתב: ‘המלך המשיח בונה המקדש’ (ברמב”ם שם).
תפקיד הקב”ה ולא תפקידנו
טענו מתנגדי העליה לארץ, “בהגלות הזה עלינו לצפות רק לגאולתנו וישועתנו של הקב”ה בעצמו שלא על ידי בשר ודם”, “לא ביד אדם תשועתנו אך ביד ה'” (הרש”ב ור’ אליהו חיים מייזל אור לישרים 58 ו53).
כך כתבו מתנגדי העליה לבניין המקדש ועליה להר הבית: “בנין בית המקדש זה שייך לריבונו של עולם… אין זה אומר לעשות מעשה” (הרב יהושע כץ ומקדשי תיראו 1).
תפקידנו להתפלל
מתנגדי העליה לארץ כתבו, שהדרך לקדם את הגאולה היא רק ע”י תפילות והתחזקות רוחנית: “על ענין נפלא כזה שהיא גאולתן של ישראל גאולה נצחית שאין אחריה גלות, צריך להרבות בתפלה… ובהיות נשלמות תפלות.. אז בדור ההוא תקובל תפלתם” (ע”פ בית אלקים שער התפילה יז).
וכך מתנגדי העליה להר כתבו, שהדרך לקדם את גאולת המקדש היא להתפלל ולא לעשות בפועל: “מה בכל זאת מוטל עלינו לעשות? .. מי שאכפת לו צריך להתחזק בתפילה, לבקש ביתר כוונה ‘ולירושלים עירך ברחמים תשוב’.. ולקבוע בישיבה חבורות בלימוד ענייני המקדש.. זה מה שריבונו של עולם רוצה מאתנו בשלב הזה” (ומקדשי תיראו 2 עמ’ 25).
העליה מטמאת את המקום
כתבו מתנגדי העליה לארץ: “אם חס וחלילה יעלה בידם להחזיק בארץ כמו שמדמים בנפשם, יטמאו וישקצו אותה בשיקוציהם ומעלליהם הרעים, ויאריכו בזה את אורך הגלות” (הרש”ב באור לישרים).
ובדומה להם כתבו מתנגדי העליה להר הבית: “העלייה להר הבית בזמן הזה, אינה תורמת דבר לבניין אריאל, אלא רק הורסת ומחריבה את חומות הקדושה” (מקדשי תיראו 1 עמ’ לא).
המקום הקדוש מיועד רק לקדושים יחידי סגולה
כתבו המתנגדים לעליה לארץ: “אין מצות ישיבת ארץ ישראל רק באיש צדיק שאם היו כל ישראל כמותו היו נגאלין”. “יענש יותר על העבירות שיחטא שם מבחוצה לארץ כי ה’ אלקיך דורש אותה תמיד ועיני ה’ בה והשגחתו בה תמיד ואינו דומה המורד במלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין והיינו ארץ אוכלת יושביה” (מנחת אלעזר ח”ה ס”יב).
וכך כתבו המתנגדים לעליה להר הבית: “בשעריו של מקום זה באים רק מלאכים, או אנשים הבאים לעבודת המקדש – כהנים, לויים וישראלים, שהם גדולים ממלאכים”. “בית המקדש הוא מקום עבודת ד’ העליונה. כדי לזכות להיכנס להר, צריכים אנו להתרומם לעבודת ד’ האידיאלית, העליונה” (הרב עמיאל שטרנברג בספר ‘טוב ירושלים’).
לסיום
לא חידשתי שאנשי ארגון מורא מקדש ממשיכים את שיטת סאטמר, הם עצמם אומרים זאת. כמו סאטמר לפניהם, התנגדות רבני ‘מורא מקדש’ היא בעיקר התנגדות רוחנית. הם נאחזים בטענה ‘כל גדולי ישראל אסרו’, אך אין זו הסיבה האמיתית להתנגדותם.
המחלוקת היא, האם אנחנו אמורים לחכות ולא לעשות שום צעד עד שה’ בעצמו יעשה. או שה’ מצווה אותנו לעשות, והוא מגלגל את הגאולה דרך צעדי ומאמצי עם ישראל.
פעם היה אפשר לדון בשאלה הזו רק מתוך המקורות. אבל היום יש עוד דרך פשוטה, לפתוח את העיניים ולראות באיזה דרך ה’ מביא את הגאולה.
ההיסטוריה כבר הכריעה, ה’ מביא את גאולת ישראל דרך הצעדים שעם ישראל עושה. ולכן רק אם נעשה צעדים ונפתח אפילו פתח קטן, ה’ יבנה לנו את פתחו של היכל. אבל אם חס וחלילה לא נעשה, הגאולה תתאחר.
וכמו שכתב רבי יהודה הלוי כבר לפני כתשע מאות שנה: “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו – זאת אומרת ירושלים לא תבנה כי אם כאשר אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה” (סוף הכוזרי). ציון תבנה, רק כאשר בני ישראל ירצו אותה בכיסופים שיתבטאו במעשים שיבואו אליה ויחוננו אבניה ועפרה.
ויהי רצון שנזכה כולנו לעלות ולהראות כהלכה ולבנות את בית המקדש במהרה בימינו!
אביעד דביר הוא אברך בכולל ‘דרישת ציון’
למה פוליטיקאים מתגאים? – מסילת ישרים פרק כ”ג
מסילת ישרים פכ”ג בדרכי קניית הענוה:
… והנה בראש כל המפסידים הוא הסכלות ומיעוט הידיעה האמתית, כי תראה שאין הגאוה מצויה יותר אלא במי שסכל יותר. ורז”ל אמרו (סנהדרין כ”ד): סימן לגסות הרוח עניות התורה. וכן אמרו (זהר בלק): סימן דלא ידע כלום שבוחי. ואמרו עוד (ב”מ פ”ה): אסתרא בלגינא קיש קיש קריא. עוד אמרו (ב”ר פ”ט): שאלו לאלני סרק מפני מה קולכם נשמע? אמרו הלואי יהיה קולנו נשמע ונזכר. וכבר ראינו שמשה שהוא מובחר שבכל האדם היה עניו מכל האדם.
ועיין שם עוד.