ההשתחוויה בהר הבית היא כבר תחילת חידוש עבודת המקדש

תחילת חידוש העבודה

בס”ד

כתב: מאיר גולדמינץ

“וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.

למה כוונתנו בתפילה זו?

בדרך כלל ההבנה הפשוטה שכל יהודי מעלה על לבו, שאנו מתפללים על השבת הקרבנות.

ישנה עבודת ה’ בגבולין, וישנה עבודת ה’ במקדש. בגבולין אנו עובדים את ה’ בשמירת שבת, הנחת תפילין, לימוד תורה, תפילה, ודומיהן. בתפילתנו אנו מצפים שתתחדש העבודה המיוחדת למקדש, והיא הקורבנות, הנסכים, המנחות, הדלקת המנורה, לחם הפנים, הקטרת הקטורת, וכל שאר עבודות המקדש.

בשנים האחרונות בהר הבית, אנו זוכים להתקדמות עצומה. ממצב של “איסור” תפילה והבטה בשפתי העולה, שמא הוא נוהג כחנה אשר “רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע”, התקדמנו בתהליך הדרגתי עקב בצד אגודל, עד כי היום מתפללים במניין בהר הבית, כולל חזרת הש”ץ.

לאחרונה הותרה גם ההשתחוויה בהר הבית, ומשטרת ישראל מאפשרת להשתחוות בצד מזרח, נוכח פתח ההיכל.

להרגשתי, “היתר” ההשתחוויה, אינו עוד “משהו” שמותר בהר הבית, אלא התקדמות למדרגה אחרת לגמרי. הצעד הראשון של קיום “והשב את העבודה”.

כידוע, ההשתחוויה אסורה בכל מקום מחוץ להר הבית, כדכתיב “וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ”. בהר הבית היא מותרת, לא רק מותרת אלא חלק מעבודת ה’ – עבודה המיוחדת למקדש.

מניין שזו עבודת ה’?

הרבה פסוקים בתנ”ך כתבו זאת, נזכיר כמה מהם:

–         וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָהָ֜ם אֶל־נְעָרָ֗יו שְׁבוּ־לָכֶ֥ם פֹּה֙ עִֽם־הַחֲמ֔וֹר וַאֲנִ֣י וְהַנַּ֔עַר נֵלְכָ֖ה עַד־כֹּ֑ה וְנִֽשְׁתַּחֲוֶ֖ה וְנָשׁ֥וּבָה אֲלֵיכֶֽם׃

–         וְהָיָ֗ה מִֽדֵּי־חֹ֙דֶשׁ֙ בְּחׇדְשׁ֔וֹ וּמִדֵּ֥י שַׁבָּ֖ת בְּשַׁבַּתּ֑וֹ יָב֧וֹא כׇל־בָּשָׂ֛ר לְהִשְׁתַּחֲוֺ֥ת לְפָנַ֖י אָמַ֥ר ה’׃

–         וְעָלָה֩ הָאִ֨ישׁ הַה֤וּא מֵֽעִירוֹ֙ מִיָּמִ֣ים ׀ יָמִ֔ימָה לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֧ת וְלִזְבֹּ֛חַ לַה’ צְבָא֖וֹת בְּשִׁלֹ֑ה

–         וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִתָּקַע֮ בְּשׁוֹפָ֣ר גָּדוֹל֒ וּבָ֗אוּ הָאֹֽבְדִים֙ בְּאֶ֣רֶץ אַשּׁ֔וּר וְהַנִּדָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהִשְׁתַּחֲו֧וּ לַה’ בְּהַ֥ר הַקֹּ֖דֶשׁ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

–         רוֹמְמוּ ה’ אֱלֹקֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה’ אֱלֹקֵינוּ.

ועוד רבות.

הרמב”ן בהשגות על הרמב”ם בספר המצוות מצווה ה’, מגדיר זאת כחלק ממצוות עבודה ה’ במקדשו. וזה לשונו:

“וכן זו שנויה שם, “‘אותו תעבודו’ – עבדוהו בתורתו עבדוהו במקדשו’. פירושו, לומר שיעבדו אותו במקדשו, בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחויות שם“.

כלומר, כותב הרמב”ן, כאשר ציוותה התורה “ואותו תעבודו”, וביאר הספרי “עובדהו במקדשו”, מפרט לנו הרמב”ן מה כלול בהגדרת עבודת ה’ במקדש. ויחד עם הקרבנות והשיר, כותב הרמב”ן שבהשתחוויה אנו מקיימים את קיום המצווה לעבוד את ה’ במקדשו.

היוצא מן הדברים, שבעת שהתחילה ההשתחוויה בהר הבית, לא התקדמנו בעוד “שלב”, אלא עלינו למדרגה חדשה לגמרי. מדרגה שמתחילה את קיום התפילה “וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ”.

Download (DOCX, 17KB)

The British and French Are Jew-Hating Hypocrites (but You Knew That Already)!

British and French ministers remove hostage pins before PA meeting, accused of racism – opinion

British and French ministers removed hostage support pins before meeting a Palestinian leader, sparking accusations of racism and appeasement.

[Moshe Phillips is National Chairman of Americans for a Safe Israel, a leading Israeli advocacy and education organization.]

The decision by the British and French foreign ministers to remove the yellow pins supporting the hostages before meeting a Palestinian Authority leader was not only appalling and cowardly—it was also downright racist.

UK Foreign Secretary David Lammy and French foreign minister Stephane Sejourne wore the yellow pins when they met with Israel’s foreign minister last Friday. But they removed the pins before meeting with PA Prime Minister Mohammed Mustafa later that same day.

This fear of offending a Palestinian Arab leader naturally calls to mind the behavior of the British and French toward the Nazis in the 1930s. Obviously there are differences, but nobody can deny that the spirit of appeasement the British and French displayed this past weekend echoes some of the worst periods in recent history.

The British and French officials last weekend had an opportunity to show that their government had learned the lessons of the 1930s and were ready to confront, rather than appease, a leader of a pro-terror regime. Instead, they showed that they have learned nothing from history; they chose to echo Chamberlain, not Churchill.

What the British and French did is also a slap in the face of the United States. There are at least eight Americans being held hostage by Hamas in Gaza. That yellow pin represents them as much as it represents the Israeli and other non-American hostages. Removing that pin is, in effect, saying that the British and French governments couldn’t care less about the fate of the American hostages.

Not only was the British-French action craven appeasement and an insult to every American; it was also profoundly racist.

The British and French were saying that a Palestinian Arab leader cannot be expected to oppose kidnapping, starving and torturing innocent civilians. They’re saying there is something inherently barbaric about Palestinian Arabs that compels them to support evil hostage-takers and gang-rapists.

If the British and French foreign ministers were meeting with any other foreign leader, presumably they would have kept the pins on. But the minute a Palestinian Arab walked into the room, they said to each other, “This guy’s a Palestinian Arab—so he must support the hostage-holders. We better take off our pins so we don’t offend him! He can’t help it—he might get mad if he sees that we’re against holding innocent people hostage!”

If that’s not racist, what is?

Michael Gerson, a speechwriter for President George W. Bush, came up with a term that describes this attitude perfectly: “the soft bigotry of low expectations.”

The British and French treat the Palestinian Arabs as if they are brutes or cavemen who are incapable of living up to the basic standards of decency that civilized people embrace. They’re saying that the bar has to be set lower for Palestinian Arabs than for other people, because Palestinian Arabs are unable to do any better.

All of which is extremely ironic, because the British and French also keep declaring that the PA is moderate and should be given its own sovereign state. But by asserting that the PA supports hostage-taking and cannot help but sympathize with the Hamas terrorists, they are in effect acknowledging that a Palestinian state would be a dangerous terrorist state.

Because if they’re saying the PA opposes releasing the hostages, they’re admitting that the PA leadership consists of incorrigible terrorists and terrorist sympathizers. They’re saying the PA will always shelter terrorists and refuse to hand them over for prosecution. It will always pay salaries to imprisoned terrorists and bonuses to their families. It will always teach its children to hate Jews and to seek the destruction of Israel.

And if that’s the case, why in the world would Israelis ever agree to the creation of a State of Palestine next door?

From The Jerusalem Post, here.

The Definition of a Galus Jew

So, Hoodlums were attacking Chassidim in Crown Heights on Shabbos, demanding their money. And because they didn’t carry money on Shabbos, they were getting beaten up. So, they asked the rabbbis if there was a heter to carry… money (instead of asking about carrying guns).

Luckily, the JDL soon came into the picture. The JDL didn’t carry money on Shabbbos, but they did carry weapons and a willingness to use them!

מי פועל ישועות, הקב”ה או האדמו”ר החסידי

מסיום ברכת אהבה רבה:

“… והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ ותוליכנו קוממיות בארצנו כי אל פועל ישועות אתה ובנו בחרת מכל עם ולשון…”

כמו הוורט של ר’ נפתלי מרופשיץ, “שירו להשם שיר חדש תהלתו בקהל חסידים”, צריך למצוא שיר ותהילה חדשה להשם ית’, כי את כל התהילות הידועות מכבר ניכסו החסידים לרביים שלהם!