re: Censored Selichos for Taanis Esther

Eliyahu Levin (from Erev Shabbos):

בסליחות לתענית אסתר,  בפזמון במתי מספר בבית לפני האחרון בחלק מהסידוריםהשיבנו למנוחתך כי ידך לא תקצרבמקורבְּאַפְּךָ קוּמָה עַל הַצּוֹרֵר הַצָּר.

ובבית האחרוןלוחצינו ישלימו אתנו(!ועוונותינו תשליך במצולהגם מי שלא מבין בנושא יבין שאסור לומר כןועדיף לא לומר כלום מלומר את זה.

במקורלוֹחֲצֵינוּהַמְעַד וּמַלְּאֵם חַלְחָלָה.

Yehoshua Shalet writes:

In response to this article, you’ll be pleased to know that the practice of our synagogues (minhag old Ashkenaz/Frankfurt) is to sing the original, uncensored version

Sincerely Joshua Shalet of Kehal Adath Yeshurun, Beitar Illith

ארורים כל הערלים! לא הרשעים‎‎

בסד יום ג‘ לסדר ונקדש בכבודי

 

למערכת שלום!

בהתקרב ימי הפורים רציתי להתריע על שני עיוותי הצנזור שנכנסו לסידורים.

אחד מהם נוגע לדינא דתלמודא שאינו מקוים עקב הצנזור.

 

אבסליחות לתענית אסתר,  בפזמון במתי מספר בבית לפני האחרון בחלק מהסידוריםהשיבנו למנוחתך כי ידך לא תקצרבמקורבְּאַפְּךָ קוּמָה עַל הַצּוֹרֵר הַצָּר.

ובבית האחרוןלוחצינו ישלימו אתנו (!ועוונותינו תשליך במצולהגם מי שלא מבין בנושא יבין שאסור לומר כןועדיף לא לומר כלום מלומר את זה.

במקורלוֹחֲצֵינוּ הַמְעַד וּמַלְּאֵם חַלְחָלָה.

 

בוכבר נתנו דוגמא של דינא דתלמודא שאינו מקוים עקב השמטת הצנזור והוא:

באוח סי‘ תרצ סעיף טז צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל וכו‘ ברוכים כל וכו‘. מהו הוכומנהג אשכנזים לשיר שושנת יעקב[שהוא הסיום של אותיות ש‘ ות‘ של אשר הניא], ואחריו בחרוזים ארור המן וכו‘ ובסידורים לא נדפס אחר כך. אבל שריםארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים. ובאמת בראש בטור וברבנו ירוחם כתובאֲרוּרִים כָּל הָעֲרֵלִים בְּרוּכִים כָּל יִשְׂרָאֵלומי שאומר או שר ארורים כל הרשעים אינו מקיים דין מהשלחן ערוך ומובא בראש מכי הלא מצונזר וברבנו ירוחם ובטור.

ויבוא על הברכה הרב צבי כוהן ז”ל שבמגילה המצורפת לספרו על פורים הוא נותן את הנוסח הנכוןאֲרוּרִים כָּל הָעֲרֵלִים בְּרוּכִים כָּל יִשְׂרָאֵל.

 

בכבוד רב ובברכה

אליהו לוין

Download (DOCX, 14KB)

נא להכיר את נוער הגבעות

“נוער הגבעות הוא לא נוער נושר”

שלל הגינויים שנוער הגבעות סופג במשך השנים, התעצם בעקבות גל המחאות האחרון, אך לא עוד. אלישע ירד, “נער גבעות” בעצמו, עונה לביקורת, חושף מאורח חייהם של הנערים והנערות שמוסרים את עצמם כדי ליישב את הארץ, וקורא לכם לעזור

אלישע ירד

כב בטבת התשפא,  06 בינואר, 2021

משך השנים קיבלנו גינויים, השמצות, לעג ובוז למעשינו. תייגו אותנו כנוער שוליים אלים וקיצוני.

היחס הזה מצד הציבור הדתי לאומי, אפשר למערכת לרודפינו עד חרמה והביא להתרת דמינו בעיניה, עד שהגיע למותו של אהוביה סנדק הי”ד הטוב מגבעת מעוז אסתר. לצערנו רוב הציבור אך פעם לא טרח להיפגש איתנו פנים אל פנים ולשמוע ממנו באמת מה מטרתנו בגבעות.

אתן כאן בקצרה, היכרות והסבר עלינו – האנשים שעוסקים בהקמת נקודות התיישבות חדשות ברחבי יהודה ושומרון, המכונים “נוער הגבעות”.

“נוער הגבעות” מורכב מבחורים ובעלי משפחות, שהחליטו מתוך אמונה ותחושת שליחות ללכת לעסוק במצוות ישוב הארץ ולחזק את ההתיישבות היהודית בארצנו. הם החליטו לעשות זאת למרות שידעו שמצפים להם תנאים קשים לאורך הדרך, התנכלויות, רדיפות, גינויים והשמצות מבית ומחוץ.

למרות כל זה הם בחרו להתמיד בדרך הזאת, הם הגיעו להחלטה לאחר בירור תורני ואמוני מעמיק ויסודי, לפעמים של שנים שלמות של לימוד והעמקה בתורת ארץ ישראל. כך, מתוך ידיעה ואמונה שזו השליחות להם בעולם הזה להבאת הגאולה – על ידי ישוב ארץ ישראל, בכיסופים ובחיבת הארץ אין-סופיים, כמאמר הכוזרי על הפסוק “אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו”. מתי הקב”ה ירחם את ציון? בעת שירצו עבדיו את עפרה ואת אבניה. בעת שרצונם זה יביא את השלב המעשי של “ואת עפרה יחוננו”.

נוער הגבעות לא נשר ממוסדות החינוך בהם למד, הוא עזב אותם מרצונו, לאחר כמה שנות לימוד. אחרי שהגיע להבנה ובשלות שעכשיו משימתו היא ללכת להיאחז באדמת ארצו ולהמשיך את לימוד התורה במקביל לעבודתו ביישובה.

לא נשרנו ממוסדות החינוך, ההפך, היינו שמחים לו יכולנו להישאר בישיבה, לעסוק בתורה 10 שעות ביממה, ליהנות מספרייה עשירה בספרי לימוד, מזגן, ו-3 ארוחות מסודרות ביום. הבחורים שגדלו עמי בגבעת מעוז אסתר, ביניהם אהוביה הי”ד, היו בין הבחורים האיכותיים בישיבה בה למדו, מהבחורים שהחזיקו את הלימוד בבית המדרש בישיבה, גם מעבר לשעות הלימוד הרגילות.

לא עזבנו כי קשה עלינו הלימוד בישיבה. להיפך, החלטנו לקחת על שיכמינו משימה קשה עוד יותר, ללכת לעסוק בישוב הארץ בזמן הזה. דבר הקשה קודם כל בגלל הקשיים הפיזיים והרדיפה, ועוד במקביל להצליח לקבוע לעצמנו עיתים לתורה ומסגרת חינוך עצמאית, שבה אין מי שיכפה עלינו, אלא אנחנו צריכים לדאוג לעתידנו בכוחות עצמנו.

לקחנו על עצמנו ועמדנו במשימה לאורך שנים. בנינו לעצמנו לו”ז יומי של לימוד, במקביל ללו”ז של עבודה בגבעה ופיתוחה. הצלחנו לקבוע עיתים לתורה גם בזמנים שהרדיפה הייתה קשה מנשוא.

כך שלעיתים מצאנו את עצמנו תוך כדי מסתור בהרים כשאנו נחבאים מאחורי סלע, לאחר שנאלצנו לברוח מכוחות משטרה שפשטו על הגבעה על מנת לעצרנו בתואנה שהגבעה מוגדרת כ”שטח צבאי סגור”, (כלי דרקוני שהוצא על ידי המשטרה במטרה למגר את ההתיישבות בגבעות), פותחים כל אחד ספר לימוד. אחד רמב״ם, השני תנ״ך והשלישי גמרא בבא מציעא. הכל כדי לעמוד בקביעת עיתים לתורה ויהי מה.

כשחזרנו מפורקים ושבורים באישון ליל, אחרי הרס ופשיטה משטרתית בגבעה, (העשירית במספר בתוך חודש) – אף אחד לא התיישב לנוח, כל אחד נטל לעצמו כלי עבודה והתחיל להקים את הגבעה מחדש. אחרים שלא עסקו בבניה הלכו לעבוד יום יום במטרה להביא כסף לבניית הבית שנחרב, הם עשו זאת בידיעה שכל רגע עלולים להגיע כוחות משטרה ולמחוק באחת את מפעל חייהם.

הם לא השתמשו בכסף לשופינג בעיר, ממתקים או שידרוג מכשיר הסמארטפון שלהם, הם אספו פרוטה לפרוטה כדי לבנות מחדש את בית המדרש בגבעה או לטעת עוד מטע של עצי פרי במקום. גם כאשר היינו מנודים כמעט בכל מקום, זמנים בהם הורדנו מטרמפים לאחר ששמעו שאנו משתייכים לנוער הגבעות, תקופות בהן סירבו להושיט לנו כל עזרה וקיבלנו צעקות וכינויי גנאי דוגמת “רוצחים מתועבים”, בכל מקום שהלכנו, לא נרתענו, המשכנו להיאחז בארץ למרות הכל.

גם כשהרגשנו מנודים ושנואים בידי חלקים נרחבים בעם, המשכנו לפעול מתוך אהבת ישראל בתור שליחים שלו ביישוב הארץ. דבר שכל חלקי העם עסקו בו בעבר במסירות נפש וכיום לצערנו קצת נשכח.
אני לא חושב שנוער שוליים, (מה שרבים בעם טוענים שאנו משתייכים אליו) היה מצליח לעמוד במשימה הזאת, פשיטות משטרתיות יום יומיות והרס הבית והציוד על בסיס שבועי. כן, פעם בשבוע, מגיעים, מחרימים את התיק האישי, התפילין והכל, ולוקחים לתחנת המשטרה.

את כל שאר הציוד, שולחנות, כיסאות, מיטות, ספריות, היו מרכזים לאמצע הבית ומרסקים אותו לשבבים בעזרת כף של שופל ביחד עם הבית עצמו. המשכנו גם ביום חום מטורף, כשאין ברז מים נורמלי בגבעה וצריך למלא מים בבקבוקים ולסחוב אותם במעלה הגבעה. גם בלילה מלא רוחות שאתה כמעט עף. גשם זלעפות, קור אימים, רצפה מלאה בבוץ ושמיכות רטובות שהן הדבר היחיד שאפשר להתכסות בהן בלילה. לנסות לישון בידיעה שבעוד מספר שעות יש לקום ולצאת אל הקור המקפיא שבחוץ לשמירה מפני מפגעים ערבים ופשיטות משטרתיות.

חווינו מעצרים על בסיס יום יומי על לא כלום, פשיטות משטרתיות באמצע הלילה, אלימות משטרתית קשה, ניסיונות תקיפה מצד כפרים ערביים באזור ואפס עזרה בנושא מצד מערכת הביטחון. יחד עם זאת נתקלנו בחוסר גיבוי מוחלט מההנהגה ומהציבור מסביב.

אחרי כל מה שפירטתי, עוד מוטל עלינו לא לשכוח ולהמשיך להתמיד בלימוד התורה ובפיתוח הגבעה.
העומס הנפשי שנוצר מכך הוא מעל ומעבר למה שנער בגיל הנעורים רגיל לחוות. מה שנתן לנו את הכוחות להישאר ולהיאחז בארץ הייתה תחושת שליחות עמוקה, אמונה חזקה בדבר ונכונות לעשיית רצון ה’, גם אם הדבר קשה ביותר.

נער שוליים, נפלט ממסגרות, בחור שמחפש אקשן או מישהו שהגיע בגלל רצון לוונדליזם, לא היה עומד ברבע ממה שעברנו ועוברים עד היום. נוער שהגיע בלי בסיס אידאולוגי לגבעה, עזב אותה תוך תקופה קצרה כשלא עמד בלחץ והתנאים היו קשים מדי בשבילו.

קל לעמוד מהצד ולחלק ציונים וכינויים לאנשים שפועלים בשטח, אולי גם לגנות ולהשמיץ אותם כדי להסיר כל צל של מצפון מליבם של אלו שלא היה בכוחם להתמסר למען ארצם. אלה שהפקירו אותה לידיהם של הערבים שפועלים ללא לאות להשתלט עליה, ובחרו לגור בווילה בישוב חוקי ומסודר.

אני קורא לכל מי שעדיין סובר שהגענו לגבעות מתוך פריקת מסגרות ו”אקשן” – בואו, תגורו איתנו בגבעה חודש. לא ביקשתי שנה ולא שנתיים. לא ביקשתי שתיקחו על כתפיכם אחריות בהחזקת גבעה בכוחות עצמכם על כל הכרוך בכך. רק תגורו איתנו, תחוו את מה שאנחנו חווים, תהיו מודעים להתנכלות ולרדיפה, תמצאו את עצמכם גם אתם, נזרקים באישון ליל לרחוב, לאחר שביתכם על כל חפציכם האישיים נמעכו בידי כף כבדה של שופל. תמצאו את עצמכם מבלים בתאי מעצר ובהליכים פליליים על לא כלום.

רק בגלל שהעזתם לבקש ממפקד משטרה להמתין דקה עם ההרס ולאפשר לכם להוציא את חפציכם האישיים, או שהעזתם להגן על ביתכם מפני המון ערבי זועם שעלה על הגבעה על מנת לשרפה באש. ואחרי זה, תתמודדו עם גינויים ולעג לכל השליחות שאתם כה מקריבים ומתמסרים בשבילה.
אז, אשמח להיפגש עם אותם אנשים ולדבר בסוף החודש ולשמוע מכם אולי במקרה דעתכם השתנתה במקצת.

לא אכחש, גם בגבעות כמו בכל ישוב או ציבור אחר, צצים מפעם לפעם גם נערים שמשנתם האידיאולוגית עדיין לא סדורה לגמרי, נערים שהלימוד בישיבה למשך שעות ארוכות היה קשה עליהם ונערים שעדיין עסוקים “בלחפש את עצמם בעולם”.

הנערים האלו גם הם יהודים יקרים, אך הם המיעוט בנוער הגבעות והם נמשכים אחר הרוב האידאולוגי החזק שמנחה את הקו ואת הטון בגבעה. את הנערים האלו אנחנו משתדלים לאמץ, לחבר לתורה, לערכים, לאידיאולוגיה, לשליחות למען הכלל ואהבת התורה, העם והארץ.

אנו גם מסייעים להם בכל משתדלים לסייע להם בכל מה שדרוש, כך שב”ה רוב הנערים הללו תוך שנה או שנתיים, נהפכים לטובי הבחורים, אנשים ערכיים ואיכותיים, שמצליחים ללמוד בכוחות עצמם ולהתמיד במסירות נפש גם בבניה והיאחזות.

הנערים שלא הצלחנו לחבר לאידיאולוגיה ולערכים, עזבו מהר מאוד את הגבעה והלכו למקום אחר.
הדבר קורה מהסיבה הפשוטה: חיים בגבעות דורשים מסירות והקרבה מתמדת ומי שאינו מאמין בכך ומוכן להקריב למען הכלל, לא ירצה להיות במקום כזה.

במשך שנים ארוכות ניסו גופים רבים במדינה ובהתיישבות, להתמודד עם “בעיית נוער הגבעות” ולנסות “לחנך אותנו מחדש”. הביאו אלינו לגבעות גורמי חינוך ורווחה, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים או ניסו לייצר בשבילנו מסגרות אחרות לנוער נושר. הניסיונות לא צלחו עד היום. למה? מהסיבה הפשוטה, נוער הגבעות הוא לא נוער נושר. זו לא התרופה שאנו צריכים.

איך אפשר לעזור לנו? מה אנחנו צריכים מכם? אנחנו צריכים שאתם, כן אתם המבוגרים, האנשים הנורמטיביים ששירתו בצבא, הנהגת ההתיישבות, המיינסטרים של הציבור הדתי לאומי, תגיעו ותהיו איתנו.

תגיעו אתם ותקימו ישובים חדשים, תמנעו השתלטות ערבית, צאו למרחבים, תבנו מחוץ לגדרות הישובים. קחו בעלות על הארץ גם בשטחים שמחוץ לקווים הכחולים של הישובים, אנחנו במלחמה על הארץ. בכל יום אלפי כלים כבדים עובדים מטעם הרשות הפלסטינית על מנת להשתלט על עוד ועוד חבלי מולדת יקרים. עשרות מיליארדים של כסף זר נתרמים בשנה לאויב הערבי על מנת לסייע לו בהשתלטות וקביעת עובדות בשטח.

אין זמן לחכות, הצד הערבי הבין זאת כבר מזמן. מי שיתפוס ראשון את השטח, השטח יישאר בבעלותו. בתוכנית של הרשות הפלסטינית שעל פיה מבצעים ערבים את ההשתלטות, מתוכנן בדקדקנות כיצד להשתלט על כל השטחים הריקים ביהודה ושומרון בתוך 10 עד 15 שנים.

הצד הערבי אינו מבדיל בין גבולות אוסלו השונים. הוא פועל על מנת להשתלט על כל מרחבי ארצנו מהירדן עד לים התיכון. תורתנו הקדושה איננה מבדילה בין שטח B לשטחי C, אדמות שבתוך הקו הכחול לכאלו שמחוצה לו. מוטלת עלינו החובה ליישב כל דונם ודונם בארצנו.

אין לנו זמן להחשות, לא עת להישאר בישיבה, לסיים ארבע שנות לימוד בבית מדרש ממוזג, כמו שאולי היה עדיף שנעשה. עת מלחמה עכשיו, מלחמה על הארץ, מלחמה על חבלי המולדת, מלחמה נגד הזמן.
מי יאחז באדמתה.

העם אשר כסף אליה במשך 2000 שנות גלות, או בן נכר שרוצה לשלוט בה ולהשליך אותנו אל הים.
אל מול הנחשול האדיר הזה של ניסיונות השתלטות ערביים, אנו עומדים. איננו מגיעים להילחם עמם בתקציבי יתר או בכלי בניה כבדים כשלהם. אנו מגיעים בשם השם ובעזרתו.

כל אחד במסירותו, בהקרבתו למען הארץ והעם, כל אחד ומעדר או פטיש בידו, בפרוטותינו אנו בונים את הארץ, מנסים לעצור את ניסיונות הגזילה. אם אתם הנהגת ההתיישבות וציבור המתנחלים, הייתם נחלצים לעזור ביישובה של הארץ ומשתמשים בכל הכלים הרבים שעומדים לרשותכם, או אז, אולי היינו יכולים לסיים את שנות לימודינו בישיבה כראוי, ולא היינו נאלצים להתמודד בגיל כה צעיר עם מציאות קשה כל כך.

במקום להקצות משאבי עתק וכוחות רבים בטיפול “בבעיית נוער הגבעות”, הצטרפו אלינו, תעזרו לנו, הושיטו לנו יד. לא כעזרה וחמלה למסכנים, אלא כחלוצים ההולכים לפני העם. או אז כשהדבר יקרה, הדברים שאינכם אוהבים בגבעות, המעשים שלעיתים הינכם מתנגדים להם, העימותים התמידיים שנוצרים מההתמודדות עם האויב הערבי והרדיפה מצד מערכת הביטחון  – ייעלמו מעצמם.

אסיים בקריאתו של הרב צבי יהודה קוק זצוק”ל שזעק מנהמת ליבו: “לא שבנו לארץ כדי לגור בתל אביב וסביבותיה. באנו כדי ליישב את כל אדמת ארץ ישראל! איפה חברון שלנו?! איפה שכם שלנו?! איפה יריחו שלנו?! איפה כל רגב ורגב???

אלישע ירד, חברו של אהוביה סנדק ז”ל. נשוי, בן 21, נער גבעות בהווה ובעתיד.

מאתר כיפה, כאן.

בענין קריאת שמות ישיבות וקהילות על שם ערי חו”ל

ז”ל הרמב”ן ז”ל (שמות י”ב ב’):

… וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו’ (שם כט א), וכן כלם.

וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו.

וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר”ה א ב, ב”ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד -טו) ולא יאמר עוד חי ה’ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה’ אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש”י כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז, עזרא ו טו, נחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז) ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם) ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה.

חלקן נתחדשו בציון עוד לפני עיקר היישוב בא”י. וחלק האחר מסתמא היתה הכונה להחדיר ולהעמיק את ה”גלותיות”, היפך שמות כמו “מערבא”, כרם ביבנה”, וכו’, רח”ל. וזה בתר איפכא מהמליצה שלקח החזו”א מדברי חז”ל “עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל”.

רבי מאיר שמחה הכהן נגד הרב מאיר כהנא

חכם עדיף מנביא…

משך חכמה על פרשת בא (שמות י”ב ט”ו):

כי כל אוכל חמץ ונכרתה, כו’ הנה בפסח מצרים לא היה חימוצו נוהג אלא יום אחד (פסחים כ”ח) כן כתבו דיו”ט לא נהיג (ע’ תוי”ט פסחים י’ ה’. ומהרי”ט קדושין ל”ז ב’). ולדעתי הא דאמר להם עתה דבר שלדורות הוא להורות שלימות מצוותיו יתברך כי כל העמים בדתותיהן הנימוסיות יעשו יום הנצחון יום מפלת אויביהם לחג הנצחון, לא כן בישראל המה לא ישמחו על מפלת אויביהם ולא יחוגו בשמחה ע”ז וכמו שאמר בנפול אויבך אל תשמח כו’ פן יראה ד’ ורע בעיניו והשיב מעליו אפו, (משלי כ”ד י”ז) הרי דאדם המעלה אינו שמח בנפול אויבו משום שהשמחה רע בעיני ד’ הלא רע בעיני ד’ צריך לשנאותו ולכן לא נזכר בפסח חג המצות כי בו עשה במצרים שפטים רק כי הוציא ד’ את ב”י ממצרים אבל על מפלת האויבים אין חג ויו”ט לישראל. ולכך על נס חנוכה אין היום מורה רק על הדלקת שמן זית וחינוך בית ד’ וטהרתו והשגחת אלקים על עמו בית ישראל בזמן שלא היה נביא וחוזה בישראל ולכן נעשה ההדלקה על ענין בלתי מפורסם ההדלקה שמונה ימים בהיכל משום שהמנהיגים והשרי צבאות היו הכהנים הגדולים החשמונאים והיה חוששת ההשגחה שמא יאמרו כחם ועוצם ידם ובתחבולות מלחמה נצחו הראתה להן ההשגחה אות ומופת בהיכל אשר אינו ידוע רק לכהנים למען ידעו כי יד אלקי עשה זאת והם מושגחים דרך נסיי למעלה מן הטבע. וכן בנס פורים לא עשו יו”ט ביום שנתלה המן או ביום שהרגו בשונאיהם כי זה אין שמחה לפני עמו ישראל רק היו”ט הוא בימים אשר נחו מאויביהם וכמו שהיו צריכים למנוחה והיה נחשים על דרכם ונהרגו הנחשים היתכן לשמוח יום שנצחו הנחשים כי רק השמחה על המנוחה לכן ויכתוב מרדכי (אסתר ט’ כ’) את הדברים האלה וישלח ספרים כו’ לקיים עליהם להיות עושים כו’ כימים אשר נחו בהם שלכן לא היה חושש לקנאה את מעוררת עלינו בין האומות (מגלה ז’) (שאנו שמחים במפלתן, רש”י) שאין השמחה רק על המנוחה לא על יום ההרג בשונאיהם ועיין ירושלמי (ריש מגלה) אמר ר”ח י”ג זמן מלחמה הוא והוא מוכיח על עצמו שאין בו נייחא כו’ ועיין ברא”ש ריש מגילה, ולכן שהחלו לעשות אם היו מפסיקין מלעשות היו סבורים שעשו השמחה על ההרוג בשונאיהם ובתוך אלו השנים כבר נצמחו אויבים חדשים ושונאים מקרוב ולבני ישראל חושבים מחשבות להשמידם ולכלותם מעל פני האדמה לכן היו עושים כל ימיהם להראות אשר שמחים על ההצלה מן הרוצה להשמידם לא על הנקימה וזה אשר החלו לעשות כו’ והבן, והנה המצרים נטבעו בים סוף ביום ז’ של פסח (סוטה י”ב) ואם היה אומר השי”ת שיעשו בשביעי מקרא קודש היה מדמה האדם שהשם צוה לעשות חג לשמוח במפלתן של רשעים ובאמת הלא מצינו שלא אמרו לפניו שירה (מגלה י’ סע”ב) שנאמר ולא קרב זה אל זה שאין הקב”ה שמח במפלתן של רשעים (מגלה י’ סע”ב) לכן אמר בארץ מצרים שיעשו חג בשביעי ולהורות שאין החג מסיבת מפלת מצרים בים שצוה להן טרם שנטבעו בים ודו”ק וכן מפורש בילקוט רמז תרנ”ד שלכן לא כתב שמחה בפסח ואין גומרין הלל כל ז’ משום בנפול אויבך אל תשמח.

ולזה אמר (תהלים עא, כב) גם אני אודך בכלי כו’ תרננה שפתי כי אזמרה לך ונפשי אשר פדיתה זה בהתגלות שפתי ירננו על פדיון נפשי. גם לשוני שהוא טמון בפי כל היום כו’ כי בשו כי חפרו מבקשי רעתי ע”ז אהגה במטמנים כי מבקשי רעתי בשו וחפרו.

מי שמכיר את כתבי הרב מאיר כהנא יראה כאן תשובה והשגה מרכזית כמעט אחת לאחת.