כעת שראינו עין בעין שמדינה של גהנם לא מגינה ולא עוצרת כלל וכלל מבעד פלישות הפלשתים, חובה על כל אחד לטכס עצות, וק”ל.
ונמשיל ע”פ ס’ שערי תשובה לרבנו יונה בכמה דוכתי בשער א’.
שערי תשובה שער א’ סי’ ד’:
ועוד התבונן ברעת המתאחר מן התשובה כי רבה היא, כי לולא התמהמה כי עתה שב איש נאנח במרירות לב ברגזה ובדאגה ודלפה עינו מתוגה, כי יפגשהו יצרו שנית ויזדמן החטא לידו יכבוש את יצרו ויזכור אשר עברה עליו כוס המרירות ולא יוסיף לשתותו עוד, כמו שנאמר (תהלים ד, ה): “רגזו ואל תחטאו” – באורו: רגזו והצטערו על אשר חטאתם ואל תחטאו עוד! כי הזכיר חטאם למעלה (פסוק ג) באמרו: “תבקשו כזב סלה”. ויעיד על זה הפירוש אמרו “רגזו” מלשון: “אל תרגזו בדרך” (בראשית מה, כד); “ותחתי ארגז” (חבקוק ג, טז), וענינם הצער על הדבר שעבר ועל ההווה, ולא אמר “יראו” או “גורו”. וכאשר יאחר לשוב, בבא החטא לידו יפול במוקשו כנפול בתחלה, ויגדל עוונו האחרון מאד, ותעלה רעתו לפני השם, כי מראשית לא חשב כי פתאום יבוא היצר השודד עליו אך אחרי אשר ראה דלות כחו ואשר גברה יד יצרו עליו וכי עצום הוא ממנו, היה עליו לראות כי פרוע הוא ולשית עצות בנפשו להוסיף בה יראת ה’ ולהפיל פחדו עליה ולהצילה ממארב יצרו ולהשתמר מעונו. ואמר שלמה עליו השלום (משלי כו, יא): “ככלב שב על קאו כסיל שונה באולתו” – ביאורו, כי הכלב אוכל דברים נמאסים, וכאשר יקיאם נמאסים יותר והוא שב עליהם לאכלם, כן ענין הכסיל, כי יעשה מעשה מגונה וכאשר ישנה בו מגונה יותר, כאשר בארנו.
שם ט”ז-י”ז:
העיקר החמישי הדאגה. כי ידאג ויפחד מעונש עונותיו, כי יש עונות שהתשובה תולה כפרתם ויסורים ממרקים, כמו שנאמר (תהלים לח, יט): כי עוני אגיד אדאג מחטאתי. וענין היגון – על שעבר, וענין הדאגה – על העתיד. ועוד שנית ידאג, אולי הוא מקצר בחובת התשובה בצער ובמרירות ובצום ובבכי, וגם כי הרבה צער והרבה בכה, יזחל ויירא אולי לעמת זה הרבה אשמה, ולא השלים חוקו את כל ענותו ואשר יבכה בצום נפשו, ומי שהתבונן בגודל עבודת הבורא על יצוריו וכי אין קץ לרעת הממרה את פיו, כל אשר יוסיף בעבודה ובדרכי התשובה, הלא מצער היא והנה למעט בעיניו. ואמר שלמה המלך עליו השלום (משלי יד, טז): חכם ירא וסר מרע, ובאורו: החכם אף על פי שהוא סר מרע בכל מאמצי כחו, יירא ויזחל אולי לא כלה חוקו ולא נזהר כדת מה לעשות. וכמוהו (שם כח, ו): מעקש דרכים והוא עשיר – אף על פי שהוא עשיר. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תנחומא א לך טו): אל תפרש “חכם ירא וסר מרע”, אלא “חכם סר מרע וירא”. וסוף הפסוק מוכיח עליו: וכסיל מתעבר ובוטח, אמר על מדות הכסיל שהוא בהפך ממדת החכם, כי הכסיל “מתעבר” ועם כל זאת “בוטח” שלא יקרהו עון ונזק, ובעל הכעס עלול לפשעים ומופקר לנזקים, שנאמר (משלי כט, כב): ובעל חמה רב פשע, ונאמר (שם כה, כח): עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצר לרוחו.
ועוד ידאג בעל תשובה פן יתגבר עליו יצרו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות ב, ד): אל תאמין בעצמך עד יום מותך, כל שכן האיש אשר נצחו לבו כבר, כי ראוי להשמר מן היצר האורב בכל עת, ולהוסיף בנפשו יראת השם יום יום, ותהיה לו למעוז בעבור עליו כל משברי היצר המתחדש לעתיד.
שם סי’ ל”ו:
העיקר האחד עשר חפוש דרכיו, כענין שנאמר (איכה ג, מ): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה’. ויעשה כן לשלשה דברים: האחד – למען יזכור כל הדברים שחטא עליהם ויתודה על כולם, כי הוידוי מעיקרי הכפרה; השני – למען ידע כמה לו עונות וחטאות ויוסיף להכנע; והשלישי – כי אף על פי שהוא מקבל עליו לעזוב כל חטא, צריך שידע הדברים שחטא עליהם, כדי לעשות בהם גדרים, ולהשמר מאד לנפשו בהם ממארב היצר, כי נפשו עלולה בהם אחרי אשר נקלו בעיניו ושלט יצרו בהם, והנה נפשו חולה מהמעשים ההם, והחולה כאשר יחל להבריא צריך להזהר מהרבה ענינים שלא יחזירוהו לחליו.
שם סי’ ל”ח:
הלוא אם תיטיב שאת, פירוש: למה נפלו פניך, הלוא אם תיטיב מעשיך ותשוב אלי – שאת, פירוש: תשא פניך, מלשון: כי אז תשא פניך ממום (איוב יא, טו). ויש לפרשו מלשון סליחה. ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ – אם לא תשוב מאשר חטאת, לא העון אשר בידך לבדו ילין אתך, כי היצר רובץ לפתח להחטיא אותך בכל אשר תלך, ונוצח אותך תמיד אחרי אשר נצח אותך, ויקוש לך וגם נלכדת ולא שבת. ואליך תשוקתו – להדיחך, ואורב לך בכל עת. ואתה תמשל בו – אם תרצה להתגבר עליו. על כן תענש על החטא אחרי אשר נתתי לפניך היכולת לכבוש את יצרך.
