Search Results for: מכירת חמץ

Don’t take my word for it. Search for his name in this book by Rabbi Brand, “Grama Kema’aseh“.

Or here on the fictitious sale of Chametz.

Here Rabbi Brand repeats his claim that the Shabbos will be destroyed in a generation among the National Religious public because of Rabbi Rosen’s ideas on Grama machines.

Here is an excerpt from a typical article:

אולם הקושיה ששאלנו על החזו”א, לדברי הרב רוזן זה לא קושיה, שהרי לא מתחשבים עם קושיות, וכמו שהתיר מכונת גילוח אף שחותך הכל ולא מתחשב עם כל הראיות שזה איסור תורה, אלא אדרבה, כל מה שמקשים עליו זה סיבה להוכיח שעל אף שהדברים קשים ניתן לפסוק כך, ממילא גם ניתן להוסיף קולות ע”ג קולות.

…

וא”כ לאט לאט עוקרים כל התורה כולה, ובאמת צריכים לתקן כל מה שבשורש עברו על גבול ההיתרים, והיינו מכל דבר שהרב רוזן מביא ראיה משם שניתן להתיר דברים תמוהים, שם במקור גופא צריך לבדוק האם באמת שם זה מותר או גם שם התירו שלא כדין, שהרי ע”י ההיתר שם נשתלשל שיעקרו כל התורה כולה, ולפעמים זה מגלה שכבר במקור היה כאן איסור גמור, ועי’ במה שכתבנו במאמר ממכירת חמץ הנהוגה להיתר מכירה, ומשם לגיורים פיקטיבים.

ולענין הקושיות על ערובין שטען הרב רוזן שנכנסים לקולי קולות, עי’ במה שכתבנו במאמרפתיחת שערי העיר, שבאמת רוב העירובין פסולין, וע”ע בזה במאמר ירושלים הוא רשות הרבים.

ובענין היתר עיסקא, כעת מטפלים איך לעשות בנקים ע”פ התורה.

Here Rabbi Rosen is blamed for sham Jewish conversions.

And on and on.

May the best man win!

מכתב אחד הקוראים בעלון “תקציב המשפחה” של הרב אריה ליבוביץ גליון 51:

בסוף המאמר על ׳איש אמיד בפוטנציה׳ הובאו 10 תובנות שהגיע אליהם בעקבות הסיפור.

ניתן להוסיף תובנה נוספת, ברוח הדברים שהובאו באחת התגובות בשם הגראי”ל זצ”ל והגרח”ק שליט”א שבמשכנתא יש “חשש כבד מאד של ריבית”.
התובנה פשוטה: אין ללוות בריבית כלל, בכל מצב ולכל מטרה.

ובאמת לא מובן איך מוזכרת כאן מפעם לפעם נטילת משכנתא, כאילו לא אסרה התורה ריבית, וכאילו לא אמרו עליה חז”ל שמעיד בעצמו “כפר פלוני בא׳ ישראל”.

ולמי שמייחס חשיבות לחותמת הבד”ץ על כשרות הבנקים, נזכיר כי הגר”י בלוי זצ”ל שחתום על כתב זה אסר על ילדיו לקחת משכנתא, ונהג לומר “מכירת החמץ הגרועה ביותר עדיפה על היתר העיסקא הטוב ביותר”.

כעין זה, כשדיברתי עם הגרא”י אולמן, החתום אף הוא על ההת”ע, ושאלתי אותו על אחד הפרטים בהת”ע הבנקאי המנוגד להלכה בשו”ע, ענה “הבעיה ידועה, הגר”י בלוי אמר שכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע”.

הנחתום מעיד על עיסתו, שהתר עיסקא של הבנקים הוא “מוטב שיהיו שוגגים” ותו לא.

להלן כמה מדברי הרב בר חיים על הערמה, על המאסת ההלכה, ועוד:

ראש מכון שילה מדגיש כי הפתיחות וההגיון ההלכתי לא עושים רק “חיים קלים”, ועלולים להתבטא גם בחומרות. כך, למשל, הוא שולל מכל וכל את מכירת החמץ, ש”לא מועילה ולא שווה כלום”, וכבר שפך בקבוקי ויסקי שלמים לכיור כדי להיפטר מהם לפני הפסח. גם על העירוב הנהוג בישראל הוא אינו סומך, גם אם זה אומר שבשבתות אי אפשר להוציא שום דבר מהבית, כולל ילדים. הסיבה: “מבחינה הלכתית, העירוב הזה הוא ממש לא דבר שהדעת יכולה לסבול”.

בר חיים מסכם כי בהרבה מקומות השקפת העולם הפכה לאקסיומטית, כשבכוללים לרבנות לא מלמדים לחשוב אלא רק מה ההלכה אומרת.

 “אתה הופך למחשב שיודע מה לענות על כל שאלה אבל אסור לך לחשוב לבד, אחרת אתה לא נורמלי”, הוא מתאר את המציאות מנקודת מבטו. “הרב מחויב לתמוך בקו השקפתי-מחשבתי מאוד ברור, לפיו יהודי בתל אביב, בירושלים או בעופרה צריך לנהוג כמו סבא שלו בהונגריה. הרבה תלמידי חכמים לא פונים בגלל זה לעיסוק ברבנות ובפסיקת הלכה”.

ויש גם טיפ לסיום: המבחן של בר חיים לגדלותו של אדם בתורה היא האם אפשר לדעת מראש איזו תשובה הוא ייתן לך לשאלה נתונה, או שהוא חסר נטיות מובהקות. “הרב משה פינשטיין אף פעם לא היה צפוי”, הוא אומר, “ולעומתו בעל ה’מנחת יצחק’ התיר אדם שהוא כמעט בוודאות ממזר, רק בגלל שהוא בא לפניו בלבוש חסידי”.

ציטוט מתוך כתבה כאן.