עבודת האדם

מיועד לכל אדם שמעוניין לנצל את החיים בשלמות ולא לגלות בסוף חייו שהפסיד הכל

ברצות השם יתברך

באמת רואים שמאות ואלפי יהודים יקרים שרוצים להצליח בחייהם, בעבודת השם, בתפילה, ובקרבה להשם, אך אעפ”כ הם נשארים רחוקים, ועדיין נופלים שוב ושוב, אם זה בשמירת הקדושה, וכן בשמירת העיניים- ברחוב ובאינטרנט, ובוודאי בשמירת המחשבה, וכו’, והדבר נראה תמוה איך יתכן שאדם שבאמת רוצה, ואפי’ שהוא שקוע בלימוד, עדיין הוא נופל מדי פעם, ומרגיש שאינו יכול להתגבר.

הסיבה לדבר זה כמו שאמרו חז”ל “עבירה גוררת עבירה”, ומבואר בחז”ל שהכוונה היא, שכשהאדם חוטא נברא מאותו חטא כח טומאה, כדוגמת מלאך רע, ש’יושב’ על האדם שיצר אותו ע”י חטאו, ו’משגע’ אותו שיעשה שוב פעם את אותו החטא. דהיינו, שאחרי שבחור חטא פעם או פעמים, מעתה הניסיון שלו זה לא ‘רק’ מיצה”ר, אלא יש כאן עוד כוח טומאה נוסף שמפיל אותו שוב ושוב, וכמובן שעל כל חטא יש עוד כח טומאה, ואז זה יותר ויותר קשה, וזה כמו כדור שלג שהולך וגדל.

כיוון שביארנו שהאדם נופל מחמת כח הטומאה שיש עליו מהעוונות הקודמים, לכן בכדי להצליח האדם מוכרח להוריד מעצמו את כח הטומאה ע”י תיקון החטאים מהשורש, ואז יהיה לאדם הרבה הרבה הרבה יותר קל להתמודד מול יצר הרע, כיון שחוזר למצב של תינוק של בית רבן שלא חטא, ומתמודד ‘רק’ מול יצר הרע בלי ‘תוספות’ של כוחות טומאה למיניהם.
ונחלק זאת לארבעה חלקים:

1. תיקון החטאים: [אע”פ ש’אין לנו עסק בנסתרות’, אבל בנוהג שבעולם גם מי שאין לו עסק במכונאות, כשמתקלקל לו הרכב הוא הולך למוסכני’ק, ולכן גם כאן כשרוצים לתקן חטא מהשורש, צריך ללכת למי שמבין הכי טוב מה התקלקל ע”י החטא, ואיך מתקנים את זה] ולכן סידר האריז”ל שכדי לתקן את העוונות יש לצום מספר ימים כמספר שמות הקודש שנפגמו ע”י אותו חטא, למשל אדם שח”ו חטא בפגם הברית צריך להתענות על כל פעם שחטא שמונים וארבע יום רצופים, וכמו”כ על פגם המחשבה שמונים ושבע פעם וכו’.

אך כמובן שכל זה אינו שייך כ”כ לדורנו, ומה גם אדם שחטא רח”ל מאה פעם בפגם הברית האם יצטרך להתענות שמונת אלפים ארבע מאות פעם [שזה יותר מעשרים ושלוש שנה] וזה ודאי אינו שייך. ולכן באו המקובלים הרב יהודה פתיא, החיד”א והבן איש חי, ותיקנו שבמקום להתענות כך, יתענו רק פעם אחת ואת כל שאר התעניות יפדו בכסף שיתנו לצדקה, אך עדיין זה עלול להיות הרבה מידי כי אם נניח שאדם חטא מאה פעמים בברית, ומאה בעניים, ומאה במחשבה, יצטרך לצום על כל חטא וחטא, דהיינו שלוש מאות פעם, ולכן תיקנו שמי שחטא פעמים רבות בחטא מסוים, יתענה שלוש פעמים ויפדה כל פעם בכסף, ונחשב כעין ‘חזקה’ ומועיל לו כאילו צם את כל התעניות הנצרכות.

אחרי כל הקיצורים הללו, תכלס’ יוצא שאפשר לתקן עוון ע”י שלוש תעניות פשוטות, וגם אם נניח שאדם חטא בהרבה עוונות, כגון עיניים, ברית, מחשבה, ואפי’ מי שהיה לו קשר עם אנשים נוספים, יכול בקלי קלות, ע”י איזה תשע או שתים עשרה תעניות לצאת מכל הסחרור המטורף הזה של העוונות, ולהתחיל לשלוט בעצמו אחת ולתמיד. [וזה קל, קל, קל. תחשוב, בחורף בחמש כבר אפשר לאכול, וכן לדוגמא בליל שישי אפשר לאכול בלילה, וללמוד קצת, ואז ביום יהיה יותר אפשרות לישון והצום עובר בקלי קלות. ובקל הרווחת את חייך במתנה, יש אלפי בחורים שעשו את זה וראו בחוש איך שיורד מהם כח הטומאה, דהיינו שע”י התעניות על הברית ירד להם התאוות לחטוא, וע”י התעניות על העיניים נהייה להם יותר קל לשמור על העיניים, וכמעט לא נשאר להם משיכה להסתכל בנשים, וכמו”כ ע”י התעניות על המחשבה כאילו ‘נמחק’ להם מהראש כל השטויות שראו והפסיקו המחשבות לקפוץ להם לראש, וכן בשאר כל מיני החטאים זה מועיל. והם מצליחים לשמור את עצמם שנים בלי ליפול בחטאים כלל!!! זה נשמע הזוי… אבל כשמבינים שתכלס הכל רוחני, גם החטאים והמשיכה, רואים שזה לא מופקע.]

2. תשובה אמיתית- הנה ודאי שהתיקונים הללו הם לא הקוס פקוס, ובסופו של דבר מי שמוריד מהאדם את כח הטומאה זה רק בורא עולם, ולכן בוודאי שכל התהליך הוא תהליך של תשובה, ובלי תשובה ודאי שכוח הטומאה לא יעזוב את האדם, ועדיין ההתמודדות תהיה קשה עד בלתי אפשרית, ולכן צריך לבאר איך עושים תשובה באמת, כי יש הרבה שמתחרטים על החטאים ואע”פ כן אין להם כל קשר לתשובה, אלא זה יותר בבחינת ‘רשעים מלאי חרטות’, כי הם מתחרטים לא מול בורא עולם אלא כי רע להם עם החטא, וזה דופק להם את החיים וכו’, אבל באמת זו אינה תשובה, והראיה לזה שבדר”כ אלו שעשו את התשובה בצורה כזו, אח”כ אמרים בליבם- איזה כיף, גם חטאנו גם עשינו תשובה, נהנהנו מכל העולמות, ולפעמים חושבים אם כבר חטאתי למה לא עשיתי זאת עם כל העוצמה כי ממילא חזרתי בתשובה, וגם התשובה שעושה אין זה לכבוד שמים אלא לצורך עצמו, שינצל מגהינום וכדומה.

אלא התשובה האמיתית היא להרגיש ‘אוי לי שהכעסתי את בוראי’, אז בדרגה הנמוכה זה ‘אוי לי שהכעסתי את בוראי, ואני מפחד מעונשו’, אבל בדרגה יותר גבוהה זה ‘אוי לי שהכעסתי לבוראי שאני חלק ממנו יתברך’, דהיינו להגיע לאיזה שהיא דרגה באהבת ה’ ולעשות תשובה מאהבה, ואם יזכה האדם להגיע לשברון לב על חטאיו, יזכה להבטחת הזהר הקדוש: שלא יחזור לאותו טומאה לעולם, וכשעושים את התשובה כך לא שייך להתרפק על חטאים, כיוון שהאדם לא מסוגל לחשוב על כך שנהנה נגד רצון שמים, וזה בושה וסבל נורא בשבילו.

והשברון לב הזה אינו קשור לדיכאון, ההפך הוא הנכון כשאדם ישתומם איך הכעיס את יוצרו, עכשיו ישמח שמחה גדולה שעתה זוכה להתקרב לה’, ולהתנתק מכל הזוהמה שהיה שרוי בה עד עתה, [וזה לא כזה קשה, במעט התבוננות על ‘כי חלק ה’ עמו’ ו’חלקי ה’ אמרה נפשי’- שאני חלק אלוק ממעל – אפשר להגיע לזה, ובמיוחד אחרי שאדם מתחיל להיטהר ע”י איזה תיקון או שניים, בקלות יגיע לאהבת ה’ ולתשובה מאהבה].

3. הדרכה וסגירת פינות: יש עוד דבר נוסף שנצרך, כדי לצאת מהחטאים, והוא, שהרי איתא בחז”ל שלולי הקב”ה עוזרו אינו יכול לו- אדם אינו יכול להתמודד לבדו מול יצר הרע בלי שבורא העולם יסייע בעדו, וכמובן, אדם שמכניס עצמו לניסיון אין לו ס”ד לעמוד מול יצרו, ולכן חובה גמורה על האדם להתרחק ולהזהר מהניסיון, אך דא עקא ש’אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים’ ו’אין אדם רואה נגעי עצמו’ ולכן הרבה פעמים אדם מכניס את עצמו לניסיון אפי’ בלי ששם לב לכך, ולכן כדי להשתחרר מהחטאים, ראוי מאוד לקבל הדרכה בצורה מסודרת איך להתרחק מהניסיון, [אך כמובן יש לקבל את ההדרכה מאדם מספיק יר”ש כדי שיוכל להדריך בצורה פרטנית ובלי שזה יגרום לו בעיות…, וגם זה צריך להיות אדם עם ניסיון מספיק בכדי שתהיה תועלת מההדרכה שלו, (בהמשך מובא מספר של אדם שהדריך מאות בחורים והועיל להם) ולכן אסור לנסות להתייעץ עם בחורים אם לא שידוע שהבחור קדוש בכל קנה מידה, וגם אז זה צריך להיעשות בזהירות].

4. עבודת השם- לאחר שביארנו שלושה שלבים ליציאה מהחטא, אי אפשר לעצור כאן, כי בסופו של דבר, מטרת היצר הרע אינה להחטיא את האדם, אלא להסיר אותו מאחרי ה’, אלא שהכי קל לו לעשות זאת ע”י החטאים, כי מי שחוטא הוא ממילא רחוק מה’, אבל גם אם הוא לא מצליח להחטיא את האדם הוא מרחיק אותו מה’ ע”י כל מיני דברים אחרים, כגון בלבולים, ו’מלומדה’, וגאווה, ואז הוא רחוק מה’, ובעצם היצר ניצח במערכה, אע”פ שהאדם לא חוטא. וע”י זה הרבה פעמים אדם גם חוזר לחטאים ברבות הימים כי תכל’ס הוא רחוק מה’ ואין מה שישמור עליו, ועל זה כתוב ‘ושבת- עד ה’ אלוקיך’ לא שייך לשוב רק חצי דרך ואז להמשיך לשבת ללמוד רגיל, בלי לחפש עוד ועוד את בורא עולם. ולכן אדם שבס”ד יצא מהחטאים חייב לא לעצור, אלא להמשיך- אל השם ולהגיע לקרבת ה’ ולאהבת ה’ עצומה ולהיות כל הזמן בהתקדמות ובעלייה לכיוון בורא עולם, כי יש אצלו אין סוף מדרגות. [וכמובן עכשיו, לאחר שיצא מהחטאים זה יהיה לו הרבה יותר קל ונחמד ויוכל מהר מאוד להגיע לדרגות נפלאות בעבודת בוראו]

יש שרצו לטעון שמי שלומד תורה אין לו לעשות תיקונים, אלא רק להמשיך ללמוד, אך באמת כבר כתב המשנ”ב (סי’ תקע”א ס”ק ד’) שמי שיש לו עוונות ידועים אפי’ אם הוא ת”ח וקשה לו התענית חייב להתענות. וכבר האור החיים הקדוש פרשת בחקותי כתב מפורש שתורה שלא לשמה אינה מצילה מיצר הרע [אפי’ בלומד כדי להתכבד]. ובראשית חכמה שער הקדושה {פרק שבעה עשר אות נ”ו} כתב וז”ל “ואם יאמר מי שיאמר שהתורה מכפרת עוון, הלוא דוד המלך ע”ה עוסק בתורה היה יותר ממה שאנו עוסקים, כדפירשו ז”ל, והיה בו רוח הקודש, למה סיגף עצמו בחינם, ולא סמך עצמו על עסק התורה יומם ולילה שיכפר לו עוונו? אלא ודאי מה שאמרו {ר”ה יח, א} שהתורה מכפרת, הוא על דרך שפרש החסיד רבנו יונה ע”ה ב”שערי תשובה” {שער ד, אות יא} בענין מה שאמרו רבותינו {ר”ה שם} שהעוסק בגמילות חסדים שמכפרים על עוונותיו, שפרש- שתולין לו מהיסורין עד שובו, כן העוסק בתורה, הכפרה היא שמאריכין לו עד שישוב, אבל ודאי שצריך להיטהר מעוונותיו בסיגופים ובתעניות כדי שתהיה תורתו רצויה, וכו’, ובפרט מי שחטא בברית שהפגם בו שקול כנגד כל התורה כולה. שמהמעלות שאמרו ז”ל נדע גודל עונש הפוגם בו, והאריכו במעלתו” עד כאן לשונו.

אך גם אם נמצא מי שיאמר שלא לעשות תעניות וכדו’ ודאי שכל הכוונה זה לתיקון עוונות גרידא, אבל בתהליך הזה שהוכח על אלפי בחורים שזה לא רק מתקן, אלא עוזר בפועל להפסיק את החטאים, לא יתכן שאדם שפוי ויר”ש יאמר שעדיף להמשיך ליפול מדי פעם בחטאים, והעיקר שלא להתענות, ובוודאי אפשר לשאול את מי שמתנגד למהלך אם הוא מוכן לקחת ע”ע את העוונות שלך. ובוודאי שלא יסכים.

ובאמת נכנסנו קמי מרנן ר’ דן סגל, ר’ שמואל אליעזר שטרן, הרב בן ציון מוצפי, ר’ עמרם פריד. וכן שאלנו על התעניות הללו, את כל הבתי דינים בארץ ישראל לכל המגזרים והחוגים, וכולם ענו פה אחד שהדין מחייב לעשות תיקונים אלו, והוסיפו שזה שווה הכל, ושאלנו אותם האם לתת את זה לבחורים והם ענו שכן, ולא חששו שיש שנהגו לא להתענות, וכדומה.

ואין זה נכון לומר “כבר עשיתי תשובה וזהו” כי על פגם הברית חייבים “מיתה בידי שמים” וע”ז נאמר תשובה ויום הכיפורים תולים וייסורים מכפרים, וייסורים האלו, חוץ ממה שזה כואב… זה כולל גם ניסיונות כי בעצם הסיבה לייסורים האלו, זה מכוח אותו מלאך שנברא מהחטא, וא”כ אותו מלאך גם גורם לו ניסיונות, שזה גם חלק מהייסורים, וזה גלגל שאין לו סוף כי אז חוזר לחטוא, ויש עוד כוח טומאה עד שאינו יכול לצאת מזה, לכן חבל לסבול, עדיף להיות גבר ולצאת אחת ולתמיד מכל הסחרחורת הזו.

מקובלנו מרבותינו שאדם בא לעולם לפי המצב שבו סיים את הגלגול הקודם שלו, וזו הסיבה שיש שנולדו בבית חילוני ויש שנולדו בבית חרדי, וזו גם הסיבה שלכל אחד יש ניסיונות שונים מחברו, כ”א לפי גלגולו הקודם, ולכן אל יעלה במחשבת האדם לומר שח”ו הקב”ה רוצה שישאר בהתמודדות ולא יברח ממנה, כי אדרבה כפי שמקובלנו מרבותינו, מה שיש לך את הניסיונות הספציפיים האלו, זה סימן שאותם צריך לתקן, וזה כמו אדם שנמצא בבית חילוני ונכשל שם מידי פעם בטריפות ונבילות, חילולי שבת ועוד, האם נאמר לו שישאר שם כיון שהקב”ה רוצה שיתמודד… הרי ודאי שחובתו לצאת מהבית! כך גם את הניסיונות, פשוט שחובה לתקן ולצאת מהטומאה.

למעשה יש עוד פרטים רבים, והם נצרכים ומוכרחים לתהליך של היציאה מהעוונות, ולכן ‘והיה כל מבקש השם יבא אל אהל מועד’, מי שבאמת אכפת לו מעצמו ומבורא העולם, יתקשר לקו תוכן שמספרו הוא- 046198395 שם יוכל לשמוע הדרכות יותר מפורטות על תהליך היציאה מהעוונות, ועל הדרכים איך לחיות את ה’ ולרוץ אחריו בכל רגע נתון, כמו”כ ניתן לקבל הדרכה מקצועית ודיסקרטית איך לא להיכנס לניסיון בשלוחה 72 או בטלפון- 0527126565, כמו כן ניתן לקבל חוברות של תיקוני העוונות עם הדרכות הכרחיות, בעמדות אנונימיות, בשלוחה 888

נ.ב גם לבחורי החמד שכיום זוכים לשמור על קדושתם בס”ד אך בעבר חטאו בענייני הקדושה כדאי להם לתקן את עוונותיהם בדרך זו, משום שאין שכחה לפני כיסא הכבוד ואף שהיום הם שומרים על עצמם זה לא נמחק וזה רובץ עליהם ומגביל אותם מאד בעבודת השם, זה גורם עיכוב בשידוכים, ועיכוב בלדת ילדים, זה מונע את ההרגשות הרוחניות, זה מפריע למתיקות התורה, והרגשת קדושת השבת, וגורם לגאווה ובלבולים ודברים שמרחיקים אותם מהשם, וכתב הבאר היטב, (תקע”א סק”א) וז”ל ודע שכל המעשים שאדם עושה ותורה שלומד בעודו רשע בעוונותינו הרבים, מוסיף כוח בקליפות, ורק עד שחוזר בתשובה מוציא מהקליפה. וכמובן שאין הכוונה שלא יעשה מצוות כי זה הולך לטומאה, אלא שהאדם עצמו תפוס בידי הטומאה ומשפיע להם, כי כל השפע שלו, דרכם. ובשעה שיוצא, יוצאים המצוות והתורה יחד עימו. וההפסד הוא של המתעכב מהתשובה.