ומיהו אותו הרב ממן?
“אבי היה צנחן ונפצע במלחמת יום הכיפורים, אני עשיתי שירות צבאי הכולל גם מאות ימי מילואים בבט”ש וגם במלחמה מבצע חומת מגן, בני ושני חתניי לחמו חודשים ארוכים השנה במלחמה בעזה ובגזרות אחרות.”
ציטוט מהרב נעם ממן, מתוך אתר ערוץ שבע (“תורה וצבא – האם הניסוי הצליח?” – ).
דברי עצמו:
החרדים מביטים בתוצאותיו העגומות של הדגם הציוני דתי, זה המשלב בין תורה וצבא, ובוחרים לא להתגייס לצבא. והאמת? לא בטוח שהם טועים.
…
דרך הקודש והחול, התורה והצבא, הביאה רבים מאוד לבחור בחול על חשבון הקודש ובצבא ללא תורה. כשמסתכלים בנתונים היבשים העולים ממחקרים שונים, הרי שקשה להתווכח עם הטיעון הזה. ממוצע המחקרים מלמד שכשלושים אחוז מבוגרי החינוך הציוני דתי בחרו להפנות גב לדרך שבה גדלו ולקיים אורח חיים ללא שמירת תורה ומצוות.
החינוך הדתי יכול להתפאר בגידול של אנשים ערכיים, המסורים לעם ולמדינה, הוא יכול להתגאות בנערים ונערות המתנדבים בשורה ארוכה של ארגוני חסד, אך מסיבה כלשהי הוא לא כל כך הצליח להנחיל לבניו ובנותיו שכל אלה ייעשו מתוך חיבור איתן לתורה ויראת שמים.
השילוב של לוחם שלדג שהוא דתל”ש או מתנדבת בקו לחיים שאינה שומרת שבת הוא ממש לא נדיר, זו עובדה.
ומיהו אותו הרב ממן?
“אבי היה צנחן ונפצע במלחמת יום הכיפורים, אני עשיתי שירות צבאי הכולל גם מאות ימי מילואים בבט”ש וגם במלחמה מבצע חומת מגן, בני ושני חתניי לחמו חודשים ארוכים השנה במלחמה בעזה ובגזרות אחרות.”
אני מעתיק מתוך חוברת אחת של ארגון “ונשמרתם”:
…
באמת ההדרכה לא מתחילה דווקא אצל הילדים אלא אצל ההורים, כאשר האדם מתוקן זרעו מתוקן, ושהדבר מוכח, שכאשר האדם לא תיקן עוונותיו, אז על זרעו נאמר פוקד עוון אבות על בנים, ובוודאי זו אכזריות שאדם שלא מתקן עוונותיו וגוזר על בניו ובנותיו שיעברו ניסיונות כמו שהוא עבר בחיים, מי שהיה לו ניסיונות שיחנך את ילדיו בבהירות.
מובא במדרש תנחומא פ’ ויגש: בְּשָׁעָה שֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, אָמַר לָהֶם: תְּקַבְּלוּ תוֹרָתִי. אָמְרוּ לוֹ: הֵן. אָמַר לָהֶם תְּנוּ לִי עָרֵב שֶׁתְּקַיְּמוּ אוֹתָהּ. אָמְרוּ לוֹ: בָּנֵינוּ יִהְיוּ עֲרֵבִים שֶׁלָּנוּ. מִיָּד קִבְּלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן אֶת הַתּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִן הָעֲרֵבִין.
אמת הדבר שההורים צריכים להתנהג בקדושה ובטהרה כמו שהביא האור החיים בפרשת תזריע, והכל תלוי במחשבה של ההורים לקדושה ולטהרה, כפי שמובא בזוהר באריכות בכמה מקומות, אומנם כאן נעסוק בהדרכות משעת הלידה ואילך.
ר’ צדוק הכהן מלובלין הביא שדבר זה מוטל גם על האמא: החכמה באה לבן מהאב, והאם שאיננה מחויבת ללמד בנה תורה, היא מכנסת יראת ה’ בבן, שנקראת אשה יראת ה’, וזה שאמר הכתוב “בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו”, דעיקר החכמה לבן מהאב וישמח האב, ובן כסיל, שכיון שאין בו יראת שמים, אף שלומד תורה מכל מקום נקרא כסיל, ולכן זו תוגת אמו, שלא הכניסה בו יראת שמים, וזה שאמר אמו כנסת ישראל, ובגלל שבה שורה יראת ה’ לכן הפסוק הקדים יראת האם
גילאי שנה עד ארבע
כבר בגיל פחות משנה, אם הילד שולח ידו לאותו מקום, ראוי להזיז את ידו, ולומר לו השם לא מרשה, השם לא אוהב כך, באופן נעים וברור, וכדומה, חשוב מאד מגיל צעיר, באופן כללי, להשתדל להימנע מפינוק ולהתמיד באהבה, להרגיל לגבולות, גם אם זה לא נעים ולא נחמד וגם אם הילד בוכה, כך לאורך כל העתיד יהיה יותר בנוי, ויהיה לו כוח לעמוד בניסיונות החיים.
כשהילד גדל, בגיל שנתיים שלוש ועדיין יש משיכה לנגיעות וכדומה, צריך לעשות לו מבצע, על משחק ממתק או משהו גדול, ולהסביר לו עד כמה זה חשוב, וכמה זה משמח את השם, דברים אלו זה בדרך כלל שאריות מגלגול קודם, וחשוב לעקור זאת.
השלב החשוב: זה לגבי שמירת עיניים כבר מגיל 3-4 כשהולכים עם הילד ברחוב, להסביר לו שהשם לא אוהב שמסתכלים בדברים לא צנועים, ולהדריך אותו איך להישמר מזה מתוך שמחה, ולומר לו תסתכל איך אבא מסיט את העיניים ומסתכל לצד השני, ולעזור לו ע”י שיאמרו לו לאיפה לא להסתכל.
כשהולכים למקומות שייתכן שיש שם תקלות, או אפילו עם משפחה, עדיף לא ללכת אך אם לא שייך, אז להדריך מראש, שהולכים למקומות אלו על מנת ששומרים עיניים. להסביר באופן כללי עד כמה זה חשוב, ולספר סיפורים על נושא שמירת עיניים.
בנושא אופנה ולבוש מודרני, מגיל צעיר ראוי לא להשקיע בלבושי אופנה וכדומה יותר מדאי, וכן כשמספרים את הילד, לספר בתספורת עדינה, כי אח”כ כשגדל כל כולו עסוק ביופי נוי וחיצוניות, כי הוא התרגל לקבל על זה הרבה פירגונים, וגם אם ירצה להשתנות יקשה עליו מאד, והחס על בניו וחפץ שלא יתבלבלו בשואה הרוחנית ירחק מזה.
גיל חמש עד שמונה
חשוב להדריך עם מי לשחק, בשכונה, בכיתה, ואצל הדודים, ועם מי לא, להשתדל לעזור לו ולא לגרום לו להתמודד לבד, לא לשחק עם מי שמנבל את הפה, ובוודאי שלא בנים עם בנות, וכן חשוב מאד: לא לשחק עם ילדים שיש להם גישה לאינטרנט פתוח, והכללים האלו חשוב שיישארו לכל החיים.
בנושא צניעות: להסביר לילד שכדאי מאד לא להסתכל סתם באותו מקום, להדריך איך להתפנות בשירותים שיהיה באופן שכמה שפחות לגעת, ועדיף בכלל לא, אבל אם יש צורך אז להסביר איך להתפנות באופן שלא יתלכלך, ואם צריך לגעת אפשר בעטרה, או בצורה קלה אבל לא אחיזה ממש.
וכן במקלחת, להסביר להתקלח בזריזות, ובפרט באותו אזור לא יותר מ 2 שניות וכדומה והעיקר שלא להתעסק שם שלא לצורך כי השם לא אוהב זאת, אבל כמובן שאסור להכניס ח”ו ללחץ, אלא ברוח טובה.
חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו, לכל אחד יש ניסיונות ותאוות על דברים אחרים, לכן השלב הכי מרכזי זה להסביר לילד למה בכלל הוא מחויב לבורא עולם, מה הקשר בין בורא עולם אליו, למה יהיה לו טוב אם יעשה רצון השם, ולמה זה אמור להיות חלק ממנו, כך נרוויח, שהוא מעצמו ירצה, ולא נצטרך לרדוף אחריו, את ההדרכה הזאת אפשר לעשות בגיל 7-8 שיש כבר יותר דעת, אך מי שיכול אפשר גם לפני.
גיל תשע עשר אחד עשר
הילד כבר נחשב ‘לגדול’ באופן שהחטאים שעושה מכאן ואילך נחשבים חטא, וגדולים נהרגים בגללו, לכן חשוב להתבונן ולהדריך, כי מצינו הרבה ילדים בגיל זה, עם ניסיונות גדולים.
חשוב מאד להדריך בעניין חברים רעים, כיוון שרבים מאד התחילו לחטוא מחמת חברים בגיל קטן מאד, לכן להסביר לו, לא לתת לחבריך ללכת איתך למקומות שקטים, או לשירותים, לברוח כמטחווי קשת, להסביר עד כמה זה חמור, להישמר מנגיעות של חיבה עם חברים ולדעת להבדיל בין משחק לבין מעשה לא רצוי.
גיל שתים עשרה עד ארבע עשרה
לקראת גיל זה לילדים רבים מתחיל להתעורר להם ניסיונות מעצמם, ולכן כמה שיהיו מודרכים מראש יינצלו בקלות. עיקר הבר מצווה זה על הנקודה הזאת שמצינו שרבים הגיעו להם ניסיונות בגילאים אלו, שנקרא איש או סמוך לאיש, ומי שמשקיע רק במסיבות, ולא מקבל הדרכה, הוא פשוט מסכן ואומלל.
כתב התנא דביה אליהו, מי שלא מדריך חייב מיתה בידי שמים, ולכן חשוב מאד שההורים יקפידו לתת הדרכה, כי בימינו ההורים סומכים על המלמדים, והמלמדים על הישיבה קטנה, והם על הישיבה גדולה והילד לא יודע כלום על שמירת עיניים ועל שמירת הקדושה, ודברים אלו הם עיקר בניית האדם, ואי ידיעתם זו היא תחילת חורבנו.
חשוב להסביר עד כמה קריטי העניינים הנ”ל של שמירת עיניים לא להסתכל לא לגעת כשלא צריך, להסביר מה שאומרים חז”ל על דברים אלו שאם אדם שומר על עצמו ולא נוגע ולא מתעסק יצליח בהכול, ואם לא אז יכול להפסיד בהכול, ובפרט בענייני קדושה להסביר שכל אלו שהתקלקלו וירדו מהדרך זה בגלל חטאים בקדושה.
חשוב להסביר כמה נקודות:
תאווה, קישוי, קרי, פגם הברית.
תאווה: להסביר שהתאווה היא כוח הרוחני שבאדם, אדם זקן בן 90 אין לו כוח רוחני ממילא הוא לא חי, ולא יכול לעשות כמעט כלום, ואומנם הגוף מלביש על הרוח, ומנסה להוביל את האדם להשתמש בכוחות הרוחניים שלו לדברים לא טובים, וצריך לדעת שגם אם יש לאדם הרבה תאוות, זה לא מורה שהוא אדם שלילי, אלא זה מורה שיש לו כוח רוחני גדול, ואם יעשה עבודה טובה יוכל לקחת את הכוח הרוחני של התאווה לעבודת השם ולתורה.
קישוי: להסביר שאבר הברית יכול מדי פעם להתקשות ואין להתפעל מזה כלל, אלא כל העניין והחשיבות, שלא יהיו מחשבות לא צנועות לא על נשים ולא על כל מה שגורם תאווה, כגון חברים או דברים אחרים, וכמובן אם זה מציק אפשר לגעת בכדי לסדר זאת, ולהשתדל להסיח דעת, ובלי לחץ.
קרי: כשאדם קם משנתו יכול לבוא לידי קרי, וימצא רטיבות בבגדו, הדומה ללובן הביצה, ולא מדובר על כמה טיפות, אלא על רטיבות קטנה, וצריך להבין שכל הקרי הוא רק תוצאה, מחמת מחשבות לא צנועות, כמו שאמרו חז”ל על הפסוק: “ונשמרת מכל דבר רע” שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה, ואומנם אם זה קורה פעם בכמה חודשים מסתבר שאין זה מחמת מחשבות אך אם זה קורה פעם בשבוע או שבועיים מסתבר שזה מחמת מחשבות, וחייב לשמור עיניים ומחשבה מכל מה שגורם לו תאווה, נשים/חברים, ולעסוק בספרים המדברים על שמירת עיניים כגון: ראשית חכמה “שער הקדושה” ספר “טהרת הקודש”. ספר “קדושת עיניים”. ספר “שמירת עיניים כהלכה”. ספר “אור בעיניים”. ספר “והאר עינינו”. ספר “קדושת החיים”. ספר “גלגל העין”. ספר “אשא עיני”. ספר “שמירת עיניים”. ועוד.
פגם הברית: כאשר אותה רטיבות של הקרי לא יוצאת בשעה שישן אלא כשהוא ער, ע”י מחשבות והרהורים וכדו’ אז זה נקרא פגם הברית במזיד, וצריך להיזהר מאד שכתב בשו”ע: עוון זה חמור מכל העברות שבתורה, והגמרא מביאה: שכאילו הרג את הנפש, והזוהר: שיוצא מכלל ישראל. ולכן יזדרז להתקשר לקבל חוברת של תיקוני עוונות שעי”ז יוכל לתקן הכל מהשורש.
שירותים מקלחת מיטה
ההתנהגות במקומות אלו כשאדם נמצא לבד, רק עם הקב”ה צריך הדרכה ויראת שמים איך להצליח ואיך להתנהג, ועל זה מבאר ר’ צדוק הכהן מלובלין: “שאנכי השם אלוקיך” זה כנגד יצר העריות, שמשכיח את ה’ יתברך מליבו של האדם, וכאשר האדם מגדיל את השם יתברך בליבו מתבטל היצר הרע, לכן צריך שיהיה יראת השם, ללמוד על “גדלות השם” ואהבתו.
שירותים: יש הלכות בית הכיסא באור”ח סימן ג’, ראוי ללמוד אותם, אך אנו נדבר רק על עניני קדושה.
כיוון שרוב החברים שמקלקלים אחד את השני, תחילת עסקם זה “אתה יודע איך נולדים וכדומה” ובפרט שלומדים סוגיות אלו במשניות ובגמרא, צריך להסביר לילד באופן קדוש, שעל ניוול פה הגמרא אומרת שמי שמדבר דברים כאלה, על זה נאמר בחורי ישראל מתים, ולהסביר שנישואין זה קדוש, שאפילו כהן גדול לא יכול להיכנס ביום הכיפורים לקודש הקדשים אם אין לו אישה, אלא שאנשים טמאים עושים מהדברים הכי קדושים טומאה, ויברח כמטחווי קשת מחברים שרוצים לדבר אתו על עניינים של חתונה ודברים לא צנועים אחרים, כי הכי טוב לו בכדי להצליח בחיים, לא להתעסק בזה כלל וכך יינצל.
לא להתפתות אחרי מבוגרים בעניינים אלו ולא ייתן להם לגעת בו באופן של חיבה יותר מדי, כמובן לא להכניס פחדים, אלא שהכיוון יהיה ברור, (והטעות הרווחת בנושא “מוגנות” שלא מדריכים את הילד להישמר בעצמו מלהגיע לידי חטא, או מחטאים מחמת חברים, אלא רק ממבוגרים, או חוסר הסכמה. שכידוע זה מגיע מטומאת רשעי אומות העולם).
השלב החשוב, זה לדעת שדברי תורה צריכים חיזוק, ומדי פעם להסביר מתוך שמחה ואהבה על כל הקשר בין האדם לבורא, והנה ידוע שכול אדם מישראל הוא אבר מהשכינה, להכיר לילד על גדלות השם ואהבתו, ואז תיכנס בליבו אהבה ויראת השם. לעודד את הילד להיות חלק מהמהלך של שמירת הקדושה, ואדרבה להביא אותו למצב שהוא מתחיל לעשות מעצמו רצון שמים גם בלי שוטר מעליו. ולהשתדל שהנושא של שמירת עיניים יהיה על השולחן, במהלך כל השנה.
כל הנדון בקטע דלהלן נועד למי שחש שיש לו ניסיונות או תקלות במקומות אלו, אך למי שלא א”צ להקפיד.
כשעומד להתפנות: ישתדל שלא יהיה לו שום נגיעה באותו מקום, ואם צריך לכוון זאת, מי שיכול עם אחד הבגדים שלו עדיף, אך מי שצריך מותר לו לכתחילה לצורך שלא יירטב, לגעת בעטרה, החלק שקרוב למקום יציאת המים, ויזהר מאד שלא לאחוז ידו באבר הברית, כמו שאמרו חז”ל כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, אומנם אם אדם מסתבך בזה, יזהר מלאחוז בידו, אך באצבע או שניים אפשר.
כשיושב להתפנות: ישתדל לכסות את החלק הקידמי עם אחד מבגדיו או באופן אחר, שלא יבוא לראות את אותו מקום, וכיוון שאין צריך כלל לכוון זאת ישתדל מאד להילחם על נגיעה סתם, ויבין שעל נגיעה לחינם אמרו חז”ל תבקע כרסו ולא יגע, כל האוחז באמה כאילו מביא מבול לעולם, כל המקשה עצמו לדעת הרי הוא בנידוי. אומנם יש מיעוט בני אדם שצריכים כן לכוון בכדי שלא יירטבו, אך מכל מקום יכוון זאת עם איזה בגד באופן שלא יבוא לידי תאווה.
מקלחת: להשתדל מאד שלא תהיה שם ‘מראה’ שרואה את אותו מקום, וראוי שההורים יוציאו מראות כאלה מהמקלחת, ואם אינו יכול, ישתדל לכסות זאת עם מגבת, או לעמוד ואחוריו כלפי המראה, וילחם בזה מאד. משעה שמוריד בגדיו ישתדל להרים מעט עיניו בזווית ישרה, מעט כלפי מעלה, באופן שלא יוכל לראות את אותו מקום, וכאשר צריך להתכופף ישתדל לסגור עיניו, לגבי הסתבנות באותו אזור, ראוי שלא לעשות זאת עם היד אלא עם ספוג רחצה, ולא יותר משנייה או שניים באופן זריז, ולא לעשות דבר שגורם לו תאוות.
מיטה: ישתדל לישון על צידו השמאלי, וראוי להרגיל לזה מגיל צעיר יותר, אם רואה שעולים לו מחשבות לא כשרות, ישתדל לשנן איזו משנה או פרק תהילים במחשבה בלבד, שוב ושוב, וירגיל את עצמו שהמיטה נועדה לשינה ולא להשתעממות, ומי שיכול ישתדל לא להוריד ידיו מתחת למותנים, אלא ישימם סמוך לראשו, ובשעה שהולך לישון ידמה שעולה לפני השם עומד לפניו ומפקיד נפשו אליו מתוך שמחה וטהרה.
מי שחטא, יזדרז להתקשר: 04-8511717, לקחת חוברת תיקונים, בשלוחה 888 ולתקן עוונותיו וזוכה שגם יורדים לו התאוות.
ישיבה קטנה
רוב ככל הקלקולים שיש בגילאים אלו מגיעים מחברים שהם במרכז “החברה” ומעודדים דיבורים ועניינים אסורים, לכן חשוב מאד שבגיל זה, הבחור כבר ידע להבחין בין טמא לטהור, להסביר לו על גדלות השם ועל קרבת השם, ואז יהיה לו יעד וכוח להתנגד לכל הפיתויים הטיפשיים והפגיעות מצד אותם חברים, ויאחז בעץ החיים ולא יהיה נגרר אחריהם כלל, וירגיש שמח ובטוח ומאושר במקום שנמצא “עם השם”.
חשוב להתבונן שחלק גדול מהתקלות זה פעמים רבות חברים מהשכונה שיש להם גישה לדברים בעיתיים, כך שגם אם הילד לומד בישיבה שמורה, ראוי להתבונן מה קורה בסביבות הבית השכנים והמשפחה.
כששולחים את הילד לישיבה קטנה, חשוב להתבונן בפרט על כל נושא האוטובוסים והנסיעות, בפרט בתוך ירושלים וכדו’ שפרוץ מאד, וכן בכל האוטובוסים הפנימיים, שזה דחוס מאד ובעייתי מאד, לכן מראש עדיף לשלוח לישיבה פחות טובה, אבל קרובה, מאשר רחוקה, ועם תקלות.
להדריך בחורים באוטובוסים, חצי לעצום עיניים או ללמוד בספר וכדומה, בפרט באוטובוסים עירוניים, אומנם באוטובוסים בין עירוניים: להשתדל לא לשבת מאחרי, או ליד אדם עם סמארטפון, ואם התיישב לידך אז תעבור מקום, וכן אם בטור המקביל יושבות נשים באופן פרוץ להשתדל לעבור מקום ולא להיות שעה שלמה בניסיון, להדריך איך לשמור עיניים ברחוב כגון: להסיט עיניים לצד ימין, שמאל, למטה, למעלה, לתכנן את הדרך באופן שלא יהיו תקלות, מי שיש לו ניסיונות קשים בעיניים ויש לו משקפים, ישתדל להוריד אותם.
להדריך בקשר לחברים שלא יהיה תקלות וקירבה, בפרט אם יש פנימייה אפילו רק בצהרים, ולהדריך ולשנן איך להישמר ואיך לא לבוא לתקלות, שלא ישבו על מיטה שלך ולא אתה על מיטה של אחרים, להישמר בצניעות כפי ההלכה בדרך למקלחת ובשעה שמתלבשים, אם יש תקלות אז לתכנן מתי לא להיות בחדר, או להתקלח בשעות שונות.
להדריך להישמר מאם פי 4 ומכל עניני האינטרנט והקליטה האלחוטית, ולחדד יותר ויותר לא לגעת במכשירים כאלה כלל, ואם יש חברים עם מכשיר עם שטויות או שירי נשים, לברוח מהם כמה שיותר. ולא להתבייש להיות נבדל מהם, ואם ידוע שהם מכשילים עם זה אחרים, חייבים על פי ההלכה להודיע זאת לרבנים שלהם, (כמובן שאם יש אפשרות להוכיח אותם להתחזק, ולקבל יעוץ והדרכה, ולתת חוברת תיקונים ודאי עדיף) ואם מתביישים, שיגידו להורים שלהם שהם ידברו עם הרבנים ולבקש שיטפלו בזה.
ישיבה גדולה
בישיבה גדולה, האדם מתנתק מהבית, זה כבר לא משנה מקום רחוק או קרוב, העיקר שיהיה במקום יותר שמור, וכמובן להשקיע יותר בעבודת השם העצמית שלו, כי רק הוא והקב”ה נמצאים יחד, ואם בגיל זה ימשיך לעבוד את השם עבודה עצמית ורצינית, מובטח לו שעד מאה ועשרים ימשיך כך, וצריך להדריך כמה שאפשר לא להיות בחברה לא טובה, ואדרבה לעזור לו ליזום בעצמו דברים ולארגן בעצמו התאספויות של חברים טובים, כגון בחופשות או בסוף זמן, שיארגן מנגל וכדומה לחברים טובים, או שיארגן נסיעות לקברי צדיקים ומסלולים יחד עם חברים כשרים.
כידוע שבימינו עיקר התקלה, שמי שנמצא בישיבה אינו בהכרח בחור ישיבה, משום שפעם כשהיו מאות בחורי ישיבה רק מי שהתאמץ ורצה, הלך לישיבה, אך היום מביאים לישיבה את כולם, כי אם אין לך ישיבה אז אתה ברחוב, מה שיוצא מזה, שכל הסנדלרים הרצענים העגלונים הבנקאים השואבי מים, הספנים הרופאים והמומרים, נמצאים בישיבה, ולא מעניין אותם בורא עולם, וגם אם מעניין אותם לימוד התורה, פעמים רבות זה בלי קשר לבורא עולם, וזה מתכון להרס וחורבן נורא, כי אם לומדים טוב, הם נחשבים “כישרוינס” בחורים מצוינים, ועושים ככל העולה על רוחם ותאוותם, לכן חשוב להבין עם איזה בעיה מתמודדים בחורים בגיל זה, שמה שאמרו חכמים “הזהרו מן הצבועים” זה בתוככי הישיבות, ולא משנה אם יש לאדם את כל השמונה בגדים זקן ופאות, או שמתלבש מודרני, לא החיצוניות עיקר אלא הלב עיקר, כך שעיקר העבודה זה להכיר בגדלות השם ובאהבתו, ולעובדו באמת בתמים ובלב שלם.
בנושא בריכות וים, לא הכול חלק, צריך להדריך שלא יהיה יותר מדי קרבה ומגע עם בחורים, לדאבוננו יש רבים שיש להם ניסיונות בגלל חברים, והחכם עיניו בראשו, אם יש לו ניסיונות בזה, יוותר על הנאה גופנית בכדי לא לסבול ברוחניות.
ראוי להדריך בחור שנראה נחמד להתרחק מבחורים בעיתיים, כי הניסיונות בזה לא קלים, ובמקרה שיש תקלה הכי קלה שיפנה לייעוץ טלפוני אנונימי, איך להשתחרר מחברים בעיתיים, וכדומה.
בנוהג שבעולם שבחורים נוסעים בלי סוף בטרמפים, לכן לאסור זאת באופן כולל זה נקרא ללכת ראש בקיר, זה לא הפתרון, אלא יש לזה 2 פתרונות, האחד לממן נסיעה באוטובוסים לכל מקום שהוא רוצה בלי הגבלה, כמובן שכדאי לקברי צדיקים, ולהתפלל על קרוביו, השני לומר ולהסביר את הבעיה שבטרמפים, ולומר לילד אפשר להסכים שתיסע בטרמפים, בתנאי שתלך רק עם חברים רציניים ולא בעיתיים, ובתנאי שלא תיכנס לשום וויכוח עם חילונים וכדומה, לא לעלות על רכב עם נשים, וכמה שפחות לדבר בטרמפ.
כל אותם דברים שנאמרו בקשר לבנים בוודאי שזה נאמר גם בקשר לבנות, וצריך להתבונן, כמו שמובא בילקוט שמעוני: כשם שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מאיש שאינו שלה. עכ”ל ועוד כתב האר”י כשם שהאיש בורא מזיקים כך האישה בוראה מזיקים, ובאמת בחור שרוצה להיות מחטיא הרבים צריך להיות מופקע מתורה ומצוות, לעומת זאת אצל בחורה מספיק התנהגות לא צנועה, בגד שאינו כהוגן, רצון או מחשבה להתבלט ולגרום לאחרים להסתכל, וכבר נכנסים למערכת של החטאת הרבים, שעל זה מובא באבות דרבי נתן: “כל המחטיא את הרבים, אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כדי שלא יהיו תלמידיו יורדים לשאול והוא נוחל העולם הבא, שנאמר: “אדם עשוק בדם נפש, עד בור ינוס אל יתמכו בו”, פ’ רש”י: מניחים אותו, וייפול בבור הגיהנם. וכן, אדם שמחטיא את הרבים, הקב”ה מייחס אליו את כל החטאים שהרבים עשו מחמתו, כמו אצל ירבעם בן נבט.
אם בחור או בחורה מתחילים לרדת מהדרך, זה בגלל שלא חיברו אותם לעבודת השם מינקות, שהם יהיו גנרלים בצבא השם, מושלים ביראת השם, זה החלק החשוב, להכיר ולדעת שהכול בשמחה מהשם, ומי שמתקרב אליו מאושר ושמח תמיד, אך גם יתכן בגלל שההורים לא תיקנו את עניינם, ובפרט בעלי תשובה, ראוי להזדרז ולתקן.
ע”כ העתק.
ארגון “ונשמרתם” נלחמת בחוסר המודעות, ומאפשרת יציאה קלה ותמידית מעוונות פגם הברית, העיניים והאינטרנט. להדרכות מוקלטות, ייעוץ אישי, והכוונה פרטנית, התקשרו אלינו: 077-222-222-1. לשאלות נוספות, כתבו לנו: 0772222221M@Gmail.com
ניתן לתרום לארגון בכרטיס אשראי דרך קהילות או נדרים פלוס.
מיד אחר פרשת המועדים (שמן התורה) בפר’ אמור מוזכר המנורה, רמז לחנוכה. ואח”כ לחם הפנים “חק עולם” רמז לפורים שלא תיבטל, ויש בה מצות סעודה.
נו, ומה אח”כ? מה בדבר ה’ באייר? כמובן, ויצא בן אשה ישראלית וגו’, פרשת המגדף!
לא וורט שלי, א”י להביא גאולה לעולם.
מתוך תחילת סקירה של הרב אליהו סולוביצ’יק שליט”א בתורת החו”ב הרב אהרן יהושע צוקר (מקור: מכון שלזינגר כאן):
הגאון המופלא רבי אהרן יהושע צוקר שליט”א – גדול הידענים בספרות חז”ל בדורנו כתב אלפי הערות בשולי גליונות הספרים שבספרייתו הענפה.
בין אלפי הערות אלו נמצאו מספר הערות על שנים ממאמרי שפורסמו בחוברות אסיא עה-עו (2005) ופג-פד (2008).
ההערות צולמו ע”י מכון גנזים, שעל ידי פרוייקט פרידברג לפרסום כתבי יד יהודיים, והם מוצגים בזה לקוראי אסיא כאשר הם ערוכים, מפוסקים ומצוינים עם תקציר נשוא כל הערה.
א. הערות למאמר “רפואה חילופית / מיסטית בהלכה”[1]
במאמר נטען, שהויכוח הקיים כיום על רפואה אלטרנטיבית, הוא למעשה ויכוח בין הממסד המדעי השולל אותה, לבין תפיסות של גופים לא מוסדים והמון עדויות עממיות לא מבוקרות שמאמצות אותן ומאמינות בהן.
ויכוח דומה, נטען במאמר, נמצא כבר אצל קדמוננו, כאשר הרמב”ם סמך ידו על הרפואה המדעית של זמנו, וקרא תיגר על סיפורים רפואיים שלא תואמו את התיאוריה הרפואית המדעית המקובלת, או כאשר לא עברו ביקורת מדעית קפדנית.
לעומת זאת הרשב”א קרא תיגר על שלמות הידיעה כביכול של היוונים בתורת הרפואה, ונטה לקבל סיפורים עממיים ברפואה.
הרב צוקר רשם בשולי הגיליון שבראש המאמר:
יש כאן התעלמות כל שהיא ממה שהרמב”ם חולק[2] על אבוקרט וגאלינוס בכמה פרטים ורואם[3] כמטעים וכו’[4]. אלא שכפיה”נ [שרמב”ם] סבר שכל שהפרטים מצטרפים לתמונה שלמה הבא להוסיף עליה עליו הראיה, ורשב”א ס”ל שעדיין צריך ראיה שהתמונה שלמה ובדבר זה ר’ אבא מארי לא כרשב”א ולא כרמב”ם דו”ק.
כוונתו לבקר את גישתו של בעל המאמר שנקט בגישה המקובלת בחקר ההיסטוריה.
מבחינה עובדתית קיים ויכוח בין הרמב”ם לרשב”א האם לסמוך על ידיעת הטבע של היוונים הקלאסיים, ובעוד שבעל המאמר רואה בה ויכוח אידיאולוגי ביחס לחכמי הטבע (כלשונו שם: “הרמב”ם דבק בחכמי יוון. הרשב”א יודע שחכמתם מוגבלת שהרי שונים הם מדעת התורה”), טוען הרב צוקר שיש לצמצם את הויכוח לעניין מקומי. כולי עלמא לא פליגי שישנם טעויות בדברי היוונים, אלא שהרמב”ם ראה אחידות בטעויות שנמצאו אצל היוונים, ולכן עדיין נשמרת עיקרי תורתם. לרשב”א הייתה רשימה מבוזרת של דברים שנעלמו מהיוונים, ולכן מבחינתו היוונים אין להם תפיסה נכונה של המציאות.