ספר ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’: ערעור אחד הקוראים ותגובת המחבר
כתב אחד הקוראים:
עברתי על החיבור “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” ועיקר חסר מן הספר.איך אינך מזכיר את המקור הבעייתי, היינו ברלנד ותלמידיו ימ”ש?כמו שהמשיג צובע את כל ברסלב באותו מכחול, גם אתה מגן על כל ברסלב, כאילו כולם בסדר…הלא תחילת מעשהו של המשיג כי ראה ושמע לאנשי אותו רשע ימ”ש עובדים ע”ז בדרך לאומן (כך שמעתי מחבר של המשיג, ורמוז ג”כ בחיבור לפי זכרוני). ולכן לא חשבו על זה בימי ההתנגדות היותר חריפים ולכן קיבל הסכמות (לא שמעתי שחזרו בהם) ולכן יש קוראים שמקבלים דעתו. שיקרא לא קאי, אבל כאן מעורב קצת קושטא. (אל המשיג א”א לפנות.)ולעומתו מחבר “ויאמינו” מצטט וכו’, ומפטיר דיינו, דיינו.משל למה הדבר דומה, לחוקר שינסה להוכיח כי מקור ע”ז של הודו ב”שם טומאה” שמסר אברהם אבינו ע”ה לבני הפלגשים, ויסיק שהכל כאשר לכל מותר, וזה לא משתחוה לפסל, רק “בחינות”…וכן יבא אחד ויאמר שהמינים אינם עובדי ע”ז, ויביא מהאון גליון (ע’ שבת קט”ז א’), “אנא לא למיפק מאורייתא דמשה אתיתי”…הלא עיקר הנידון לא מה כתוב בספרים, אלא כיצד נהגו למעשה, ותלמיד טועה ברבו תולה!ואולי עכשיו נלחמים בו אבל הרבה שנים שתקו לרשע, ומדשתקי שמע מינה כביכול גם המתפללים לרבי נחמן בעצמו וכו’ חילם מהמקורות עצמם (או עכ”פ גם זה פירוש קדום ואמתי בברסלב).הקורא השטחי בשני הספרים יאמר מאי אולמא האי מהאי, וכיו”ב.ושוב נראה שעיקר חסר מן הספר.
תגובת המחבר:
אכן אני אחד מראשי הפעילים נגד ברלנד ואנשיו, ודיברנו בקו ברסלב וגם כתבנו בעלונים נגד השיבושים של ברלנד באמונת היחוד ודברי הכפירה שלו.
בנוגע לטענה שהרבה שנים שתקו לו, אני מצרף מכתב שכתב הרה”ח ר’ משה קרמר שליט”א לפני שלושים שנה, שם מבואר שהוא והרה”ח ר’ יעקב מאיר שכטר שליט”א צעקו על זה כבר אז, ואף הלכו לבד”ץ העדה החרדית לתבוע אותו (והוא הבטיח שיפסיק עם זה, וכמובן ששיקר להם).
רק כשהחלה המערכה נגד ברלנד לפני כמה שנים אז התגלו ברבים דברי הכפירה שלהם שהם כל הזמן החביאו את זה בפנים, ויצאנו נגדם במסירות נפש תוך סכנת חיים וקשיים רבים.
כמו כן, בחוברת שכתבתי ויאמינו בה’ (מהדורה שלישית) הדגשתי שיש אכן קבוצות מסויימות שמתפללים לצדיק ומאמינים שיש לו כח בפני עצמו וזה חמור מאוד, וכן הבאתי שם את דברי התולדות יעקב יוסף ורבי צדוק מלובלין והמהר”ל מפראג ועוד ספרים שמאריכים כמה דבר זה חמור, וכן הבאתי שם באריכות איך צריך לדבר עם הצדיק וכדומה. ונדמה לי שמי שקורא את זה מבין מה מותר ומה אסור.
כמה קטעים מתוך המכתב שכתב הרה”ח ר’ משה קרמר שליט”א לפני שלושים שנה:
“הנה זה מפורסם, ויש כמה וכמה עדים ששמעו כן מחסידיו בשמו, דצריך להתפלל אל רבינו (מוהר”ן) כמו שמתפללים אל ה’ יתברך. ונשמע מחסידיו בענין זה בשמו לשונות המסמרים שערות ראש. והנה ענין זה הוא שיתוף ועבודה זרה.
גם הדפיסו נוסח התקשרות, ושם כתוב לאמר: הריני לומד וכו’ לעשות נחת רוח לקב”ה ולעשות נחת רוח לרבינו וכו’. ופשוט שעירוב כונה זו במצות הלימוד (או שאר מצות) הוא קלקול גדול ונוטה למינות, ויתכן שכל המצוה נפסלת ע”י כוונה זו. כי אע”פ שיש נחת רוח להצדיק כשאנשיו עובדים את השי”ת, אבל ח”ו להכניס כוונה זו בקיום מצות הלימוד, וזה פשוט מאד. וכששאלתיו על כך, ניסה להביא ראיה מלקוטי תפלות, והוכחתיו שאינה ראי’ כלל. ואיך שהוא, הלא בדברים שנוטים למינות אין לסמוך על מה שרואים בספרים, כי אפילו אם נראה כן – צ”ל שאני טועה בהבנתו, ואם ריק הוא מכם. אבל איך סומך על הבנתו לעשות מעשה שיש בה נגיעה לכפירה. ובפרט שבאמת אינה ראי’ כלל, ואכה”מ.
ודרכו לדבר בענין גדלות הצדיק בהפלגה ובגוזמא, עד להשוות עבד לקונו, ויותר מזה רח”ל. אף שמצינו לשונות כאלו בדברי חז”ל ובספה”ק – יודעים שלומי אמוני ישראל כי אין הדברים כפשוטם, וכמו שאחז”ל: יכול כמוני, ת”ל כי קדוש אני וכו’. אבל בדיבוריו שנאמרים על פי רוב לפני בעלי תשובה שלא קראו ולא שנו, הוא מבליט הדבר כל כך עד שעולה בלבם שכל מה שנאמר כלפי השי”ת נאמרים ממש כפשוטם כלפי הצדיק.
והגיעו הדברים עד לידי כך, שאחד מהם כתב על פתקא במקום “בעזרת השי”ת” כנהוג – כתב “בעזרת רבינו”. וכן “שויתי ר’ נחמן לנגדי תמיד”. וכן מתפללין אל רבינו כנ”ל.
ופעם אמר שרבינו גדול משם הוי”ה, רח”ל מהאי דעתא. וזה ע”פ פשט עקום בליקוטי מוהר”ן.
ובעצמי שמעתי מפי אחד מהם “רבינו נתן לי אוטו” (ע”פ מה דאיתא שכל ההשפעות משפיע השי”ת על ידי ובזכות וכח וצינורו של הצדיק, ועל סמך זה מפרידין הם את הצדיק מהשי”ת, ואין מזכירין רק את הצדיק – שהוא הנותן והמשפיע וכו’, רח”ל).
ואחד מהם אמר (איני זוכר אם אמר זה בשמו ממש, אבל מ”מ כן יוצא מתוך דבוריו) שהעיקר הוא התקרבות להצדיק, וכל עניני עבודת ה’ אינו אלא אמצעי לזה – שיזכה עי”ז להתקרב להצדיק, רחמנא ליצלן מהאי דעתא שבשתא.
ופעם הוכיח ר’ יעקב מאיר שכטער את אחד על נוסח הנ”ל “לעשות נחת רוח לרבינו וכו'” (או על ענין התפלה אל הצדיק) – והלא זה שיתוף?! ענה לו: אין זה שיתוף, כי השי”ת והצדיק הם אחד ממש. (ז”א: ועל כן הוא יכול להתפלל ולעבוד את הצדיק, רח”ל מהאי דעתא).
והנה הרה”צ ר’ יעקב מאיר שכטער שליט”א, יחזק ה’ כחו ובריאותו לאורך יוש”ט, אשר זה עשרות שנים הוא עוסק רק בהפצת תורה וחסידות – על טהרת הקודש – על דרך התורה והחסידות הכתובה והמסורה, ואינו מתערב כלל בשום עניני ציבור, ובפרט בעניני מחלוקת וכדו’. רק בתוך ביתו היה תמיד בוכה ומתאונן על התפשטות הדיעות כוזבות של כת הנ”ל, ועל סילוף דרך הקודש המסורה לנו מרבינו הקדוש ע”י תלמידיו ותלמידי תלמידיו, מדור דור.
ובראותו הסכנה הצפוי’ לנו עתה – כאשר כל עניני אומן יפול לשליטתם, כי יתגבר עי”ז כח השפעתם על צעירי הצאן ח”ו, שינה את טעמו ודרכו שהי’ באָמנה אתו עד עתה – וקם כארי וכלביא ללחום מלחמת ה’ בלי להסתכל על חלישותו הנוראה ומחלת לבו, ה’ ירפאהו מהרה בתושח”י. ומִזקן מלא רחמים – נהפך לאיש גבור מלחמה, ואינו אוכל, ואינו ישן, ועזב כל עסקו בהפצת תורה וחסידות, ואין לו עכשיו בעולמו אלא מלחמת קודש הנ”ל. וממש יתפלץ הלב בראות אותו שוכב על מטתו אין אונים, ונותן הוראות מלחמה, ומפיו לפידים יהלוכו על כל הנהגת הכת הנ”ל.
וכמה פעמים הוא זועק בקול בוכים – מעומק לבבו הטהור: וכי על מה אנו נאבקים ונלחמים?! על “שמע ישראל ה”א ה’ אחד”! שר’ עקיבא אמר ע”ז: “כל ימי הייתי מצטער, מתי יבא לידי ואקיימנו”.
וזועק: גיוואלד! הלא כל חיינו בעולם הוא על ענין אמונת היחוד, ומה שוה כל החיים, ולמה נבראנו כלל, בלעדי זה, ח”ו.
וכמה פעמים זעק מלבו השותת – “הושענא כרם מִתולעת”! “ס’האט זיך אריין גיחאפט א תולעת בכרם ברסלב”! (נתפסה תולעת בכרם ברסלב) “זיי שטייען אונז ווי א ביין אין האלדז”! (הם עומדים לנו כעצם בגרון) “א קוץ בכרם”! (קוץ בכרם)
“איך האב משמש גיווען אלע זקנים, (שימשתי את כל הזקנים) ר’ אברהם שטערנהארץ, ר’ שמואל שפירא, ר’ שמואל הורביץ, ר’ אפרימ’ל ז”ל – מ’האט פון זיי קיינמאל נישט גיהערט אזעלכע ווערטער, (מעולם לא שמענו מהם דיבורים שכאלה) אדרבה! על ידי דיבוריהם הקדושים והטהורים – נתחזק לבנו עוד יותר באמונת היחוד. ולהיפך – כששומעים ממנו… נעשים על ידי זה בעל דמיון וכו’ וכו’ “.
והנה עוד מכתב שכתבו זקני ברסלב לבד”ץ העדה החרדית נגד שובו בנים לפני שלושים שנה, בו הם כותבים:
הויכוח עם שובו בנים הם מהדברים הנוגעים לנשמתה של חסידות ברסלב וטוהר דרכה שלא יחדרו לתוכה השקפות זרות שונות ומשונות ודיעות כוזבות ומנהיגות בלתי הולמת שמקומה לא יכירנו לא בתורה ולא בדרך הסלולה לנו ברוח ישראל סבא בדרכה של חסידות ברסלב מיום הווסדה.
לא נוותר חלילה על קוצו של יוד מהנהגים המקודשים לנו ולא נסטה זיז כל שהוא מדרכינו הסלולה לנו, וניבדל מהם ומהמונם, וכל ויתור לאותה קבוצה והשקפתה רואים אנו כפגיעה בכל העקרונות המקודשים לנו.
והנה התחייבות שכתב אליעזר ברלנד לעדה החרדית לפני שלושים שנה, שם הוא כותב:
הריני מקבל על עצמי להזהר בדיבורי ובשיחותי שלא לתת מקום לתלמידי ולמקורבי לטעות בענין אחדות הבורא יתברך שמו.
(וכמובן שהוא המשיך אחר כך בדיבוריו, אבל זה היה בפנים בשקט בלי שיוודע בחוץ).
