Search Results for: מכירת חמץ
הרב משה ביגל מארגון צהר: מי שחולק על ‘מכירת חמץ’ הנהוגה הוא אפיקורס
צילום מתוך עלון “השבת” של ארגון צהר גליון 242:
אני כמובן ממש לא מסכים (וגם אין “מנהג” להקל בדוקא מטעמו). מכירת חמץ היא ליצנות גמורה מכל התורה, הערמה בלבו ובלב כל אדם, ולא חלה אף בדיעבד בשום מקרה. המכירה נעשתה גרועה יותר במשך הדורות, אבל אפי’ המכירה שבזמן הב”י לא חלה כלל.
ניתן לראות עוד ע”ז בכל האתר…
(ובכלל, המצטט מתוך ספר “דרכי תשובה” חייב לבדוק היטב בפנים, ולא נראה שעשה זאת.)
מורנו הרב יצחק ברנד מספר על שיחותיו עם גדולי וזקני הת”ח על בעיית הערמה במכירת חמץ הנהוגה
[מתוך פורום קדושת ציון:]
הרב שלמה זלמן אועירבאך זצ”ל:
בקיץ תשנ”ג, שמעתי מהגאון ר’ יוסף שלום אלישיב זצ”ל, שאין לסמוך על העירובין היום, משום הבעיה של שכירות רשות מן הגוים, אשר מקדמת דנא סמכו על שכירות רשות מן המשטרה, בטענה שיש להם רשות להכנס לתוך הבתים, אולם אז יצא פסק מן הבג”ץ שגם המשטרה אין להם רשות להכנס לתוך הבתים אלא ברישיון בית המשפט, ובגלל זה פסק הגאון ר’ י”ש אלישיב שכעת כבר לא חל שכירות רשות מן המשטרה (ע’ ס’ שפ”ב סע’ י”א בה”ל ד”ה או משכירו ולקיטו, ובין כך גם לפני פסק הבג”ץ היה שכירות רשות מן המשטרה דחוק מאוד רק אח”כ כבר דחוק שבדחוק)
אולם גם שמעתי שהגאון ר’ שלמה זלמן אויערבך זצ”ל לא הסכים איתו בזה, והטעם אמר, משום שבמכירת חמץ עושים דברים יותר גרועים מזה
וזה היה אחרי שבשנת תשנ”ב הוצאתי הספר ביום הראשון תשביתו, (נמצא באוצר החכמה ובאתר בריתי יצחק) לבאר שמכירת חמץ הנהוגה שמוכרים לגוי ואחרי פסח מחזירים זה, ואין הגוי מקבל על עצמו אונס יוקרא וזולא, וזה בלבו ובלב כל אדם, וזה אומדנא דמוכח (ע’ חו”מ ס’ ר”ז סע’ ד’ ברמ”א וכל המקורות בביאור הגר”א שם) שכן מתחשבים עם דברים שבלב, ממילא המכירה לא חל ועוד הרבה טעמים.
כששמעתי זה, רציתי לפגוש עם הגאון ר’ שלמה זלמן, להבין מה באמת דעתו על מכירת חמץ, ובאמת דיברתי עם הרבה רבנים על זה, וכולם אמרו לי, מה אתה רוצה ממני תלך לזקני הדור, וכעת חשבתי שיש הזדמנות לדבר עם הגאון ר’ שלמה זלמן שהוא מזקני הדור (הלכתי עוד לכמה מזקני הדור, ע’ לקמן)
גרתי אז בערד ונסעתי לירושלים, אולם מקודם נפגשתי עם הגאון ר’ יהושע נויבירט זצ”ל בעל מחבר שמירת שבת כהלכתו שהוא יד ימינו ותלמידו המובהק של הגרש”ז, ושאלתי אותו האם זה אמת מה ששמעתי מהגאון רב יוסף שלום אלישיב בענין העירובין והתגובה של הגרש”ז וטעמו, והוא אישר לי כל זה, ואז אמרתי לו הטענות שלי על מכירת חמץ שזה מכירה פיקטיבי ולא חל, והשיב לי, מה אתה בא אלי, תלך להגרש”ז, והוא ביקש ממני, שאחרי שהלכת להגרש”ז, תחזור אלי ותאמר לי מה שהוא אמר.
הלכתי להגאון רש”ז, קיבל אותי בסבר פנים יפות, ואמרתי לו הטענות שלי על מכירת חמץ הנהוגה, ונתתי לו גם הספר “תיקוני שבת כהלכתו” (נמצא באתר בריתי יצחק) על ההערות שלי על ספר שמירת שבת כהלכתו,
ושאלתי אותו מה אומר על מכירת חמץ, איך זה פועל, והשיב לי שאינו יודע, העתקתי דבריו בגרמא כמעשה בהקדמה ס”ק ו’, ושאלתי אותו איך אני צריך להתנהג, שהרי אם אני הולך לצעירי הדור אומרים לי תלך לזקני הדור, ואם אני הולך לזקני הדור אומרים שאינו יודע, וא”כ מה נעשה, השיב לי, אתה צודק, וזה כמו שכתוב בגמ’ ב”ק ס: איש שהיה לו שתי נשים אחת צעירה ואחת זקנה, הצעירה תלשה לו שערות הלבנות והזקנה השחורות ונמצא קרח מכאן ומכאן’, ושוב אמרתי לו, הרב לא ענה לי תשובה, אמר לי, אני יודע שלא אמרתי לך תשובה, אבל מה אני יכול לעשות שאני לא יודע, והוסיף לומר “ובלי ערמה אני אומר לך שאיני יודע”.
וגם שאלתי אותו מה אומר על היתר מכירה, ואמר איך שרבנות הראשית עושה זה, בוודאי דברים בטלים ומבוטלים ועשה תנועת ביטול ביד שלו.
למחרת חזרתי להרב יהושע נויבירט, ואמרתי לו כל מה שאמר הגרש”ז.
הרב שמואל הלוי וואזנר זצ”ל:
.. והשיב לי שאינו יכול לומר שאני צודק ואינו יכול לומר שאני לא צודק, והסביר הטעם שאינו יכול לומר שאני צודק, כיון שיש הרבה רבנים ששומעים לו, ואם יאמר שמכירת חמץ אין לו ערך, יצעקו עליו שהוא יפסיד הפרנסה שלהם, כי מכירת חמץ נותן פרנסה מכובדת להרבה רבנים. והייתי המום מן התשובה שלו, וכשראה אותי כך, אמר לי בתקיפות “האם אתה לא מבין סברה זו?!”
ואחר הרבה זמן של עיכול התשובה שלו, הבנתי שהוא נמצא במצב של אין בידו למחות, כי חושש ממרד הרבנים, כי מצד עמדה הגדולה שלו בכלל ישראל, אינו מסוגל להכריז בפומבי שמכירת חמץ אין לו ערך, כי יפסלו אותו ויאמרו שהוא חולק על כל גדולי הדור של דורות שעברו, (אף שהוא אחד מגדולי הדור שבדורינו) אולם למדתי ממנו שהוא בעצם מסכים עם הטענה שלי, רק אינו יכול לומר זה מפורש.
הרב חיים גריינמן ז”ל:
… השיב לי על הספר שלי ‘חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן’, ושאלתי אותו, ומה יגיד בלי החזקה הזו, ולא רצה להשיב.
הרב יצחק זילברשטיין אב”ד רמת אלחנן ב”ב בשם הרב יוסף שלום אלישיב:
וכן שאלתי את הגאון ר’ יצחק זילברשטיין שליט”א אב”ד רמת אלחנן ב”ב, ואמר לי דעת הגאון האדיר ר’ יוסף שלום אלישיב זצ”ל שכיון שכלל ישראל נהגו כך, אז כלל ישראל כבר פסק שהמכירה טוב, ומבסס זה ע”פ הגמרא נהגו העם כהנך תלתא סבא, (ברכות כב.) לענין ראשית הגז ולענין כלאיים ולענין בעל קרי, וכולם לקולא. אולם לא הבנתי כלל איזה תשובה זה עונה על הקושיות האדירות שלי, שהרי שם יש דיעה אחת של התנאים שסובר כך ואין עליו קושיה בעצם, רק אילו לא נהגו העם כך, היינו פוסקים כדעת רבים האוסרים, ובגלל המנהג פוסקים כדעת היחיד, אבל כאן הטענה שלנו שהמנהג הוא שלא כהלכה ומופרכת מן המקורות ושאינו דומה כלל למקור שעליו בנו המנהג, וזה דומה למה שהביא המ”ב בבה”ל ס’ תר”צ סע’ י”ז ד”ה ואין לבטל, שמנהג שלא כדין צריך לבטל ומקור בת’ ח”ס ס’ קנ”ט ע”פ הפר”ח הל’ מנהגי איסור סס”י המבוסס על הריטב”א פסחים דף נ”א הובא ברדב”ז אלף קס”ה, וזה גמרא ב”מ ע. אטו במנהגא תליא, ור”ה טו:, ומבואר בריטב”א שגם מנהג שהנהיגו ע”פ גדולים שבעולם צריך לבטל ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה’.
[חלק מכל הנ”ל כבר מסופר במאמרים וספרים במקו”א, אבל כאן מפורט יותר.]
הרב ברנד שליט”א מסכם את התובנות שלו בעקבות כ”ז:
והבנתי לאט לאט, שאף מי שמסכים איתי, אם הוא אדם גדול מחויב לשתוק, ויכול רק לומר שאין לסמוך על מכירה בחמץ גמור וזה כבר הרבה רבנים אומרים כידוע, אבל לפסול הכל, כמו שכתבתי בספר, יש סכנה גדולה להרב, שהרי גם אותי רצו להחרים עבור הספר, רק נמנעו מזה מחשש שהטענה שלי יתחזק יותר ע”י החרם, אולם אדם גדול צריך לשמור שלא יחרימו או יפסלו אותו, ואין להם האפשרות לומר כל האמת בדבר שפוסל מעשים שכל גדולי ישראל נהגו, אף אם חושבים שבאמת צריך לפסול המעשה בכל מכל כל. וא”כ יוצא שלומר בענין זה האמת יכול רק מי שאינו עומד במעמד של ראש העדה, ויש הרבה דברים כאלו.
מכירת חמץ הנהוגה: סיפור ‘מפעים’ על ארטיקים ושוברו בצדו
בתגובה לדברי הרב יצחק ברנד שליט”א שהובאו כאן, כתב חכ”א בפורום אוהבי ציון:
…
וכן שמעתי מיהודי ת”ח בב”ב שסיפר לי שכל ימיו לגלג (רח”ל) על עניין מכירת חמץ, עד שלפני כמה שנים (15 או 20 בערך.) היה שרב כבד ברחבי הארץ, והארטיקים ברובע המוסלמי נגמרו…ואז פנו הערבים שם לגוי של הרב לנדא דאז, וביקשו לקנות ממנו את כל הארטיקים של היאהוד…הגוי בא בעצם חול המועד לרב לנדא בדרישה שהוא רוצה את הארטיקים…והסתובבה משאית בב”ב, והעמיסו את כל הארטיקים מכל בתי העסק בב”ב שמכרו על המשאית, ולקחו הכל לשער שכם, ואין פוצה פה ומצפצף!!איש לא התנגד או מחה! (לא היה כל כך אכפת להם, כי סוף כל סוף, קיבלו כמעט את כל מחיר הסחורה.)ובאיסרו חג, לא נמצאו כמעט כלל ארטיקים בכל ב”ב!!!והדבר גרם לקידוש ה’ גדול, והראה שמכירת חמץ היא מכירה לכל דבר!מאז, כך סיפר לי אותו ת”ח, הוא סיים עם העניין של ללגלג על דברי רבותינו שתיקנו לנו כאלו “המצאות” כמו פרוזבול ומכירת חמץ וכו’, כי הכל אמת.
חלילה לעשות מכירה על דברים שא”צ אלא להצניע, כי זה אך מגרע, שעי”ז מגלה בדעתו שאין זה כעפרא דארעא (הלא לכן משנים בין נוסח הביטול בלילה לביטול ביום). וא”כ הורס גם את הביטול לעצמו (!), ואין כאן חומרא אלא קולא, אע”פ שהמכירה הנהוגה לא חלה כלל וכלל בשום מקרה אפי’ בדיעבד. ועיין עוד ראיות בענין זה בספר מורנו שליט”א הנ”ל בדעת הראשונים בעמ’ 40-44.
וכמובן, בלא גמירות דעת, לא יעזור להרבות סוגי קנינים, ויש להמליץ ע”ז קצת לשון תו’ ב”ב ע”ו א’:
וקשה לר”ת וכי משיכה ומסירה מצות הן שאין לעשות אלא מן המובחר…
(ע”ד שאין (עפ”ר) “לכתחילא” בדאורייתא.)
וממה נפשך, אם הבעל וגו’, ר”ל אם אין כאן מכירה, מה שייך “להחמיר”?!
…
סוף דבר, מי שיש לו יצר הרע שלא לאבד או להשתמש ביי”ש, יתעטף שחורים וישאר בשב ואל תעשה [ויצניע את החמץ], אבל לא יוסיף חטא על פשע שגם יחזיק את החמץ ברשותו וגם יזייף תורת אמת ויחלל את השם לעיני כל העולם כולו בדבר שהצדוקים מודים בו (ואפי’ מי שקטנם עבה וכו’ מכיר בזיוף). ואכמ”ל.
מכירת חמץ אמתית? הרב ברנד מציע ניסוי שימחיש
הועתק מתוך ספר “ביום הראשון תשביתו”מהג”מ הרב יצחק ברנד שליט”א סי’ ח’ ס”ק כ”ח (עמ’ 62 בקובץ):
אפשרות בדיקה להוכיח אם המכירה אמיתית או לא
ענין זה עם הגוי מתחייב או לא אפשר לעשות בדיקה על זה. דהיינו שבמוצאי פסח ילך יהודי אחד שמכר חמץ בסכום גדול או מניות בסכום גדול, להרב, ויאמר לו שמבקש כסף מן הגוי ואינו רוצה בחזרת החמץ.
ועכשיו אם הרב יאמר שאינו רוצה לתבוע הגוי. א”כ כבר גילה בדעתו שאין גוי מתחייב כלום, ואם ילך הרב להגוי ויאמר לו שישלם כל הסכום. והגוי יאמר שלא כיון להתחייב. אז יעשו לו צרות גדולות ויאמרו לו אתה התחייבת, תשלם לו כסף ותלך ותמכור החמץ אם אין לך כסף ואין זה עסק של היהודי רק עסק שלך.
ואח”כ אם באמת ילך הגוי במרירות ויתעסק עד שמשלם כל הכסף. ואח”כ בשנה הבאה. אותו הגוי יחזור ויקנה החמץ. וכן גויים אחרים ששמעו כל המעשה הזו בכל זאת ימשיכו לקנות החמץ. אז זה ראייה שהגוי על אף שעולה בדעתו שצריך לשלם מ”מ קונה. וכמו כל מכירות בעולם אף שמשלמים. מ”מ חוזרים וקונים.
אולם אם בשנה הבאה כבר הגוי לא ירצה לקנות וכן כל הגויים ששמעו מעשה זו לא ימשיכו לקנות. א”כ ראייה, שכל מה שקנו עד עכשיו זה משום שלא עלה על דעתם מעולם שצריך לשלם והיה בעיניהם רק משחק בעלמא.
ובדיקה כזו מותר לעשות ע’ נדרים במעשה בבית חורין שהקדיש כל הסעודה כדי לבדוק אם המתנה היה הערמה בעלמא. אולם רק מי שסומך על המכירה הנהוגה שייך לעשות בדיקה זו כמובן. ואדם כזה מצוה שעושה. שאף אם יתברר אחר הבדיקה שהמכירה לא היה חל, מ”מ מהני ליה בשביל שנה הבאה שלא ימכור עוד, ולא יעבור על ביוב”י, לא הוא ולא אחרים. ואפשר לעשות בדיקה זו ג”כ על דבר שאינו נאסר בדיעבד, כמו מין במינו שבטל ברוב ואין כאן בל יראה מדאורייתא רק מדרבנן מחויב לבער. (ע’ מ”ב (ס’ תמ”ב ס”ק א’)) והרי עושים מכירת חמץ ג”כ על זה.
וכן אפשר לעשות בדיקה ע”י מכירת עדר בקר לקבל התר להאכילן חמץ שהרי סומכין לקולא בזה. ע’ מ”ב (ס”ק ל”ג), רק אם התגלה ע”י בדיקה שאין המכירה כלום. יאמרו שזה רק הבהמות שלא שייך סברה תבואת שור של ביטול חמץ ע’ ס”ק כ”ט, אבל בחמץ ששייך סברת התבואת שור עדיין אין ראייה שלא מהני. אולם אז כבר בקלות אפשר לבטל כל המכירה. כי על התר התבו”ש יש הרבה שחלקו עליו ולא סמכו על הביטול.
ויותר קל לעשות הבדיקה ע”י חמץ שמוכרים בא”י ומונח באמריקא, שאז יש עוד יום וחצי אחר סוף פסח בא”י. עד שיצא פסח באמריקא. והרב קונה בחזרה רק לאחר יום וחצי.