Malbim Yechezkel 8:17 Be’ur Ha’inyan:
ויאמר הנקל לבית יהודה – ר״ל גם חטא זה נקל לערכם כי הוסיפו לחטא גם בין אדם לחבירו במה שמלאו הארץ חמס וישובו להכעיסני ביתר עברות,
והנם שלחים – חוץ מזה הם הורגים זה בזה באף ובחמה, כמו שיתבאר (בס׳ כ״א) שרוב ההרוגים ביניהם היה מה שהרגו זה את זה בימי המצור שהיה ביניהם שנאה ומלחמה,
ואל אפם וכעסם הם שולחים את הזמורה – היינו החרב הזומרת וכורתת כל ענפי היער, ובסי׳ הבא יפרש הדבר איך זמרו וכרתו איש את אחיו.
והנם שלחים – חוץ מזה הם הורגים זה בזה באף ובחמה, כמו שיתבאר (בס׳ כ״א) שרוב ההרוגים ביניהם היה מה שהרגו זה את זה בימי המצור שהיה ביניהם שנאה ומלחמה,
ואל אפם וכעסם הם שולחים את הזמורה – היינו החרב הזומרת וכורתת כל ענפי היער, ובסי׳ הבא יפרש הדבר איך זמרו וכרתו איש את אחיו.
Malbim there, Be’ur Hamilot:
הזמורה – מענין וחניתותיהם למזמרות, סכין קטן היה להם בתבנית מזמורה שכורתים בו ענבי הגפן, ובו היו הורגים ודוקרים זא״ז בצנעה.
אל אפם – ר״ל אל כעסם וקצפם ויל״פ מלת שלחים מענין דקירה, כמו וישלחו את כתונת הפסים, או מענין חרב, כמו ויעש שלח ומגנים (שהשלח הוא חרב העשוי גם לדקור בו) שהורגים ודוקרים בהזמורה. ונודע שבבית שני היה להם סכינים קצרים שהיו דוקרים בו זא״ז, והיא קרויה זמורה בלשון הנביא.
Note: Perhaps “el-apam” means the nose (as the other commentaries translate the expression), not anger. A thin dagger can enter the brain just as easily through the nose.