When one text contradicts many others, we “explain away” the one, and not the many (like: נעשה אדם).
The famous language of the Chazon Ish (Kovetz Iggros I 32), “ומה לי אם אמרו מלאך גבריאל או מיכאל הלא כל הראשונים שרפי מעלה” was written to someone specific, and in a specific context, see inside.
Indeed, the phrasing itself hints at this, see Brachos 4b:
אמר רבי אלעזר בר אבינא גדול מה שנאמר במיכאל יותר ממה שנאמר בגבריאל דאילו במיכאל כתיב ויעף אלי אחד מן השרפים ואלו גבי גבריאל כתיב והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון בתחלה מועף ביעף וגו’ מאי משמע דהאי אחד מיכאל הוא אמר רבי יוחנן אתיא אחד אחד כתיב הכא ויעף אלי אחד מן השרפים וכתיב התם והנה מיכאל אחד (מן) השרים הראשונים בא לעזרני תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים אליהו בארבע ומלאך המות בשמנה ובשעת המגפה באחת.
The Chazon Ish never stops ranking Rishonim (orally praising Ramban as the greatest, for example).
Of course, the radical Chazon Ish has been subverted since the start, and the excessive quoting of this letter is just one illustration of this tendency.