Disclaimer: Yes, the following Haaretz article is chock-full of nonsense, but if I had to edit it properly I would never finish, so I present it “as is” (except for the word used for the Divine). If you don’t read such things ever, don’t read this either. But if you think there is a kernel of truth here, like I do, read on.
החרדים מרמים את הקב”ה
05.03.2014
ההשתמטות משירות צבאי וההשתמטות מעבודה אינן החטאים הכי גדולים של החרדים. גרועה מהן היא ההשתמטות מן האמת.
אומרים לבורא עולם, כי אם לא לוחצים על שום כפתור בתאורה המופעלת על ידי שעון, היהודים פטורים מחטא ניצול חילול השבת של עובדי חברת החשמל. קונים לאשה פיאה מושכת יקרה, במקום השיער הפשוט שנאלצה להקריב, כדי להקטין כביכול את כוח הפיתוי שלה. מנצלים את ראייתו הנחלשת של האל הקשיש כדי לשכנע אותו, שבמקום חצר המוקפת חומה, שרק בה מותר לטלטל חפצים בשבת, די בחוט דק (עירוב). מעבירים, כאילו, בשנת היובל את החבות על המשכנתה לבית הדין, כדי שלא תתבטל (מה שהיה גורם לבנקים להפסיק לתת הלוואות). מוכרים בפסח לגוי את החמץ שאי אפשר לנקות באופן מושלם, או מוכרים לגוי את האדמה בשנת שמיטה, כדי שבעל הבית לא ישים לב, שבעצם שינינו באופן יסודי כמה כללים בקשר אתו.
רמאויות קטנות, משעשעות לפעמים, שתפקידן להסתיר מן האל ועובדיו את העובדות הקשות על היחסים אתו: אי אפשר עוד לחיות עם החוזה אתך כפי שהוא מופיע ברשימות הישנות של האיסורים והחובות. הזיוף נמצא בכל פינה. רשימת ברכות החובה שממלמלים מהר בבית הכנסת אינה יודעת את רוב חסדינו היום. רשימת האיסורים אינה מכירה את חטאינו המעודכנים, כמו התמכרות לקריירה או עיסוק כפייתי בקניות. המאבק באלילות מתמקד באלי הכנענים והיוונים, שעברו מן העולם, ומתעלם מאלילי הזמן. רשימת המצוות לא גילתה, למשל, ש”פרו ורבו” היתה הצלחה כה גדולה, שהיום אנו מתמודדים עם בעיה הפוכה: התפוצצות אוכלוסין. מצוות השחיטה הכשרה, שנועדה למנוע מהבהמות סבל מיותר, היא היום משיטות השחיטה האכזריות בעולם. רשימת התפילות כוללת בקשות כמו השבת העבודה בבית המקדש, שאם חלילה תתממש, תעשה אותנו הדת המונותאיסטית היחידה החוזרת לשרוף עיזים כדי לתקן את היחסים עם הקב”ה.
צמצום הדת לפרטים ספורים מתוך חוזה ישן בין הקב”ה לאדם משמש כדי להשתמט מתביעת היסוד של התורה: לבנות חברת מופת, המבקשת התנהגות אנושית אחראית בכל דרכיה. אפשר להשתמט מהאתגר הזה כי המאמינים מדמים, שמצאו סידור נוח יותר עם בוראם: אנחנו ניתן לך, הם אומרים, יום אחד בשבוע (שבת), חדר אחד בדירה (מטבח כשר), ועשרה ימים בחודש עם האשה (נידה), ואתה תפטור אותנו מהמסע הקשה לתיקון עולם, אדם ועם. נדמה להם, כי לבורא עולם אין ברירה אלא לקבל את המקום המצומצם שנתנו לו מפני שלבתי השכנים החילונים כלל לא מזמינים אותו. מי שהצליח להגיע לסידור כזה עם הקב”ה מרגיש פטור מחובתו לבני אדם.
את הסידור המצמצם הזה מסתירים מאחורי סיסמת כזב: “אני מקבל עלי תרי”ג מצוות”, מתנשא החרדי מעל לחילוני. נשמע המון. תרי”ג, 613, הוא מספר שהגיעו אליו מסדרי ההלכה על פי מאמר תלמודי, ספרותי במהותו, שניסה לומר, שיש חובה לכל יום בשנה ואיסור הקשור בכל איבר בגוף. איש אינו חי על פי תרי”ג כבר המון שנים. התרי”ג כולל את מערכת הענישה האכזרית שהתאימה לימי המקרא ואשר חכמי המשנה הציבו לה סייגים שלא איפשרו לקיימה. התרי”ג כולל את מצוות המסחר והחקלאות הקדומים, שדרכיהם עברו מן העולם, את מצוות השליט ואזרחי מדינה שמלך עומד בראשה, את דרכי העבודה בבית המקדש, וכל מיני עניינים כמו “שילוח הקן”, שפרט לקומץ נערים חרדים איש אינו מנסה לקיים.
רוב הדתיים מצליחים בקושי לשמור על 5% מהרשימה (שבת, כשרות, נידה, חגים, חינוך דתי לילדים). יש אולי כמה שהגיעו ל–10%. דובר אמת היה אומר: דוגמית מן התורה, בערך י”ג מצוות, אני שומר.
את מה שחסר בהלכה כתורת חיים משלימים בהחמרות במעט המצוות שאפשר לקיים: שבת, כשרות וצניעות הנשים. מצוות המאיימות על שלמות הקהילה החרדית מוחלפות באחרות: הקפדה על מצוות לימוד תורה פוטרת ממצוות העבודה והשירות בצבא. דומה הדבר למי שהצטיין בשמירת כשרות ומבקש בשל כך פטור משמירת שבת.
“תופשי התורה לא ידעוני” כתב הנביא ירמיהו (פרק ב’, פסוק ח’) על קלקול דומה שמצא בדתיים של תקופתו, סוף הבית הראשון. תופשי התורה לא יודעים אותו גם היום. ואין מי שיגיד להם.
חלוצי העליות הראשונות של התנועה הציונית ראו את עצמם כמתקני העם, מתקני העולם ומתקני היהדות. הם גדלו בבתים מסורתיים, ויכלו לבחור ביסודות שהם לוקחים עמם, כדי להשיבם לחיים, ובחלקים שישאירו בגולה, בבית ההורים. בדורות האחרונים ויתרנו בהדרגה על תיקון העולם, ואחר כך על תיקון העם. בדיון על תיקון התורה איננו יכולים להשתתף כי איננו יודעים עליה הרבה. הבורות החילונית וההשתמטות ממפעל התיקון עושות אותנו קורבנות נוחים של מתחזי התרי”ג. הם מרמים אותנו בשירות צבאי, מרמים בקמיעות, מרמים בסגולה הנמצאת בקברים, ומתירים את השוחד, האסור מן התורה, כשהוא משרת את הקהילה. הם מרמים בבחירות, מרמים באיסור להתפשר עם השכנים, מרמים ב”מי הוא יהודי” ו”מה היא יהדות”. ומה בורא עולם מצפה מאתנו לעשות בשעה הזאת. אין להקב”ה מי שידברר אותו.
ד”ר כספי הוא מנהל מרכז “פסיכולוגיה ביהדות”