The first paragraph of Sergey Nechayev’s “Catechism of a Revolutionary” sets the tone:
The revolutionary is a doomed man. He has no personal interests, no business affairs, no emotions, no attachments, no property, and no name. Everything in him is wholly absorbed in the single thought and the single passion for revolution.
Here is the whole thing (quite short), if you wish to read in context:
Source (with short bio): here.
As I said, the Alter of Novardok could have written Sergey Nechayev’s “Catechism of a Revolutionary”. Maybe it would have come out more mentally extreme!
His comrade (?) Mikhail Bakunin called Nechayev an Abrek and called his catechism the “Catechism of Abreks”.
What is an “Abrek”? Wikipedia explains (abbreviated):
Abrekis a North Caucasian term used for a lone North Caucasian warrior living a partisan lifestyle outside power and law and fighting for a just cause. Abreks were irregular soldiers who abandoned all material life, including their family and friends, in order to fight for a just cause, to worship, and to meditate. The term was mostly used by people who struggled against Russian colonialism, mostly a guerrilla struggle during Russian expansion in the North Caucasus in the 19th century. An abrek would renounce any contact with friends and relatives, and then dedicate his life to praying and fighting for justice. Some abreks stole from the rich to give to the poor while others protected Caucasian villages from foreign attacks. The abrek lifestyle included a lonely life in the unexplored wilderness. Later, the majority of abreks became devoted Sufi Muslims.
…
A person who became an abrek was usually a Caucasian, having taken a vow of revenge due to grief, shame or resentment. The newly appeared abrek abandoned his native society and wandered on his own without any companions. From that moment on, there were no more laws for him, and even his own life was not valuable to him, he dedicated his entire existence to fighting for a specific purpose. Therefore, coming across an abrek was considered dangerous. In addition, abreks almost never surrendered, preferring to fight to the death or instead commit suicide if there were no other options left.
Nechayev writes towards the end:
“We must unite with the adventurous tribes of brigands, who are the only genuine revolutionaries in Russia.”
This can even be literal. Stalin and Lenin robbed banks for the Cause.
We have already written about the evil antinomianism of Novardok here and some more here.
As for the Alter’s regard for his wives and children, we know about that from Rabbi Dov Katz’s books on the Mussar movement…
On the other hand, perhaps a defense can be made for such a mental attitude (if well-tempered by other things).
Chayei Moharan’s description of Avraham Avinu (C.M. 395) approaches the Alter of Novardok:
שמעתי מרבי יודל ספור דברים ששמע מרבנו ז”ל. ענה ואמר אברהם אבינו היה לו ג”כ יסורים גדולים ממעשיות כאלו (כלומר כמו ענין המעשיות והיסורים שעוברים עליו) כי אברהם אבינו היה ג”כ מקרב בני הנעורים להשם יתברך. כי היה מגיר גרים כידוע.
ודרכו היה שהיה בא בתוך העיר, והיה רץ בתוך העיר, והיה צועק הוי הוי, גוואלד. והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחר המשגע, והוא היה טוען עמהם הרבה שהם כלם בטעותים גדולים, כי היה בקי בכל השכליות והסברות של דרכי הע”ז שלהם, כי הע”ז של הקדמונים היו להם בזה כמה סברות ושכליות של טעות. ואברהם אבינו ע”ה היה בקי מאד בכל סברותיהם ודרכי טעותיהם. והיה מוכיחם ומראה להם שהכל טעות, וגלה להם האמונה הקדושה האמתית. ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים, כי זקנים לא היה מקרב, כי הזקנים כבר נשרשו בטעותיהם הרבה וקשה להשיבם מדרכם עוד, רק בני הנעורים נמשכו ורצו אחריו. והיה הולך מעיר לעיר והם רצו אחריו. והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים, כי אמרו עליהם שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו, עד שהיו מרחקים אותם מאד. עד שקצת בני הנעורים חזרו לסורם מחמת היסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא, וקצתם נשארו אצלו ונדבקו בו…