Peace is nothing if fame is the metric.
We know of Napolean and Alexander, Genghis Khan, Herod, and Shalmaneser, and other “Great”, world-historical, bankrupting, mass-murdering emperors, but not of those unremarkable advisors, etc., who mediated and postponed and resolved horrific conflict and largely kept the peace, let alone the invisible, ungreat peace-seeking victims from within and without.
I think this is the simple meaning of the parable in Koheles (9:13-18):
גם זה ראיתי חכמה תחת השמש וגדולה היא אלי.
עיר קטנה ואנשים בה מעט ובא אליה מלך גדול וסבב אתה ובנה עליה מצודים גדלים.
ומצא בה איש מסכן חכם ומלט הוא את העיר בחכמתו ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא.
ואמרתי אני טובה חכמה מגבורה וחכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים.
דברי חכמים בנחת נשמעים מזעקת מושל בכסילים.
טובה חכמה מכלי קרב וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.